לדלג לתוכן

המרד

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עטיפת הספר

המרד (שמו המלא: המרד: זכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל) הוא ספר מאת מנחם בגין על חייו ועל קורותיו בארגון אצ"ל. הספר יצא לאור ב־1950 בהוצאת אחיאסף.


  • "בכוונות טובות סלולה הדרך אם לא לגיהינום הרי לגן עדן של טיפשים."[1]
  • "עיקרה של חירות הוא חירות מפחד, כי הפחד הוא שליט לא פחות איום מכפי שהוא נסתר."[2]
  • "זהו הריאליזם האמיתי: לשאוף לגדולות, לא לבוז לקטנות."[3]
  • "אויבינו קראו לנו 'טרוריסטים' [...] אולם מה למלחמה, שביסודה הונח כבוד האדם, המתקומם נגד שעבוד והשפלה, נגד דיכוי אחיו והפקרתם לשעבוד ולרצח, מה למלחמת־מצווה ול'אימתנות'? הן נהפוך הוא. אולי כל תמצית מלחמתנו הייתה התשוקה לשחרר את עמנו מנגעו העיקרי – הפחד. איך יכולנו עוד לחיות בעולם אכזרי זה, שבו מותקף היהודי באשר הוא יהודי... איך יכולנו עוד לחיות בלי נשק, בלי מולדת... קמנו אפוא למרוד ולהילחם, לא בכדי להטיל אימה, אלא, להפך, בכדי להסיר פחד. מבחינה היסטורית לא היינו 'טרוריסטים'. היינו אנטי־טרוריסטים."[4]
  • אמת היא ערך מוחלט. אין היא זקוקה לאישורם של אלה המורדים בה. אבל, אם גם המתכחשים לה מודים בה, אות הוא כי ניצחונה השלם הוא בלתי נמנע."[5]
  • קומוניזם הוכה לא באלימות אלא ברעיון. הציונות היא האידאה שגברה על החינוך הקומוניסטי."[6]
  • "אולי אין דרגות לאושר; לסבל יש דרגות. אם תוריד את האדם לדרגת סבל ראשונה, ישאף לחזור לנקודת המוצא. אף אם תוסיף להורידו בסולם הסבל – לא למדרגה של 'אי סבל' ישאף לחזור, אלא למדרגה הקודמת של 'פחות סבל'. את כל המתהווה מחוץ ל'סולם הסבל' כמעט וישכח."[7]
  • "מה שאנו נוהגים לקרוא 'חיי ציוויליזציה' אינו כלל הכרח חיים, אלא הרגל בלבד. אפשר להיגמל מהרגלי 'הציוויליזציה' כפי שנגמלים מהעישון: מתחילה בקושי, אחר מכן מיתר קלות ולבסוף – למי דרוש העשן?"[8]
  • "חומת העיר העתיקה אינה גבול ירושלים."[9]
  • "הנשק העברי הוא שיקבע את גבולות השיפוט של השלטון העברי... המולדת היא שלמות היסטורית וגאוגרפית. מי שלא מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה. ואנחנו על זכותנו הטבעית והנצחית לא נוותר. נישא את חזון השחרור המלא. נישא את חזון הגאולה השלמה. ונגשימו. בבוא היום נגשימו. כי חוק עולם הוא: אם עובר, או אם מישהו מעביר, קו מפריד בין מדינת הלאום לבין מולדתו, אחת דתו של הקו המלאכותי: להיעלם." ~ מתוך שידור ברדיו האצ"ל במוצ"ש, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948[10]
  • "בהתנגשות המזוינת בין ממלכת הצאר לבין הקיסרויות הגרמניות קרה משהו נדיר בהיסטוריה: שני הצדדים נחלו, למעשה, מפלה."[11]
  • רוסיה הועתק למרחקים גבול־הסבל האנושי, המקובל בחלקי עולם אחרים כגבול האחרון, אשר האדם התרבותי יכול לעמוד בו. העתקת גבול־הסבל איננה פעולה 'אידילית'; אולם יש לזכור, כי הודות לה, בעיקר הודות לה, עמדה רוסיה נגד אגרוף הפלדה הנאצי ולא נשברה תחת מהלומותיו, אלא אף אפשרה את ניפוצו."[12]
  • "שכחו היהודים 'הפיקחים' את המשל הנודע, אשר נכתב על השועל ולמעשה התכוון אליהם. היהודים המוטבעים זעקו: 'העולם חרב', ואילו העולם נד להם ויאמר: 'טעות, אין העולם חרב, רק היהודים טובעים'."[13]
  • "לא קל לחיות בידיעה שדבריך לא יגיעו לאוזני איש."[14]
  • "לא היו מיליוני יהודים לאפר במותם, אלא לאחר שהפכו אבק בחייהם."[15]
  • "אין לומר, שהאנגלים לא רצו להציל יהודים; יש לומר, כי האנגלים רצו שלא להציל את המוני היהודים."[16]

לקריאה נוספת

[עריכה]

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ^ עמ' 289
  2. ^ עמ' 21
  3. ^ עמ' 427
  4. ^ בגין;, עמ' 53
  5. ^ עמ' א'
  6. ^ עמ' ב'
  7. ^ עמ' 19
  8. ^ עמ' 23
  9. ^ עמ' ד'
  10. ^ עמ' ח'; בגין;, עמ' 75
  11. ^ עמ' ט'
  12. ^ עמ' 23
  13. ^ בגין;, עמ' 112
  14. ^ עמ' 17; בגין 1992-1913, עמ' 41
  15. ^ עמ' 37
  16. ^ עמ' ב'