אמריקה (ספר)

אמריקה או הנעדר (בגרמנית: Der Verschollene) הוא רומן מאת פרנץ קפקא שיצא לאור ב־1927.

"לא ידע מימינו ומשמאלו."
"ואני בטוח שלולא נאלצתי לנסוע לאמריקה הייתי נהיה מהנדס."
"אתה מאמין לכל מי ששם אותך לצחוק, ולא תאמין למי שמתכוון לטוב."
"איש עקרונות אני. מדכא ולא נעים הדבר, לא רק למי שבא איתי במגע, אלא גם לי עצמי. אך העקרונות שלי הם שהפכו אותי למה שאני."
"פרץ פתאומי של שמש האיר את פסל החירות, כך שהוא ראה אותו באור חדש, אף כי המראה שלו היה מוכר לו מזמן. הזרוע המחזיקה בחרב התרוממה כאילו נמתחה זה עתה למעלה, וסביב הדמות נשבו רוחות גן העדן."
"נאלץ לחפש לו בדי עמל מעבר דרך המון חללים קטנים, מסדרונות שפונים פעם לכאן ופעם לכאן, גַרמי מדרגות קצרים אבל כשהאחד מסתיים יש אחריו תמיד עוד אחד."
"שישה תת־שוערים לפני שישה מכשירי טלפון, והעניינים — מיד אפשר היה לעמוד על זה — התנהלו כך: אחד היה מקבל ורושם את השיחות, ואילו שכנו היה מעביר בטלפון הלאה את המשימות לפי מה שהיה רשום בהערות שקיבל מהראשון. מכשירי הטלפון היו מאותם מכשירים חדישים שלא נדרשו בשבילם תאי טלפון, שכן הצלצול שהם השמיעו לא היה חזק יותר מציוץ. יכולת לדבר לשפופרת בלחישה, והודות לאמצעי הגברה חשמליים מיוחדים הגיעו המילים ליעדן כקולות רעם."
"התבוננות בחיבוק ידיים בחיים העמוסים של ניו יורק היא מותרת לכל מי שנוסע לטייל להנאתו, ייתכן אף שרצויה היא עד גבול מסוים."
"הוא בהחלט צריך לבחון ולשקול הכול, אבל בלי להתחייב. אפשר להשוות את הימים הראשונים של אירופאי באמריקה ללידה מחדש."
"עליו לזכור שהשיפוטים הראשונים יהיו תמיד לא אמינים ושאין לתת להם לפגוע בשיפוטיו בעתיד שיעצבו בסופו של דבר את חייו באמריקה."

נאמר עליו

"התמהיל הקפקאי הקלאסי – כוח ושליטה, רוע ואימה, ייאוש ואבסורד, שחיתות, זוהמה ואובדן דרך, סדיזם ועינויי דין – נמצא גם כאן, אך הוא מופיע באופן מתון יותר ומרוכך על ידי ההבנה, החמלה והניסיון המצטבר שרוכש הגיבור הצעיר." ~ דוד גורביץ'