טום קלנסי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תומאס ליאו קלנסי (באנגלית: Thomas Leo Clancy Jr.‎)‏ (12 באפריל 1947 - 1 באוקטובר 2013), ידוע כטום קלנסי, סופר אמריקאי. ממייסדי ז'אנר ספרות המתח הצבאית פוליטית. כתב ספרי עיון בנושאי הצבא האמריקני וספרי מתח רבים. ספרו הראשון "המרדף אחר אוקטובר האדום" היה לרב מכר.

  • "אין דבר אמיתי יותר מחלומך. חלומך הוא השביל בין מי שאתה לבין מי שאתה מקווה להיות. הצלחתך נעוצה בחלומך, בעצמך."
  • "ההגנה הטובה ביותר נגד זִקנה – החלום שלך."
  • "ג'ון קלארק, אשר הצגתי באמת ב- 1987 ב"קרדינל מהקרמלין", ונתתי לו ספר משלו- "ללא חרטה" בזמנו ב- 1993, הוא הצד האפל של ג'ק ראיין. הוא הולך והורג אנשים ואין לו סיוטים בקשר לזה. הוא איש הקומנדו הימי, והם באופן טיפוסי בחורים שאין להם יותר מדי סיוטים, מה שהופך אותם למסוכנים בשדה הקרב הוא השכל שלהם. לכולנו יש מסוגלות ליותר או פחות אלימות, אבל הקומנדו הימי מקדישים לכך מחשבה יסודית קודם לכן, משום שבצורה הזו הם מנצחים. הם לא בעסק של לתת לבחור שבצד השני הזדמנות שווה, הם רוצים אותו מת." ~ טום קלנסי בראיון על ספרו "חי או מת" (ראיון)

מתוך ספריו[עריכה]

"המרדף אחר אוקטובר האדום" (1984)[עריכה]

  • קוואנטיקו לימדו אותו לקרוא מפות, להעריך פני־שטח, להזמין מהלומות אוויר וארטילריה, לתמרן את מחלקתו וא צוותי האש שלו במיונות - והנה הוא כאן, תקוע בצינור הפלדה הארור שלוש מאות רגל מתחת לפני המים, מחליף יריות באקדח בחדר שבו נמצאות מאתיים פצצות מימן!" ~ עמוד 301
  • "האם לא אמר פעם שוטר ניו-יורקי בטלוויזיה, 'אנחנו משתדלים לשעמם אותם עד מוות'?" ~ עמוד 299
  • הגיע הזמן לעשות משהו. הוא ידע מה הדבר - אבל רמיוס הקדים אותו. בזווית עינו קלט את דמותו של רב־החובל הרץ לעבר המחיצה הקדמית. רמיוס זינק אל המחיצה והפעיל את מתג התאורה ברגע שהאויב ירה בו. ראיין זרק את המחסנית ימינה ורץ קדימה. הסוכן פנה לשמאלו לראות מה פשר הרעש, בטוח שהשניים נעים במתואם. בעת שעבר את המרחק שבין צינורות הטילים האחרונים ראה ראיין את רמיוס נופל. ראיין צלל אל מאחורי צינור הטילים מספר אחד. הוא נחת על צדו השמאלי, מתעלם מהכאב שהצית אש בזרועו בעוד הוא מתגלגל ומכוון את האקדח אל המטרה. האיש היה בפנייה כאשר פלט ראיין שישה כדורים. ראיין לא שמע את עצמו צועק. שני כדורים פגעו. הסוכן הורם מעל הסיפון והתקפל מעוצמת הפגיעה. אקדחו נשמט מידו בעודו נופל פרקדן על הסיפון." ~ עמודים 301 - 302
  • "'מוטב שתניח לי לטפל בזה, פעם הייתי קצין בחיל הנחתים.' ולאימונים שעברתי בקוואנטיקו, חשב לעצמו, היה קשר קטן מאוד לזה." ~ עמוד 297
  • "'בסדר, ד"ר ראיין, כולנו מחכים. מה רוצה הרמיוס הזה לעשות?'
'אדוני הנשיא, הערכה שלנו מהמידע הזה היא שאוקטובר האדום מנסה לערוק לארצות הברית." ~ עמוד 95
  • "אדוני, אני וקציניי מבקשים מקלט מדיני בארצות הברית, ומביאים כתשורה צנועה את (מצביע על הצוללת) זה." ~ תת־אדמירל מרקו רמיוס עורק רשמית יחד עם "אוקטובר האדום"

"משחקים פטריוטיים" (1987)[עריכה]

