נועם חומסקי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נועם חומסקי
נועם חומסקי

נועם חומסקי (נולד ב־7 בדצמבר, 1928) הוא פרופסור אמריקאי לבלשנות, הוגה דעות אנרכיסט, פעיל למען זכויות האדם, ופרשן פוליטי.

הערות:

  • כל הציטוטים מתורגמים מאנגלית.
  • עבור קישורים למקור בפורום ZNet, ייתכן שצריך להיכנס כאורח תחילה.

תוכן עניינים

[עריכה] על פוליטיקה וכלכלה

  • "למרבה הצער, אתה לא יכול להדיח את הנוכלים על ידי הצבעה, מכיוון שמעולם לא הצבעת עבורם מלכתחילה."
    • מקור: נאום שכותרתו "שלטון בעתיד" במרכז השירה של ה-YM-YWHA בניו יורק, 16 בפברואר, 1970
  • "האנרכיסט העקבי, לכן, צריך להיות סוציאליסט, אבל סוציאליסט מסוג מסוים. הוא לא רק יתנגד למעמד פועלים מנוכר ומצומצם וישאף לחלוקת רכוש בידי כל גוף העובדים, אלא גם יתעקש שהחלוקה הזו תהיה ישירה, ולא ממומשת על ידי איזשהי אליטה הפועלת בשמו של הפרוליטריון."
  • "הרבה מהאנשים שקוראים לעצמם שמאלניים אני הייתי מגדיר כפרוטו-פשיסטים."
  • "בארצות הברית, המערכת הפוליטית היא עניין מאוד שולי. יש שתי מפלגות, כביכול, אבל הן למעשה סיעות של מפלגה אחת, מפלגת המגזר העסקי. שתיהן מייצגות טווח מסוים של אינטרסים עסקיים. לאמיתו של דבר, הן יכולות לשנות את העמדות שלהן ב-180 מעלות, ואף אחד אף פעם לא שם לב. בבחירות של 1984, לדוגמה, היתה אכן סוגייה לדיון, מה שבדרך כלל אין. הסוגייה היתה צמיחה קיינסיאנית לעומת שמרנות כלכלית. הרפובליקנים היו המפלגה של צמיחה קיינסיאנית: הוצאות גבוהות, גירעונות, וכו'. הדמוקרטים היו המפלגה של שמרנות כלכלית: השגחה על היצע הכסף, דאגה לגירעונות, וכו'. ובכן, לא ראיתי אפילו הערה אחת שציינה ששתי המפלגות הפכו לגמרי את העמדות המסורתיות שלהן. באופן מסורתי, הדמוקרטים היו המפלגה של צמיחה קיינסיאנית, והרפובליקנים היו המפלגה של שמרנות כלכלית. אז הרושם הוא שמשהו היה חייב לקרות? למעשה, זה הגיוני. שתי המפלגות הן ביסודו של דבר אותה המפלגה. השאלה היחידה היא התזוזות של קהילות המשקיעים לגבי עניינים טקטיים אז ועכשיו. כאשר זה קורה, המפלגות הופכות את העמדות שלהן, במסגרת הספקטרום המצומצם."
    • מקור: ראיון עם אדם ג'ונס, 20 בפברואר, 1990
  • "התרבות התעשייתית המודרנית התפתחה מתוך מערכת מסוימת של סיפורי מעשיות נוחים. הכוח המניע של התרבות התעשייתית המודרנית הינו רווח חומרני אישי, שמקובל כלגיטימי, אפילו ראוי-לשבח, מהשיקולים שמידות מגונות פרטיות מניבות תועלת ציבורית, בניסוח הקלאסי. ובכן, זה הובן היטב כבר מזמן שחברה שמבוססת על העיקרון הזה תשמיד את עצמה במשך הזמן. היא יכולה להתמיד, יחד עם כל הסבל ואי-הצדק שנגרר ממנה, רק כל עוד ניתן להעמיד פנים שהכוחות ההרסניים שבני אדם יוצרים הם מוגבלים, שהעולם הוא משאב אינסופי, ושהעולם הוא פח אשפה אינסופי. בשלב הזה של ההיסטוריה אחד משני דברים הוא אפשרי. או שכלל האוכלוסייה תיקח שליטה על הגורל שלה ותעסיק את עצמה באינטרסים של הקהילה, תוך כדי שהיא מונחת על ידי ערכים של סולידריות, סימפטיה, ודאגה לאחרים, או לחילופין לא יהיה גורל שמישהו יוכל לשלוט עליו. כל עוד איזשהו מעמד מיוחד נמצא בעמדה של סמכות, הוא יקבע מדיניות לפי האינטרסים המיוחדים אותם הוא משרת. אבל התנאים עבור הישרדות, שלא לדבר על צדק, דורשים תכנון חברתי הגיוני לפי האינטרסים של הקהילה כמכלול, ובימינו זה כבר אומר הקהילה העולמית. השאלה היא האם אליטה מיוחסת צריכה לשלוט על התקשורת להמונים ולהשתמש בכוח הזה כפי שהם אומרים לנו שהם מוכרחים -- כלומר ליצור אשליות נחוצות, להשפיע ולרמות את הרוב הטיפש ולהסיר אותו מהזירה הציבורית. השאלה בקצרה, היא האם דמוקרטיה וחופש הם ערכים שצריכים להישמר או איומים שצריך להימנע מהם. בשלב האולי סופי הזה של הקיום האנושי, דמוקרטיה וחופש הם יותר מאשר ערכים שצריך להוקיר; ייתכן שהם חיוניים עבור הישרדות."
  • "ה-"מדע" של ריקארדו הושתת על העיקרון שהון הוא פחות או יותר יציב ועבודה היא מאוד ניידת. אנחנו מצווים כיום לסגוד לתוצאות של המדע של ריקארדו, למרות העובדה שההנחות שעליהן הן מבוססות התהפכו: הון הוא מאוד נייד, ועבודה היא יציבה מכל בחינה מעשית -- שמרנים ליברטריאנים מובילים את הקו של דחיית העיקרון של אדם סמית ש-"זרימה חופשית של עבודה" היא אבן-יסוד של סחר חופשי, בהתאם לסלידה שלהם כלפי שווקים (חוץ מאשר לחלשים)."
  • "תומס ג'פרסון, הדמות המובילה של הנאורות בארצות הברית, ביחד עם בנג'מין פרנקלין, שהחזיק בדיוק באותה דעה, טען ש-"תלות" תוביל ל-"כניעות ושחיתות", והיא "תחנוק את הנבטים של המידות הטובות". ויש לזכור, כשהוא דיבר על תלות, הוא התכוון לעבודה בשכר, שנחשבה לתועבה תחת העקרונות של ליברליזם קלאסי. יש עיוות מודרני של שמרנות וליברטריאניזם, ששינה את המשמעויות של המילים, די כמו מה שאורוול דיבר עליו. אז בימינו, תלות מתיחסת למשהו אחר. כאשר אתה מקשיב למה שקורה בקונגרס, ואנשים מדברים על תלות, מה שהם מתכוונים אליו זה סיוע ציבורי לילדים רעבים, לא עבודה בשכר. תלות זה סיוע לילדים רעבים ואמהות שדואגות להם. [...] רואים את זה באופן מאוד דרמטי כעת בקונגרס, תחת המנהיגות של ניוט גינגריץ', שהוא באופן די ברור המשוגע לקצבאות רווחה המוביל במדינה. הוא התומך הנלהב ביותר ברווחה, אלא שהוא רוצה שהיא תלך לעשירים. המחוז שלו בקוב קאוונטי ג'ורג'יה מקבל יותר סובסדיות פדרליות מאשר כל מחוז פרוורי אחר, מחוץ למערכת הפדרלית עצמה... וזה אמור להימשך, מכיוון שהסוג הזה של תלות סעודית הוא טוב. ילדים נזקקים, זה רע. אבל מנהלי חברות נזקקים, זה טוב. צריך לדאוג לכך שהם ימשיכו לינוק מהשוקת על חשבון הציבור. [...] האומה היא לא ישות, היא מתחלקת למעמדות חברתיים, והאדריכלים של המדיניות הם אלה שהם בעלי הכוח הכלכלי. בימיו, הוא אמר, הסוחרים והתעשיינים של אנגליה, שמוודאים שהאינטרסים שלהם "מטופלים באופן הייחודי ביותר", כמו גינגריץ'. תהיה אשר תהיה ההשפעה על אחרים, כולל התושבים של אנגליה. עבור אדם סמית, זה היה מובן מאליו. עבור ג'יימס מדיסון, זה היה מובן מאליו. בימינו, אתה אמור להירתע לאחור בבהלה ולקרוא לזה מרקסיזם וולגרי או משהו כזה, כלומר אדם סמית וג'יימס מדיסון היו תלמידים של מרקס. ואם אתה מאמין לשאר הסיפור, אולי כבר כדאי שתאמין גם לזה. אבל אלו עובדות שניתן לוודא בקלות אם טורחים לקרוא את הכתבים הקדושים, שאתה אמור לסגוד להם, אבל לא לקרוא אותם."
