לווייתן (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

לווייתן (באנגלית: Leviathan) הוא ספר מאת תומאס הובס העוסק בפילוסופיה מדינית ובטבע האדם. הספר יצא לאור ב־1651.

(מספרי העמודים המצויינים בדף הם מתוך מהדורת מרכז שלם תש"ע–2009 בתרגומו של אהרן אמיר).

כללי[עריכה]

  • "מצב האדם... הוא מצב של מלחמת איש באחיו."
  • מדע הוא ידע של תוצאות ושל תלותן זו בזו."
  • פחד מן הנסתר מהווה את מקורה הטבעי של מה שאנו מכנים דת."
  • "חוקי הטבע הם בלתי משתנים ונצחיים, שהרי אי־צדק, כפיות טובה, שחצנות, גאווה, עוולה, משוא פנים וכל השאר, אי אפשר להפכם לחוקיים. כי לעולם לא יתכן שהמלחמה תשמר את החיים ואילו השלום ישמידם." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "הפנאי הוא אבי הפילוסופיה והציוויליזציה היא אם השלום והפנאי. לימוד הפילוסופיה החל במקומות שבהם פרחו ערים גדולות."
  • "הסקרנות לדעת מדוע וכיצד מיוחדת לאדם, אך מותר האדם מן הבהמה איננו בתבונה בלבד, אלא גם בתשוקתו החושנית למזון ולתענוגות אחרים."
  • "זכות היתר של הבלתי הגיוני היא מיוחדת למין האנושי."
  • "האפיפיוריות אינה אלא בבואתה של האימפריה הרומאית שירדה מגדולתה."
  • "חשיבותו או ערכו של האדם, כמו אלה של כל דבר, נמדדת במחיר שאנו מוכנים לשלם בעבור סגולותיו."
  • "הנכון והשגוי מאופיינים על ידי השפה ולא על ידי הדברים עצמם, וללא קיומה של השפה לא היו בנמצא אמת או כזב."
  • "בדרך כלל, הפרזה גורמת למחלה, פזיזות לתקלה, אי צדק לתגובה אלימה, גאווה למפלה, פחדנות לשעבוד ומרד להריגה."
  • "כמו שבנוכחותו של האדון המשרתים כולם שווים בשפלותם, כך הנתינים – בנוכחותו של הריבון."
  • "הזכות מהטבע ( Jus Naturale) היא החירות שישנה לכל אדם להשתמש בכוח שלו, ככל אשר ירצה, לשימור הטבע שלו, כלומר חייו שלו." ~ חלק ראשון, פרק י"ד
  • "כל אדם צריך לשקוד על השלום כפי אשר תהיה לו תקווה להשיגו; וכשאין לו להשיגו, רשאי לחפש ולהשתמש בכל העזרים והיתרונות אשר למלחמה." ~ חלק ראשון, פרק י"ד

על המין האנושי[עריכה]

  • "לפיכך מעמיד אני תחילה, כנטייה כללית של כל המין האנושי, תשוקה מתמדת וחסרת מרגוע להשגת כוח אחר כוח, שאינה פוסקת אלא במוות." (עמ' 68)
  • "האדם עולה על כל שאר בעלי החיים ביכולת הזו, שכאשר הוא משיג דבר כלשהו הריהו מסוגל לתהות על תוצאותיו, ועל התולדות שיוכל לחולל בעזרתו... ובמילים יכול הוא להעמיד את התוצאות שהעלה על כללים כלליים הקרויים 'תיאורמות' או 'אפוריזמים'." (עמ' 31)
  • "מרבית בני האדם (שלא למדו מדעים)...כפעוטות הם משולים, שזרה להם כל מחשבה על הולדה, והנשים משכנעות אותם שאחיהם ואחיותיהם אינם נולדים, אלא בגן מוצאים אותם." (עמ' 33)
  • "רובם עסוקים בהשגת מזון, והיתר נרפים מכדי להבין." (עמ' 110)
  • "ואף אם איזה אדם חושב כי בלתי אפשרי הוא שיהיה טמטומם של בני אדם מגיע עד כדי כך שיחשבו את הדמות לאלוהים... אנו רואים בנסיוננו... שאנשים המעיינים אך ורק במאכלם ובנוחותם די להם להאמין בכל דבר אבסורדי, ובלבד שלא יטריחו את עצמם לבחון אותו." (עמ' 472)

