גנזך הצחוק הנרחב
גנזך הצחוק הנרחב (בסינית מסורתית: 廣笑府, בסינית מפושטת: 广笑府, בפין-יין: guǎng xiào fǔ) הוא ספר בדיחות סיני קדום מאת פנג מנגלונג (1574–1646) מתקופת שושלת מינג.
- "החותנת של בעל בית נפטרה והוא שכר מורה שיכתוב לו טקסט ללוויה. המורה העתיק מעותק ישן של ספר ולכן מסר בטעות טקסט לטקס לוויה של אביה של האישה במקום אמה. בעל הבית התפלא ושאל אותו מדוע עשה זאת. ענה המורה: 'הספר שאני קניתי מסודר היטב, המשפחה שלך צריכה ללמוד למות נכון'." ~ הקטע 錯死人 "האיש שמת לא נכון" מן הפרק 'הטפות המלומדים' (儒箴)
- "איש עשיר אחד שהיה קמצן להחריד רצה להשיג מורה שילמד את בנו. הוא רצה למצוא מישהו שלא אוכל ולא שותה ואותו הוא ישכור. אמר לו מישהו: 'יש בחור שלא אוכל ולא שותה, הוא מתקיים על משב הרוח הדרומית.' העשיר שמע ושמח וחשב לעצמו: 'אלך להתייעץ עם אשתי ואז אזמין אותו.' הוא חזר והתייעץ עם אשתו והאישה אמרה: 'לא, לא, אל תהיה פזיז. אם יום אחד תהיה רוח צפונית, מה תיתן לו לאכול?' " ~ הקטע 南風先生 "מר רוח דרומית" מן הפרק 'הטפות המלומדים' (儒箴)
- "מורה נרדם בשעות היום. כשהתעורר שיקר: 'חלמתי על הדוכס מג'ואו'[1]. למחרת תלמיד שלו עשה אותו הדבר. המורה העיר אותו במכות סרגל ואמר: 'איך אתה מעז?' ענה התלמיד: 'פשוט הלכתי גם לפגוש את הדוכס מג'ואו,' 'ומה הוא אמר לך?' שאל המורה, ענה התלמיד: 'הדוכס מג'ואו אמר שאתמול הוא בכלל לא פגש את כבוד המורה.'" מן הפרק 'הטפות המלומדים' (儒箴)
הערות שוליים
[עריכה]- ^ בקטע מאוד ידוע מהמאמרות קונפוציוס מעיד שהוא הידרדר כי כבר אינו זוכה לחלום על הדוכס מג'ואו (מאמרות פרק 7 述而 פיסקה 5 בחלוקת ctext), כך שהמורה משתמש בתירוץ לא רק כדי לחפות על עצמו אלא גם להתפאר.
|
דף זה הוא קצרמר והוא צריך תוספת של ציטוטים או קישור לוויקיפדיה ולשפות זרות, שיוך לקטגוריות מתאימות או פתיח קצר על נושא הדף. אתם מוזמנים לתרום לוויקיציטוט ולערוך אותו. |