  • "השוויתי מספר פסקאות ממאמרים של [רוברט מקנמרה] מסוף שנות ה-60, נאומים, על ניהול והצורך בניהול, איך חברה מנוהלת-היטב ונשלטת מלמעלה היא חופש מוחלט. הסיבה היא שאם יש לך הנהלה באמת טובה והכל תחת שליטה ולאנשים נאמר מה לעשות, בתנאים הללו, הוא אמר, האדם יכול למצות את הפוטנציאל שלו. פשוט השוויתי את זה להשקפות הלניניסטיות הרגילות לגבי מפלגות חיל חלוץ, שהן בערך אותו הדבר. בערך ההבדל היחיד הוא שמקנמרה הכניס את אלוהים לתמונה, ואני מניח שלנין לא הכניס את אלוהים לתמונה. הוא הכניס את מרקס לתמונה."
  • ""אהבה קשוחה" הוא בדיוק הביטוי הנכון: אהבה עבור העשירים והמיוחסים, קשיחות עבור כל השאר."
    • מקור: אוטופיה לאדונים (הספר Powers and Prospects מתורגם לעברית, גרסה אלקטרונית בחינם), 1996
  • "הדרך הכי יעילה להגביל דמוקרטיה היא להעביר את קבלת ההחלטות מהזירה הציבורית למוסדות שאינם חייבים בדין וחשבון: מלכים ונסיכים, כתות כוהנים, חונטות צבאיות, עריצות מפלגתית, או תאגידים מודרנים."
  • "אף אחד לא קם ואומר, אני אקח את זה בגלל שאני רוצה. הוא יאמר, אני אקח את זה בגלל שזה באמת שייך לי ובנוסף יהיה יותר טוב לכולם אם יהיה לי את זה. זה נכון עבור ילדים שרבים על צעצועים. וזה נכון עבור ממשלות שיוצאות למלחמה. אף אחד לעולם לא מעורב במלחמה התקפית, זו תמיד מלחמה הגנתית - עבור שני הצדדים."
    • מקור: ראיון עם טור וונרברג, נובמבר 1998
  • "...לאומנות קיצונית, פחד, גזענות, קנאות דתית: אלו הן הדרכים למשוך אנשים אם אתה מנסה לארגן בסיס המוני של תמיכה במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "ובכן, חוק הוא קצת כמו מכבש דפוס -- הוא פחות או יותר נייטרלי, אתה יכול לגרום לו לעשות הכל. אני מתכוון, מה שעורכי-דין לומדים בבית-ספר למשפטים זה תחבולות: איך להמיר את המילים שעל הנייר לכלים שמשרתים כוח. ותלוי איפה הכוח נמצא, לחוק יהיו משמעויות שונות."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "אנשים בעלי כוח מבינים בדיוק דבר אחד: אלימות."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "ארצות הברית שקועה עמוק בחובות -- זה היה חלק מהתוכניות של רייגן/בוש, למעשה: להכניס את המדינה כל כך עמוק לחובות כך שלמעשה לא תהיה יותר לממשלה כל דרך לפעול לביצוע תוכניות של השקעה חברתית. ומה ש-"להיות בחובות" באמת אומר זה שמשרד האוצר מכר טונות של עירבונות -- אגרות חוב וכו' -- למשקיעים, שבתורם סוחרים בהם הלוך ושוב בשוק האג"ח. ובכן, לפי הוול סטריט ג'ורנל, כעת עירבונות של משרד האוצר בשווי של בערך 150 ביליון דולר נסחרים מידי יום לבדם בצורה הזאת. המאמר המשיך והסביר מה זה אומר: זה אומר שאם מדיניות כלשהי של הממשלה לא מוצאת חן בעיני קהילת המשקיעים שמחזיקה בעירבונות הללו, הם יכולים מאוד בזריזות לאותת ולמכור חלק זעיר מאגרות החוב של משרד האוצר, ולזה תהיה השפעה אוטומטית שתעלה את שער הריבית, ואז תהיה השפעה אוטומטית נוספת שתגדיל את הגירעון. אוקיי, המאמר הזה חישב שאם "איתות" כזה מספיק כדי להעלות את שער הריבית ב-1%, זה יוסיף 20 ביליון דולר לגירעון בן-לילה -- מה שאומר שאם קלינטון (נניח בחלום של מישהו) יציע תוכנית השקעה חברתית של 20 ביליון דולר, קהילת המשקיעים העולמית תוכל מיד להפוך אותה לתוכנית של 40 ביליון דולר באופן מעשי, על ידי איתות בלבד, וצעדים נוספים כלשהם בכיוון הזה יקטעו לגמרי."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "...כל עוד הכוח נשאר מרוכז בידיים פרטיות, כולם, כולם, צריכים להיות מחוייבים למטרה אחת שאוכפת את כל המטרות האחרות: והיא להבטיח שהאנשים העשירים הם מאושרים -- בגלל שאם הם לא מאושרים, אף אחד אחר לא יקבל כלום. אז אם אתה חסר-בית שיושן ברחובות של מנהטן, נניח, הדאגה הראשונה שלך חייבת להיות שהאנשים באחוזות הם מאושרים -- בגלל שאם הם מאושרים, אז הם ישקיעו, ואז הכלכלה תעבוד, והדברים יתפקדו, ואז אולי משהו יטפטף למטה אליך באיזשהו מקום בתור. אבל אם הם לא מאושרים, הכל ילך ויעצר, וכלום אפילו לא יטפטף למטה אליך."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "הבנק העולמי הוא לא קרן המטבע הבינלאומית. הוא במידה ניכרת יותר קשוב לכוחות עממיים, ויש לו היסטוריה מעורבת. הרבה מאוד ממה שהוא עשה היה נוראי. חלק ממה שהוא עושה הוא מועיל למדי. היתה תזוזה במדיניות בשנים האחרונות לעבר צמצום עוני, תמיכה ביוזמות עממיות, וכו'. אני חושב כתגובה לזרמים עממיים מאוד חזקים ברחבי העולם. בכמה מקרים שאני מכיר אישית זה התקדם הרבה מעבר לדיבורים. באיזו מידה זה נכון זה עניין אחר. [...] הרבה מהתוכניות שלו ראויות לשבחים. רק לציין דוגמה אחת, במקום שיצא לי להכיר קצת אישית, יש תוכנית מצוינת בקולומביה, שמנוהלת על ידי כומר מאוד אמיץ, שהנהיג פעילויות למען זכויות האדם במשך שנים, לנסות לעצב "אזור של שלום" בשטח ענק, בערך בגודל של אל-סלבדור -- כלומר, אזור שבו הערים והכפרים מסרבים לשתף פעולה עם אף אחד מארגוני הטרור -- הצבא, הכוחות הקשורים לצבא, לוחמי הגרילה -- ומבקשים שיעזבו אותם לנפשם לפעול עבור תוכניות חברתיות וכלכליות משלהם בשלום. זה דורש הרבה אומץ בקולומביה. היתה לזה הצלחה מסוימת. זה מתבסס במידה גדולה על מענקים של הבנק העולמי. האם אנחנו רוצים לשים לזה קץ? האם יש לנו איזשהן הצעות לגבי איך להחליף את זה?"
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏17 במרץ, 2004 / מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏29 ביולי, 2004
  • "אני מתכוון, מהן הבחירות? אתה יודע, שני גברים, עם אותו רקע, הון, השפעה פוליטית, הלכו לאותה אוניברסיטה יוקרתית, הצטרפו לאותה אגודה חשאית בה מלמדים אותך להיות שליט - שניהם יכולים לרוץ בבחירות מכיוון שהם ממומנים על ידי אותם תאגידים. בועידה הדמוקרטית, ברק אובמה אמר, 'רק בארץ הזאת, רק באמריקה, מישהו כמוני יכול להופיע פה'. ובכן, בכמה מדינות אחרות, אנשים הרבה יותר עניים ממנו לא רק דיברו בועידה, אלא נבחרו לנשיאות. ניקח את לולה. הנשיא של ברזיל הוא מישהו מרקע כפרי, מארגן איגוד עובדים, מעולם לא הלך לאוניברסיטה, הוא הנשיא של המדינה השניה בגודלה בחצי הכדור הצפוני. רק באמריקה? אני מתכוון, שם יש להם בחירות בהן אתה באמת יכול לבחור מישהו מהחוגים שלך. עם מדיניות שונה. זה לא מתקבל על הדעת בארצות הברית."
  • "עונש המוות יכול להיסבל רק על ידי ריאקציונרים קיצוניים הדוגלים בריכוזיות השלטון, שדורשים מדינה כה חזקה כך שיש לה את הזכות להרוג."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏19 בדצמבר, 2004
  • "לממשל בוש אכן יש ערכים מוסריים. הערכים המוסריים שלהם הם מאוד מפורשים: להבריק את המגפיים של העשירים ובעלי ההשפעה, לבעוט בפרצוף של כל השאר, ולתת לנכדים שלך לשלם על זה. העיקרון הפשוט הזה מנבא את כמעט כל מה שקורה."
    • מקור: ראיון עם סטיב שר בתחנת הרדיו KUOW בסיאטל, וושינגטון, 20 באפריל, 2005