  • "'שמע, אני אספר לך סיפור. היום הראשון שלי בקוואנטיקו, היום הראשון בקורס קצינים. מעמידים אותנו בשורה, ואנחנו פוגשים את מדריך הת"ס שלנו, סמל וילי קינג- בחור שחור ענקי, אנחנו קראנו לו קינג קונג. על כל פנים, הוא הסתכל בנו מלמעלה למטה ואומר: 'בנות, יש לי חדשות טובות ויש לי חדשות רעות. החדשות הטובות הן, שאם תוכיחו שאתם מספיק טובים לעבור את הקורס הזה כאן, לא יישאר לכם מה להוכיח במשך כל החיים שלכם.' והוא שותק כמה שניות. 'החדשות הרעות הן, שתצטרכו להוכיח את זה לי!'
'גמרת ראשון במחזור שלך,' אמר הנסיך. גם הוא תודרך.
'הייתי במקום שלישי במחזור הזה. היינו שניים שהגענו יחד למקום ראשון בקורס קצינים בסיסי אחר־כך. הקורס הזה היה בן־זונה מצופה זהב. הדבר הקל היחיד בכל הקורס הזה הייתה השינה – כשהיום שלך כבר נגמר. היה די קל להירדם. אבל, אתה יודע, קינג קונג כמעט צדק. אם אתה גומר את קוואנטיקו, אתה יודע שעשית משהו. אחרי זה היה עוד דבר אחד שהייתי צריך להוכיח, ולחיל־הנחתים לא היה שום קשר לזה.' ראיין השתהה רגע. שמה הוא סאלי'." ~ עמוד 55
  • "אתה יכול לפעול כמו שוטר או כמו חייל, אבל לא כמו שניהם כאחד." ~ עמוד 124
  • "ג'ק הוביל אותם דרך הדלתות המנופצות. שני הסוכנים ההרוגים היו מוטלים על מרפסת העץ, והוא שנא את עצמו שהוא לא עושה משהו, אבל ראיין פעל על סמך מעין בקרה אוטומטית שחיל־הנחתים תכנת לתוכו לפני עשר שנים. זה מצב קרבי, וכל ההרצאות ותרגילי השדה שבו והציפו את תודעתו." ~ עמוד 451
  • "אם המספר הגבוה נכון, ואם אם האומדן הרשמי לגבי מספר חברי ה־ULA מדויק גם הוא, כי אז נוכחים במחנה יותר ממחצית חברי הארגון. זה קצת הדאיג את ראיין. אם הצרפתים שולחים לשם רק שמונה צנחנים... אבל אז זכר את מה שלמד בחיל־הנחתים. הם יגיעו אל היעד בשלוש לפנות בוקר. ההפתעה תהיה לצדם. הנשק של צוות ההסתערות יהיה טעון ונצור־ומכוון אל אנשים ישנים. אלמנט ההפתעה, בידי יחידת קומנדו מעולה, הוא שווה־הערך הצבאי לטורנאדו בקנזס דבר אינו יכול לעמוד נגדו." ~ עמוד 402
  • "מסורת היא דבר חשוב. לחייל, המסורת היא לפעמים הסיבה להמשיך במאמץ כאשר יש סיבות כה רבות להפסיק. פירוש הדבר שזה לא רק אתה, לא רק חבריך – אבל הדבר נוגע לא רק לחיילים, נכון? זה נכון – או צריך להיות – לגבי כל קהילייה מקצועית." ~ עמוד 123
  • "אם אתה טוב באמת, לימדו אותו בקוואנטיקו, אינך צריך להיות יהיר. מספיק בדרך- כלל שיידעו שאתה נֶחָת, אין צורך ביותר מזה." ~ עמוד 105
  • "תת-המקלע של האיש השני היה מונח על הכביש והוא ירה לתוך המכונית באקדחו, כשמשהו נוסף בידו השנייה. ראיין נשם נשימה עמוקה ויצא ממחסהו מאחורי הרולס-רויס, מכוון את אקדחו אל חזהו של האיש. תחילה הפנה התוקף את ראשו, ואז חג בתנועה שהוציאה אותו משיווי משקל כדי לכוון את אקדחו אל ראיין. השניים ירו בו-ברגע. ראיין חש חבטה לוהטת בכתפו השמאלית וראה כיצד הכדור חודר לחזהו של האיש. קליע ה־9 מ"מ הפיל את האיש לאחור כאילו במכת אגרוף עזה. ראיין הנמיך את אקדחו מזקירת הרתיעה וסחט עוד כדור. הקליע השני פגע באיש מתחת לסנטר והתפוצץ דרך אחורי גולגלתו בענן לח וורוד. כבובה שחוטיה נקרעו, צנח התוקף אל הכביש. ראיין המשיך לכוון את אקדחו אל חזהו עד שראה מה קרה לראשו." ~ עמודים 13 - 14
  • "צפון אירלנד היא אחת המקומות הבטוחים ביותר בעולם להיות בו יהודי – הקתולים והפרוטנסטטים כל כך עסוקים בלהרוג אחד את השני שאין להם זמן להיות אנטישמים" ~ ג'ק

"הקרדינל מהקרמלין" (1988)[עריכה]

  • "'מר קלארק?'
'כן, המפקד.' הוא תלה את מעילו, ועכשיו נראה שלבש חולצה קצרת שרוולים. האיש היה קצת מעל שנתו הארבעים, קבע מנקאסו, במבט ראשון לא נראה מיוחד כל־כך, גובהו אולי מעל מאה ושמונים סנטימטרים, וצנום, אבל אז הבחין מנקאסו שלאיש אין חגורת שומן הרגילה אצל אנשים בגיל־הביניים, וכתפיו רחבות ממה שנראו לעומת גופו הגבוה. מבט שני, מקרוב, הוסיף פיסה לתמונת־התשבץ. מוסתר־למחצה מתחת לשיער השחור שעל אמת־ידו היה ציור קעקע, כלב- ים אדום, ככל הנראה, ועל פניו חיוך חצוף. 'הכרתי פעם בחור שהיה לו ציור קעקע כזה. קצין – הוא עכשיו בצוות־שש.'
'היה היו זמנים, רב־חובל, אינני אמור לדבר על זה, המפקד'." ~ דמותו של ג'ון קלארק, איש הקומנדו הימי האמריקני לשעבר ומבצע חשאי של סוכנות הביון המרכזית, מופיעה לראשונה, עמוד 216
  • "'מדוע כאן?' שאל דלמאטוב כאשר תם הטקס.
'הייתי מעדיף את ארלינגטון, אבל אז היה מישהו יכול להבחין. כאן, בגבעות אלה. בשדה- הקרב של אנטייטאם, ביום העקוב־מדם ביותר במלחמת האזרחים שלנו, הדפו כוחות הצפון את פלישתו הראשונה של לי לצפון, בקרב נואש. זה נראה המקום המתאים.' אמר ראיין. 'אם גיבור חייב להיקבר בקבר אלמוני, המקום צריך לפחות להיות קרוב למקום בו נפלו חבריו לנשק.'
'חבריו לנשק?'
'כך או אחרת, כולנו לוחמים למען הדברים שבהם אנחנו מאמינים. האם אין לנו איזה רקע משותף, בגלל זה?' שאל ג'ק. הוא הלך למכוניתו, מותיר את דלמאטוב להרהר בדבריו." ~ על הלוויתו של קולונל פיליטוב, עמוד 506

"סכנה ברורה ומיידית" (1989)[עריכה]

