רפאל איתן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רפאל (רפול) איתן (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה־11 של צה"ל, צמח בפלמ"ח ובחטיבת הצנחנים. בהמשך, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

  • "אנחנו עומדים לפני המבצע המוצנח הראשון של צבא יהודי מאז ומעולם. הצניחה תהיה באור יום ומשימתנו היא להתארגן להגנה על ציר מסוים במקום מסוים. יהיה לנו כחצי שעה אור להתארגנות. כל אחד שיוצא מהמטוס והמצנח שלו נפתח, יסתכל למטה, יראה צומת דרכים, לשם עליו להגיע. הגיע לקרקע - כל אחד מוריד את המצנח והנשק יהיה מיד בידו. הוא יתחיל לנוע לכיוון ההרים. סימן אחר: השמש תשקע באותו זמן, על כל אחד ללכת לכוון השקיעה, כלומר לכיוון מערב. אבל דבר ראשון זה נשק ביד. אחרי ההתארגנות תהיה תנועה לתפיסת היעדים. במשך הלילה הראשון צריך להתחפר כשלכל אחד יש עמדה שלו. לקראת יום, עם בוקר, נתחיל לקבל צליפות והפצצות. מי שלא יתחפר זה הסוף שלו. מה שנמצא אתנו זה מה שיש לנו. כל לגימת מים שאתם שותים - זה יחסר לכם. אין שם בורות מים - יש שם מדבר. בפעם הראשונה שהיחידה צונחת למלחמה ולא לתרגילים על חולות. משמעת, כוח רצון וכוח סבל ואנחנו מבצעים את זה בלי בעיות. יש שאלות?" ~ תדריך המג"ד, רפול, לגדוד 890 בטרם הצניחה במתלה במבצע קדש ([1]).
  • "דבר ראשון, אין הרגשה יותר טובה להתחיל קרב מאשר בצניחה. זה נותן לך יתרון פסיכולוגי ענק על האויב. אז נכון שמאז קום המדינה זה קרה רק פעם אחת, בצניחה למיתלה. אבל גם כשצנחנים לא מתחילים קרב בצניחה היתרון הפסיכולוגי נשמר. כי לקפוץ ממטוס זה מבחן אומץ שהרושם שלו על האדם נשמר לאורך שנים- הוא לומד להכיר טוב יותר את עצמו במצבים של לחץ נפשי ולהתגבר על עצמו. צניחה יוצרת אחווה אמיתית בין אנשים שהולכים להסתכן ביחד והיא טובה לגאוות היחידה." ~ מתוך הכתבה "מה הם קופצים" שהתפרסמה בעיתון "הארץ" 20/01/1995.
  • "את הצניחה הראשונה עשיתי לפני 43 שנים ומאז צנחתי עד כמה שאני זוכר בערך 300 פעם. אף פעם לא נפצעתי ולא היו לי כאבים, לא בעצמות ולא בשום מקום. מהפעם הראשונה אני זוכר רק שמישהו לידי במטוס נקרעה לו איזה רצועה וזה שרט לי את היד. היתה לי הרגשת מתיחות ומסביב היו כאלה שפיטפטו בכוונה, או שרו וצעקו. אני שתקתי, אני במצבים כאלה מתכנס בתוך עצמי ." ~ מתוך הכתבה "מה הם קופצים" שהתפרסמה בעיתון "הארץ" 20/01/1995.
  • "גיליתי דמיון רב בין ה"מארינס" והצנחנים שלנו - באורח ההתנהגות והחשיבה, בנכונות הבלתי-מסויגת לשאת בכל נֵטל, בדבקות במטרה ובתחושה, שאין גבול ליכולתו של הלוחם." ~ מתוך האוטוביוגרפיה של רא"ל רפאל איתן ז"ל "סיפור של חייל" שכתב אותה עם דב גולדשטיין, עמוד 75.
