שר הטבעות

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף זה עוסק בספר "שר הטבעות". לדף העוסק בסרט "שר הטבעות" המבוסס על הספר, ראו שר הטבעות (סרט).

שר הטבעות הוא ספר מז'אנר הפנטזיה שנכתב על ידי ג'ון רונלד רעואל טולקין.

אחוות הטבעת[עריכה]

  • [פרודו:] מה צר שבילבו לא דקר את היצור הנאלח למוות, כשניתנה לו ההזדמנות!
[גנדלף:] מה צר? הצער הוא שעיכב בידו. צער וגם חמלה: לא לקטול שלא לצורך.
[פרודו:] אין בלבי שום רחמים על גולום. הוא ראוי למוות.
[גנדלף:] ראוי! הייתי אומר כי כן הוא. רבים מן החיים ראויים למוות. ויש מן המתים הראויים לחיים. כלום יש בידך לתיתם להם? אם לאו, אל נא תהא נחפז כל כך לחרוץ דין מוות בשם הצדק מחשש לעורך שלך. כי גם החכם בחכמים לא יראה את תכלית הדברים."
  • "לוואי ולא יקרה כזאת בימי חלדי" אמר פרודו.
"הלוואי" אמר גנדאלף, "וזו משאלת ליבם של כל אלה שמונו להם חיים בזמן הזה, אך לא להם ההחלטה. לנו לא נותר אלא להחליט מה נעשה בזמן שהוקצב לנו".
  • [גנדלף, מצטט משיחתו עם סרומאן:]
"'העדפתי את הלבן' אמרתי.
'לבן!' אמר בבוז. 'מספיק הוא להתחלה. בד לבן, אפשר לצובעו; דף לבן, אפשר לכתוב עליו; ואור לבן, אפשר לשוברו.'
'ומאותה שעה אין הוא לבן עוד,' אמרתי. 'וכל השובר דבר כדי לדעת מה טיבו, סר מדרך החוכמה.'"
  • [גימלי:] "חסר אמונה הוא זה שאומר 'שלום' כאשר הדרך מחשיכה."
  • "הרי זה מוזר כמו חדשות מבריי" ~ פתגם בארץ התיכונה
  • [בילבו:]"אין אני מכיר אף מחצית מכם כדי מחצית המידה שבה רוצה הייתי להכירכם; ואני רוחש לפחות למחציתכם אך מחצית מן החיבה שאתם ראויים לה"
  • [גנדלף:] לשווא ניסה להיאחז באבן, וגלש לתהום. "נוסו, שוטים!" צעק, ולא נראה עוד.
  • [שיר שנכתב בידי בילבו:]
    " לא כל הזהב יש לו זוהר,
    לא כל תועה-דרך יאבד.
    גם בא בימים יש לו תואר
    ושרש עמק לא ישמד.
    מרמץ תצא אש ותרב,
    מאפל האור יגבר;
    גם להב נשבר יהיה חרב
    וההלך ישוב ויכתר.
    "
  • [סם:] "[...האשמות וחשדות למיניהם...] יכול להיות שחיסלת את הפסען האמיתי ולקחת ממנו את הבגדים. מה יש לך לומר על זה?"
    [הפסען:]"שאתה בחור לעניין, אך לדאבוני, יש לי רק תשובה אחת על שאלתך, סם ג'מג'י: אילו חיסלתי את הפסען האמיתי יכול הייתי לחסל אתכם. יכול הייתי להרגכם לפני-כן, בלי כל הדיבורים האלה. אילו בטבעת חשקתי, יכול הייתי לזכות בה - עכשיו!"[...]
    "אבל אני הוא הפסען האמיתי, לגודל המזל, אנוכי ארגורן בן ארתורן; ואם אוכל להצילכם בחיי או במותי, כן אעשה."
  • [גימלי:] "זכרון הוא לא מה שהלב חושק בו. הוא רק מראה, אף תהיה בהירה כקהלאד-זרם. או כך אומר הלב של גימלי הגמד. אלפים אולי רואים דברים אחת. אכן שמעתי שעבורם הזכרון הוא יותר כמו עולם הערות מאשר חלום. אין זה כך עבור הגמדים."
  • הדרך הלאה היא הולכת
    מסף הדלת למורד,
    הרחק מכאן היא מתמשכת
    ואם אוכל - איתה אצעד.
    אפסע בצעד קל וטוב
    עד כי אמצא נתיב רחב
    בו נפגשים שבילים לרוב
    והלאה - לא אדע עכשיו.
    (בילבו.)
  • העבודה שלא התחלת זו העבודה שתימשך הכי הרבה זמן. (המפסט גמג'י.)