  • "'אני עושה את הדברים המטורפים,' הסביר קלרק. 'עבודת השדה שגורמת לבחורים מהריגול להשתין במכנסיים. אבל, כמובן, יכול להיות שהם יותר פיקחים ממני." ~ ג'ון קלארק מתאר את עבודתו כמבצע בסוכנות הביון המרכזית, עמוד 497
  • "ג'ק, לעולם אל תתחרט על יושר, גם אם תפגע באנשים. כאשר מינו אותך לסגן בנחתים נשבעת שבועה לאלוהים. עכשיו אני מבין מדוע אנו עושים את זה. זו עזרה, לא איום. זה משהו שנועד להזכיר לך עד כמה המילים חשובות. רעיונות הם חשובים. עקרונות הם חשובים. מילים הן חשובות. המילה שלך היא החשובה מכל. המילה שלך היא מי שאתה. זה השיעור האחרון, ג'ק. מכאן אתה צריך להמשיך לבד." ~ אדמירל גריר לג'ק ראיין, עמוד 450
  • "בסופו של דבר, תמיד מדובר בכמה גברים, עם נעליים מוכתמות בבוץ, מדים מיוזעים, שיכולים להפוך את הלילה ואת השטח לבעלי בריתם, ולזרוע מוות בקרב אויביהם." ~ עמוד 39
  • "הצטרפתי לקומנדו של הצי. רוב הזמן בדרום מזרח אסיה. קיבלתי פקודות לצאת ולהרוג אנשים, אז יצאתי והרגתי אותם. גם זו לא היתה מלחמה מוצהרת, לא כן? אתה לא מסתובב ומדבר על זה, אבל זו היתה העבודה. מאז שהצטרפתי לסוכנות. לא עשיתי הרבה דברים כאלה – היו תקופות שבהן הצטערתי שלא עשיתי יותר דברים כאלה, כי בטווח הרחוק זה היה יכול להציל את חייהם של כמה אנשים. ראשו של אבו־נידאל היה על כוונת הרובה שלי, אבל מעולם לא קיבלתי אישור לחסל את הבן־זונה. כך גם לגבי שני אנשים נוספים, לא פחות רעים. ניתן היה להכחיש זאת, זה היה יכול להיות נקי, כל מה שאתה רוצה, אבל עדיני הנפש בלאנגלי לא יכלו להחליט. הם אמרו לי לבדוק אם זה אפשרי, וזה לא פחות מסוכן מאשר ללחוץ על ההדק, אבל מעולם לא קיבלתי אור ירוק כדי להשלים את המשימה. מבחינתי, זו משימה טובה. הממזרים האלה הם אויבי ארצנו, והם הורגים את האזרחים שלנו – הם חיסלו שניים מאנשי הסוכנות, ולא עשו זאת בצורה יפה במיוחד – ואנחנו לא עושים דבר. תגיד לי אם זה הגיוני. אבל אני מציית לפקודות כפי שאני אמור לעשות. מאז שהתגייסתי – מעולם לא הפרתי פקודה." ~ ג'ון קלארק מספר לג'ק ראיין על תפקידו בסוכנות הביון המרכזית, עמודים 497 - 498
  • "הוא התייחס אל החיילים שלו כאילו היה אב חורג הבוחן את ילדיו החדשים. הוא רצה שהם יהיו בסדר, כי הם היו שלו, ומשום שהם היו שלו, הוא היה בטוח לגמרי שהם יהיו בסדר." ~ דינג שאבז חושב על חייליו, עמוד 41
  • "'בחור אתה טוב מאוד,' אמר קול מאחורי צ'אבז, ויד חבטה על כתפו. הסמל כמעט התמוטט. האיש עבר על־פניו לעבר המאהל. 'בוא'. צ'אבז הנרעש הלך בעקבות האיש לעבר המדורה תוך שהוא פורק את נשקו – כדור שעווה עלול לגרום נזק ממשי לפניו של אדם. 'נתייחס לזה כאל הצלחה,' אמר האיש. 'חמישה הרוגים, ובלי שום תגובה מצד הבחורים הרעים. סרן, המקלען שלך נסחף קצת. אני הייתי מאט את הקצב. הצליל של הנשק האוטומטי מהדהד למרחקים. אני גם הייתי מנסה להתקרב עוד קצת, טוב – אני מניח שהסלע ההוא שם היה המקום הקרוב ביותר שיכולתם להגיע. בסדר, נשכח מזה. טעות שלי. לא תמיד נוכל לבחור לעצמנו את השטח. מצאה בעיני המשמעת שלכם כשצעדתם לכאן, וההתקדמות שלכם אל המטרה היתה מצוינת. החלוץ שלך הוא יוצא מן הכלל, הוא כמעט עלה עלי'." ~ קלארק חונך את חיילי הרגלים בטרם המבצע, עמוד 119
  • "צ'אבז התייחס אל הדברים האלה כאל שבח קלוש. 'מי אתה בכלל?' שאל דינג בשקט. 'בחור, אני עשיתי דברים כאלה, על אמת, כשאתה שיחקת עם רובי־צעצוע. חוץ מזה, רימיתי.' קלרק הסיר את משקפי־הלילה שלו. 'בחרתי את הדרך שלי בקפידה, וקפאתי בכל פעם שסובבת את הראש. שמעת את קול הנשימה שלי. כמעט עלית עלי. חשבתי שאני אדפוק את התרגיל כולו. מצטער. דרך אגב, קוראים לי קלרק.' יד הושטה לפנים. 'צאבז.' הסמל לחץ את ידו של האיש. 'אתה טוב מאוד, צ'אבז. הכי טוב שראיתי זה זמן רב. ובייחוד אהבתי את ההליכה שלך. סבלנות כמו שלך אין להם. היית בהחלט יכול להיות בקבוצת המבצעים המיוחדים השלישית.' זה היה השבח הנעלה ביותר שקלרק היה יכול להביע, והוא השתמש בו לעתים רחוקות בלבד. 'מה זה?' נהמה וצחקוק. 'משהו שמעולם לא היה – אל תדאג בקשר לזה.' קלרק ניגש לבחון את שני הגברים שצ'אבז ירה בהם. שניהם שפשפו מקומות זהים על המעילים שלהם, ממש מעל הלב. 'ואתה גם יודע לקלוע'." ~ קלארק חונך את חיילי הרגלים בטרם המבצע
  • "'כל אחד יכול לפגוע עם זה.' קלרק נפנה אל האיש הצעיר. 'תזכור, זה לא בדיוק אותו דבר, כשזה אמיתי.' צ'אבז הבין את המשמעות האמיתית של הדברים האלה. 'ומה אני צריך לעשות בצורה שונה, אדוני?'
'זה החלק הכי קשה,' הודה קלרק. אנשי הכיתה התקרבו אל האש. הוא דיבר כמו מורה המדבר אל תלמיד מחונן. 'חלק ממך צריך להעמיד פנים כאילו זה בדיוק כמו באימונים. חלק אחר צריך לזכור שכאן אתה כבר לא יכול להרשות לעצמך הרבה טעויות. אתה חייב לדעת למה להקשיב, מפני שהדברים משתנים מדקה לדקה. יש לך אינסטינקטים טובים, בחור. סמוך עליהם. הם ישמרו על חייך. אם יש לך הרגשה שמשהו לא בסדר, אז כנראה שמשהו לא בסדר. ואל תבלבל בין זה ובין פחד.'
'מה?'
'אתה תפחד שם, צ'אבז. אני תמיד פחדתי. תתרגל לרעיון, וזה יכול להיות לטובתך במקום שזה יהיה נגדך. בשם אלוהים, אל תתבייש בזה. חצי מהבעיה בארץ האינדיאנים היא שאנשים פוחדים לפחד'." ~ קלארק חונך את חיילי הרגלים בטרם המבצע, עמודים 119 - 120
  • "אתה שלחת את האנשים האלה לשטח, ואתה אחראי להם. אם אתה אומר לי, שהתפקיד שלך חשוב מזה, אני פה כדי לומר לך שאתה טועה, אדוני." ~ קלארק מבהיר לסגן מנהל המבצעים בסוכנות הביון המרכזית כי אסור לו לנטוש את אנשיו, עמוד 481
  • "'מה אתה מצפה שאני אעשה - להשאיר אותם שם? האם לא עשינו את זה מספיק פעמים?' קלרק הסב את מבטו. עיניו היו אדומות, ורק פי. ג'יי. ידע שזה לא רק ממתח וחוסר בשעות שינה. 'מצטער, ג'ק. יש שם אנשים שלנו. אני חייב לנסות. הם היו מנסים בשבילי. אין בעיות בן־אדם. אני יודע איך לעשות את זה'." ~ קלארק מבהיר לג'ק ראיין מדוע הוא מוכרח לחלץ את חיילי צבא ארצות הברית הלכודים בקולומביה, עמוד 544