  • "את רוצה שאני אעשה לך את החיים קלים, ואני זה לא תפקידי בכלל" "אבל אתה עושה לי אותם לא קשים, אתה עושה לי אותם בלתי אפשריים" "בסדר אז צאי החוצה ותתאבדי, מה זה" "אני לא אצא החוצה להתאבד בשום פנים ואופן" "אז תתאבדי בפנים" ~ שיחה עם עדנה שביט מתוך התוכנית אוהבים לא אוהבים
  • "מה שקרה בצומת בית־ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן(וצ). לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם." ~ ידיעות אחרונות, 23 בינואר 1995
  • "לא רק לך קשה-גם לאויב קשה. השאלה היא-מי ישבר ראשון. זה שידחה את נקודת השבירה שלו-הוא ינצח" ~ על קרב סן סימון במלחמת העצמאות, שבו החזיק מעמד במנזר במשך 18 שעות קשות שבהן נבחנו, מספר פעמים, אפשרות הנסיגה. אבל האויב הערבי, בסופו של דבר, נשבר ראשון, והובס
  • "כל דבר שאני עושה הוא אני והוא אמיתי."
  • "אבל אני הורג את האויב." ~ בקרב על מנזר סן סימון.
  • "אני פשוט אוהב אותם, מגיע להם צל"ש." ~ רא"ל רפאל איתן למפקד חיל הים, אלוף זאב אלמוג, על לוחמי הקומנדו הימי. רפול העניק לשייטת 13 צל"ש יחידתי על פעולותיה.
  • "היזהרו לכם מרואי הדמויות, משופכי האש וממדווחי השקר." ~ תורת החיילות על רגל אחת של רפול. מתוך הספד שכתב מתן וילנאי. "ידיעות אחרונות" 04\11\26.
  • "תפסתם בהלה רגעית, מה?." ~ רפול, שנשאר לעמוד בעוד כולם תופסים מחסה, בהפגזה ירדנית ב1968 בבקעת הירדן, לכוח שבפיקודו. מתוך הספד שכתב מתן וילנאי. "ידיעות אחרונות" 04\11\26.
  • "אני מודאג, אבל אני לא עושה מזה תקשורת. אצלך זה פרנסה. אצלי זה לא פרנסה. אתה, אם תביא כתבה לא טובה, תקבל בעיטה. אז אתה צריך לעשות כל מיני בחישות. אז העורך יגיד לך: 'כל הכבוד'. קח עוד שני שקלים. אבל אם לא, אז הוא יגיד לך: 'מי צריך אותך? תלך'." ~ מדבר על מצב המדינה, ראיון לעיתון, 2004
  • "הדעה שלי היא שכל המאמצים האלה הם לשוא. עם הערבים אי אפשר יהיה אף פעם לעשות שלום. זה כמו בספר של הנטינגטון (התנגשות הציביליזציות), זה מאבק בין ציוויליזציות. אנחנו פה תרבות זרה, ולעולם, לדעתי, האיסלם לא ישלים עם זה שיש פה ישות זרה, שיש לה עצמאות מדינית והיא אפילו מנצחת אותם במלחמות. הם לעולם לא יסכימו." ~ 2004
  • "אני לא מתבייש בזה. אני חושב שמה שאמרתי לפני 20 שנה, נכון היום. מה השתנה? הערבים מנהלים איתנו משא ומתן בשלוש צורות: העמדת פנים, כזב ואלימות. אלה האמצעים שלהם לנהל משא ומתן. הנה, גם היום יש מגעים, והופ – פיגוע." ~ 2004
  • "שיקומו כל מנהיגי ערב ויגידו: 'נמאסתם עלינו, אנחנו לוקחים מכם מרחק, אנחנו נותנים לכם שטחים תמורת שלום, ותעזבו אותנו בשקט'. ביום הזה אני אגיד: 'טעיתי'." ~ 2004
  • "אני חושב שבסופו של דבר הוא יתפוס את עצמו ויראה שכל הדברים האלה – לא היה להם שום בסיס מציאותי. אני חושב שהוא עושה את זה מתוך תמימות. שהוא חושב שהערבים רוצים כמוהו. לדעתי, הוא לא מספיק מתוחכם בשביל להבין את הבסיס שעליו הערבים עומדים." ~ על יוסי ביילין(וצ), 2004