[עריכה] שמרנות

  • "המדיניות שנקראת שמרנית בימינו תחריד כל שמרן אמיתי, אם היה מישהו להחריד אותו. למשל, המדיניות המרכזית של ממשל רייגן - שהיה אמור להיות שמרני - היתה לבנות מדינה רבת-עוצמה. המדינה גדלה בעוצמתה תחת רייגן יותר מאשר בכל תקופת שלום אחרת, אפילו אם מודדים את זה רק בהוצאות ממשלתיות. ההתערבות הממשלתית בכלכלה גדלה במידה רבה. לשם כך משמשת מערכת הפנטגון, למעשה; זוהי היצירה של שוק שמובטח על ידי המדינה ומערכת מסובסדת עבור תעשיית היי-טק. היתה מחויבות תחת ממשל רייגן להגן על המדינה היותר חזקה הזאת מפני הציבור, שנחשב לאויב הפנימי. ניקח לדוגמה את הבחירה להשתמש במבצעים חשאיים במדיניות החוץ: זה אומר יצירה של מדינה חזקה ומרכזת סמכויות שחסינה בפני פיקוח ציבורי. או ניקח את המאמצים המוגברים לגבי צנזורה וצורות אחרות של שליטה. כל זה נקרא "שמרנות", אבל זה בדיוק ההפך משמרנות. תהיה אשר תהיה המשמעות של המונח, הוא כרוך בדאגה לערכים נאורים של זכויות הפרט וחופש מפני סמכויות חיצוניות חזקות כמו המדינה, כנסיה שולטנית, וכו'. את הסוג הזה של שמרנות אף אחד כבר לא זוכר."
    • מקור: ראיון עם אדם ג'ונס, 20 בפברואר, 1990
  • "אין שמרנים בארצות הברית. לארצות הברית אין מסורת שמרנית. האנשים שקוראים לעצמם שמרנים, כמו קרן הריטג' או גינגריץ', הם חסידים של -- הם רדיקלים הדוגלים בריכוזיות השלטון. הם מאמינים במדינה חזקה, אבל מדינת רווחה לעשירים."
    • מקור: ראיון עם איירה שור, 11 בפברואר, 1996
  • "אם היה מישהו שבאמת מתאים לקטגוריה של שמרן, אם היתה קטגוריה כזו של אנשים, היתה להם דרך מאוד פשוטה להתמודד עם העובדה ש-60% מהילדים מתחת לגיל 2 [בניקרגואה] סובלים מנזק מוחי צפוי. דהיינו, על ידי פרעון החובות שלהם. עיקרון שמרני פשוט. אבל זה מעבר ללא מתקבל על הדעת. שמרנים מלאי חמלה היו אולי רוצים ללכת מעבר לזה, אם הם היו קיימים. אבל הם הרבה יותר מתעניינים בלעשות הון פוליטי מכך שלאישה במצב של צמח לא צריך לתת למות בכבוד."

[עריכה] קפיטליזם

  • "באופן אישי אני בעד דמוקרטיה, וזה אומר שהמוסדות המרכזיים של החברה חייבים להיות תחת שליטה של כלל הציבור. ובכן, תחת קפיטליזם לא יכולה להיות דמוקרטיה לפי הגדרה. קפיטליזם הוא שיטה בה המוסדות המרכזיים של החברה נמצאים עקרונית תחת שליטה אוטוקרטית. כך, תאגיד או תעשיה הם, אם נחשוב על זה במונחים פוליטיים, פשיסטיים; כלומר, יש להם פיקוח הדוק בצמרת ומשמעת קפדנית צריכה להיות מושתתת בכל רמה -- יש קצת מיקוח, קצת יחסי גומלין -- אבל שרשרת הסמכות ברורה לגמרי. בדיוק כפי שאני מתנגד לפשיזם פוליטי, אני מתנגד לפשיזם כלכלי. אני חושב שכל עוד המוסדות המרכזיים של החברה אינם תחת שליטה עממית של משתתפים וקהילות, אין טעם לדבר על דמוקרטיה."
  • "...קפיטליזם הוא ביסודו של דבר שיטה בה הכל למכירה, וככל שיש לך יותר כסף, כך אתה יכול להשיג יותר. ובפרט, זה נכון לגבי חופש. חופש הוא אחד מהמצרכים המוצעים למכירה, ואם אתה אמיד, יכול להיות לך הרבה מזה. זה בא לידי ביטוי בכל מיני דרכים. זה בא לידי ביטוי אם אתה מסתבך עם החוק, נאמר, או בכל פן של החיים. ומהסיבה הזאת זה מאוד הגיוני, אם אתה מקבל את השיטה הקפיטליסטית, לנסות לצבור רכוש, לא רק בגלל שאתה מעוניין בשגשוג חומרי, אלא בגלל שזה מבטיח את החופש שלך, זה מאפשר לך לערום את המצרך הזה. [...] מה שתמצא זה שההגנה על מוסדות חופשיים תהיה בעיקר בידי אלה שמרוויחים מהם, דהיינו העשירים, ובעלי ההשפעה. הם מסוגלים לרכוש את המצרך הזה, ולכן, הם רוצים שהמוסדות הללו יהיו קיימים, כמו העיתונות החופשית, וכל השאר."
    • מקור: ראיון עם דיוויד דובריינר, ג'ון הס, דאג ריצ'רדסון, וטום וודהל, ינואר 1974
  • "זכויות קניין הן לא כמו זכויות אחרות, בניגוד למה שמדיסון והרבה מתורת-המדינה המודרנית אומרת. אם יש לי את הזכות לחופש הביטוי, זה לא מפריע לזכות שלך לחופש הביטוי. אבל אם יש לי רכוש, זה מפריע לזכות שלך לרכוש הזה, לך אין אותו, לי יש אותו. לכן הזכות לרכוש היא מאוד שונה מהזכות לחופש הביטוי. זה לעתים קרובות מנוסח בצורה מאוד מטעה לגבי זכויות של רכוש; לרכוש אין זכויות. אבל אם ננסה להכניס לזה הגיון, אולי יש זכות לרכוש, אפשר להתווכח על זה, אבל זה מאוד שונה מזכויות אחרות."
    • מקור: The Common Good, ‏24 בספטמבר, 1997
  • "אני אמור לומר שכאשר אנשים מדברים על קפיטליזם זו קצת בדיחה. אין כזה דבר. אף מדינה, אף מעמד עסקי, מעולם לא הסכימו להיות כפופים לשוק החופשי, מישמעת של שוק חופשי. שווקים חופשיים הם בשביל אחרים. למשל, העולם השלישי הוא העולם השלישי בגלל ששוק חופשי נידחף לו לתוך הגרון. ובאותו הזמן, המדינות הנאורות, אנגליה, ארצות הברית, ואחרות, נקטו בהתערבות ממשלתית בקנה מידה עצום כדי להגן על כוחות פרטיים, ועדיין עושות זאת. זה נכון היישר עד היום. לדוגמה, ממשל רייגן היה התומך הגדול ביותר במדיניות מגן כלכלית בהיסטוריה האמריקאית מאז מלחמת העולם השניה. למעשה כל הכלכלה הדינמית בארצות הברית מבוססת בצורה מכרעת על יוזמה ממשלתית והתערבות ממשלתית: מחשבים, האינטרנט, טלקומוניקציה, אוטומציה, תעשיית התרופות, מה שתגיד. כשסוקרים את זה, מגלים הונאות עצומות של הציבור, כלומר, שיטה שבה תחת הסוואה כזו או אחרת הציבור משלם את העלויות ולוקח את הסיכונים, והרווחים מופרטים. זה מאוד רחוק משוק חופשי. שוק חופשי זה כמו מה שהודו נאלצה לסבול במשך כמה מאות שנים, ורובו של שאר העולם השלישי."
  • "צריך לזכור, כל חברה עסקית, אפילו כמו חנות מכולת של אמא ואבא, היא אי-שלמות של השוק. חברה מוגדרת בתורת הכלכלה כאי-שלמות של השוק שנוצרת כדי לטפל בעלויות החליפין. והרעיון הוא משהו כמו שאי-השלמויות, החברות, הן כמו איים קטנים בתוך ים של שוק חופשי. אבל הבעיה עם זה היא שאין דמיון קלוש בין הים לבין שוק חופשי, ושהאיים הם יותר גדולים מהים; אז זה מעלה מספר שאלות לגבי התמונה. אבל אי-השלמויות של השוק הללו, כמו חברה, או תאגיד על-לאומי, או ברית אסטרטגית בינם, היא צורה של ניהול חליפין. ויש שאלה אמיתית לגבי האם אנחנו רוצים לקבל את זה. למה, לדוגמה, המערכת הסוציואקונומית הבינלאומית, או בעניין זה החברה שלנו עצמה, צריכה להיות בידיים של עריצות פרטית שאינה חייבת בדין וחשבון? זוהי החלטה, זה לא חוק הטבע."
  • "ניקח לדוגמה את פרוטוקול קיוטו. הרס הסביבה הוא לא רק הגיוני; זה בדיוק מה שמלמדים אותך לעשות באוניברסיטה. אם אתה לוקח קורס בכלכלה או במדע המדינה, מלמדים אותך שבני אדם אמורים להיות צוברי הון שקולים, כל אחד פועל בעצמו כדי להגדיל ככל האפשר את ההון הפרטי שלו בשוק. השוק נחשב לדמוקרטי כי לכל אחד יש קול. כמובן, לאחדים יש יותר קולות מאחרים מכיוון שהקולות שלך תלויים בכמות הדולרים שיש לך, אבל כולם משתתפים ולכן זה נקרא דמוקרטי. ובכן, נניח שאנחנו מאמינים במה שמלמדים אותנו. מכך נובע שאם יש דולרים להרוויח, אז אתה משמיד את הסביבה. הסיבה היא פשוטה. האנשים שייפגעו מזה הם הנכדים שלך, ולהם אין בכלל קולות בשוק. האינטרס שלהם מוערך כאפס. כל מי ששומר על האינטרסים של הנכדים שלו מתנהג בצורה לא הגיונית, בגלל שמה שאתה אמור לעשות הוא להגדיל ככל האפשר את האינטרסים הפרטיים שלך, הנמדדים על ידי הון, ברגע זה. שום דבר אחר לא חשוב. לכן הרס הסביבה וחימוש החלל החיצון זו מדיניות הגיונית, אבל בתוך מסגרת של טירוף מוסדי. אם מקבלים את הטירוף המוסדי, אז המדיניות היא הגיונית."
    • מקור: ראיון עם יפעת סוסקינד, אוגוסט 2001
  • "קפיטליזם הוא לא גזעני במהותו -- הוא יכול לנצל גזענות למטרות שלו, אבל גזענות לא מובנת לתוכו. קפיטליזם ביסודו של דבר מעוניין שאנשים יהיו ברגים ניתנים-להחלפה, והשוני בינם, כמו שוני המבוסס על גזע, בדרך כלל לא משחק תפקיד. אני מתכוון, זה יכול לשחק תפקיד במשך תקופה, למשל אם אתה מעוניין בכוח עבודה מנוצל בצורה עצומה או משהו כזה, אבל המצבים האלו הם די חריגים. בטווח הארוך, אפשר לצפות שקפיטליזם יהיה אנטי-גזעני, פשוט בגלל שהוא אנטי-אנושי. וגזע זו תכונה אנושית -- אין סיבה שזו תהיה תכונה שלילית, אבל זו תכונה אנושית. כך שזיהויים המבוססים על גזע מפריעים לשאיפה הבסיסית שאנשים צריכים להיות זמינים פשוט כצרכנים ויצרנים, ברגים ניתנים-להחלפה שירכשו את הזבל שמיוצר -- זהו התפקיד המכריע שלהם, ותכונות אחרות כלשהן שיכולות להיות להם הן די לא שייכות לעניין, והן בדרך כלל מטרד."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "...אין שתי השקפות יותר מנוגדות מאשר ליברליזם קלאסי וקפיטליזם - וזו הסיבה שכאשר אוניברסיטת שיקגו מוציאה לאור את מהדורת יובל ה-200 של סמית הם מוכרחים לסלף את הטקסט (כפי שהם עשו): בגלל שכליברל קלאסי אמיתי, סמית התנגד בחריפות לכל האוויליות שכעת מופצת בשמו."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002

