זיגמונד פרויד

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
(הופנה מהדף פרויד)
זיגמונד פרויד
זיגמונד פרויד, 1905

זִיגְמוֹנְד פְרוֹיְד (בגרמנית: Sigmund Freud, נולד כזיגיסמונד שלמה פרויד) (6 במאי 1856 - 23 בספטמבר 1939), חוקר ונוירולוג יהודי־אוסטרי , אבי הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום הפסיכולוגיה של האדם, מהמדענים הבולטים במאה העשרים.

אופי האדם[עריכה]

ביתו של פרויד בווינה
  • "הלב אינו מכיל את מה שהשכל משיג."
  • "בעומק לבו איש אינו מאמין במותו, ובלא-מודע איש אינו משוכנע כי הוא בן תמותה."
  • "אנו לומדים מהניסיון לאט, ובמחיר שגיאות מרובות."
  • "אנו באים לעולם לבד, ועוזבים אותו לבד."
  • חלום הוא השוער של השינה."
  • "כל חלום מוצלח הוא הישג של הרצון לישון."
  • "להיות נוירוטי פירושו להיות חסר יכולת לשאת באמביוולנטיות."
  • "אקט הלידה הוא המקור הראשוני לכל החרדות."
  • "הנברוזה היא מותר האדם מהבהמה."
  • "כדאי לאדם להיות כן עם עצמו."
  • "עבור בת אין בנמצא דבר גדול יותר מחסותו של אב."
  • "אדם נמרץ ומצליח הוא מי שעלה בידו להפוך למציאות את הדמיון."
  • "מחשבות, שאין אנו יודעים מאין הן באות, צצות לפתע פתאום. אין אנו יכולים להיפטר מהן עוד."
  • "בניגוד לרצוני שכחתי את הדבר האחד בזמן שרציתי מתוך כוונה מלאה לשכוח את הדבר האחר."
  • "סביר שמרכיב מדוכא ישאף להפגין את השפעתו במקום אחר, אך ישיג את מבוקשו רק במקרה שהתנאים מאפשרים לו זאת."

אהבה ומיניות[עריכה]

  • "כמה נועז הוא זה המאמין כי אוהבים אותו."
  • "כמה אמיץ נעשה אדם כאשר הוא בטוח בהיותו נאהב."
  • "אנחנו אף פעם לא כל כך מיואשים ועצובים כמו כשאנחנו מאבדים אהבה."
  • "ייתכן כי פרחי אהבתנו הנאים ביותר צומחים על קרקע תגובתנו כנגד האיבה החבויה בנו."
  • "ככל שהתפתח היסוד של היות-אדם-מאוהב [=אהוב], כן גבר לחץ הדרישה לצמצם את האהבה כדי מעגל יחסים של שניים [אחת עם אחד]."
  • "הומוסקסואליות היא בוודאי לא יתרון, אבל היא לא דבר שיש להתבייש בו; היא אינה פשע או שפלות, לא ניתן לסווג אותה כמחלה, ואנו רואים בה וריאציה של הפונקציה המינית שנוצרה כתוצאה ממעצור בהתפתחות המינית. אנשים נכבדים ומוערכים בעת העתיקה ובעידן המודרני היו הומוסקסואלים, ובכללם כמה מגדולי האנושות (אפלטון, מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י). רדיפת הומוסקסואליות כאילו מדובר בפשע, היא חוסר צדק משווע ואכזריות לשמה."

השאיפה לאושר[עריכה]

