הנשמה התלמודית

הנשמה התלמודית (בצרפתית: Célébration talmudique) הוא ספר מאת אלי ויזל שיצא לאור ב־1991.

"כל החינוך היהודי מכוון לחיים. מי שמחייב את החיים הוא טהור."
"התורה מקורה והשראתה משמיים, אך לימוד התורה, חקירתה, העשרתה ויישומה יכולים להיעשות אך ורק במונחים אנושיים."
"בכוח אישיותם ובזכות עושר הביטוי שלהם היו שמאי והלל למייסדים של אסכולות שהטביעו את חותמן על היצירה הספרותית, ההיסטורית והתחיקתית שהיא התלמוד."
"כיצד זה מעדיף אלוהים את זו של בית הלל על פני התזה היריבה? ... שאלה זו מופיעה בגוף האגדה עצמה וכך גם התשובה עליה. הלכה כמותם משום שהם ידידותיים יותר, סובלניים יותר וענווים יותר. הם מקפידים תמיד לציין את הטיעון של יריבם לפני שהם מפתחים את העמדה שלהם."
"העדיף את הגעגועים לירושלים בבבל על פני החרדה של החיים בירושלים." ~ על הלל
"כשם שהשמש מבריקה בדמעה אחת ושהלילה משתקף במבט חטוף, כך גם משתקף כל עברנו בכל אחד מאִתנו; כל פרט הוא תוצר של היסטוריה ששורשיה נטועים בזיכרון השם."
"עימות מתמיד בין דעות ועקרונות שונים, עימות מעמיק בין קשיחות לבין חסד, חגיגה למילה ולזיכרון." ~ על אופי התלמוד
"התלמוד חושף לפני עם ישראל עולם נפלא, אשר בזכות השפה והנשמה שבו, אִפשר לו לשרוד במשך מאות שנים רוויות שנאה ואלימות מצד זרים עוינים. ככל שנחזור ונאמר זאת לא יהיה בכך די: התלמוד מהווה עבור עם ישראל כוח חיות. אין הוא רק ספר, או ספרייה, ואין הוא רק אורח חיים, אלא ביטוי לזיכרון הקולקטיבי שאינו משמיט ואינו מזניח דבר."