[עריכה] ליברטריאניזם (גרסת ארה"ב)

  • "בקני מידה יחסיים, המיסוי במדינה נמוך מידי. ובנוסף המיסוי הוא רגרסיבי, נטל המיסים נופל בעיקר על העניים. מה שאנחנו צריכים זה שיטת מיסוי פרוגרסיבית, מהסוג, דרך אגב, שג'פרסון דגל בו. אתם יודעים, ליברטריאנים מסורתיים, כמו ג'פרסון, דגלו במיסים פרוגרסיביים בצורה חדה, מכיוון שהם רצו שיטה של שוויון יחסי, מתוך ידיעה שזהו תנאי מוקדם בשביל דמוקרטיה. ג'פרסון במפורש דגל כך. אין לנו את זה יותר, במידה מסוימת זה עדיין שם בחוקים, אבל זה איננו. מה שאנחנו צריכים זה מדיניות חברתית אחרת. ומדיניות חברתית שצריכה להיות ממומנת על ידי האנשים שיהנו ממנה, כלומר הציבור הרחב. לפיכך אנחנו נהיה במצב הרבה יותר טוב אם המיסוי יהיה גבוה יותר, והוא יהיה מנוצל למטרות נכונות. ואנחנו יודעים מהן. אני מתכוון, לדוגמה, עבור נשים שדואגות לילדים. אתם יודעים, זה הגיוני לשלם להן בשביל העבודה הזו, הן עושות עבודה חשובה בשביל החברה. [מחיאות כפיים] והן צריכות לקבל תשלום על כך, אבל זה מצריך תשלומי מיסים. ואותו הדבר נכון לגבי שמירה על איכות הסביבה."
  • "בדיקטטורה, מיסוי הוא גניבה. בדמוקרטיה אמיתית, אנשים מקבלים החלטות, כולל החלטות לגבי איך להתמודד עם בעיות הנוגעות לקהילה, כמו בתי ספר, שרותי בריאות, תחבורה, וכו'. כאשר זה מוביל להוצאות כספיות, הם מקבלים החלטות לגבי מיסים או משהו מקביל. בכך אין גניבה. חברות כמו שלנו הן איפשהו באמצע. לגבי המקרה שלך, נניח שהשכן שלך מעולם לא השתמש בכביש או אוטובוס בקצה השני של העיר. למה שהוא יממן את זה? אולי כל אחד מאיתנו ישלם רק עבור הכבישים שהוא משתמש בהם -- וזה אומר, כמובן, שאנחנו צריכים למנוע מאחרים להשתמש בהם, ולכן נשכור צבאות פרטיים, ואם מישהו יופיע עם צבא גדול יותר אז נשיג נשק גרעיני כדי למנוע ממנו שימוש בכביש שלנו, ו... למעשה, הצעות כאלו מוצעות, בכל הרצינות, בספרות שנלקחת ברצינות. וזה משתרע לכל התחומים, ומוביל לעולם שבו אף אדם שפוי לא ירצה לחיות, אפילו אם יהיה אפשר לשרוד שם."
    • מקור: תגובה בפורום ZNet, ‏28 ביוני, 2004

[עריכה] על חינוך

  • "אם אתה מסכים בשקט ומשתף פעולה בלי חשיבות למה שאתה מרגיש, בסופו של דבר אתה מפנים את מה שאתה אומר, כי זה קשה מידי להאמין בדבר אחד ולומר דבר אחר. אני יכול לראות את זה בצורה מאוד בולטת מהרקע שלי. שאתה הולך לכל אוניברסיטה יוקרתית אתה מדבר בדרך כלל לאנשים מאוד ממושמעים, אנשים שנבחרו עבור צייתנות. וזה הגיוני. אם עמדת בפיתוי לומר למורה, "אתה אידיוט," שאולי הוא או היא היו, ואתה לא אומר, "זה טיפשי," כאשר אתה מקבל מטלה מטופשת, אתה בהדרגתיות תעבור דרך המסננים הדרושים. אתה תסיים במכללה טובה ובסופו של דבר עם עבודה טובה."
  • "יש הבדל כללי נראה לעין בין המדעים ומתמטיקה מצד אחד, ומדעי הרוח ומדעי החברה מצד שני. זה קירוב מסדר ראשון, אבל הוא אמיתי. בסוג הראשון, גורמים של יושר נוטים להיות בעמדה שולטת יותר מאשר גורמים של השקפת-עולם. זה לא שמדענים הם אנשים יותר הגונים, פשוט הטבע הוא מפקח קפדן. אתה יכול לשקר ולסלף את הסיפור של המהפכה הצרפתית כמה שתרצה, וכלום לא יקרה. תציע רעיון שקרי בכימיה, והוא יופרך מחר."
    • מקור: מתוך Noam Chomsky: A Life of Dissent, ‏22 ביולי, 1992
  • "רוב הבעיות של הוראה הן לא בעיות של צמיחה אלא עזרה בלטפח צמיחה. למיטב ידיעתי, וזה רק מנסיון אישי בהוראה, אני חושב שבערך תשעים אחוז מהבעיות בהוראה, או אולי תשעים ושמונה אחוז, הן פשוט לעזור לתלמידים לגלות עניין. או בדרך כלל זה מסתכם בלא למנוע מהם לגלות עניין. באופן אופייני הם מגיעים מעוניינים, ותהליך החינוך הוא דרך לסלק את הפגם הזה מהמחשבות שלהם. אבל אם העניין הרגיל [...] של ילדים נשמר או אפילו מדורבן, הם יכולים לעשות כל מיני דברים בדרכים שאנחנו לא מבינים."
    • מקור: ועידה שכותרתה "יצירה ותרבות" בברצלונה, ספרד, 25 בנובמבר, 1992
  • "חינוך להמונים היה מתוכנן כדי להפוך חקלאים עצמאיים לכלים של ייצור, צייתנים ואדישים. זו היתה המטרה העיקרית שלו. ואל תחשוב שאנשים לא ידעו את זה. הם ידעו ונלחמו נגד זה. היתה הרבה התנגדות לחינוך להמונים בדיוק מהסיבה הזאת. גם האליטות הבינו את זה. אמרסון אמר פעם משהו על איך שאנחנו מחנכים אותם כדי להרחיק אותם מהגרון שלנו. אם אתה לא מחנך אותם, מה שאנחנו קוראים לו "חינוך," הם יתפסו שליטה -- "הם" זה מה שאלכסנדר המילטון קרא לו "החיה הגדולה," כלומר האנשים. הדחף של דעות אנטי-דמוקרטיות במה שנקרא חברות דמוקרטיות הוא ממש פראי. ומסיבות טובות. מכיוון שככל שהחברה נעשת יותר חופשית, החיה הגדולה נעשת יותר מסוכנת ואתה צריך להיות יותר זהיר כדי לכלוא אותה איכשהו."
  • "בגלל שהם לא מלמדים את האמת על העולם, בתי ספר נאלצים להרביץ לראש של התלמידים תעמולה על דמוקרטיה. אם בתי ספר היו באמת דמוקרטיים, לא היה צורך להמטיר אמירות חבוטות על דמוקרטיה על התלמידים. הם פשוט היו פועלים ומתנהגים בצורה דמוקרטית, ואנחנו יודעים שזה לא קורה. ככל שיש יותר צורך לדבר על אידיאלים של דמוקרטיה, כך המערכת היא פחות דמוקרטית בדרך כלל."
  • "כאשר אתה הולך למכללה ללימודי מוסמכים במדעי הטבע, אתה מייד מתנסה בחשיבה ביקורתית - ולמעשה, מה שאתה לומד זו מעין אומנות; לא ממש מלמדים מדע, אנשים פחות או יותר מבינים את הרעיון איך לעשות את זה כשוליות, בתקווה לעבודה עם אנשים טובים. אבל המטרה היא ללמוד איך לעשות עבודה יצירתית, ולקרוא תיגר על הכל. [...] אנשים מאומנים ליצירתיות ולמרדנות - בגלל שאין דרך אחרת שבה אתה יכול לעסוק במדע. אבל במדעי הרוח ומדעי החברה, ובתחומים כמו עיתונאות וכלכלה וכו' [...] אנשים מאומנים להיות מנהלים ומפקחים, ולקבל את הדברים, ולא לשאול יותר מידי."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "יש סיבה טובה שבגללה אף אחד לא לומד היסטוריה, היא פשוט מלמדת אותך יותר מידי."