  • "הכוונה שהאדם יהיה מאושר לא נכללה בתוכנית הבריאה."
  • "המטרה של השגת אושר היא בלתי אפשרית, אך איננו יכולים לוותר על הרצון להתקרב אליה."
  • "אשליות מושכות אותנו מכיוון שהן חוסכות מאִתנו כאב ומעניקות לנו הנאה."
  • "אם תרצה שיהיה בכוחך לסבול את החיים, היה מוכן לקבל את המוות."
  • "כפי שמשקיע לא יכוון את כל השקעותיו לדבר אחד, כך עלינו לא לבסס את אושרנו רק על דבר אחד."
  • "אף אדם, כמוני, שמזמן את האכזריים ביותר מבין אותם שדים מרוסנים למחצה שמאכלסים את החיה האנושית, ושמבקש להאבק בהם, לא יכול לצפות לצאת מהמאבק ללא שריטה."
  • אושר הוא חלום שהילד מגשים בבגרותו."
  • "אדם לא צריך לשאוף להעלים את תסביכיו, אלא ללמוד לחיות איתם. הם הכוח המניע אותו בעולם."
  • "אושר הוא מילוי מאוחר של משאלה טרום־הסטורית. זו הסיבה שעושר מעניק כה מעט אושר: ממון לא היה משאלה בימי הילדות."
  • "אילו אנשים היו בוחרים את מקצועם באופן חופשי, הוא היה הופך למקור שמחה יוצאת מגדר הרגיל. הוא היה מאפשר להפיק תועלת מנטיות רגשיות ומאנרגיה טבעית."
  • "ההחלטות מתי לשלוט בתשוקות ולהרכין ראש בפני המציאות, ומתי להתייצב לצדן ולהתגונן נגד העולם החיצון – הן האלף בית של חכמת החיים."
  • "מטבע ברייתו אין האדם מסוגל ליהנות הנאה חזקה אלא אם כן היא בחזקת ניגוד למה שקדם לה, אבל הנאתו ממעמד דברים קיים ועומד יכולה להיות רק מועטת מאוד וכך נמצאינו מוגבלים באפשרויותינו להיות מאושרים."
  • "קל הרבה יותר לאדם להיות אומלל. משלושה מקורות בא סבלו; אל"ף, מגופו שלו עצמו, שדינו נגזר לכיליון והתפוררות, ועם זאת אין לו מנוס אף מן המכאוב והחרדה כסימנים המבשרים את הרעה; בי"ת, מן העולם החיצון, העלול להתפרע לרעת האדם בכוחות הרס כבירים שאינם יודעים רחם; גימ"ל, מתוך היחסים שבין בני האדם לבין עצמם. הייסורים הבאים על האדם ממקור אחרון זה, יתכן שהם מכאיבים לנו יותר מכל סבל אחר; נוטים אנו לראותם כסבל, שבמידת מה תוספת חינם הוא על צרותינו, אף שגם סבל זה בבחינת גורל הוא לאדם, ואי אפשר שיהיה מנוס מפניו, ממש כשם שאין לו מנוס מן הסבל הפוקד אותו מן המקורות האחרים."
  • "הכרת האמת הזאת אינה משתקת את פעולתנו, אדרבה, נרמז לנו ממנה כיוון לפעולתנו. אין בידינו לאפס כל סבל, אך יש מיני סבל שאפשר לנו להתגבר עליהם, ויש סבל שאנו מסוגלים להפיגו."

על הפסיכואנליזה[עריכה]