"כל הפחדים כולם" (1991)[עריכה]

  • "תשמע, ג'ק, ראינו את התיק שלך. גם הבוס ראה אותו. כמעט גרמתי לו לכבד אותך. שני עיטורי כוכב המודיעין, העסק הזה עם הצוללת, ובאלוהים, הדבר הזה עם גרסימוב. שמעתי שמים שקטים חודרים עמוק, בחור אבל מעולם לא לעומק כזה. אין פלא שאל טרנט חושב שאתה פיקח כל־כך." ~ עמוד 22
  • "האלוף אברהם בן-יעקב היה האדם המקביל בתפקידו לראיין ב'מוסד', עוזר למנהל הסוכנות הישראלית למודיעין-חוץ. אבי, אחד השחקנים הרציניים במקצוע המודיעין, היה קצין בצבא קבע עד שנת 1968, צנחן בעל ניסיון רב במבצעים מיוחדים שאומן בידי רפי איתן והובא לתוך החבורה. דרכו הצטלבה בזו של ראיין חצי-תריסר פעמים בשנים האחרונות, אבל תמיד בוושינגטון. ראיין חש יראת־כבוד רבה ביותר לבן-יעקב כמקצוען. הוא לא היה בטוח מה דעתו של אבי עליו. האלוף בן-יעקב היה מוצלח מאוד בהסתרת מחשבותיו ורגשותיו." ~ עמודים 92 - 93
  • "בן-יעקב פנה להתמודד במבטי עיניים עם מפקדו לשעבר. 'רפי, תמיד היית בכיר ממני בדרגה, אבל גם אני הרגתי כמה מהאויבים ואתה יודע זאת היטב.' אבי השתהה לרגע כדי להניח לדבריו לשקוע על השולחן. כאשר המשיך, היה קולו שקט, שקול וענייני בעודו מניח להיגיון להתגבר על רגשות חזקים לא פחות מאלה של מנדל. 'היחידות הצבאיות האמריקניות מייצגות מחויבות רצינית. אנחנו מדברים על גידול של עשרים וחמישה אחוזים בכוח ההלם של חיל האוויר שלנו, ויחידת הטנקים הזאת יותר מהחטיבה החזקה ביותר שלנו. יתר על כן, אינני רואה איך יוכלו אי-פעם לסגת מהמחויבות הזאת. כדי שזה יקרה - ידידנו באמריקה לא ייתנו לזה לקרות לעולם'." ~ עמודים 135 - 136
  • "הוא נלחם - הוא הרג - כדי להגן על משפחתו. אולי אין הדבר לרוחה של אליוט, אבל ברגעים שקטים כמו זה שזכר ג'ק את הפעמים האלה בחיוך דק, עצוב. פחות ממאתיים מטרים מהמקום בו ישב עכשיו, הוא נקב את חזהו של טרוריסט בשלושה כדורים, בקור-רוח וביעילות - בול במטרה! - והוכיח שהיה טעם בכל הדברים שלימדו אותו בקוונטיקו. העובדה שליבו פעם באותו רגע בקצב של אלף פעימות בשנייה, שהוא היה קרוב להרטיב את מכנסיו, שהיה עליו לבלוע את הקיא שעלה בגרונו, כל אלה היו דברים קטנים. הוא עשה את מה שהיה חייב להיעשות, ובזכות זה אשתו וילדיו חיים. הוא גבר שהוכיח את גבריותו בכל דרך אפשרית - רכש את לבה של נערה נפלאה ונשא אותה לאשה, הוליד שני ילדים שהם מתנת־האל, הגן על כולם במיומנות ובאומץ. בכל פעם שהגורל הציב בפניו את אתגריו, יצא ג'ק לקראתם ועשה את מלאכתו." ~ עמודים 343 - 344
  • "לפי דברי ה־NORAD, מתקן גרעיני התפוצץ זה עתה בדנבר." ~ עמוד 647
  • "'מה שאתה כמעט הנחת להם לעשות!' ראיין נעץ אצבע בחזהו של הנשיא. 'אתה האיש שירד מהפסים! אתה האיש שהביא אותנו עד לסף - ועכשיו הסיבה האמיתית בגללה אתה מוכן לטבוח עיר שלמה היא מפני שאתה מטורף מזעם, מפני שגאוותך נפגעה ואתה רוצה לגמול מידה כנגד מידה. אתה רוצה להראות להם שאיש אינו יכול להגיד לך מה לעשות! זו הסיבה, נכון? נכון?' פאולר החוויר. ראיין הנמיך את קולו. 'יש צורך בסיבה יותר טובה בכדי להרוג בני־אדם. אני יודע. אני הייתי חייב לעשות זאת. אני אכן הרגתי בני־אדם. אתה רוצה להאיש הזה ייהרג, אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אינני הולך לעזור לך להרוג עוד מאה אלף רק כדי לחסל את האיש שאותו אתה רוצה.' ראיין פסע לאחור. הוא הטיל את כרטיס הזיהוי שלו על השולחן ויצא מהחדר." ~ עמוד 793