  • "אני יכול למנות לך עכשיו 30 קיבוצים של השומר הצעיר שיושבים על אדמה של ערבים. אתה יודע מה, זאת התנועה הצבועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל דבר הוא כמו בתקופת סטלין." ~ 2004
  • "היה לי ניסיון עם שני גבולות עם גדר: בבקעה, כשהייתי מפקד הבקעה, ובגבול לבנון, כשהייתי אלוף פיקוד צפון. הגדרות, כמכשול, מנעו מאיתנו הרבה דם. מה הפלסטינים חושבים, שאנחנו נסבול מתאבדים ונקל עליהם בכל תחום?" ~ 2004
  • "תוך כדי הפעילות על שובר הגלים, שמתי לב להתנהגות עופות הים למינהם. איך העופות האלה רואים אותנו... בני האדם... יש בזה מוסר השכל." ~ מתוך ספרו "בונים פה נמל – מכתבים מסבא נודניק", יצא בנובמבר 2004 [2]
  • "קראתי בספרי היסטוריה רבות על מאבקים מסוג זה, והם לוקחים בערך 300 - 400 שנה זאת אומרת שנשאר לנו בערך עוד כמאתיים שנה." ~ בתשובה לס. יזהר במשלחת עיתונאים בשלהי מלחמת יום הכיפורים
  • "לא כל אחד נוכל ללמד להיות אדם ישר, אבל לנווט נוכל ללמד כל אחד." רפול, מח"ט הצנחנים, משבח את סגן אמנון ליפקין-שחק על יושרתו, לאחר שזה האחרון התוודא כי התברבר בניווט בפשיטה על ג'נין ב-1966. מתוך הספר "מלחמת הצללים" מאת יוסף ארגמן, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 330.
  • "בהיותי בן חמש או שש, לקח אותי אבי לחורשה, תקע באדמה להב שבור של חרמש, פסע עשרים צעדים, נתן בידי את רובה הציד שלו ואמר: 'תכוון לחרמש ותירה'. יריתי ופגעתי... כשהייתי בן שבע, בעת מאורעות 1936, אבי כבר שלח אותי לבד לעמדה... יצאתי רועד מפחד, אך חזרתי ודיווחתי לאבי מי מאייש את העמדה ואיך השומרים מרגישים." ~ זכונות מילדותו ([3]).
  • "פשיטה על מקום מכובד, נמל-תעופה ששימש לנחיתת מטוסים מכל העולם, חייבה לדעתי הופעה מתאימה לצנחנים: מדי א', נעליים מצוחצחות וכומתות על הראשים, נראינו חדורי גאווה וכבוד, מלאכי חבלה סוג א'." ~ רפול מספר על "מבצע תשורה", בו פשטו לוחמי צה"ל בשנת 1968 על נמל התעופה בביירות ([4]).
  • "התחלנו להקים מוצבים בבקעה ולבנות את התשתית הנדרשת, והחלה תקופת המרדפים. זה היה מתיש ביותר: כמעט מדי יום ביומו נאלצנו לערוך מרדף אחר המחבלים. המרדפים התקיימו בכל תנאי מזג האוויר, והחום הכבד בבקעה העיק עלינו מאוד. פעמים רבות המרדף היה כרוך בטיפוס על שטחים הרריים קשים, במעלות ההרים, מבקעת הירדן לכיוון הרי יהודה ושומרון. המחבלים ביקשו לחצות את השטח השומם, המדברי ברובו, של הבקעה, כדי למצוא מסתור בכפרים ובערים של שדרת ההר המרכזית, כמו שכם, רמאללה וחברון. היו לי גששים בדווים מעולים, והם שאיתרו את חדירת חוליות המחבלים. מייד לאחר שהגששים הבחינו בעקבות החדירה, החל מרדף, ואנחנו גילינו את החוליה. לעיתים נכנעו המחבלים ולעיתים ניהלו קרב קצר ונהרגו. במשך המרדפים בבקעת-הירדן איבדתי פקודים וחברים, מפקדים למופת שנעו בראש כוחותיהם." רפול המרדפים בבקעת הירדן בתקופת מלחמת ההתשה ([5]).
  • "מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר." ~ על מערכת החינוך ([6]).
