זלמן שניאור

זלמן שְׁנֵיאוּר (1887–1959) הוא משורר וסופר שכתב בעברית וביידיש.

מתוך שיריו

"נִהְיֶה כִּילָדִים מְצַחֲקִים, קַדְמוֹן יִרְאֶה וְיִשְׂמַח." ~ 'המתנבא'
"שְׁטָפוּם, עֲבָרוּם, כְּגַלִּים,/ זִרְמֵי אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת; / זִרְזְפוּ אֶל פִּיהֶם הַשּׁוֹקֵק / בְּכָל טַעֲמֵי רְוָיָה וָדָעַת." ~ 'נס גוטנברג'
"וַאֲרוֹן־הַבְּרִית חוֹתֵר לִפְנֵיהֶם, / מֵפִיץ מְשַׂנְּאִים וּמְזַנֵּב / וּמְבַשֵּׂר בַּחֲצוֹצְרוֹת־כֶּסֶף / שָׁלוֹם לְשִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל." ~ 'בארץ כנען'
"יָד עֲנֻגָּה הָיְתָה לָהּ / אִישׁ לֹא הֵעֵז גַּעַת בָּהּ. / זוּג שְׂפָתֶיהָ שָׁנִי חֵן / רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן." ~ 'יד ענוגה'

"אחת מי יודע? אחת אני יודע. עיירה על חוף הדניאפר ברוסיה הלבנה ושקלוב שמה. שם נולדתי ושם למדתי."
"חומות של אורנים גבוהים מקיפות את העיירה... ובימי השבת מטיילים שם בחורים מישראל עם כלותיהם."
"העיר שקלוב צוהלת ורועשת שלושה ימים רצופים."
"החמה, עם להטה הצורב, נכנסה לחודש אב."

"המשורר זלמן שניאור נחשב במחצית הראשונה של המאה העשרים לאחד מגדולי המשוררים העבריים לאחר ביאליק וטשרניחובסקי. העורך, המבקר וההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו את יורשם הברור, וכינה אותו במאמר הספד: 'משורר המאה העשרים', מאחר שבניגוד להם החל לפרסם רק במאה העשרים. מועמדותו הוגשה שוב ושוב לפרס נובל לספרות, אם כי הוא מעולם לא זכה בו." ~ אלי אשד