אודיסיאה

אוֹדִיסֵיאָה (ביוונית: Ὀδύσσεια) היא יצירה ספרותית המיוחסת להומרוס בן המאה השמינית לפני הספירה.

"ערים רבות של בני אדם ראה, ואת מחשבתם למד."
"אין דבר גדול וטוב מזה: כאשר איש ואישה מחזיקים בביתם בלב אחד ובמחשבה אחת."
"מה אנו חייבים לאורח? סבר פנים יפות אם הוא נשאר, פרידה יפה אם הוא רוצה לעזוב."
"נדבה קטנה, שמחה גדולה."
"חלומות אינם מתאמתים תמיד על ידי המאורעות."
"אף לרגע עיניו לא יבשו מדמעות, ומתק חייו פג בערגה לשוב. כי לא נהנה עוד מהנימפה, במערה הקמורה על־כרחו מדי לילה שכב ללא חשק לצד האלה שחשקה בו, ובימים ישב על החוף בחולות או על סלע, שובר את לבו בדמעות, באנחות ובצער, והסתכל על הים השומם."
"לִבִּי מְאֹד דָּוֶה לְאוֹדִיסֵס הָאִישׁ טוֹב־הַשֶּׂכֶל, אִישׁ קְשֵׁה־הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִסְבֹּל זֶה יָמִים רַבִּים מַתְּלָאוֹת, הַרְחֵק מִידִידָיו עַל־גַּבֵּי אִי מֻקָּף מַיִם בְּלֶב־יַמִּים."
"אוֹתָהּ הַשִּׁירָה חֲבִיבָה מְאֹד עַל־בְּנֵי־אָדָם. וְהָיָה מִדֵּי יִשְׁמָעוּהָ וְהָיְתָה לָהֶם כַּחֲדָשָׁה. לָכֶן יֶחְזַק לִבֵּךְ וְנַפְשֵׁךְ לִשְׁמֹעַ הַשִּׁירָה."
"צְאוּ מֵהֵיכָלִי שֶׁלִּי, מִשְׁתָּאוֹת אֲחֵרִים תַּעַרְכוּ, כַּלּוּ הוֹנְכֶם לָכֶם, אִישׁ אִישׁ בְּמוֹעֲדוֹ וּבְתוֹרוֹ."
"אִם־אַךְ אָמְנָם יִהְיֶה כֹּחֲךָ כְּכֹחַ אָבִיךָ, אֲשֶׁר אִם־הִתְחִיל וְגָמַר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עוֹלֵל וְדִבֵּר. אָז לֹא לַשָּׁוְא נְסִיעָתְךָ, וּצְלֵחָה תִּהְיֶה דַרְכֶּךָ."
"יָקָר לַמּוּזָה מֵרַבִּים, חֲנָנַתּוּ גַּם טוֹבָה גַּם רָעָה: אוֹר עֵינָיו לָקְחָה מִמֶּנּוּ, וַתִּתֶּן־לוֹ זִמְרָה מַנְעִימָה."
"עוּרִי, וְעֵינַיִךְ תִּרְאֶינָה עַתָּה אוֹתוֹ הַגֶּבֶר, לוֹ הִתְגַּעְגַּעַתְּ כָּל־הַיָּמִים! הִנֵּה אוֹדִיסֵס כְּבָר שָׁב! חָזַר אֶל־בֵּיתוֹ, וְאִם־בּוֹשֵׁשׁ, הִכָּה אֶת־כָּל־הַחֲתָנִים עַזֵּי־הַפָּנִים, שֶׁכִּלּוּ הוֹנוֹ וּבֵיתוֹ הֶחֱרִיבוּ, וְאֶת־בְּנוֹ הִתְקִיפוּ בִזְרוֹעַ!"

נאמר עליו

"אודיסאוס, על סף ההגעה לביתו, מבין מדוע קשתה וארכה הדרך הביתה. לא רק בגלל אנשיו ולא רק בגלל זעם של אל זה או אחר, אלא בגללו־הוא. הוא זה שלא רצה לחזור הביתה. הוא זה שיחסו לביתו ולמשפחתו אמביוולנטי כל כך. והא זה שהתגבר לבסוף על השניות הזו והכריע בעד השיבה." ~ אריק גלסנר