  • "נסעתי בג'יפ במהירות גבוהה מהמותר, נרשם לי דוח והוזמנתי לבית-הדין לעבירות תנועה ביפו. הייתי אז סרן, מפקד פלוגה בצנחנים, ולכן התייצבתי למשפט מצוחצח ומגוהץ, כפי שהיה מקובל אז בצנחנים. בחוץ - הופעה 'עשר'. השופט היה סגן-אלוף מחיל האוויר, שהראה סימני מבוכה, כי עבירת התנועה לא הייתה חמורה, ואני הייתי מפורסם בצה"ל בעת שיאן של פעולות התגמול. השופט אמר לי כך: 'אני רואה שגם אתה טייס, אז אני מטיל עליך שאלות של חיבור, חיסור, כפל וחילוק, והתוצאה שתקבל תהיה גובה הקנס שתשלם.' בלית ברירה הסכמתי. והתרגיל החל: מהירות הסיבוב של המאוורר? הסתכלתי לעבר התקרה ורשמתי 900 סל"ד (סיבובים לדקה). ועוד שנת הלידה? מחולקת לתאריך, כפול המרחק מתל-אביב לחיפה, פחות המרחק מחיפה לעפולה, וכך המשכנו, עד שהשופט קבע: "מספיק. עכשיו תסכם את כל הנתונים." סיכמתי ואמרתי לשופט שלי: 'הסיכום הוא שאתה חייב לי שתי לירות.' ההסכם בינינו היה שאם סך כול החישובים יהיה חיובי, אני משלם, ואם יהיה שלילי - הוא משלם. יצאתי מהמשפט ברווח נקי של שתי לירות." ~ רפול מספר על העמדתו למשפט ([7]).
  • "אמרתי מיד לבר-לב: 'תן לי את הבקעה ותראה שעד ל-1 בינואר 1968 היא תהיה סגורה למחבלים' הוא אמר לי 'קח'. וכך נעשיתי, לצד מח"ט המילואים, גם למח"ט הבקעה. באחד בינואר 1968 היתה ההיתקלות הראשונה עם חוליית מחבלים. חיסלנו את כל החוליה ארבע עשר מחבלים. זה היה רק הספתח. מדי יום ומדי לילה התנהלו קרבות עם המחבלים שחצו את הירדן וביקשו להגיע ולהתערות בריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית. זו היתה אחת התקופות הסוערות של החטיבה." ~ על ימיו כמפקד חטיבת צנחני מילואים שהיתה גם חטיבת הבקעה ועל הלחימה במחבלים בארץ המרדפים (מקור).
  • "למדנו שהמחבלים אוהבים לוף. מה זה אוהבים - מתים על לוף. באחד הימים אני וסאלח, הגשש המהולל, יושבים על כוס תה ומעלים רעיונות לפעילות בלילה. באותו לילה חצינו את הירדן, הנחנו שתי קופסאות על שביל קבוע שבו ידענו שהמחבלים נעים, ומתחתן שמנו מוקש. חזרנו לנקודת תצפית. בבוקר צועדים להם שלושה מחבלים. אחד מהם רואה את קופסאות הלוף, מרים אותן ו 'בום' - הלוף והמחבלים מתאחדים." ~ על הלחימה במחבלים בארץ המרדפים, בהרצאה בכנס מח"טים זמן קצר לפני מותו (מקור).
  • "הערבים לעולם לא ינצחו אותנו על-ידי זריקת אבנים. תשובתנו היא תשובה לאומית ציונית. על כל זריקת אבן - נקים עשרה ישובים. אם יהיו - ויהיו - מאה ישובים בין שכם לבין ירושלים לא ייזרקו אבנים. אם זה יהיה המצב, הערבים יוכלו רק להתרוצץ כמו ג'וקים בבקבוק, כמו ג'וקים מסוממים בתוך בקבוק". ~דיון בועדת החוץ והבטחון, 13 באפריל 1983.
  • "השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני. אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב." ~ רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
  • "צבא זר, אך ידידותי" - על חיל אוויר.