[עריכה] על תקשורת ותעמולה

  • "הנה מה שהיה שהיה [לג'ורג' קננן] לומר, וזה מגלה: "[...] יש לנו בערך 50% מהנכסים של העולם אבל רק 6.3% מהאוכלוסיה שלו. [...] במצב הזה אנחנו לא יכולים שלא להיות יעד לקנאה ותרעומת. המשימה האמיתית שלנו בתקופה הקרובה היא לתכנן תבנית של יחסים שתאפשר לנו לשמר את עמדת אי-השוויון הזאת [...] אנחנו צריכים שלא לרמות את עצמנו שאנחנו יכולים להרשות היום את המותרות של אלטרואיזם וחסדי-העולם. אנחנו צריכים להפסיק לדבר על רעיונות מעורפלים [..] ולא מציאותיים כמו זכויות האדם, שיפור רמת החיים, ודמוקרטיזציה. לא רחוק היום שבו נצטרך לעסוק במושגים של כוח ישיר. ככל שאנחנו פחות מעוכבים על ידי הסיסמאות האידיאליסטיות, כך יותר טוב." ובכן, כמובן, הסיסמאות האידיאליסטיות עדיין נחוצות בשביל התקשורת, בשביל הרבה מהאקדמיה, בשביל בתי הספר, וכו'. אבל, איפה שהאנשים הרציניים נמצאים, הבעיה היא איך לשמר את אי-השוויון הזה, ומובן מאליו שהוא צריך להישמר על ידי כוח. לכן בלי הסיסמאות האידיאליסטיות בבית. לכן כאשר אתה מארגן חוליות טרור באל-סלבדור תחת הברית לקידמה, אתה לא מעוכב על ידי הסיסמאות האידיאליסטיות האלו - זה בשביל ההמונים, בשבילנו. ובכן, כשזאת צורת החשיבה, זה לא מאוד מפתיע שהנשיא קנדי יאמר, בקשר לאל-סלבדור אחרי שהוא תמך בהפיכה צבאית שם, ש-"ממשלות מהסוג האזרחי-צבאי של אל-סלבדור הן היעילות ביותר בלעצור חדירה קומוניסטית לאמריקה הלטינית." זה בזמן שהוא אירגן את המסגרת הבסיסית בשביל חוליות הטרור שמענות ורוצחות שם מאז, ושאנחנו מייחסים לאיזשהו סוג של ימניים קיצוניים שמשום מה אנחנו לא יכולים להשתלט עליהם."
  • "יש לנו כאן ויכוח גדול על השאלה האם ניקרגואה וקובה שולחות נשק לאל-סלבדור. ובכן, אני לא יודע, עד כה אין ראיות שהן עושות זאת, אבל זו לא באמת השאלה המעניינת. אני מתכוון, אתה צריך לשים לב לדרך שבה השאלות מנוסחות על ידי מערכת התעמולה. הדרך שבה זה מנוסח היא, היונים אומרים שהן לא שולחות נשק, והנצים אומרים שהן כן שולחות נשק. אבל השאלה האמיתית, שמודחקת בכל זה, היא, "האם הן צריכות לשלוח נשק?" והתשובה היא כמובן, "כן." [מחיאות כפיים] כולם צריכים לשלוח נשק. אתם מבינים, השאלה הזו לא עולה על הפרק. כמו אם, מישהו היה מדבר, נניח בברית המועצות, והתעוררה השאלה, "האם מישהו צריך לשלוח נשק למורדים אפגניים?" ובכן, ברור שלא, אתם יודעים, זה טרוריזם או משהו כזה. הנקודה היא שזה לגמרי מוצדק לשלוח נשק לאנשים שסוף סוף מנסים להשתמש באלימות כהגנה עצמית נגד כנופיה של רוצחי המונים שהוכנסו לתפקידם על ידי מעצמה זרה. ודאי שזה מוצדק לשלוח להם נשק."
  • "ב-1 בספטמבר בשנה שעברה, ברית המועצות יירטה את המטוס הקוריאני KAL 007, והרגה 269 אנשים, והתגובה המיידית כאן היתה שזה מוכיח שהרוסים הם האנשים הכי ברברים מאז אטילה ההוני או משהו כזה, ולכן אנחנו חייבים להחריף את המתקפה נגד ניקרגואה, להתחיל לבנות טילי MX, להציב טילי פרשינג בגרמניה המערבית, ולהגדיל את המערכת הצבאית. למעשה, התגובה המרכזית המיידית כאן היתה התרוממות רוח אדירה בוול סטריט, כשפרשנים הצביעו על כך שמניות ביטחוניות מעולם לא נראו טוב יותר, אתם יודעים, העלייה הגדולה במניות ביטחוניות. כל זאת בגלל המעשה הברברי הזה, שהוא הדבר הנורא ביותר שאי פעם קרה בהיסטוריה האנושית. הידיעה קיבלה סיקור בלתי יאומן. לא רק הידיעה, אלא הפירוש שלה לפי הממשל האמריקאי, שהוא בערך מה שכרגע אמרתי, קיבלה סיקור מהסוג שאני בספק שאיזושהי ידיעה קיבלה בעבר... רק כדי לתת אינדיקציה, הניו יורק טיימס מפרסם ערך מפתח, מודפס מאוד בצפיפות, אתה כמעט צריך זכוכית מגדלת כדי לקרוא אותו, דפים גדולים... עבור חודש ספטמבר בלבד, ערך המפתח הוא 7 עמודים, רק על זה... והכל הוא מנקודת המבט של הממשלה, דהיינו, הנה המפלצות שלא יאמנו האלו, שללא כל סיבה חוץ מאשר אהבה סדיסטית לרצח המונים, הרגו 269 אנשים חפים מפשע. ובכן, הסיפור של הממשלה כורסם והתמוטט בהדרגתיות, וכעת בעיקרו של דבר לא נשאר ממנו כלום, חוץ מאשר מספר שאלות מוזרות. למשל, מה למעשה עושה מטוס נוסעים קוריאני מעל האזור הרגיש ביותר של המרחב האווירי הרוסי? ולמה מטוסי הסיור האמריקאים שהיו בקרבת מקום, RC-135 או... למה הם לא אותתו למטוס, כפי שבוודאי היתה להם יכולת לעשות, לצאת מהאזור? ומה הוא עשה שם מלכתחילה, איך זה שהוא היה בנתיב מעגל גדול? די קשה להאמין שזו היתה טעות בניווט. יש כל מיני שאלות כאלו, וביסודו של דבר השאלות הללו מוטטו את הטיעונים של הממשל, כפי שהעיתונים בערך הודו באותיות הקטנות אחרי שההון הפוליטי נעשה. אבל ישנם מספר דברים אחרים, עליהם אף פעם לא מדברים, שאני חושב שהם אפילו יותר חשובים. אז תרשו לי לציין כמה מהם. בדיוק באמצע הסערה לגבי מטוס הנוסעים הקוריאני, ב-11 בנובמבר למעשה, היתה ידיעה של 100 מילים בניו יורק טיימס, שהוקדשה לעובדה המעניינת ש-UNITA, שהיא קבוצה של מה שאנחנו קוראים לו "לוחמי חופש", שנתמכת על ידינו ועל ידי דרום אפריקה, באנגולה, הם לקחו אחריות על יירוט מטוס אזרחי אנגולי והריגת 126 אנשים. עתה, לא היה RC-135 באזור, שבלבל את העניינים , אולי שיבש רדאר. זה היה פשוט רצח טהור בכוונה תחילה. וזה קיבל 100 מילים בניו יורק טיימס. ב-9 בפברואר השנה, UNITA לקחה אחריות על הפלת מטוס אזרחי נוסף. זה בכלל לא הוזכר, צריך לקרוא את עיתונות החוץ בשביל לגלות את זה. כעת, תחת הנסיבות המאוד מבולבלות של KAL 007, אם זו היתה הזוועה הנוראה ביותר בהיסטוריה האנושית, ובכן , מה לגבי לוחמי החופש שאנחנו תומכים בהם ביחד עם דרום אפריקה? שעשו משהו הרבה יותר גרוע, הם יירטו במתכוון מטוס אזרחי. ברור, האנשים היחידים שנהרגו היו שחורים או משהו כזה, אבל אם נשים את זה בצד, במה זה שונה? למעשה, זה הרבה יותר גרוע. ולמעשה, מכיוון שאנחנו אלה שתומכים בהם, אנחנו הברברים הנוראיים ביותר בהיסטוריה, הרבה יותר מהרוסים. אז בואו נחזור מעט לאחור, אלה שיש להם קצת זיכרון יוכלו לזכור מספר מקרים אחרים. לדוגמה, באוקטובר 1976 מטוס נוסעים קובני פוצץ, 76 אנשים נהרגו, כולל נבחרת הסיף זוכת מדליית הזהב האולימפית של קובה, והפצצה הוטמנה במטוס על ידי ה-CIA. על ידי סוכן CIA‏, הוא ידוע, הוא המשיך להיות סוכן CIA, המשיך לבצע