  • "'כזאב על העדר'. בבואם לתאר ההתקפה הסורית על רמת־הגולן הישראלית בשעה 14:00 בשת, ה־6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של היטלר היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי־קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית." ~ על מלחמת יום-הכיפורים, עמוד 11
  • "חטיבה שבע החזיקה בצפון־הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה מערכת־הגנה שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי־הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן." ~ על מלחמת יום-הכיפורים, עמוד 11
  • "חטיבת 'ברק' החזיקה בדרום-הרמה והיתה בת-מזל פחות. כאן היו פני הקרקע מתאימים פחות פחות להגנה, ונראה שכאן גם היתה המנהיגות הקרבית הסורית טובה יותר. בתוך שעות נשברה חטיבת 'ברק' לכמה חלקים. אף-על-פי שבהמשך הלחימה התברר שכל אחד מהחלקים הללו היה מסוכן לסורים כקן של צפעונים, מיהרו ראשי-החץ הסוריים לנצל את הפערים ולדהור לעבר יעדם האסטרטגי, הכנרת. המצב שהתפתח בשלושים ושש שעות היה , כפי שהתברר, המבחן החמור ביותר לכוחה הצבאי של ישראל מאז 1948." ~ על מלחמת יום-הכיפורים, עמוד 12
  • "כוחות תגבורת החלו להגיע ביום השני. את אלה היה צריך לזרוק לאזור הלחימה טיפין־טיפין - לסתום חורים, לחסום כבישים, אפילו לצרף זו לזו יחידות שנשברו בלחץ הקרב הנואש ואשר, לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, נטשו את שדה־הקרב לפני הערבים המתקדמים. רק ביום השלישי היו הישראלים מסוגלים לרכז את אגרוף השריון שלהם, לאגוף, ואחר־כך למחוץ, את החדירות הסוריות העמוקות. המעבר לפעולות התקפיות בא ללא פסק־זמן. הסורים נזרקו לאחור לעבר בירתם בהתקפת־נגד נזעמת, ונטשו שדה־קרב זרוע טנקים שרופים ובני־אדם מרוסקים. בסוף אותו יום שמעו חיילי חטיבות 'ברק' ושבע במכשירי הרדיו שלהם שדר שהועבר מהפיקוד העליון של צבא ההגנה לישראל: 'אתם הצלתם את עם ישראל'. ואכן, את זאת עשו." ~ על מלחמת יום-הכיפורים, עמוד 12
  • "אבל מחוץ לישראל, פרט לאותם בתי-ספר שבהם לומדים את אומנות המלחמה, קרה דבר מוזר: קרב הגבורה הזה נשכח. כמו במלחמת ששת הימים של שנת 1967, המבצעים המהירים יותר שנערכו בסיני היו אלה שעוררו את התרגשותו והערצתו של העולם: צליחת תעלת סואץ, הקרב בחווה 'הסינית', כיתור הארמייה השלישית המצרית - זאת למרות ההשלכות המפחידות של הלחימה ברמת־הגולן, שהיתה קרובה הרבה יותר לבית. עם זאת, חיילי שתי החטיבות הללו שנותרו בחיים ידעו מה היה טיבו של המעשה שעשו, וקציניהן יכלו ליהנות מהידיעה כי בין חיילים מקצועיים, המכירים את מידת המיומנות ואומץ־הלב הכרוכה בעמידה כזאת, ייזכר קרב הגולן שלהם בשורה אחת עם קרבות התרמופילים, בסטון וגלוסטר היל." ~ על מלחמת יום-הכיפורים, עמוד 12
  • "עבדתי אתם פעם או פעמיים - טוב, יותר מזה, דוק, בעיקר בלבנון. אנשי המודיעין שלהם מקצוענים אמיתיים, ממזרים מנופחים, יהירים, אבל לאלה שפגשתי היו סיבות טובות להיות מנופחים. מנטליות של מבצר, משהו כמו - מנטליות של אנחנו-מול-הם, אתה מבין? אפשר להבין את זה." ~ קלארק מתאר את אנשי הביון הישראלים, עמוד 144

"חוב של כבוד" (1994)[עריכה]

