היהדות כציוויליזציה

היהדות כציוויליזציה (באנגלית: Judaism as a Civilization) הוא ספר מאת מרדכי קפלן שיצא לאור ב־1934.

---

• "היצור האנושי האינדיבידואלי זקוק לחיי שיתוף כאמצעי להשגת מלוא הביטוי העצמי שלו."
• "חופש הדת אינו רק החופש להחזיק או לא להחזיק בתפיסת אלוהות כלשהי. זה לפי מהותו חירותו של האדם להישאר נאמן לתרבותו ההיסטורית."
• "על היהודים לבחון מחדש את משמעותו של הרעיון הלאומי הן מנקודת מבט פסיכולוגית, הן סוציולוגית."
• "אין באמונה בקיומה של ישות עליונה כפי שהוגדרה על ידי ההוגים היהודים המתקדמים ביותר בעבר, דבר שלא ניתן ליישר קו עם השקפותיהם של הוגים מודרניים רבים ובעלי חשיבות."
• "היהודים לא היו נחרצים כמו הנוצרים והמוסלמים בהכרזתם על שאר האנושות כבלתי זכאית לישועה. ההוראה הרבנית נטתה להודות שלגויים, שהיו צדיקים או קדושים, יש חלק בעולם הבא."
• "יהודי אינו יכול להיות נאמן לעצמו, או נאמן לתפקיד שהחיים הטילו עליו, כל עוד אין הוא יודע מה טיבה של הקבוצה שהוא משתייך אליה מתוקף היותו יהודי. המצב הנוכחי דורש תפיסה של העם היהודי שתביא בחשבון את ההשקפה ההומניסטית של העולם המודרני ואת דפוסיו הפוליטיים והאזרחיים."
• "אם אמנם הקולקטיב היהודי ממלא תפקיד בשחרור הכוחות הטובים והאדירים החבויים ברעיון הלאומי, צריך להתיר להם שיטפחו חיי־אומה עצמיים משלהם. פירוש הדבר, שיותר להם לראות בארץ ישראל את המקור ואת ההשראה לאוסף של מוסדות, שפה, ספרות, אמנות, חוק ודת המהווים את הציוויליזציה היהודית; וכן שיותר להם לטפח את הציוויליזציה הזאת ולשמור על ההרגשה של חיי־אומה יהודיים הנובעת ממנה, בכל מקום שהם מתגוררים בו."
• "אין דור שיכול להתחיל את תהליך ההתפתחות האנושית מן ההתחלה. הוא חייב לקבל את המורשת החברתית שאבותיו מפקידים בידיו ולהמשיכה."
• "הרעיון של חיי־אומה, שהיהודים בעיקר צריכים להדגישו, הוא שחיי־אומה הם צורת חיים משותפים שאחדותם מושתתת יותר מכול על תרבות או על ציוויליזציה."
• "היהודים חייבים לעמוד על זכותם לטפח את הציוויליזציה ההיסטורית שלהם בתור אמצעי לחייהם הרוחניים. לטיפוח כזה יש בהכרח אופי כפול: בניית ארץ ישראל; ומאמץ לשמור על האחדות החברתית ועל הארגון בתפוצות."