  • "כאן זה לא שיחת קיבוץ ולא מקימים הצבעות, אנחנו עושים מה שהממשלה אומרת לנו לעשות, עכשיו תקפצו הביתה , תגידו יפה שלום למשפחות ותחזרו לעבודה." ~ המשפט שבו חתם רפול שיחה עם חטיבת צנחנים במילואים לאחר שגויסו בשנית לתעסוקה במלחמת לבנון, לאור מורת רוח שלוחמיה הביעו על גיוסם למלחמה.
  • "אני רוצה לשאול שאלה קצרה ולקח בצדה. מדוע כומר צריך ביצים למרות שהוא לא משתמש בהן? פשוט כדי שיהיו כאשר הוא יזדקק להן! ומדוע צבא צריך יחידות לוחמה זעירה למרות שלא תמיד הוא משתמש בהן ולמרות שאינן מהוות גורם משמעותי ואינן תורמות הרבה? מאותה סיבה. פשוט, כדי שיהיו כשנזדקק להן!" על לוחמה זעירה בצה"ל. מתוך הספר "שייטת 13‏ - סיפורו של הקומנדו הימי" מאת מייק אלדר, ספריית מעריב, 1993, עמוד 555.

נאמר עליו[עריכה]

  • "הופיע אדם, שכבר במבט ראשון ראית שיש לך אמון בו. הוא דיבר איתך בגובה העיניים, בשפה קצרה וברורה. הרגשת שהוא מקשיב לך, ואתה יכול להגיד לו בפנים הכל." ~ דן זיו על הפגישה הראשונה עם רפול, כשזה האחרון הגיע להיות המ"פ שלו בצנחנים ([8]).
  • "בקלקיליה היו לנו 18 הרוגים. זה היה שוק כללי. נהרגו לנו חברים מאוד קרובים. ירמי ברדנוב, שהייתי איתו בטירונות, נהרג בצורה טפשית. רפול היה בעניין הזה מאוד קשה וסגור. ראית שמותם של חברים זה דבר שנצבט אצלו פנימה." ~ תא"ל צורי שגיא, על יחסו של רפול לאבדות ([9]).
  • "רפול בחיים לא היה נהיה רמטכ"ל אלמלא מלחמת יום הכיפורים. במלחמה הזאת הוא מצא את עצמו במצב שהתאים לתכונות שלו, של עקשנות, של החזקת מעמד. הוא יצא ביום כיפור די גיבור ובצדק. התברר שכל הברלבים, כולם בעצם, כל אלה שישבו לו על הזנב כל השנים, ולא צריך לבטל את הנימוקים שלהם נגדו; הם שגו והוא תפקד יוצא מהכלל. הנה הגיע רגע המבחן – הם טעו, הם הטעו, והוא הלך לחלץ אותם מהטעות שלהם. הוא נקלע לסיטואציה שהוא היה בנוי לה. הוא היה צריך לבלום עם הכוחות שיש לו וזה מה שהוא עשה. הוא התיישב על התחת, לא התגלח, ועצר את הסורים. כל הברלבים היו צריכים להתנצל." ~ תא"ל צורי שגיא על רפול ([10]).
  • "בשרון היו עלי תפוז, שצד אחד שלהם חלק ורפול בא מהעמק ושם יש אבנים. זה היה הוויכוח. לימים רפול היה מפקד אוגדה בצפון, ויצאנו לסיור בהר דב. אז כבר היה לי בדובון גליל של נייר טואלט. אין ברירה, אני מוציא את הנייר מהדובון ואומר לרפול: קח. הוא מסתכל עלי ושואל, 'בשביל מה?' אמרתי לו: 'בשביל לעטוף את האבן'." ~ תא"ל צורי שגיא מספר על הוויכוח בינו לבין רפאל איתן על התחליף הטוב ביותר לנייר טואלט ([11]).