על מלחמה ושלום[עריכה]

  • בזמן שבני אדם חיים בלי כוח כללי שישמרם כולם יראים הריהם באותו מצב הקרוי מלחמה... וחייו של אדם הם חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים." (עמ' 88)
  • "כל אדם צריך לשקוד על השלום... וכשאין לו להשיגו, רשאי לחפש ולהשתמש בכל העזרים והיתרונות אשר למלחמה." (עמ' 92)
  • "בריתות ללא החרב אינן אלא מילים." (עמ' 117)
  • "אנשים ונשק – לא מילים והבטחות – הם היוצרים את כוח החוקים ואת עוצמתם." (עמ' 492)

על הדת האלילית[עריכה]

  • "מתוך שלל הבדיונות הרבים מספור בראו להם בני האדם בעולם מיני אלים רבים מספור." (עמ' 74)
  • "הפחד הזה מדברים בלתי נראים הוא הזרע הטבעי לדבר שכל אחד קורא לו ביחס לעצמו 'דת'; ואילו ביחס לעובדים או ליראים את הכוח ההוא באופן אחר, קוראים לו 'אמונה תפלה'." (עמ' 74)
  • "בכל מקום דאגו המייסדים והמחוקקים הראשונים של המדינות בקרב הגויים... להטביע בנפשם של בני העם אמונה שאותם צווים שהם נתנו בענייני דת, אין לחשוב אותם כפרי המצאתם, אלא כנובעים מגזירותיו של איזה אל או רוח אחרת." (עמ' 81)

על הנהגת המדינה[עריכה]

  • "המיומנות של עשייתן של מדינות ותחזוקן עניינה כללים מסוימים, בדומה לאריתמטיקה ולגיאומטריה, ולא – כמו משחק טניס – התנהגות בלבד." (עמ' 146)
  • "מחסרון האומנות לעשות חוקים נכונים... אין לאל ידם, בלי עזרתו של אדריכל בעל יכולת גבוהה, אלא להתאגד לכדי מבנה סדוק, אשר בקושי יאריך ימים יותר מימיהם, ואין ספק שייפול על ראשי צאצאיהם." (עמ' 222)
  • "הריבונות היא נשמת המדינה, ומשעה שפרחה מן הגוף שוב אין האיברים מקבלים ממנה את תנועתם." (עמ' 154)
  • "כי על פי הסופרים היוונים והלטינים בספריהם על המשטר ובעיוניהם, מעשה כזה (=הריגת מלך) הוא בעל חוקיות וראוי לשבח לכל אדם, ובלבד שקודם שיעשה זאת יקרא לו טירן." (עמ' 227)

על הפילוסופיה היוונית[עריכה]

  • "...אלה שלא נמצא להם עיסוק לא מבית ולא מחוץ, לא מצאו להם כמעט במה להעסיק את עצמם, כי אם (כמו שאומר לוקס, מעשי השליחים 21:17) "לספר או לשמוע חדשות", או להתדיין על פילוסופיה בציבור לפני צעירי העיר." (עמ' 478)
  • "אבל מה תועלת הביאו אותן אסכולות?... הפילוסופיה של הטבע של אותן אסכולות היתה חלום יותר משהיתה מדע, והיא הוצעה בלשון חסרת מובן וריקה." (עמ' 480)
  • "כמעט אין לומר בפילוסופיה של הטבע דבר אבסורד יותר ממה שקרוי כיום 'המטפיזיקה של אריסטו'... וגם לא דברי בערות יותר מן המצוי בחלק גדול מן ה'אתיקה' שלו." (עמ' 481)
  • "ששוב לא יסבלו אנשים את ניצולם לרעה בידי אלו שיפחידו אותם באמצעות דוקטרינה זו של מהויות נפרדות המיוסדת על פילוסופיית ההבל של אריסטו... כדרך שאנשים מפחידים ומגרשים ציפורים מן הדגן באמצעות בגד ריק, מגבעת ומקל עקום." (עמ' 483)

