ריינר מריה רילקה
ריינר מריה רילקה (בגרמנית: Rainer Maria Rilke; 4 בדצמבר 1875 - 29 בדצמבר 1926), משורר וסופר גרמני, יליד פראג.
כללי[עריכה]
- "מי מדבר על ניצחון? מה שחשוב הוא לשרוד."
- "כאשר אנו נתקלים בקשיים, זו סיבה נוספת להמשיך."
- "אנו מכילים בתוכנו את המוות כפי שהפרי מכיל את הגלעין."
- "כל המפלצות שבחיינו אולי אינן אלא נסיכות המצפות לראותנו גיבורים או מאושרים."
- "אין זה בזכותנו לפתוח ספר אם אין בדעתנו לקוראו עד תום." ~ רשימותיו של מאלטה לאורידס בריגה
- "הדלות כמוה כאור גדול בעמקי הלב." ~ ספר הדלות והמוות
- "אין זה די שיש לנו זיכרונות; עלינו לדעת לשוכחם כשהם רבים מדי, ולהתאזר בסבלנות גדולה כדי לצפות לשובם."
- "מיזוג של שני אנשים אינו אפשרי שכן גם בין האוהבים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים."
- "אם חייך דלים אל נא תאשימם; האשם את עצמך ואת אי יכולתך להיות משורר כדי לחוות את עושרם."
מתוך שיריו[עריכה]
- "אַחֲרוֹן בָּתֵּי הַכְּפָר הַזֶּה נִצְּב בּוֹדֵד כְּבַיִת שֶׁבִּקְצֵה עוֹלָם."
- "לַגֶשֶם דוֹמָה הַבְּדִידוּת הַגְדוֹלָה. לִקְרַאת הָעֲרָבִים מִן הַיָם הִיא עוֹלָה."
- "רְאוּ, קָרָאתי לַאֲהובתי, אֲבָל לא רק היא לְבַדָה הָיתָה באה... נערוֹת אחרות היו קמוֹת מִקְבָרים שְבירים ועוֹמדוֹת... כי אֵיך, אֵיך הייתי מַגבִּיל את קולי הקורֵא?"
- "אֹהַב אֶת הַכֹל, שּום דָבָר לֹא עָלּוב
- מִכְדֵי ׁשֶיֻזְהַב וִיצֻיַר,
- אֲנִיפֹו לַגְבָהִים, וכְמֹו מִתֹוְך כְלּוב
- עָלּום, נִשְמָתִי תְשֻחְרַר..."
- "והִנֵּה תֵּבֵל עָשִׂיתָ. וְהִיא רַבָּה.
- וכַמִּלָּה הַמַּבְשִׁילָה עוֹד בַּדְּמָמָה.
- כְהָבֵן רְצוֹנְךָ אֶת טַעֲמָהּ,
- עֵינֶיךָ יַנִּיחוּהָ בְּחִבָּה…"
- "יָקְרּו לִי רְגָעַי הָאֲפֵלִים,ׁ
- שָעֹות בָהֵן נַפְשִי צֹולֶלֶת פְנִימָהׁ,
- שֶאָז, כְמֹו בְמִכְתָּב עַתִיר קְפָלִים,
- חַיַי ׁשֶכְבָר נֶחְיּו עֹודָם גְלּולִים..."
מכתבים אל משורר צעיר[עריכה]
(קובץ חילופי מכתבים עם פרנץ קאפוס בשנים 1902 - 1908 שיצא לאור ב־1929)
- "על היוצר להיות עולם לעצמו ולמצוא את הכל בתוכו ובתוך הטבע שאליו התחבר."'
- "התרחק מן הצורות הרגילות והשגורות יתר על המידה... דרוש כוח רב ובשל כדי להגיע להישג מקורי במקום שמסורות טובות, מקצתן מזהירות, מצויות בשפע."
- "תאר את עצבויותיך ואת מאווייך, את המחשבות החולפות ואת האמונה ביופי כלשהו – תאר כל זאת בדבֵקות וביושר שקט וענו והשתמש לשם ההבעה בחפצים שבסביבתך, בתמונות של חלומותיך ובעצמים השמורים בזכרונך."
- "לגבי האדם היוצר אין עוני ואין מקום דל ואדיש. ואפילו היית בכלא שחומותיו היו מרחיקות מחושיך את כל הרעשים שבעולם – כלום לא היתה שמורה עמך עדיין ילדותך, הנכס המופלא והמלכותי הזה, בית־אוצר זה של הזכרונות?"
