הבעל שם טוב
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
הבעל שם טוב (נהגה: "בֶּעל שְם טוב". בר"ת: בעש"ט) הוא כינויו של רבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם (י"ח באלול ה'תנ"ח, 25 באוגוסט 1698 (?) – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760), מניח היסודות לתנועת החסידות
- "מקום שהמחשבה של אדם מגעת - שם הוא כולו." ~ כתר שם טוב
- "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"
- "מצוות הנעשות עם פניות ושלא לשמן - מוטב לא לעשותן, פרט לצדקה - שהרי העני שמח ונהנה הימנה מכל מקום."
- "כשעשה חור קטן בגוף, נעשה חור גדול בנשמה."
- "רבנו הבעש"ט ציוה לתלמידיו: רצונכם להגיע לבחינת 'נשמת אדם תלמדנו'. עליכם לקיים שלשה דברים: א) אמירת פרקי תהלים מתוך תמימות הלב; ב) עשות טובה לחבר מתוך טרחה בגוף ולא רק בממון; ג) אהבת ישראל במסירות נפש." [1]
- "בעת תפלתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה." ~ מתוך הספר:כתר שם טוב ,א
- "ושאלתי את פי משיח(בשעת עלית נשמה), אימת אתי (יבוא) מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." ~ מתוך הספר:כתר שם טוב ,א
[עריכה] נאמר עליו
- " הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך, אבל אהובי זאת זכור תזכור כל ימי חייך, שה' איתך, לכן לא תירא שום דבר." ~ מיוחס לאביו של הבעש"ט ,אליעזר ,לפני מותו, על פי "שבחי הבעש"ט