  • "סיפורו של רפול הוא סיפורה של הארץ הזאת. משחר נעוריו התייצב רפול, באומץ לב נדיר, במסירות חסרת פשרות, בנכונות אין קץ, למען המדינה אשר בדרך. מסכת חייו מאופיינת בקשר האמיץ והחם לאדמה, בדבקות בהכרה כי יש ללחום ולהגן על קיומה של מדינת ישראל. הוא נטל חלק מרכזי בכל המלחמות והמאבק בטרור, תוך שהוא מנחיל לדורות הבאים פרקים מפוארים במורשת אחוות הלוחמים וגבורת ישראל. רפול הבין את מרכזיותו של צה"ל בחיי החברה וכרמטכ"ל יזם את המפעל החינוכי המפואר, במסגרתו ניתנה הזדמנות נוספת לאלפי נערים להצטרף לכור ההיתוך הישראלי, ולקחת חלק יוצר בבנייתה של חברה טובה יותר. אותם אלפי נערי רפול הם היום אזרחים גאים הנוטלים חלק מלא בחיי החברה בישראל. גם לאחר שחרורו מצה"ל, בפעילותו הציבורית, המשיך רפול להוות קול שונה וייחודי בקרב הנהגת המדינה. לכל אורך חייו לא זנח רפול לרגע את אהבותיו הגדולות - האדמה והעבודה. כך, לצער כולנו, גם מצא את מותו." ~ אריאל שרון מספיד את ידידו ופקודו רפאל איתן ([12]).
  • "ביום ה-28 באוקטובר 1955, בפשיטת כונתילה, הסתער סרן רפאל איתן בראש אנשיו, תוך טיפוס על צוק נישא ותלול מול אש האויב, וחיסל עמדת מק"ב שבלמה את התקדמותם. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז." ~ תאור המעשה שעליו הוענק לרפול עיטור העוז ([13]).
  • "אחרי הפסקת האש במלחמת יום כיפור, הוא בא כמפקד אוגדה אלינו למרום-גולן וביקש מאיתנו לאפשר לו להציב את מטה האוגדה בקיבוץ. כשראה אותי שאל מיד, מה אתה עושה כאן? הוא התכוון, למה אני בקיבוץ בעורף ולא עם הסיירת בשדה הקרב כשאז עוד היה מצב שכל יום יכלה להתחדש המלחמה. אני ידעתי והאמנתי אז וכך אני מאמין גם היום שהצעד שעשיתי היה נכון באותן נסיבות והייתי חוזר עליו שנית אפילו אילו ידעתי אז במה הוא יעלה לי אישית. כלפי שום מפקד אחר בצה"ל לא היו לי כל נקיפות מצפון או הרגשת אי נוחות. הייתי שלם לגמרי עם החלטתי. אולם לגבי רפול היתה לי הרגשת אי נוחות. ידעתי שהוא לעולם לא היה עושה צעד כזה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה." ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול ([14]).
  • "כמח"ט, רפול יזם ודחף לכמה שיותר פעולות מבצעיות. זו היתה תקופה שקטה יחסית, אולם הוא האמין ובצדק, שפעולה מבצעית אמיתית אחת, קטנה ככל שתהיה, שווה לחייל יותר מאלף שעות אימונים." ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול ([15]).
  • "רפול לא היה מפקד של חפ"קים. הוא היה קודם כל חייל, ובכל פעולה שרק אפשר, התייצב איתנו בחוד ובמקומות הקדמיים ביותר. התרשמתי מאד ממקצועיותו וחיילותו. אנחנו בסיירת, היינו מאד מקצוענים, ובכל הנוגע לחיילות טובה, היינו הטובים ביותר בחטיבה, ואולי אף בצה"ל כולו. קצינים גבוהים, בד"כ לא יכלו ללמד ולחדש לנו דבר בחיילות. לא כך היו הדברים עם רפול. הוא שלט בפרטים הקטנים ביותר, ומנסיונו הקרבי שלף והעלה רעיונות וחידושים שאפילו אנו, עם כל הידע והנסיון שלנו לא חשבנו עליהם.." ~ גדי גולן, קצין מילואים בסיירת צנחנים, מספר על רפול ([16]).
  • "פחדתי רק מרפול ומהיושב במרומים, או מפאשלה שתקרה." ~ יוסי ג'ינו מספר על רפול כרמטכ"ל. "הארץ" ([17]).