  • "'אני חושב שהייתי מעדיף להיות במקום אחר.' דינג החזיק את הפנס בידו בעוד ג'ון שולף את אקדחו והבריג את המשתיק למקומו. 'מהר או לאט?' זו היתה הברירה היחידה שנותרה, למעשה. התקדמות אטִית, כמו אנשים העושים את עבודתם הרגילה והלכו לאיבוד, אולי... לא, לא הפעם. קלארק הרים אצבע אחת, נשם נשימה עמוקה וזינק למעלה. כעבור ארבע שניות סובב את הידית במישורת העליונה ופתח את הדלת בתנופה. ג'ון צלל לרצפה, אקדחו שלוף ומכוּון אל המטרה. דינג קפץ ועבר אותו, עמד , וכיוון את הנשק שלו. השומר שמחוץ לחדר הסתכל לכיוון הנגדי כאשר דלת חדר- המדרגות נפתחה בתנופה. הוא פנה בבהלה אוטומטית וראה גבר גדול שוכב באלכסון על הרצפה וכנראה מכוון אליו אקדח. הדבר גרם לו לשלוח יד לאקדחו בעוד עיניו ננעלות על המטרות האפשריות. היה עוד אדם מחזיק משהו אחר ש- בטווח הזה היה האור כוח פיסי כמעט. האנרגיה בעוצמה של שלושה מיליוני נרות הפכה את העולם לפני השמש, ואז פרץ עומס היתר של האנרגיה לתוך מערכת העצבים המרכזית של האיש לאורך עצב השָלוּש, העובר מחלקה האחורי של העין לאורך בסיס המוח, ומתפצל אל הרשת המרכזית השולטת בשרירים הרצוניים. התוצאה, כמו באפריקה, היתה העמסת יתר על מערכת העצבים של השומר. הוא קרס על הרצפה כמו בובת סמרטוטים, וידו הימנית המתעוותת לופתת עדיין את האקדח." ~ ג'ון קלארק ודינג מטהרים את הדירה בה שבוי קוגה, עמוד 611
  • "האור היה חזק עד כדי כך שההחזרה מהקירות הלבנים טישטשה את שאבז קלות, אלא שקלארק זכר לעצום את עיניו ודהר אל הדלתות הכפולות, מפריד אותן זו מזו בכתפו. אדם אחד נראה לעין, כשהוא קם באותו רגע מכיסא מול הטלוויזיה, פניו מופתעים ומבוהלים בגלל הכניסה הפתאומית. לא היה זמן לרחמים. קלארק הרים את האקדח בשתי ידיו וסחט פעמיים, ושני כדורים נכנסו למצחו של האיש. ג'ון חש את ידו של דינג על כתפו, ואז פנה ימינה, כמעט בריצה, ועבר במסדרון כשהוא מסתכל לכל חדר. המטבח, חשב. תמיד אתה מוצא אנשים ב- הוא מצא. האיש היה כמעט בגובהו, ואקדחו כבר היה שלוף כאשר נע אל המסדרון שהוביל אל חדר־המבוא, צועק שֵם ושאלה, אבל גם הוא היה אִטִי מדי, ואקדחו עדיין היה מורד, והוא פגש אדם ובידו אקדח מורם ומוכן. זה היה הדבר האחרון שראה. נדרשה לקלארק עוד מחצית הדקה כדי לבדוק את שאר חלקי דירת־הפאר, אבל הוא מצא רק חדרים ריקים." ~ קלארק ודינג מטהרים את הדירה בה שבוי קוגה, עמוד 611

"צו נשיאותי" (1996)[עריכה]

  • "האנשים ההם מתים, ואני הממשלה בינתיים, שאלוהים יעזור לי, והממשלה לא בורחת." ~ ג'ק ראיין לאחר שהושבע לנשיאות והתעקש לבקר בהריסות בניין הקונגרס לאחר שמטוס נוסעים התרסק והרג את רוב יושביו, עמוד 22
  • "הוד מעלתך, איך מגדירים מצב שבו אדם רם דרג משקר לך ישר בפנים?" שאל הנשיא בחיוך מר.
"דיפלומטיה". ~ שיחה בין ראיין לנסיך האנגלי (אחרי שיחה עם ר"מ הודו), עמוד 127
  • "הוא היה וימשיך להיות מורה, וכמו רוב המורים המוכשרים, מפעם לפעם הוא עשוי לשקר כדי להיטיב להסביר אמת עמוקה יותר." ~ מחשבותיו של ראיין על ארני ואן דאם, עמוד 115
  • "ה'מוסד' הישראלי עדיין עוסק בהעלמת בני־אדם. השלום שהושג זה מקרוב במזרח־התיכון לא שינה זאת, ויש להם סיבה אמיתית לשנוא אותו. הם נהגו בחוכמה מיוחדת כאשר הרגו את אחד מעמיתיו באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, כאשר קלקלו תחילה את המכשיר באמצעות אות אלקטרוני ואחר־כך הסדירו שיקבל מכשיר חלופי... ועשרה גרמים של חומר נפץ חזק תקועים בתוך הפלסטיק. שיחת הטלפון האחרונה של האיש, כך סופר, באה מראש ה'מוסד': 'הלו, כאן אבי בן יעקב. תשמע טוב, ידידי.' ובנקודה זו לחץ היהודי על לחצן הסולמית. תכסיס חכם, אבל טוב רק לשימוש חד־פעמי." ~ עמוד 165
  • "זה חלק מהמנהיגות. לימדו אותי זה את זה בקוונטיקו. החיילים צריכים לראות אותך עושה את העבודה. הם צריכים לדעת שאתה עומד לצדם." ~ ג'ק ראיין מדבר על מנהיגות, עמוד 14
  • "הדבר שאנשים מכנים 'היוזמה', בין אם מדובר במלחמה ובין אם מדובר בכל תחום אחר של פעילות האדם, לעולם איננו אלא יתרון פסיכולוגי. היא משלבת את תחושתו של צד אחד שהוא מנצח עם תחושת הצד שכנגד שמשהו השתבש, שעכשיו עליו להתכונן לפעולות האויב ולהגיב עליהן במקום להכין את התעולה ההתקפית שלו עצמו." ~ עמוד 817
  • "בוא נראה אם אתה באמת האיש החזק ביותר בעולם." ~ קתלין ראיין לפני שעושה אהבה עם בעלה ג'ק, אחרי שהתמנה לנשיא

