ימי צקלג
מראה
ימי צקלג הוא רומן מאת ס. יזהר המתרחש על רקע מלחמת העצמאות שיצא לאור ב־1958.
- "ופתאום נתמלא ליבך חום געגועים אל שיר שלא מצאת, שעדיין לא כתבת, שהיה יכול אולי להיות כבר כתוב אבל אינו, זה שיהיה לבסוף נכון מכל הקודמים, שיהיה שיר שאין בושים בו לעולם, שיהיה אחד שלם וסגור, שיהיה אומר הכול ולאן נותן כלום, לא נזקק לרטטים ופחות ביש־גדא [...] שיר אחר, נכון יותר. ובעצם בושה שבכלל צורך לך בשירים. על שאינך יכול בלי 'להתבטא'. גועל. על שפי־אלף מוטב להיות סתם בחוּר. סתם חייל. ולקחת רגליך ולשאת עצמך ובזה הרגע מיד למעלה אל בין הבריות, ולא להיות אף רגע נוסף חמור מתפייט."[1]
- "הרגישה, כנראה, שמה שמתרחש בעולם מרובה הוא ממה שהייתה משערת, וכי על־כן ציחצחה מקורה וליקטה כל התחלותיה המקוטעות ושאפה רוח וצווחה ציוחת־התפעלות אחת עליזה וגבוהה – אני כאן!"[2]
- "מאז אותו קרב נורא - נקרע בו קרע ולא נתאַחָה. נשאר נדהם, ועוד לא ניעור. כסדן של אטליז נפשו של בּני: מכל השור הגדול נותרו בו רק צלקות הגרזן וכתמי הדם."[3]
- " 'בין כה וכה אנחנו גומרים ומסתלקים מכאן', אמר לעידוד רוחו של ברזילי. – 'אבל המקום נשאר', אמר ברזילי. 'שיישאר. לא נוגע לנו. שמע לי: לא זה העיקר'. – 'מה העיקר?' – 'הו, אינך יודע? – אנחנו'."
- "כומס בו דברים אפשריים, פתויים, מסיתים, ושמיים שעיעים־חיוורים בוהקים מאוד, עם כבשים זעירות, לבנות, פושטות ברצועות ארוכות, במין התאפקות תמה. והכול גם קרוב גם רחוק, עלוף הינומת חום, וממתין ומחשה."
- "מביאים ומטפחים מין כמיהת־לב, יוצאת הולכת, אל אותם שבילי יום־יום נדושים, אל ירידה פלחית תמימה בשבילים הישנים ההם, אל השדות הגדולים שלמטה, אל הליכת־חציה של מרחבי שטחים קצורים, שלף ענברי וזהוב, ושל גודש חום היום היושב עליהם."[4]
- "כאילו אין מבחר מקומות אלא דווקא זה, פה. הכול, הכול בתוך ממלכת השייכות, שייכות מוצקה וקבועה ושמשית."[5]
- "איך נכללים ומתכללים אל תוך ענקות אין־חקר. גדול, רחב, גבוה ופתוח־פתוח העולם. וקשוב. לא שום קישוט, לא שום הרר־אל או יערות־עד, או תפארת ערימות עננים, לא שום נקודה נבחרת ומרתקת, לא צבעי־צבעים ולא כל דבר שהוא – רק מישוריותָ מפונה מכל, מירוח קוים מאפילים, שמים ריקים ושרועים (שנזם ירח מצהיב ודק אובד בשוליהם – אפרוח במדבר מוריק), מעגלי־אופק רציניים, היקפים עולמיים הכולאים בחובם את שחרות האדמה שדממה לקשוב. הויית גרגר מול סוד שחקים וארץ."[6]