אלון אבוטבול
אלון אבוטבול (28 במאי 1965 – 29 ביולי 2025) היה שחקן, מפיק קולנוע, צייר, קריין וזמר ישראלי. הוא גילם למעלה מ־100 דמויות שונות בסרטים ובסדרות והיה בעל מוניטין בין־לאומי.
אמרותיו
[עריכה]- "אני שמח שיש לי נגיעה באנשים."
- "במשחק יש משהו שלכאורה אתה תלוי בו באחרים, במוזיקה לא."
- "אני לא מאמין גדול בדעות, זה סוג של פיקציה ואני נורא אוהב לשנות את הדעות שלי. זה נורא משחרר."
- "זה בא בדברים הקטנים. נניח אם אין לך סתם מצב רוח ואתה אומר לעצמך: 'איך אתה מעז? יש אנשים במצב יותר גרוע'."
- "הרבה פעמים אני משחרר משהו ואז מסתכל עליו, והוא משנה את הצורה שלו בהתאם להקשר והזמן."
- "לא תמיד אתה מרוויח מיליונים אבל לפעמים כן - ואז זה הללויה! משלמים לי כל כך הרבה על לשחק?"
נאמר עליו
[עריכה]- "הלב שלי זוכר את מה שהרגשתי תוך כדי צפייה בסדרה לאורך חמש עונותיה... את כולם הוא אכזב שוב ושוב (כי הוא היה מאכזב סדרתי), אבל כולם אהבו אותו למרות הכול שוב ושוב, כי ככה זה לאהוב אותו. וככה זה כנראה לאהוב בכלל." ~ על הייחודיות של דמותו של אלון אבוטבול בסדרה "שבתות וחגים" (רוני ודנאי, מאלון אבוטבול למדתי איך נראים, מתנהגים ומרגישים גברים אמיתיים, באתר TimeOut, 30 ביולי 2025)
- "השילוב של רומנטיקה וקשיחות העניק לדמויות שגילם אז את ייחודן. הוא לא היה רוברט דה נירו שלנו, ממש לא, אבל בהחלט אפשר היה לזהות בתפקידיו הראשונים משהו מאותה גבריות אפלה שאפיינה את הופעותיו האייקוניות של דה נירו הצעיר. אם היו יוצרים גרסה ישראלית של 'נהג מונית' – אלון אבוטבול היה טרוויס ביקל שלנו." ~ על הייחודיות בדמותו של אלון אבוטבול (שמוליק דובדבני, קשה לחשוב על הקולנוע הישראלי בלעדיו: פרידה מאלון אבוטבול, באתר ynet, 29 ביולי 2025)
- "זה היה ב־1986, כאשר כיכב בסרטו של אלי כהן, 'שתי אצבעות מצידון', שעסק בחיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. אבוטבול, שפניו המיוסרות ומטונפות בבוץ עיטרו את כרזת הסרט, גילם שם את ג'ורג'י שדמותו ייצגה את היפוכו המוחלט של הלוחם הצה"לי ההרואי – במה שמלכתחילה היה סרט תעמולה בשירות דובר צה"ל ונועד להצדיק את הנוכחות הצבאית־ישראלית בלבנון. 'שתי אצבעות מצידון' היה ללהיט (כ־920 אלף צופים), הוא זיכה את אבוטבול הצעיר בפרס מנורת הכסף – קודמו של פיסלון אופיר – לשחקן המשנה הטוב ביותר, והפך אותו לשם החם של הקולנוע המקומי." ~ על כיכובו בסרט 'שתי אצבעות מצידון' שהקפיץ אותו בקריירה ובכרזת הסרט (שמוליק דובדבני, קשה לחשוב על הקולנוע הישראלי בלעדיו: פרידה מאלון אבוטבול, באתר ynet, 29 ביולי 2025)
- "הוא גם זכה לשאת את המונולוג העיקרי של הסרט שמהדהד עד היום: 'הנוצרים שונאים את הדרוזים ואת השיעים ואת הסונים ואת הפלסטינים... כולם מה זה שונאים אותנו הישראלים. הם היו רוצים לפוצץ לנו את הצורה אם הם היו יכולים. אבל הם לא, בגלל צה"ל... אז הם הולכים על האחרונים. ומי הולך אחרון? ג'ורג'י'. זכורה גם הסצנה הסמלית לקראת סוף הסרט שבה הנגמ"ש שוקע בבוץ הלבנוני, וג'ורג'י הופך את האירוע לבדיחה. כשחקן צעיר ועדיין לא מאוד מנוסה, הוא התאמץ קצת יותר מדי, אך הופעתו הכובשת זיקתה אותו בפרס 'מנורת הכסף' (שקדם לפרס אופיר של ימינו) בקטגוריית שחקן המשנה." ~ על הופעתו של אלון אבוטבול בסרט "שתי אצבעות מצידון" (יעל שוב, אלון אבוטבול ז'ל: פרידה מכוכב הקולנוע האמיתי הראשון בישראל, באתר TimeOut, 29 ביולי 2025)
- "נסעתי לרמת חן לפגוש את השחקן אלון אבוטבול. הוא קרא את התסריט הראשוני של הפיילוט של ״ שבתות וחגים ״ ונסעתי אליו לדבר איתו על כך, היה לי ברור שזאת פגישה גורלית, הוא הזמין אותי כי אהב את התסריט אבל אני ידעתי שאני בא לאודישן. אודישן שלי. אני טרם ביימתי שום דרמה חוץ מסרט הגמר שלי והוא , הוא היה כבר שחקן ישראלי ותיק ומאחוריו היו סרטים רבים , אמנם הייתי מבוגר ממנו בשלוש שנים אבל הקריירה שלו החלה בגיל 16 ושלי טרם התחילה. ישבנו בגינה האחורית, כולי חיל ורעדה , הוא הביט בי ארוכות , שאל שאלות, התעניין בי...עברתי את האודישן אצל אלון אבוטבול, התחבקנו, נסעתי הביתה, היה כבר מאוחר, יונתן בן השש כבר ישן, נכנסתי למיטה איתו התכרבלתי בו , נרגעתי מההתרגשות שאפפה אותי. את הערב הזה לא אשכח לעולם, הוא היה מהערבים הגורליים בחיי.. יהי זכרו ברוך, ככה זה היה לאהוב אותו אחר כך חמש עונות, ושבע שנים של עבודה משותפת. ~ רני בלייר על הפגישה עם אלון אבוטבול בתחילת הפרוייקט של שבתות וחגים (בלייר רני, 'ככה זה לאהוב אותו', פייסבוק תאריך 29.7.2025)