שני הצריחים[עריכה]

  • [לגולס:] "שניים?" אמר לגולס, "אם כן הגדלתי לעשות ממך, אף כי עכשיו אנוס אני לחפש חצים ירויים; נתרוקנה כל אשפתי. אבל לפחות עשרים אני זוקף לזכותי. עם זאת, משולים הם לחופן עלים ביער." ~ לגולס בתגובה לגימלי שאמר שהרג שני אורקים.
  • [גימלי:] "לישון! מעולם לא שיערתי בלבי שגמד יהיה כה זקוק לשינה... אין קרדומי רגוע בידי. הבו לי שורה של צווארי אורקים ומקום להניף בו תנופת-יד, ופגה כל עייפותי!".
  • "נוהג היה לומר שיש רק דרך אחת ויחידה, והיא משולה לנהר גדול: מעיינותיה נובעים בכל מפתן של בית, וכל המשעולים הם יובליה. 'עניין מסוכן הוא, פרודו, לצאת מפתח ביתך,' כך היה נוהג לומר. 'הנה אתה עולה על דרך, ואם אינך שומר את רגליך, שוב אין אתה יודע להיכן היא עלולה לסחוף אותך. תן דעתך וחשוב: הלא זו אותה דרך עצמה החוצה את יעראופל, ואם תניח לה, אולי תשאך עד להר הבודד, ואף הלאה, למקומות גרועים ממנו.' כזאת היה נוהג לומר על השביל היוצא מפתחו של מעון בג, במיוחד אחרי שחזר מטיול ממושך."
  • [זקנעץ:] "...רואה אני שהשמש כבר מסתלקת. הבה נלך מן ה... - האם אמרת איך אתה קורא לזה בלשונך?"

[פיפין:] "גבעה? מדף-סלע? מדרגה?"

זקנעץ חזר בקפידה על המילים.

[זקנעץ:] "גבעה. כן, זאת המִלה. אבל זו מִלה חפוזה, לציין בה דבר העומד פה מאז קיבל החלק הזה של העולם את צורתו. לא חשוב.הבה נעזוב אותה ונלך."

  • [גנדלף לסרומן:] "ראה, שוב אינני גנדלף האפור, אשר בו בגדת. גנדלף הלבן אנוכי, אשר חזרתי מן המוות. מעכשיו נטול-צבע אתה, והריני מנדה אותך מן המסדר ומן המועצה."
    הוא נשא ידו ואמר לאיטו, בקול נוקב וקר: "סרומן, נשבר מטה עוזך."
  • [שיר רוהירי:] "היכן הם הסוס ורוכבו? אי הקרן תריע לקרב?
    היכן השיריון והקובע, ושפעת השער כזהב?
    היכן היא היד על נבל ואדם האש המבוערת?
    היכן האביב והקיץ וּזהב התבואה הנקצרת?
    הם חלפו כמטר על הגבע, כרוח נושבת באחו;
    ירדו הימים במערב אל צל הגבעות אשר נחו.
    מי יצבר עשנם של עצים שגועו ונשרפו,
    או יראה השנים החוזרות מן הים, אשר עפו?"