  • "אסוציאציות שבאות זו אחר זו במהירות חושפות אמת חבויה."
  • "הכלל...עבור המטופל: להגיד את כל מה שעובר במוחו."
  • "סימנים קטנים יכולים להעיד על הופעתם של דברים גדולים."
  • "בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני."
  • חלום הוא סיפוקה של התשוקה."
  • "לפעמים סיגר הוא סתם סיגר."
  • "ליישב בין חיי היצר (הסתמי) לבין תביעות העולם החיצון, כלומר לתווך בהצלחה בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית."
  • "אצל הנוירוטי ההדחקה מועדת להיכשל, היא בלתי יציבה ודורשת את החזרה עליה."
  • "כאשר ההשראה לא באה אלי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך."
  • "גם אחרי שלושים שנות מחקר של נפש האישה, אין לי מושג מה בעצם האישה רוצה."
  • "הפסיכואנליזה כשלעצמה איננה בעד ואיננה נגד הדת. זהו מכשיר חסר פניות שבו יכולים לעשות שימוש אנשים דתיים וחילוניים, כי אין הוא משמש אלא כדי לשחרר בני אדם מסבלם."
  • "אם האנושות הייתה מסוגלת ללמוד באמצעות הסתכלות ישירה בילדים, הייתי יכול לחסוך לעצמי את הטרחה לכתוב ספר זה."
  • "טיפול חינם מגביר במידה עצומה את התנגדותם של אחדים מהנוירוטיים... היעדרה של השפעה מווסתת, הגלומה בתשלום סדיר לרופא, מורגש במידה מכאיבה מאד; כל היחסים בין החולה לרופא מנותקים מחיי המציאות, והחולה אינו עושה כל מאמץ לסיים את הטיפול." [1]
  • "מי שכאנליטיקאי מאס באמצעי הזהירות של האנליזה האישית, יבוא על עונשו לא רק בהגבלת יכולתו ללמוד – מעבר למדה מסוימת – מן החולים שלו, אלא שלפתחו רובצת גם סכנה חמורה יותר, העלולה להפוך גם לסכנה לאחרים. הוא יתפתה על נקלה להשליך על האחר את מה שמוכר לו מתוך תפיסה עצמית מעורפלת של מוזרויותיו האישיות, כאילו מדובר בתיאוריה מדעית בעלת תוקף כללי, בכך יוציא שם רע למתודה הפסיכואנליטית ויוליך שולל את אלה שאינם מנוסים." [2]
  • "עבודת השחזור [=של הפסיכואנליטיקן] דומה במידה רבה לחפירה שמטרתה לגלות שרידים ארכיאולוגיים." ~ 'הבניות אנליזה', 1937
  • "אינני חסיד של הגישה הטוענת ליחסיות של הידיעות שלנו אלא מאמין באפשרות קיומן של אמיתות מוחלטות, אף כי ההתקרבות אליהן תחייב אותנו להכניס בהן תיקונים ללא הרף."

התרבות האנושית[עריכה]

  • "הציוויליזציה התחילה ברגע שאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן."
  • "התת מודע הוא הנפש האמיתית: הטבע הפנימי הוא בלתי ידוע ומובן לנו בדיוק כמו המציאות של העולם החיצוני."
  • "איזו משיכה יוצאת דופן, מרתקת ממש, יש לבדיחה בחברתנו."
  • "המשורר יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה."
  • "ההשתתפות במחזה מתוך הקהל מקנה למבוגר את מה שמקנה המשחק לילד... להיכנע באופן נטול בושה לרגשות שעד כה נהג לדכא."
  • "בעלי חיים לעולם אינם הורגים לשם ספורט. האדם הוא בעל החיים היחיד, שלגביו עינוי ומוות של יצור אחר הוא דבר המשעשע כשלעצמו."
  • "מה שמאפיין את כל הסטיות הוא שהן מתכחשות למטרה העיקרית של המין, שהיא פרייה ורבייה."
  • "ציוויליזציה אשר מותירה כל כך הרבה ממשתתפיה בלתי מסופקים ומניעה אותם למרד, אינה ראויה לעתיד ולא תתקיים לאורך זמן."

על דת[עריכה]

  • "דת היא קפריזה."
  • "דת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד-עשר של הדת הוא 'לא תשאל'."
  • "רישומו מעורר החרדה של חוסר הישע הילדי הוליד את הצורך בהגנה — הגנה בדרך האהבה — והאב הוא שממנו באה ההגנה הזאת; וההכרה, שחוסר ישע זה עומד ומתמיד כל ימי החיים, היא הגורמת את היאחזותה של אמונה בקיומו של אב — אלא שעתה אב זה חזק פי כמה. שליטתה של השגחה אלוהית רבת חסד מפיגה את פחדו של האדם מפני פורענויות החיים."
  • "שוב לא יהיה האדם מייחל לתשועה שיביא לו העולם הבא, את כל מרצו המשוחרר ירכז בחיים עלי אדמות, ועל ידי כך יתאפשר לו מן הסתם להגיע לידי כך, שהחיים ייעשו נסבלים לכל, והתרבות לא תעיק עוד על איש."

