אלבר כהן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

אלבר כהן (16 באוגוסט 1895 - 7 באוקטובר 1981) סופר יהודי יליד יוון, שחי בז'נבה וכתב צרפתית.

[עריכה] מתוך

[עריכה] הספר של אמי

• "מהודר הנך עטי העשוי זהב. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי."
• "ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט קצת כדי להאמין שהכל לא כל כך רע."
• "היא אינה מדברת עוד, זו שדברה באופן כה נעים. היא גמורה בצורה מעוררת רחמים."
• "בבדידותי, אני שר לעצמי שיר ערש מתוק, כה מתוק כמו שאמי הייתה שרה לי."
• "אהבתה של אמי שאין דומה לה."
• "אתה בלבד הייתי יכול לחיות רחוק מן העולם."
• "אתה בלבד לא הייתי לבדי; עכשיו אני לבדי עם כולם."
• "בשנתי, שהיא שירת הקברים, ברגע זה ראיתי אותה שוב. יפה כמו בימי נעוריה, יפה עד מוות ויגעה, כה אילמת ושקטה."
• "בחדרי, הנה אני, איש המין האנושי, מזועזע מן המוות הנצחי."
• "אחים, הו אחיי האנושיים, הכריחו אותי להאמין בחיי נצח."
• "הו, שופט בעל גזר דין החוזר על עצמו תמיד... גזר דין אחד ויחיד, גזר דין מוות תמיד."
• "השבח לכן, אמהות כל הארצות, השבח לכן באמי אחותכן, הוד מעלתה, אמי המתה."