  • "מה שמצאתי ברפול זה לא היה בפן של הפוליטיקה, זה קשור קשר אמיץ בבחור אחד ששמו יוסי ג'ינו. זה קרה אחרי שאכלנו דג טעים אצל ג'ינו במסעדה שלו בכפר נחום. כל הדרך רפול נהג ביד אחת וביד השנייה טילפן לכל העולם ואשתו כדי לברר מה קורה עם הרישיון למסעדה של ג'ינו כי עמדו להרוס לו אותה. הגענו הביתה, ורפול ממשיך לדבר עם כל העולם. שאלתי את רפול מדוע אתה משקיע כל כך הרבה מאמצים בעניין של ג'ינו, ורפול הביט בי מבט חודר כזה וענה לי 'תשמעי גברתי, ותשמעי אותי טוב טוב. כשהייתי רמטכ"ל שלחתי את ג'ינו למקומות ש-90 עד 100 אחוז לא היו לו סיכויים לחזור מהם. בי נשבעתי שאם הוא יחזור חי מכל המשימות הללו אני אקריב אפילו את חיי למענו." ~ עופרה מאירסון, בת זוגו של רפול מספרת עליו. "הארץ" ([18]).
  • "בשנת 1979, שנה לאחר שרפול התמנה לרמטכ"ל, הוא פתח בפני הסיירת והכוחות המודיעיניים והאחרים את השמים. עבור לוחם כמוני מדובר באישורי פעולות למשימות שמעבר לגבול הדמיון והתעוזה. הוא נהג לומר על המבצעים שביצעתי 'ג'ינו בוקר טוב, אתה הולך לעוד התאבדות'. ותמיד קרץ אלי ככה בחביבות רבה וחיבק אותי כמו הייתי הבן שלו. זה לא קרה כל כך מהר, כי לשכנע את רפול לחתום על המשימה זה קורה רק לאחר 19 ו-20 ו-30 תרגולים ואימונים שביצעתי בנוכחותו על מודל המשימה." ~ יוסי ג'ינו מספר על רפול כרמטכ"ל. "הארץ" ([19]).
  • "כמעט לכל פעולה שרפול הוציא אותי בימים ההם שלפני ואחרי מלחמת לבנון הוא היה מתפנה אישית בלילות כרמטכ"ל, ומגיע לבדו ליחידה ויוצא אתי לאימון המבצעי ולארוב לי איפה אני עלול עוד לפשל. ככה בילינו לילות יחד, אני ורפול והמימייה והסנדוויצ'ים שהכין לשנינו, עד שנעתר ואישר לי את המשימות. כי כמעט כל מבצע שלנו אושר לא רק על ידי הרמטכ"ל אלא גם על ידי שר הביטחון, ולעתים גם מליאת הממשלה שמעה עלי." ~ יוסי ג'ינו מספר על רפול כרמטכ"ל. "הארץ" ([20]).
  • "בוקר בהיר אחד לאחר ששבתי ממשימה והייתי כולי סמ"ר על הנייר, הסמ"ר היחיד שצבר פז"ם הכי גדול במזרח התיכון. רפול הביא לי דרגות, הלביש לי על הכתפיים עם סיכת הקצין ואמר לי: 'ג'ינו זה רק פורמלי, הרי אתה עשית כבר אולי למעלה מ-90 קורסי קצינים, קח את הסרן שלך ותהיה לי בריא'". ~ יוסי ג'ינו מספר כיצד קיבל מרפול דרגות קצונה. "הארץ" ([21]).
  • "רפול השפיע עליי הכי הרבה. הוא היה הכי מבצעי שראיתי בחיי וגידל דור של מפקדי צנחנים נועזים, שמבצעים כל משימה, עומדים על קוצו של יוד, ערכיים, עושים הכל בסטנדרט יוצא דופן. כשהוא החליט למנות אותי למפקד פלוגה בגדוד, הוא צייר לי בעט את דרגת הסגן על הכותפת." ~ יצחק מרדכי מספר על רפול מתוך הכתבה "הגדוד של המדינה", מאת יוסי יהושוע וראובן וייס, "ידיעות אחרונות" מוסף "7 ימים", ‏ 07.10.2011.

קישורים חיצוניים[עריכה]


ראשי המטה הכללי של צה"ל

יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