על יהדות וציונות[עריכה]

  • "איש מקוראי ספר זה לא יוכל להעמיד את עצמו בנקל במצבו הנפשי של המחבר, שאיננו מבין את לשון הקודש, שמנוכר לחלוטין לדת אבותיו - כמו לכל דת אחרת - שאיננו יכול לקחת חלק באידיאלים לאומניים, אך בכל זאת לא הכחיש מעולם את השתייכותו לעמו, אשר חש את עצמיותו כיהודית ואיננו מבקש שתהיה אחרת. אילו שאלוהו: מה עוד יהודי בכך, אם ויתרת על כל השותפויות האלה עם בני עמך? היה משיב: עוד הרבה מאוד, מן הסתם - העיקר. אך את הדבר המהותי הזה לא יכול היה היום לנסח בבהירות. הדבר יהיה ודאי נגיש להכרה המדעית ביום מן הימים." ~ מתוך ההקדמה שכתב פרויד למהדורה העברית של 'טוטם וטאבו', 1930
  • "הערכתי המפוכחת את הציונות אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. כמובן שיש לי סימפטיה רבה לכל סוג של שאיפה חופשית ואני גאה באוניברסיטה שלנו בירושלים, ובשגשוגם של יישובינו, אך מצד שני איני מאמין שפלשתינה תיהפך אי פעם למדינה יהודית ושהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה מוכן אי-פעם להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים. נראה היה לי הגיוני יותר לכונן מולדת יהודית על קרקע שאין עליה מעמסה היסטורית, אך אני יודע שבגישה רציונלית מעין זו לא היה אפשר להלהיב את ההמונים ולהשיג את תמיכתם של העשירים. עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים. ובפירוש אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ברגשותיהם של המקומיים. ועתה שפוט אתה, האם עמדה כה ביקורתית כמו זו שלי הופכת אותי לאדם המתאים להופיע כמעודדו של עם המיטלטל בתקוות שווא." ~ מכתב לקרן היסוד

מתוך ספריו וכתביו[עריכה]

תרבות בלא נחת[עריכה]

  • "המצפון הוא תוצאה של ויתור על דחפים."
  • "השטן הוא עדיין הטובה שבאמתלות כדי לזכות את אלוהים מאשמה."
  • "לעולם אין אנו חשופים כה הרבה לייסורים כמו כשאנו אוהבים."
  • "ההנאה שבסיפוק יצר פרימיטיבי חזקה באופן בלתי ניתן להשוואה מזו שבסיפוק יצר מרוסן."

עתידה של אשליה[עריכה]