זוועות נוספות... או נחזור מעט יותר אחורה. בפברואר 1973, ישראל יירטה מטוס אזרחי מעל סיני , והרגה 110 אנשים. המטוס אבד בסופת חול. הוא היה בערך 2 דקות בזמן טיסה מקהיר. ללא בלבול ואי-בהירות. הפקודות הגיעו מהדרג הגבוה ביותר. ובכן, לזה שמו לב במידה מסוימת, היו מספר התייחסויות לכך באמצע העסק עם KAL 007. כצפוי, יוצרה סדרה של שקרים, בניו יורק טיימס ובמקומות אחרים, על כך שהמצב היה שונה לחלוטין בגלל שישראל לקחה אחריות ושילמה פיצויים. אם בודקים את מה שקרה, מגלים שישראל לא לקחה אחריות, וסירבה לשלם פיצויים. הם הסכימו למשהו אחר, מה שנקרא פיצויי אקס גרציה, כלומר סיוע הומניטרי טהור, שזה קל למדי בגלל שאנחנו משלמים להם בשביל זה. אבל הם סירבו לשלם פיצויים, בגלל שזה היה מעיד על אחריות, והם סירבו לקבל אחריות. למעשה, הם עשו בדיוק את מה שהרוסים עשו: הם שמו כמה טייסים בטלוויזיה, והם הסבירו למה מה שהם עשו היה בדיוק נכון וצודק, והאשימו את הטייס הצרפתי, הוא לא ידע איך לטוס... מספר ימים לאחר מכן, גולדה מאיר הגיעה לוושינגטון. היא לא נשאלה שאלות מביכות על כך; העיתונות לא הטריחה את עצמה. והיא חזרה הביתה עם מטוסים חדשים. היתה גם תגובה במאמרים. לניו יורק טיימס, שהיה מזועזע מעבר לכל דמיון לגבי הרוסים, היה גם מה להגיד במקרה הזה. היה לו מאמר מערכת שאמר ש-"דיונים נוקבים לגבי הטלת האשמות לא משרתים שום מטרה מועילה". זה היה הביטוי במצב המתוח ההוא... ובכן, אם מסתכלים עוד אחורה, אפשר למצוא גם דברים נוספים. לדוגמה, ב-1955 מטוס של אייר-אינדיה פוצץ, והרבה אנשים נהרגו. למעשה, בין האנשים שנהרגו היתה כל המשלחת הסינית לועידת בנדונג, ועידת המדינות הבלתי מזדהות שנערכה באינדונזיה. מסתבר שהפצצה הוטמנה על ידי סוכן CIA, שמאוחר יותר ערק וסיפר את הסיפור... מטרת הפעולה היתה להרוג את צ'ו אן-לאי, שהיה אמור להיות על המטוס אבל במקרה ירד ממנו. אז הם הרגו את שאר המשלחת, ביחד עם כל האחרים, אבל לא אותו... ומי שיטרח ימצא גם מקרים נוספים. מכל זה מתעלמים. המקרה היחיד שהוזכר, של ישראל, סולף... בזמן שיש לנו את השילהוב להיסטריה הענקית הזאת לגבי המפלצות הנוראות ביותר בהיסטוריה... והעיתונות שיתפה עם זה פעולה, כמעט לחלוטין. הלוס אנג'לס טיימס הוא העיתון היחיד בארה"ב למיטב ידיעתי שפירסם דיווח הגון של המקרה עם ישראל, על ידי רוברט שיר. הוא פירסם תיאור עובדתי, שנתן ביסודו את מה שכרגע אמרתי. המקרים האחרים לא הוזכרו כלל -- אולי פיספסתי משהו -- אבל שאר העיתונים לא הזכירו כלום מתוך כל זה. כעת, הנה דוגמה לדרך שבה מערכת תעמולה ממש ממושמעת עובדת. צייתנות מלאה, התרפסות מלאה בפני התעמולה של המדינה. כאשר המדינה אומרת לשלהב את ההיסטריה נגד אימפרית הרשע, כולם מתחילים לקפוץ למעלה ולמטה ולצרוח על אימפרית הרשע... [שאלה: איך הם מצליחים לבצע את זה?] זאת שאלה מאוד מעניינת. אם זה היה קורה, נניח בגרמניה הנאצית או בברית המועצות, אנחנו יודעים איך הם היו מצליחים לבצע את זה. דהיינו, היתה מגיעה פקודה ממשרד האמת, וכולם היו חייבים לציית לה. ובכן, כאן זה לא קרה. כאן זה קרה בדרך שבה תעמולה אמריקאית תמיד עובדת: על ידי כניעות ופחדנות ואינטרסים מעמדיים. במילים אחרות, יש לנו אמצעיי תקשורת ריכוזיים באופן יחסי, וישנם יתרונות גדולים בלשעבד את עצמך לכוחות חיצוניים, שלמעשה מייצגים את האינטרסים שלך במילא. התקשורת להמונים היא בבסיסה תאגידים גדולים, שיש להם אינטרסים משותפים עם תאגידים מובילים אחרים, שזה אומר האינטרסים שמיוצגים על ידי המדינה. לכן זה לא מפתיע שהם נוטים לתמוך בכוח של המדינה; מה שמעניין זה האחידות, המחסור בסטיות מהתקן. העובדה שבארץ כזאת מורכבת, יופיע מאמר יחיד, שמתיחס לאחד מהמקרים האלה, ואני מניח שעל השאר בקושי דיווחו בכלל. זה משהו שמוצאים שוב ושוב כאשר בוחנים את מערכת התעמולה האמריקאית. כך לדוגמה, ניקח את הפלישה לדרום וייטנאם. איך הצלחנו, במשך 22 שנה, למנוע מכמעט 100% מהאקדמיה מלהתיחס למאורע היסטורי שהתרחש. דהיינו, הפלישה האמריקאית לדרום וייטנאם. אין כזה מאורע. תעיפו מבט באנציקלופדיות, בספרי ההיסטוריה, במונוגרפיות המקצועיות, ותראו שאין כזה מאורע כמו הפלישה לדרום וייטנאם ב-1962, או תוקפנות כלפי דרום וייטנאם - זה פשוט לא נמצא שם... יש לנו מערכת מאוד מסובכת, והיא עושה זאת במומחיות, ועם הצלחה גדולה. כך שעל נושאים מרכזיים, פשוט אין כלל סטיות מהתקן."
  • "כל דיקטטור היה מתפעל מהאחידות והצייתנות של התקשורת [האמריקאית]."
    • מקור: Turning the Tide, ‏1985
  • "...דירקטוריון צריך לקבל סוגים מסוימים של החלטות, וההחלטות הללו מוגבלות למדי. הם צריכים להיות מחוייבים להגדלת נתח הרווחים ונתח השוק. זה אומר שהם ייאלצו לנסות לצמצם משכורות, להגביל את האיכות, להשתמש בפרסום בצורה שמוכרת סחורה אפילו אם המוצר הוא גרוע. מי אומר להם לעשות זאת? אף אחד. אבל אם הם יפסיקו לעשות את זה, הם ישארו ללא עבודה. באופן דומה, אם כתב מאמרי מערכת של הניו יורק טיימס היה מתחיל, נאמר, לספר את האמת על הפלישה לפנמה -- מה שכמעט לא מתקבל על הדעת, בגלל שכדי להיות כתב מאמרי מערכת אתה כבר עברת דרך תהליך הסינון שעוקר את מי שלא מסתגל -- ובכן, הדבר הראשון שיקרה זה שיתחילו להתקבל שיחות טלפון נזעמות ממשקיעים, בעלי רכוש, ומגזרים אחרים בעלי עוצמה. זה כנראה יספיק. אם לא, אתה פשוט תראה את המניה מתחילה ליפול. ואם הם ימשיכו עם זה באופן שיטתי, הניו יורק טיימס יוחלף על ידי איזשהו גוף אחר. אחרי הכל, מהו הניו יורק טיימס? הוא פשוט תאגיד. אם משקיעים ומפרסמים לא ירצו לתמוך בו, והממשלה לא תרצה לתת לו את היתרונות והזכויות המיוחדות שעושות אותו ל-"עיתון הרושם", הוא ישאר ללא תעסוקה."
    • מקור: ראיון עם אדם ג'ונס, 20 בפברואר, 1990
  • "...הנקודה בסיסמאות יחסי-ציבור כמו "תימכו בחיילים שלנו" היא שאין להן שום משמעות [...] זאת כל הנקודה של תעמולה טובה. אתה רוצה להמציא סיסמה שאף אחד לא יהיה נגדה ואני מניח שכולם יהיו בעדה, בגלל שאף אחד לא יודע מה המשמעות שלה, בגלל שאין לה משמעות. אבל החשיבות המכרעת שלה היא בלהסיח את הדעת שלך משאלה שיש לה משמעות, האם אתה תומך במדיניות שלנו? ועל זו אתה לא אמור לדבר."
    • מקור: ראיון בתחנת הרדיו WBAI, ניו יורק, ינואר 1992