"ללא חרטה" (1993)[עריכה]

  • "איש-אבטחה נכנס בדלת באותו רגע, לאחר שקולות המתווכחים עוררו את תשומת-לבו. עיניו של הרופא פנו אליו מיד. "הוא לא יספיק להגיע הנה כדי לעזור לך, דוקטור. כמה עצמות יש ביד האדם, אדוני?" שאל קלי.
"עשרים ושמונה," ענה הרופא אוטומטית.
"רוצה שיהיו חמישים ושש?" קלי הקל את לחצו." ~ ג'ון קלי מבהיר לרופא גס-רוח כי אסור לו לאיים על האחות סנדרה אוטול .עמוד 275.
  • "אשתו ובנו ראו זאת שוב. לועס את מזונו, עיניו ממוקדות באינסוף, לא מסוגל להפסיק את פעולת מוחו ההופך במידע שבתוכו שוב ושוב. קלי לא כל-כך שונה ממה שאני הייתי, חשב ראיין. אחת-אפס-אחת, הנשרים הצורחים של דיוויזיית חיל-הרגלים 101 (מוטסת), שעדיין התנודדו בלכתם במכנסי-השק שלהם. אמט התחיל את דרכו כטוראי פשוט, סיים במינוי שניתן לו בשדה הקרב סמוך לסוף המלחמה לדרגה שבה עדיין החזיק, סגן. הוא זכר את הגאווה על שהוא משהוא משהו מיוחד מאוד, תחושת הבלתי-מנוצח שבאה באופן מוזר יד ביד עם הפחד לקפוץ החוצה ממטוס, להיות הראשון בשטח האויב, בחושך, חמוש בנשק קל בלבד. האנשים הכי קשוחים שעליהם הוטלה השליחות הכי קשה. שליחות. הוא היה כזה פעם. אבל איש לא הרג את הגברת שלו... מה היה קורה, אז, בשנת 1946, אולי, אילו מישהו היה עושה את זה לקתרין?
משהו לא טוב." ~ עמוד 527.
  • "הוא עמד על רגליו, הקרבין בידו, והפיל את הראשון בשלושה כדורים בראשו. עיניו אפילו לא השתהו לראות את הענן האדום שהתפרץ מראשו, מפני שזה היה מקצועו, ולא תחביב. הרב-סרן חי עדיין, שוכב על האדמה אבל מנסה לכוון א אקדחו עד שחזהו קלט עוד חמישה כדורים. מותו הפך את הלילה להצלחה. עכשיו מה שעל קלי לעשות הוא להישאר בחיים." ~ עמוד 150.
  • "אנשי הקומנדו הימי בוייטנאם נוהגים לתכנן מבצעים אוויריים צ'יף?" שאל מקסוול, משועשע כלשהו, והופתע לשמוע את התשובה.
"המפקד, ביחידת המבצעים המיוחדים מספר שלוש היו תמיד פחות מדי קצינים. הם נהרגו כל הזמן. אני הייתי קצין המבצעים של הקבוצה במשך חודשיים, וכולנו ידענו איך לתכנן חדירות. היינו חייבים לדעת, זה היה החלק הכי מסוכן ברוב המשימות. אל תקבל זאת כעלבון, המפקד, גם חוגרים יודעים איך לחשוב." (עמוד 168)

"חדר מלחמה" (1995)[עריכה]

  • "דונלד ידע שיש נקודה שבה הגוף אינו יכול עוד לתמוך בנכונותה של הנפש, ואפילו החזקה ביותר." ~ עמוד 239
  • "סקוויירס מצץ את שפתו העליונה. 'תמיד רציתי שתהיה לי הזדמנות להגיד לגנרל 'לא', וכאשר סוף־סוף יש לי הזדמנות כזאת – לא אעשה את זה. בסדר. בהצלחה, המפקד'." ~ עמוד 246
  • "לבו של רוג'רס גאה כאשר החיילים עלו למטוס, הלם בגאווה כמו תמיד כאשר ראה חיילים אמריקניים רצים למלא את תפקידם. צעירים, מפחדים, ותיקים יותר או פחות, הם רצו קדימה כולם – המראה ריגש אותו תמיד. הוא היה אחד מהם בעת תקופת שירותו הראשונה בווייטנאם, ואחרי שקיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת טמפל כאשר היה מוצב בפורט־דיקס, חזר ופיקד על גדוד של חיילים כמוהם במלחמת המפרץ הפרסי. טניסון כתב פעם שמבט בליידי גודייבה יכול להפוך זקנים לצעירים, ונשים אכן השפיעו עליו כך, אבל גם המראה הזה. עשרים ושש שנים נעלמו בתוך פחות מדקה, והוא שוב חש בן תשע־עשרה כאשר נכנס למטוס בעקבות החייל האחרון, והניח לסקוויירס להיות המאסף." ~ עמוד 59
  • "רוג'רס פכר את פרקי אצבעותיו ונזכר בדבריו בני האלמוות של האסטרונאוט אלן ב' שפרד מהחללית מרקורי כאשר המתין לשיגורו אל החלל: 'אלוהים, בבקשה, אל תיתן לי לפשל'." ~ עמוד 62

"חדר מלחמה: השתקפות במראה" (1995)[עריכה]

  • "'שכיבות סמיכה,' אמר. 'מאה מהן, מיד אחרי שיוצאים מהמיטה, מעירות אותך מהר יותר מקפאין. חוץ מזה, אם את יכולה להביא את עצמך לעשות את זה על הבוקר, שאר היום ייראה קל מאוד'." ~ לוטננט־קולונל צ'ארלי סקוויירס, מפקד צוות המחץ מספר על הדרך בה הוא משכים כל יום, עמוד 120