  • "המדע איננו אשליה, אך תהיה זו אשליה להאמין שנוכל למצוא בדרך אחרת מה שאין ביכולתו לתת לנו."
  • "ציוויליזציה היא מצב שבו מיעוט של אנשים, המבינים כיצד להשליט את אמצעי העוצמה והכפייה, מטילים את מרותם על הרוב הסורר."
  • "חוסר האונים של האדם נשאר, וביחד איתו גם הכמיהה שלו לאביו, ולאֵלים. לאֵלים יש משימה משולשת: הם חייבים לגרש את אימת הטבע; הם חייבים לפייס את האדם עם האכזריות של הגורל, במיוחד כפי שהיא מתגלה במוות; והם חייבים לפצות את האדם על הייסורים והמחסור שהחיים המתורבתים המשותפים כפו עליו."
  • "הדת היא מערכת של אשליות נחשקות, בשילוב עם הכחשת מציאות, כזו שניתן למצוא רק במצב של בלבול הזייתי שגורם לאושר עילאי. הדיבר האחד־עשר של הדת הוא 'לא תשאל'."
  • "אנשים מועטים מסוגלים לסקור את כול תחומי עשייתו של האדם, ורובם אנוסים לצמצם עצמם בתחום אחד או בתחומים אחדים; אבל ככל שאתה ממעט לדעת על העבר וההווה, כן פוחתת בהכרח והולכת יכולתך לחזות את העתיד-לבוא... צריך שההווה ייהפך לעבר בשביל שישתלחו לו ממנו בתי-אחיזה להערכתו את העתיד-לבוא." ~ עמ' 78
  • "תרבות פירושה דבר שנאכף על רוב של מתנגדים מידי מיעוט אנשים, שהשכילו להשתלט על אמצעי הכוח והכפייה." [עמ' 79].
  • "תעודתה הראשית של התרבות, הטעם האמיתי לקיומה, הוא לגונן עלינו מפני הטבע." [עמ' 86]
  • "אין מנוס מפניית העורף לדת, ממש כשם שתהליך-הגידול גזירת-גורל הוא לילד, וכי בימינו שרויים אנו אמנם בעיצומו של שלב זה בהתפתחותה של האנושות." [עמ' 107]
  • "כיוון שיתבטלו ציפיותיו מן העולם הבא, ירכז כל כוחותיו הפנויים בחיים הארציים, ובדרך זו יוכל מן הסתם להגיע לידי כך, שהחיים ייעשו נסבלים לכול, והתרבות שוב לא תעיק עוד על איש." [עמ' 112]
  • "עצם הידיעה כי עליך לסמוך על כוחך שלך בלבד, כבר משנה משהו. או-אז לומדים להשתמש בכוח זה כראוי. האדם אינו חסר ישע לחלוטין. מאז ימות המבול לימד אותו המדע רבות, והוא עוד יוסיף להגביר את כוחו. אשר למכות הגורל הגדולות שכנגדן אין כל עצה, אותן ילמד האדם לשאת מתוך השלמה. מה לו אותו מקסם שווא של אחוזה גדולה על הירח, שאיש עוד לא ראה מעולם משהו מיבולה? כאיכר הגון על הארץ הזאת, ידע לעבד את חלקתו ולהוציא ממנה את מזונו."

מסות בפסיכואנליזה[עריכה]

  • "אם תרצה שיהיה בכוחך לסבול את החיים, היה מוכן לקבל את המוות."
  • "ישנם הרבה יותר אנשים המקבלים על עצמם את התרבות מתוך צביעות, מאשר אנשים תרבותיים באמת ובתמים."
  • "זה אשר עיניו רואות ואוזניו שומעות נוכח לדעת כי אין ביכולתם של בני תמותה לשמור סוד. אם שפתיהם חתומות, הרי שהם מרכלים באמצעות קצות אצבעותיהם; הסוד מסגיר את עצמו מבעד לכל נקבובית."

עכבה, סימפטום וחרדה[עריכה]

  • "ניתן לומר על העכבות כי הן מהוות הגבלות של תפקודי האני, בין אם כאמצעי זהירות ובין אם כתוצאה מהידלדלות של אנרגיה."
  • "הסימפטום הוא סימן ותחליף לסיפוקו של דחף שלא בא לידי מימוש, והוא מבטא את הצלחתו של תהליך הדחקה."
  • "ההדחקות מופיעות בשני מצבים שונים — כאשר קליטה חושית מן החוץ קוראת להתעוררות דחפית בלתי רצויה, וכאשר היא מופיעה באופן פנימי, ללא פרובוקציה חיצונית מעין זו."

טוטם וטאבו[עריכה]