  • "מעולם לא מתחתי ביקורת על מתכנני פעולות אמריקאים לגבי טעויות בוייטנאם. נכון, הם עשו טעויות מסוימות, אבל הביקורת שלי תמיד היתה מכוונת כלפי מה שהם ניסו ובמידה רבה הצליחו להשיג. הרוסים ללא ספק עשו טעויות באפגניסטן, אבל כשאני מגנה את התוקפנות והזוועות שלהם, אני מעולם לא מזכיר את הטעויות הללו, כי הן לא שייכות לעניין -- למרות שעבור הקומיסרים הן כן שייכות לעניין. במערכת האידיאולוגית שלנו, זה בלתי אפשרי להעלות על הדעת שמישהו עלול למתוח ביקורת על משהו חוץ מאשר "טעויות" (אני משער שרוסיה הטוטליטרית היתה יותר פתוחה מהבחינה הזאת)."
    • מקור: מתוך Noam Chomsky: A Life of Dissent, ‏31 במרץ, 1995
  • "["התקשורת הליברלית"] אוהבת להיות מגונה על ידי הימין, והימין אוהב לגנות אותה, בגלל שזה גורם לה להיראות כמו מגינה אמיצה על חופש ועצמאות, כאשר למעשה היא אוכפת את כל ההנחות הנתונות מראש של מערכת התעמולה."
    • מקור: ראיון עם איירה שור, 11 בפברואר, 1996
  • "אני לא אומר שאתה מבצע צנזורה-עצמית - אני בטוח שאתה מאמין בכל מה שאתה אומר; אבל מה שאני אומר הוא שאם היית מאמין בדברים אחרים, לא היית יושב איפה שאתה יושב."
  • "רפורמה היא מילה שאתה תמיד צריך להיזהר ממנה. למשל, כאשר מאו התחיל את מהפכת התרבות בסין, היא לא נקראה רפורמה; רפורמה היא שינוי שאמור למצוא חן בעינך. לכן מייד כשאתה שומע את המילה רפורמה, אתה יכול לשלוח יד לארנק שלך ולבדוק מי גונב אותו. [...] סובסידיה היא גם מילה מעניינת, בערך כמו רפורמה. זו סובסידיה אם כספי ציבור משמשים למטרות ציבוריות, זה נקרא סובסידיה. זה לא נקרא סובסידיה כאשר הם הולכים להון פרטי, אז זה רפורמה או משהו כזה."
  • "הדרך החכמה להשאיר את האנשים אדישים וצייתנים היא להגביל בקפדנות את טווח הדעות הקבילות, אבל לאפשר ויכוח תוסס במסגרת הטווח הזה - אפילו לעודד את ההשקפות היותר ביקורתיות ומנוגדות. זה נותן לאנשים תחושה שיש חשיבה חופשית, כאשר כל הזמן ההנחות הנתונות מראש של המערכת נאכפות מחדש על ידי הגבולות שהוצבו עבור הטווח של הדיון."
  • "יציבות זה אומר שאנחנו מנהלים את זה. יש מדינות מאוד יציבות. קובה היא מדינה יציבה, אבל זה לא נקרא יציבות."
    • מקור: ראיון עם יו גסטרסון, נובמבר 2000
  • "זה רק במעשיות עם, סיפורי ילדים, ועיתונים של אינטלקטואלים שכוח משמש בתבונה וכראוי כדי להשמיד רוע. העולם האמיתי מלמד אותנו לקחים אחרים לגמרי, וצריך בורות מכוונת ומסורה כדי להיכשל בלהבחין בהם."
  • "צריך לזכור שלתקשורת יש שני תפקידים בסיסיים. אחד הוא להקנות עקרונות לאליטות, להבטיח שיהיו להם את הרעיונות הנכונים ושהם ידעו איך לשרת כוח. למעשה, באופן אופייני האליטות הם החלק של החברה שהכי מצוי תחת ההשפעה של האינדוקטרינציה, בגלל שהם אלה שחשופים לרוב התעמולה ובאמת לוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות. בשבילם יש את הניו יורק טיימס, ואת הוושינגטון פוסט, ואת הוול סטריט ג'ורנל, וכו'. אבל יש גם את התקשורת להמונים, שהתפקיד הראשי שלה הוא פשוט להיפטר משאר האוכלוסייה -- לדחוק אותם לשוליים ולסלק אותם, כדי שהם לא יפריעו לקבלת ההחלטות. והעיתונות שמיועדת למטרה הזאת זה לא הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, זה קומדיות המצבים בטלוויזיה, והנשיונל אנקויירר, וסקס ואלימות, ותינוקות עם שלושה ראשים, וכדורגל, וכל הדברים האלו."
    • מקור: מתוך Understanding Power, ‏2002
  • "...גישה מבוססת-ראיות, הנושאים ונותנים האמריקאים טענו, זו הפרעה לשווקים חופשיים, בגלל שלתאגידים חייבת להיות הזכות לרמות. [...] הטענה עצמה היא קצת משעשעת, אפילו אם נאמין לאמירות על השוק החופשי לרגע. המטרה העיקרית של פרסום היא לחתור תחת שווקים. אם אתה הולך למכללה ללימודי מוסמכים ואתה לוקח קורס בכלכלה, אתה לומד ששווקים הם מערכות בהן צרכנים מיודעים מקבלים החלטות שקולות. זה מה שכל כך נפלא בזה. אבל זה הדבר האחרון שמערכת התאגידים המדינית רוצה. היא מבזבזת סכומים עצומים כדי למנוע את זאת, מה מחזיר אותנו ליכולת הקיום של הדמוקרטיה האמריקאית. במשך שנים רבות, בחירות כאן, מערכות בחירות, מנוהלות על ידי תעשיית יחסי-הציבור, וכל פעם בתחכום גדל והולך. ובאופן טבעי למדי, התעשייה משתמשת באותן שיטות למכור מעומדים לבחירות שבהן היא משתמשת כדי למכור משחת שיניים ותרופות לסגנון חיים. הנקודה היא לחתור תחת שווקים על ידי הקרנת דימוים כדי להוליך שולל ולהסתיר מידע, ובאופן דומה, לחתור תחת דמוקרטיה באותה שיטה, הקרנת דימוים כדי להוליך שולל ולהסתיר מידע. המעומדים מאומנים בקפידה להקרין תדמית מסוימת. אינטלקטואלים אוהבים לעשות צחוק מהשימוש של ג'ורג' בוש בביטויים כמו 'misunderestimate', וכו', אבל החשד הכבד שלי הוא שהוא מאומן לעשות את זה. הוא מאומן בקפידה למחוק את העובדה שהוא נער מפונק מאוניברסיטת ייל, ולהיראות כמו איש פשוט מטקסס בדיוק כמוך, שרק מחכה לחזור לחווה שהם יצרו בשבילו..."
    • מקור: יום השנה ה-25 למרכז ליחסים בינלאומיים בסנטה פה, ניו מקסיקו, 26 בינואר, 2005
  • "מערכות התעמולה השולטות הקצו את המונח "גלובליזציה" עבור גרסה מסוימת של שילוב כלכלי בינלאומי שהן מעדיפות, שמעניק זכויות למשקיעים ומלווים, והזכויות של אנשים הן משניות. בהתאם לשימוש הזה במונח, מי שמעדיף צורה אחרת של שילוב בינלאומי, שמעניק זכויות לבני אדם, הופך ל-"אנטי-גלובליסט". זוהי פשוט תעמולה גסה, כמו המונח "אנטי-סובייטי" אותו הקצו הקומיסרים הכי מעוררי הגועל עבור מתנגדים. השימוש הזה הוא לא רק גס, אלא גם אדיוטי. ניקח לדוגמה את הכינוס החברתי העולמי, שמכונה "אנטי-גלובליזציה" במערכת התעמולה -- שכוללת את התקשורת, את המעמדות המשכילים, וכו', עם חריגות נדירות. ה-WSF הוא דוגמה מופתית עבור גלובליזציה. זהו כינוס של מספר עצום של אנשים מכל רחבי העולם, כמעט מכל סוג של אורח-חיים שניתן לחשוב עליו, חוץ מאשר האליטות המאוד מיוחסות ומצומצמות שנפגשות בפורום הכלכלי העולמי המתחרה, שנקרא "פרו-גלובליזציה" על ידי מערכת התעמולה. צופה שהיה מתבונן במחזה הקומי הזה מהמאדים היה מתמוטט מצחוק מההתנהגות המגוחכת של המעמדות המשכילים."
    • מקור: ראיון עם Sniježana Matejčić, יוני 2005