"קשת שש" (1999)[עריכה]

  • "עם התמוטטות ברית־המועצות ומדינות נוספות שעמדותיהן הפוליטיות היו מנוגדות לאינטרסים של ארצות-הברית והמערב, הסבירות לעימות בין־לאומי גדול נמוכה עתה מאי־פעם, זו כמובן הטובה בבשורות הטובות. אבל עם זה עלינו להכיר בעובדה שעדיין משוטטים ברחבי העולם טרוריסטים בין־לאומיים מנוסים ומאומנים רבים, ולכמה מהם קשרים עם סוכנויות מודיעין של מדינות." ~ עמוד 24
  • "ג'ון קלארק, שהציל פעם מבצע שהשתבש ותוך כדי כך גם חבורת חיילים, לפני זמן רב ולפני כמה נשיאים. לאיש הקומנדו הימי לשעבר, אמרה עליו ה־CIA, יש אוסף מרשים של עיטורים והמון הישגים." ~ עמודים 144 - 145
  • "דינג היה בעבר מפקד כיתה באוגדה השביעית הקלה של חיל הרגלים ונחשב בשעתו לחייל החזק ביותר, בעל הכושר הגופני הטוב ביותר והיעיל ביותר הלובש את מדי ארצו, וזו היתה הסיבה שג'ון קלארק בחר בו לתפקידו ב־CIA – ובמסגרת ההיא הוא ביצע כמה משימות מסוכנות וקשות בשדה." ~ עמוד 32
  • "דינג, מייג'ור מדומה, הפר במידה מסוימת את הנוהל כשהרים כוסות בירה עם אנשיו, סמלים כולם. הוא תירץ זאת בכך שהיה סמל ראשון צנוע ומפקד כיתה לפני שנעלם בתוך הלוע הפעור של סוכנות הביון המרכזית, ה־CIA, ושימח את לבם בסיפורי נינג'ות על חייו הקודמים – סיפורים ששומעיו האזינו להם בכבוד מעורב בהנאה. ככל שאוגדת חיל הרגלים השביעית היתה טובה, היא לא היתה טובה עד כדי כך. אפילו דינג הודה בכך אחרי כמה ספלי בירה של ג'ון קארג'." ~ עמוד 38
  • "עליו להנהיג אותם ופירוש הדבר שעליו להיות טוב ככל אחד מהם או טוב יותר בכל דבר ודבר שהצוות אמור לעשות." ~ תפיסתו של דומניגו שאבז את הפיקוד על צוות לוחמים, עמוד 29
  • "לאמיתו של דבר לא רצה שאבז שיזכירו לו את המבצע ההוא. חברים רבים מדי אבדו בהרי קולומביה, במבצע שארצם לא הודתה בו מעולם." ~ עמוד 32
  • "הדבר החשוב מכל, חשב דינג, הוא יציבות הכיוון למטרה למרות הריצה האמורה לגרום לאנשים להתנשם וליצור דימוי של לחצי קרב אמיתי. אבל הממזרים האלה יציבים כמו פסלי ארד מחורבנים." ~ עמוד 32
  • "שאבז, מיד אחריו, הבחין באדם חמוש שני שעמד וניער את ראשו כאילו כדי לנקות אותו. הוא פנה לכיוון האחר אבל עדיין החזיק את נשקו והכללים היו כללים. שאבז ירה שני כדורים אל ראשו. לקני התת־מקלעים היו מוצמדים משתיקי קול ועל רקע התפוצצויות מטעני ההלם לא נשמע כמעט קול היריות. שאבז הפנה את נשקו ימינה וראה שהטרוריסט השלישי היה כבר על הרצפה ושלולית אדומה זרמה מתוך מה שהיה ראש לפני פחות משתי שניות. 'נקי!' צעק שאבז." ~ עמוד 59

"ארנב אדום" (2002)[עריכה]

  • "הסיכום התבטא בשתי מלים. אנשים מתים. במחנה האימונים בבסיס חיל הנחתים בקואנטיקו חזרו המדריכים שוב ושוב על אותו שיעור: אם תיכשלו בהנהגת המחלקה שלכם, כמה מן הנחתים לא ישובו עוד לביתם, אל אמם ואל האישה שלהם, וזה עול כבד שיעיק על מצפונכם עד יומכם האחרון. מקצועו של לוחם גובה מחיר יקר על שגיאות. ראיין לא שירת בחיל הנחתים פרק זמן ממושך די הצורך כדי ללמוד את הלקח הזה בעצמו, אבל המחשבה הפחידה אותו בלילות שקטים כשהוא חש בתנועתה של האונייה שעה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי. הוא שוחח על כך עם 'גאני' טייט, אבל סמל התותחנים – שהיה בזמנו "זקן" בן שלושים וארבע – אמר לו שעליו לזכור את אימוניו, לסמוך על חושיו ולחשוב קודם שיפעל, אם יהיה לו די זמן לכך; אחר כך הזהיר אותו שלא תמיד יעמדו לרשותו מותרות כגון זמן. והוא אמר למפקדו הצעיר שלא ידאג, משום שהוא נראה חכם למדי, יחסית לדרגתו. ראיין לא ישכח זאת לעולם. הערכה של סמל תותחנים מחיל הנחתים אינה דבר הנרכש בקלות." ~ עמוד 133
  • "ראיין לחץ את לוע אקדחו לשיפולי גבו. הוא הרגיש את חוליית עמוד השדרה של האיש נלחצת ללוע הבראונינג שלו. ג'ק ראה את ראשו מיטלטל לאחור, כמה מילימטרים. ראיין רכן לפנים ולחש על אוזנו. 'אם תירה, תשתין לתוך חיתול עד יומך האחרון. עכשיו תושיט לי את האקדח שלך לאחור, לאט לאט, אחרת אירה בך מיד'." ~ עמוד 461

"נעול"[עריכה]

  • "אין דבר כזה קרב הוגן. אם אחד הצדדים מנסה לשחק הוגן, הוא מפסיד."

קישורים חיצוניים[עריכה]