"כן, ככה זה", אמר סם. "ולא היינו מגיעים עד כאן אילו ידענו על זה יותר לפני שהתחלנו. אבל אני מתאר לעצמי שככה זה בדרך כלל. עלילות הגבורה בסיפורים ובשירים העתיקים, מר פרודו: הרפתקאות, ככה קראתי להן. פעם חשבתי שאלה דברים שהאנשים הנפלאים בסיפורים יצאו לחפש, מפני שזה מה שהם רצו, מפני שזה היה מרגש והחיים נעשו קצת משעממים, מן בילוי, אפשר לומר. אבל זה לא ככה בסיפורים החשובים באמת, או באלה שנשארים בזיכרון. בדרך כלל, האנשים פשוט נופלים לתוכם - זאת הדרך שנועדה להם, כפי שאתה אומר. אבל אני מתאר לעצמי שהיו להם המון הזדמנויות, כמו לנו, לחזור בחזרה, רק שהם לא ניצלו אותן. ואילו היו מנצלים אותן לא היינו שומעים עליהם, מפני שהיו שוכחים אותם. אנחנו שומעים רק על אלה שפשוט המשיכו הלאה - ולא כולם הגיעו לסוף טוב, שים לב; לפחות, לא מה שהיה נחשב סוף טוב בעיני אלה שבתוך הסיפור, לא אלה שבחוץ. אתה יודע, לחזור הביתה, למצוא שהכל בסדר גמור, אם כי לא בדיוק כפי שהיה קודם - כמו מר בילבו הזקן. אבל אלה לא תמיד הסיפורים שהכי טוב לשמוע, גם אם אלה אולי הסיפורים שהכי טוב ליפול לתוכם! הייתי רוצה לדעת, לאיזה מין סיפור נפלנו אנחנו?"

"אני תוהה", אמר פרודו. "אבל איני יודע. וזו דרכו של סיפור אמיתי. בחר לך כל אחד מהסיפורים החביבים עליך. אתה אולי יודע, או מנחש, מה טיבו של הסיפור הזה, האם צפוי לו סוף טוב או סוף מר, אך אלה שבתוכו אינם יודעים. ולא היית רוצה שיידעו".

  • "מי שלא מסוגל להשליך אוצר בעת צרה, באזיקים הוא כבול." (ארגורן.)
  • "השר סמאגול? גולום הגדול? גולום האחד! אוכל דגים כל יום, שלוש פעמים ביום..."

שיבת המלך[עריכה]

  • [אנשי מינס טירית:] "מִיתְרַנְדִיר! מִיתְרַנְדִיר! עתה הנה ידענו שהסערה קרובה!

[גנדלף:] "היא רובצת לפתחכם. אני על כנפיה רכבתי. תנוני ואעבור!"

  • [גימלי:] הוא עמד בפיק ברכיים, מלא חימה על עצמו. "מעולם לא נשמע כדבר הזה!" אמר. "העלף ירד לבטן האדמה והגמד לא יעז!"
  • [הזקן בכניסה להר דימהולט, לברגו ובלדור:] "דרך זו סגורה היא, אלה אשר סללוה מתים הם, והמתים שומרים עליה עד בוא העת. סגורה הדרך.
  • [פרודו:] "הגעתי הלום, אך עתה בוחר אני שלא לעשות את המעשה אשר באתי לעשותו. עשה לא אעשנו. שלי היא הטבעת!" ופתאום, כיוון שענד אותה על אצבעו, נעלם מעיניו של סם.
  • [תיאודן, בקרב בגונדור:]
    "עורו, עורו, פרשי תיאודן
    אימתכם הפילו: אש ומטבח!
    חנית חריפה;חרב חשופה
    יום-קרב, יום-שמות, טרם קמה השמש!
    רכבו-נא! רכבו-נא! רכבו אל גונדור!"
  • [המצביא האפל:]"האתה תעצור בעדי? שוטה שבעולם. לא יעצרני גבר ילוד-אשה!"[...]
    "אבל לא גבר ילוד-אשה אנוכי! כי אשה ניצבת לפניך. אאווין בת אאומונד אני. אתה ניצב ביני ובין אדוני שאר-בשרי. הסתלק, אם בן-מוות אתה! כי אם חי אתה, אם אל-מת מן האופל, אהלום בך אם תעז לגעת בו."
  • [על מצבת סנומנה (רעמת שלג), סוסו של תיאודן:] "משרת נאמן אך רועץ אדוניו, רעמת שלג, הקל ברגליו."
  • [סם:] "אם רוח כזאת של חברות תתפשט בכל מורדור, אנחנו ניפטר ממחצית צרותינו" ~ בתגובה לוויכוח שני אורקים שהסתיים ברצח אחד מהם.
  • [זקנעץ:] "זה לנו ימים על ימים שלא נפגשנו... מה צר שאנו מזדמנים בשלהי עידנים בלבד" ~ לקלבורן וגלדריאל בסוף מלחמת הטבעת.
  • "וכולם נהנו מן החיים, חוץ מאלה שניטל עליהם לכסח את הדשא"
  • [אאומר:] "מוות! דהרו,דהרו אל חורבנכם ואל קץ העולם!"

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]