[עריכה] על מלחמות, התערבות צבאית, וטרור

  • "כמובן, כולם אומרים שהם בעד שלום. היטלר היה בעד שלום. כולם בעד שלום. השאלה היא: איזה סוג של שלום?"
  • "באופן טבעי, כל כובש ינסה לתמרן קבוצה אחת נגד אחרת. לדוגמה, אני חושב שבערך 90% מהכוחות בהם הבריטים השתמשו כדי לשלוט על הודו היו הודים. [...] זה היה כך כאשר הכוחות האמריקאים כבשו את הפיליפינים, תוך כדי הריגת כמה מאות אלפי בני אדם. הם נעזרו בשבטים פיליפינים, על ידי ניצול סכסוכים בין קבוצות מקומיות. ישנם הרבה שיתמכו בכובשים. אבל נשכח מהעולם השלישי, נסתכל פשוט על הכיבוש הנאצי של אירופה המערבית, הנחמדה והמתורבתת, מקומות כמו בלגיה והולנד וצרפת. מי ריכז את היהודים? אנשים מקומיים, לעתים קרובות. בצרפת הם ריכזו אותם יותר מהר ביחס למה שהנאצים יכלו לטפל בו. הנאצים גם השתמשו ביהודים כדי לשלוט על יהודים. אם ארצות הברית היתה נכבשת על ידי רוסיה, רונלד רייגן, ג'ורג' בוש, אליוט אברמס וכל השאר היו קרוב לוודאי עובדים בשירות הכובשים, ושולחים אנשים למחנות ריכוז. יש להם את טיפוס האישיות המתאים."
    • מקור: Keeping the Rabble in Line, ‏14 בינואר, 1993 (הערה: התפקיד של רייגן אחרי עריכה הוחלף ל-"קורא את ההודעות שלהם בטלוויזיה")
  • "דרך טובה לגלות מי ניצח במלחמה, מי הפסיד במלחמה, ועל מה היתה המלחמה, היא לשאול מי מריע ומי מדוכדך אחרי שהיא מסתיימת - זה יכול לתת תשובות מעניינות. כך, לדוגמה, אם שואלים את השאלה הזאת לגבי מלחמת העולם השנייה, מגלים שהמנצחים היו הנאצים, התעשיינים הגרמנים שתמכו בהיטלר, הפשיסטים האיטלקים ופושעי המלחמה שנשלחו לדרום אמריקה - הם כולם הריעו בסיום המלחמה. המפסידים במלחמה היו המחתרות האנטי-פשיסטיות, שנמחצו בכל רחבי העולם. או שהן נטבחו כמו ביוון ובדרום קוריאה, או שהן פשוט נמחצו כמו באיטליה ובצרפת. אלה הם המנצחים והמפסידים. וזה מספר לנו באופן חלקי על מה היתה המלחמה. ניקח כעת את המלחמה הקרה. מי מריע ומי מדוכדך? ניקח קודם את המזרח. האנשים שמריעים הם מי שהיו הביורוקרטים של המפלגה הקומוניסטית והם כעת היזמים הקפיטליסטים, עשירים מעבר לחלומות הכי ורודים שלהם, מקושרים להון מערבי, כמו במודל המסורתי של העולם השלישי, והמאפיה החדשה. הם ניצחו במלחמה הקרה. האנשים שחיים במזרח אירופה הפסידו באופן ברור את המלחמה הקרה, הם אכן הצליחו להפיל את העריצות הסובייטית, וזהו הישג, אבל מעבר לכך הם הפסידו - הם במצב עלוב שהולך ומחמיר. אם נעבור למערב, מי ניצח ומי הפסיד? ובכן, המשקיעים של ג'נרל מוטורס ללא ספק ניצחו. יש להם כעת עולם שלישי חדש שפתוח שוב לניצול - והם יכולים לנצל זאת גם כנגד מעמד העובדים שלהם. מצד שני, העובדים של GM בוודאי לא ניצחו, הם הפסידו. הם הפסידו את המלחמה הקרה בגלל שכעת יש דרך נוספת לנצל ולרסן אותם, והם סובלים מזה."
  • "לגבי התערבות הומניטרית באופן כללי, אני מניח שהדעה שלי לא שונה מהדעה שיוחסה במדויק או לא לגנדי, כאשר הוא כנראה נשאל מה הוא חושב על הציוויליזציה המערבית. הוא ענה שהוא חושב שזה יהיה רעיון טוב. באופן דומה, התערבות הומניטרית תהיה רעיון טוב, בעיקרון. [...] האם אנחנו יכולים לצפות שבמבנה השלטון הנוכחי, התפלגות הכוחות בעולם, תהיה התערבות הומניטרית? אין שום דבר חדש בשאלה הזאת, כמובן. הרעיון של התערבות הומניטרית חוזר לימים של הקונצרט של אירופה במאה הקודמת - במאה ה-19 היו הרבה דיבורים על משימות כדי לתרבת והתערבויות שיעשו דברים טובים. ארה"ב התערבה בפיליפינים כדי "לרומם ולנצר" את האנשים הנחשלים, תוך כדי הריגת כמה מאות אלפים מהם והריסת המקום. אותו הדבר קרה בהאיטי, אותו הדבר קרה עם מדינות אחרות. אנחנו לא יכולים להתעלם מהאירועים ההיסטוריים ולדבר על עולם אידיאלי. זה הגיוני לעבוד לקראת עולם טוב יותר, אבל זה לא הגיוני לחיות באשליות לגבי מהו העולם האמיתי."
  • "צבאות בדרך כלל לא מעונינים במלחמות. הם אוהבים הכנה למלחמה. אבל יש להם אי-רצון ניתן להבנה לצאת למלחמה. אני חושב שאם אתה מסתכל, לפחות על ההיסטוריה שאני מכיר, זו בדרך כלל ההנהגה האזרחית שדוחפת את הצבא לעשות משהו. זה היה המצב בימים הראשונים של מלחמת וייטנאם."
    • מקור: ראיון עם יו גסטרסון, נובמבר 2000
  • "אנחנו לא יכולים לומר הרבה על עניינים אנושיים עם וודאות כלשהי, אבל לפעמים זה אפשרי. אנחנו יכולים, לדוגמה, להיות בטוחים למדי שיהיה עולם ללא מלחמה, או שלא יהיה עולם -- או לפחות, עולם שמאוכלס על ידי יצורים שאינם חיידקים וחיפושיות, ומעט תפזורת של אחרים."
    • מקור: נאום שכותרתו "עולם ללא מלחמה" בכינוס החברתי העולמי ה-2 בפורטו אלגרה, ברזיל, 31 בינואר, 2002
  • [שאלה: מתי אתה חושב שזה נכון להתערב בעניינים של עם אחר?] "אני חושב שבתנאים מסוימים זה אפשרי. תנאי בסיסי ראשון הוא שאמצעים לא אלימים -- את מתכוונת להתערבות אלימה? -- שאמצעים לא אלימים מוצו. זה תנאי ראשון. תנאי שני הוא שהאנשים בארץ שבה אתה מתערב תומכים בהתערבות. בתנאים הללו -- ואפשר לחשוב גם על תנאים אחרים -- התערבות תהיה מוצדקת. אבל, אנחנו אף פעם לא מיישמים את התנאים הללו."
    • מקור: ראיון עם פרנסין סטוק ב-BBC4, ינואר 2003
  • [שאלה: האם אתה יכול לדמיין מצב כלשהו שבו תתמוך בפעולה צבאית אמריקאית, כמו ההצדקה של הנשיא, מתוך ציפייה לאיום מסוכן ומיידי?] "למה שלא תכליל את זה, ותאמר, האם אתה יכול לדמיין פעולה שמדינה כלשהי תבצע? בטח, אפשר לדמיין כאלו מקרים. בוא נניח שאתה נמצא באיראן כרגע. [צחוק בקהל] היא תחת התקפה של מעצמת העל העולמית, עם אמברגו וכו'. היא מוקפת במדינות שכבושות על ידי מעצמת העל האויבת, ומדינות עם נשק גרעיני. קצת במורד הדרך נמצאת מעצמת העל האיזורית, שיש לה מאות פצצות גרעיניות, ונשק להשמדה המונית אחר, והיא בעיקרו של דבר בסיס צבאי אמריקאי מרוחק. ויש לה כוח אוירי יותר גדול ומתקדם מכל כוח של נאט"ו, חוץ מארצות הברית. ובשנה שעברה היא צוידה 100 מטוסי סילון מתקדמים ממעצמת העל, שמפורסמים בפתיחות כיכולים לטוס לאיראן ובחזרה כדי להפציץ אותה. וגם קיבלה מה שכונה בעיתונות העברית נשק מיוחד, אף אחד לא יודע מה זה אומר, אבל אם אתה מנתח מודיעין אירני אתה תיתן כמובן הערכה למקרה הגרוע ביותר. ולמעשה היא קיבלה באופן פומבי פצצות חכמות, ונשק שחודר עמוק, וכו'. יש להם הצדקה מצויינת להגנה עצמית מתוך ציפייה לאיום, יותר טובה מכל המקרה אחר שאני יכול לחשוב עליו. אבל האם אני הייתי מסכים שהם יפציצו את ישראל, או יבצעו פעולות טרור בוושינגטון? לא, למרות שיש להם טיעון יותר חזק מכל מה שאני יכול לחשוב עליו כאן. בדיוק כמו שליפנים היה טיעון הרבה יותר טוב מכל מה שאני יכול לחשוב עליו כאן, אבל אני לא מסכים עם פרל הרבור. אז נכון, אנחנו יכולים לדמיין מצבים, ולמעשה כמה מהם נמצאים בדיוק מול העיניים שלנו, אבל אף אחד מאיתנו לא מסכים איתם. אף אחד. אז אם אנחנו לא מסכימים במקרים אמיתיים, למה לדון במקרים היפותטיים שלא קיימים? אנחנו יכולים לעשות את זה בסמינר לפילוסופיה, אבל בעולם האמיתי יש מקרים אמיתיים שצריכים להדאיג אותנו."

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

  • "עדיין לא נכנסה לזיכרון המורשה ה-"פינאלה" שמתוארת בהיסטוריה הרישמית של חיל האוויר, פשיטה של 1000 מטוסים על מטרות אזרחיות שאורגנה על ידי הגנרל "הפ" ארנולד כדי לחגוג את סיום המלחמה, חמישה ימים לאחר נגסקי. לפי עדויות של ניצולים, עלונים שמכריזים על הכניעה הופלו ביחד עם הפצצות."

[עריכה] מלחמת וייטנאם

  • "המלחמה היא פשוט תועבה, מעשה מושחת של אנשים חלשים ועלובים, כולל כל אחד מאיתנו שנתן לה להימשך ללא הפסק עם השתוללות והרס אינסופיים - כל אחד מאיתנו שהיה נשאר בשקט אם יציבות וסדר היו מושגים."
    • מקור: American Power and the New Mandarins, ‏1969
  • "מה אפשר לומר על ארץ שבה במוזיאון למדע בעיר גדולה מככב מוצג שבו אנשים יורים במקלעים ממסוק על בקתות וייטנאמיות, עם אור מנצנץ כאשר מושגת פגיעה? מה אפשר לומר על ארץ שבה רעיון כזה בכלל עולה על הדעת? צריך לבכות בשביל הארץ הזאת."
    • מקור: American Power and the New Mandarins, ‏1969
  • "זה חוזר לימים שבהם הגנו על עצמנו מהמתקפה הפנימית של האוכלוסייה האינדיאנית, שאותה דרך אגב חיסלנו בתהליך.