  • "חופש הפרט אינו תוצר של התרבות."
  • "הטאבו היה הוא עצמו ויתור על משהו שחפצו בו מאוד."
  • "הטאבו למעשה מוסיף עדיין להתקיים בקרבנו; אף על פי שהוא נתפס באופן שלילי ומכוון לתכנים אחרים, אין הוא שונה מבחינת טיבו הפסיכולוגי מ'הציווי הקטגורי' של קאנט, המבקש לפעול באופן כופה ודוחה כל הנמקה מודעת."
  • "[=מאמרי ה'טוטם וטאבו' הם] ניסיון ראשון שלי ליישם נקודת-ראות וממצאים של הפסיכואנליזה לבעיות סתומות של פסיכולוגיית-העמים.... ומצד אחר הם [=רעיונותיי] מנוגדים לעבודותיה של אסכולת-ציריך, המבקשות, להיפך, ליישב בעיות של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית בעזרת חומר מתחום הפסיכולוגיה של העמים." [עמ' 9]
  • "בהסבר הרווח לכל תקנות הפיוס, ההגבלה, המחילה והטהרה הללו מצטרפים יחד שני עקרונות: התפשטותו של הטאבו מן המת אל כל מה שבא במגע עמו, והפחד מפני רוחו של ההרוג... כל התקנות הללו נובעות מדו-ערכיותם של רחשי-הרגש כלפי האויב." [עמ' 44]
  • "המלכים הראשונים היו נכרים שנועדו לאחר תקופת שלטון קצרה להיות מועלים על המזבח במועדי-חג בתורת באי-כוחה של האלוהות." [עמ' 53].
  • "הלוחם הפרא מטיל על עצמו הגבלות כגון אלה לשם שיווי-המשקל, לפי שהוא עומד להתיר לעצמו סיפוק מלא של רחשים אכזריים ועוינים, שבדרך-כלל הוא אסור עליו." [עמ' 90]
  • אל של כל אדם ואדם נברא בצלם דמות אביו, שיחסו אל האל תלוי ביחסו אל אביו בשר-ודם, ושהוא משתנה ומתהפך לפי יחס זה, ושהאל ביסוד-מהותו אינו אלא אב מרומם." [עמ' 132]

מעבר לעיקרון העונג[עריכה]

  • "מוצג הזמן המופשט שלנו לקוח כולו מדרך הפעולה של מערכת תת-מודע וזהה עם תפיסה עצמית של זו." [עמ' 110]
  • "החזרה, מציאות הזהות מחדש היא עצמה בגדר מקור של עונג." [עמ' 116]
  • "היצר הוא דחף השוכן בחי להחזרת מצב קודם על כנו – מצב שאותו חי אנוס היה לזונחו בהשפעת כוחות מפריעים חיצוניים." [עמ' 116]

פסיכולוגיה של ההמון[עריכה]

עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני
  • "ההמון שמרני ביותר הוא במסד נפשו, כל חידוש – תועבה הוא בעיניו, והוא מואס בקידמה; ירא הוא את המסורת יראת-כבוד לאין-קץ." [עמ' 26]
  • "ההמון הוא עדר צייתני, שלעולם אי-אפשר לו בלי אדון ומצווה. תאב מרות הוא עד כדי כך, שאינסטינקטיבית משעבד הוא עצמו לכל מי שממנה עצמו לאדון לו." [עמ' 28]
  • "עם אבדן הזיקה למנהיג נעלמים גם כל הקישורים ההדדיים של היחידים בתוך ההמון, ואזי נהפך ההמון לאבק-אדם." [עמ' 41]
  • "ילד שצערו על אבדן חתולו הקטן מביאו לומר בפשטות, כי עכשיו הוא גופו החתלתול הוא, וכך זוחל הוא על ארבע, מסרב לאכול ליד השולחן." [עמ' 49]

משה האיש והדת המונותאיסטית[עריכה]

עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – משה האיש והדת המונותיאיסטית
  • "יש להבין את התופעות הדתיות רק על פי הדגם המוכר לנו של התסמינים הנוירוטיים של הפרט, כחזרה של תהליכים משמעותיים בהסטוריה הקדומה של המשפחה האנושית שנשכחו." ~ עמ' 73
  • "בין מצוותיה של דת משה יש אחת שהיא חשובה יותר ממה שנראה במבט ראשון. זה האיסור לעשות תמונה של האל, כלומר הכורח לעבוד אל שאי-אפשר לראותו." ~ עמ' 133
  • "דת, שראשיתה באיסור על עשיית תמונתו של האל, הולכת ומתפתחת במהלך מאות השנים לדת של ויתור על הדחף." ~ עמ' 139
  • "[ברית-] המילה היא התחליף הסמלי של הסירוס שבו העניש בשעתו האב הקדמון את בניו." ~ עמ' 143

כתבי זיגמונד פרויד[עריכה]

עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – כתבי זיגמונד פרויד
  • "לשאת כל אמת במערומיה ולהביט בפני הנסיבות בשלווה, זהו שיאה של השליטה."
  • "אושר הוא מילוי מאוחר של משאלה טרום־הסטורית. זהו הטעם מפני מה מעניק עושר כה מעט אושר: ממון לא היה משאלה בימי הילדות."
  • "בעתיד הרוח היהודי לא אפקפק אף לרגע קל. אנו היהודים תמיד ידענו להעריך נכסי רוח. רעיונות לכדונו. בכוחם הגענו עד הלום."
  • משורר יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה."

