רחל המשוררת
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
רחל בלובשטיין סלע (שמה ברוסית: רעיה) (20 בספטמבר 1890, ו' בתשרי ה'תרנ"א - 16 באפריל 1931, כ"ט בניסן ה'תרצ"א), המוכרת בשם העט שלה, "רחל" (יש המכנים אותה "רחל המשוררת"), היא מן המשוררות הבולטות בשירה העברית המודרנית.
הציטוטים בדף זה מובאים מתוך הספר "רחל – שירים מכתבים רשימות קורות חיים" בהוצאת "זמורה, ביתן" ובעריכת אורי מילשטיין, 1985.
[עריכה] משיריה
- "רק על עצמי לספר ידעתי." ~ שירה האחרון
- "אל החיים החופזים על פני אשא עיניים שלוות. כל שמחה לי שמחה לא צפויה – תהיי ברוכה שבעתיים." ~ עמוד 118
- "זכור אזכור: מעברים ניצבו הרים כנד: מראש פסגה בשיר ארעים, אקרא: הידד, הנעורים! ויען הד." ~ עמוד 129
- "כזאת אנוכי: שקטה כמימי אגם, אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות ושיריו של פרנסיס ז'ם." ~ עמוד 135
- "התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי, באשר הנך – קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי ומעל לזמן מצווה ברכה." ~ זמר נוגה, עמוד 140
- "בן לו היה לי! ילד קטן, שחור תלתלים ונבון. לאחוז בידו, לפסוע לאט בשבילי הגן. ילד קטן." ~ עמוד 189
- "רק קצת: להיות טובה בעיניך זכה ופשוטה כימי העבר, ואת קומתי בטרם השחה עקת המשא של נוחם עקר." ~ עמוד 242
- "מלבין, בוקע אור הבוקר עולה השמש במרום, לאדמה המתעוררת שולחת היא ברכת שלום." ~ עמוד 290
- "לא עוד אשה וגבר בקרב, זה הקרב העתיק, קטלן – כי היית לאח לי, לאח נאהב כי היית לבני הקטן." ~ עדנה, עמוד 250
- "ולו ילדים, ילדים קטנים – ברוך משכיחנו עקת השנים. עוד רב לפנינו הדרך – להיות גדולים ונוגים וזוכרי זיכרונות." ~ ולו, עמוד 253
- "אם את חיי לא נתתי לעם, לו עינוי מותי ממושך יחלה את פני האל הנזעם, כמיתת בתו של יפתח." ~ תפילה, עמוד 256
- "יש ונדמה: הזיכרונות אך הבל, כי ערפל קורן עוטף בלאט מחוז העבר – האושר והסבל, כאב הפצעים ונחת המקלט." ~ יש ונדמה, עמוד 266
- "הוי, הימים הדובבים כמה יפים, כמה טובים! לבו נלכד ברשת של אנדה הכובשת." ~ מעשה בספר שירים, עמוד 278
[עריכה] ממכתביה
- "מה לאחל לך משה? היה חזק, חזק כדי שתוכל לעמוד בפני, בפני סערת הגורל, לא לעשות אף פסיעה אחרונית... כדי שתוכל ברגע קשה של חיים להכריז בגאון: אנחנו עוד נילחם, אנחנו עוד נגיע אל ההר ש... אבל אני כבר אגמור שם." ~ מכתב מפולטבה, עמוד 55
