זכרונותיה של גיישה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.
עטיפת הספר

זכרונותיה של גיישה הוא רומן מאת ארתור גולדן שיצא לאור ב־1997. הרומן מספר על גיישה מפורסמת, ניטה סאיורי (צ'יו), ביפן שלפני מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים מין הספר[עריכה]

הציטוטים בדף זה מובאים מתוך התרגום לעברית של נועם יורן, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד.

  • "אחר-הצהריים ההוא, שבו פגשתי את האיש הזה והזה- היה הרגע הטוב והרע בחיי."
  • "את הבית שלי בכפר הדייגים הקטן יורואידו, כיניתי אז "הבית השיכור". הוא עמד סמוך לצוק בו נשבה תמיד רוח אוקיינוס. כילדה תמיד נראה לי שהאוקיינוס חטף הצטננות איומה. הנשימה שלו תמיד שרקה, ולעיתים התפרצו אליה עיטושים עצומים, עם רוח ספוגת רסס."
  • "אף אחד מאיתנו לא מוצא מספיק טוב בעולם."
  • "עם כל המים האלה באישיות שלה, היא בטח תוכל להריח אש לפני שתפרוץ."
  • "אם מישהי תראה אותך דורכת עליהן, את תקבלי כאלה קללות שהאוזניים שלך יעלו שלפוחיות."
  • "אנחנו חיים את חיינו כמו מים הזורמים במורד גבעה, ממשיכים פחות או יותר באותו כיוון, עד שנתקלים במשהו שמכריח אותנו למצוא נתיב חדש."
  • "היי, זה יום יפה מכדי להיות כל כך אומלל בו."
  • "אני מניחה שהצומומו לא מקדישה לה יותר תשומת לב מאשר לעלה שנשר בחצר."
  • "כאשר אנו חשים כאב, גם העצים בפריחתם נראים לנו כורעים מעומס סבלותיהם."
  • "מצוקה היא כמו רוח חזקה.לא רק שהיא מונעת מאיתנו להגיע למקומות שאליהם אנחנו רוצים להגיע, היא גם קורעת אותנו מכל הדברים, למעט אלה שאינם יכולים להיקרע מאיתנו, ואחריה אנחנו רואים את עצמנו כפי שאנחנו באמת - ולא כפי שהיינו רוצים להיות." (עמ' 348)
  • "לפעמים אפשר להתגבר על מצוקה רק אם מדמיינים כיצד ייראה העולם אם חלומותינו יתגשמו." (יושב הראש לסאיורי)
  • "עלינו לשמור תמיד לעצמנו משהו לזכור בעזרתו את אלה שעזבו אותנו."
  • "אין כמו עבודה כאמצעי להתגבר על אכזבה." (מאמהה לסאיורי )
  • "עולמנו אינו קבוע יותר מגל באוקיינוס. יהיו מאבקינו ונצחונותינו אשר יהיו, יהיו אשר יהיו סבלותינו, מוקדם מדי הם יגוועו אל החוף, ממש כמו טיפות דיו על נייר."

שיחות[עריכה]

  • "בסדר," אמר נובו "אתם רוצים שני סיפורים, אני אתן לכם שני סיפורים, הנה הראשון,יש לי כלב קטן בשם קובו. ערב אחד הגעתי הביתה, והפרווה של קובו הייתה כחולה כולה."

"אני מאמינה לזה," אמרה פמפקין. " הוא כנראה נחטף על-ידי שד כלשהו."

"למחרת זה שוב קרה, אלא שהפעם הפרווה של קובו הייתה בצבע אדום זועק."

"אין ספק, זה מעשה שדים," אמרה פמפקין "שדים אוהבים אדום. זה צבע הדם."

נובו החל להראות כועס " הנה הסיפור השני שלי. בשבוע שעבר הגעתי למשרד מוקדם בבוקר, עוד לפני שהגיעה המזכירה. איזה משני הסיפורים אמיתי?"

כולנו כמובן בחרנו בסיפור המזכירה, חוץ מפמפקין..." (עמוד 376)

קישורים חיצוניים[עריכה]