מתוך מכתביו[עריכה]

  • "אני מתאר לעצמי עם אילו קשיים היה עלייך להתמודד כשכתבת לי את מכתבך, וכמה קל יותר זה היה יכול להיות עבורך לו נפגשת איתי פנים אל פנים." ~ מכתב ללו אנדריאס־סלומה
  • "כל אותו הזמן הייתי מדוכא ואילחשתי את עצמי באמצעות כתיבה, כתיבה, כתיבה." ~ מכתב לשנדור פרנצי
  • "אין ספק שהייתי מכותב תובעני. לקחתי את עצמי בידיים וריסנתי את הליבידו העודף שלי. לצערי הדבר עלה בידי במהירות רבה יחסית ועכשיו אינני תובעני עוד כלפיך ואין לך מה לחשוש מפניי." ~ מכתב לקרל גוסטב יונג
  • "עברה עלי תקופה קשה שהתבטאה במרירות כלפי עולם ומלואו, כזו המועצמת מתוקף החובה להיות מדי יום ביומו נחמד וסובלני." ~ מכתב ללו אנדריאה סלומון
  • "אני כשלעצמי אינני ספקן מושבע, אבל בדבר אחד אני בטוח לגמרי, שישנם דברים מסוימים שאותם עדיין אין באפשרותנו לדעת."
  • "איני מאמין ביחסיות, כפי שנהוג לכנות זאת, של הידע שלנו. אני מאמין באפשרות של אמיתות מוחלטות, כלומר בקיומן של עובדות ממשיות, גם אם עמדותינו מצריכות שנתקן ונשפר אותן ללא הרף."
  • "כל אחד מהצופים במחזה היה פעם אדיפוס קטן בפנטזיה שלו וכל אחד נרתע באימה מחלום הגשמתה כשהוא מועבר למציאות במלוא עוצמת ההדחקה שמפרידה בין המצב הילדי להתרחשות בהווה."
  • "האמת היא שאני לא כל כך זקן, וגם די גמיש; לא זקוק לרחמים ומסתדר נפלא עם ילדיי האמיתיים; מחפש ללא הרף לרקום ידידויות חדשות ומוכן לעשות למענן ויתורים מסוימים."

נאמר עליו[עריכה]

  • "קולומבוס של נפש האדם." ~ אירי ריקין
  • "פרויד הפך את הבנתנו האנושית. אין אדם שלא מושפע מהמהפכה שגרם לה." ~ דן לחמן
  • "בעקבות פרויד, מרבית הפסיכואנליטיקנים כיום מכירים בקיומם של מניעים תת־הכרתיים." ~ תומר ריבל
  • "לא ראה סתירה בין חיפוש אחר האמת הנפשית הגנוזה במעמקי הלא-מודע לבין הצורך להכיל אי־ודאות ולהכיר בריבוי הפנים והמשמעויות." ~ ערן רולניק
  • "אף כי פרויד גילה ענין גובר-והולך באני, הוסיפה הפסיכולוגיה האנאליטית שלו להתרכז סביב היצרים הלא-מודעים המניעים את ההתנהגות." ~ אריך פרום, משבר הפסיכואנליזה, עמ' 36

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ מובא ב'פסיכואנליזה, המקצוע הבלתי אפשרי', עמ' 24.
  2. ^ זיגמונד פרויד, "עצות לרופא על הטיפול הפסיכואנליטי", 1912, מתוך הספר: "על הטיפול הפסיכואנליטי", הוצאת עם עובד, בתרגום ערן רולניק, עמ’ 96