על הכנסיה הקתולית[עריכה]

  • "כאשר האפיפיור נוטל על עצמו לתת חוקים לכל המלכים ואומות הנוצרים, הריהו חומס בעולם הזה מלכות שכריסטוס לא נטל אותה לעצמו." (עמ' 393)
  • "זמן מה הניחו שטמונות הן (=נשמות המתים) תחת המזבחות, אך לימים מצאה הכנסיה של רומא כי רווחי יותר לבנות בשבילם את המקום הזה – הפורגטוריום." (עמ' 441)
  • "...ואותו כוח (=לגרש שדים ברוח הקודש וכדומה) אין משרתי כריסטוס יכולים להאצילו בדור הזה, או שיש מעט מאוד מאמינים אמיתיים, או שיש לכריסטוס משרתים מעטים מאוד." (עמ' 378)
  • "מה הן כל אלה – האגדה על ניסים בדויים... כל ההיסטוריות על מופעים ורפאים... מהן כל הללו אם לא סיפורי סבתא? ואם גם מוצאים הם אותן פזורות פה ושם בכתבי האבות הקדמונים של הכנסיה, הרי בכל זאת היו האבות הללו בני אדם שבקלות יתרה עשויים היו להאמין בשמועות שקריות." (עמ' 494)
  • "ואין לי ספק שאם אך יעיין אדם עיין היטב במה שמובא בהיסטוריות בנוגע לטקסים הדתיים של היוונים והרומאים, אפשר שימצא עוד הרבה מאותם בקבוקים ריקים וישנים של גוֹיוּת, שמורי הכניסה הרומית – אם מתוך רישול ואם מתוך שאפתנות – שבו ומילאום ביין החדש של הנצרות, ובבוא היום בוודאי ינפצו אותם." (עמ' 476)

על ז'רגון אקדמי[עריכה]

  • "נדיר הוא למצוא מילה חסרת מובן וריקה שאינה מורכבת משמות לטיניים או יווניים." (עמ' 27)
  • "ואם יש אדם שדרושות לו דוגמאות, ייטול נא לידו ספר מספרי אסכולאי ויבדוק אם יכול הוא לתרגם לאיזו מן הלשונות המודרניות פרק כלשהו בנוגע לאיזו נקודה קשה... כאשר בני אדם כותבים כרכים שלמים של חומרים כאלה, כלום אין הם משוגעים, או האם אין כוונתם לשגע אחרים?" (עמ' 56-57)
  • "מונחים שבאשר הם מילים גרידא, ובמקרה זה – ריקות, מצליחות לחמוק רק בלטינית, כך שתוסתר הבלותן." (עמ' 485-486)
  • "חלקם הגדול של כתבי האלוהיים האסכולאים אינם אלא השתלשלויות ריקות של מילים מוזרות וברבריות, או של מילים שמשתמשים בהן באופן שונה מאשר שימושן הרגיל בלשון הלטינית." (עמ' 494)
  • "כאשר משפטים יווניים ולטיניים שלא נלעסו כל צורכם עולים שוב כמקובל, ללא שינוי – יש כאן עניין של הפרעה בעיכול." (עמ' 514)

על התאולוגים[עריכה]

  • "משום כך יקרה שהנותנים אמונם בספרים... כשהטעות נגלית לעיניהם, ובלי שיחדלו מאמונם ביסודותיהם הראשונים, אין הם יודעים כיצד להיחלץ והם מוציאים את זמנם לבטלה בדפדוף נרגש בספריהם, כדרך שציפורים שנכנסו מבעד לארובה מנידות בכנפיהן לאור-הכזב של חלון זכוכית, משום ששכלן קצר מלבחון איך נכנסו פנימה." (עמ' 25)
  • "הם גורמים לאנשים לטעות ולהתייחס לאִיגְנִיס פָטוּאוּס של פילוסופיית ההבל כאילו היתה אורה של הבשורה." (עמ' 499)
  • "באיזו סדנה או בית מלאכה עושות הפיות את להטיהן – זאת טרם קבעו הזקנות הבלות. אבל ידוע גם ידוע, שבית המלאכה של אנשי הכהונה הן האוניברסיטאות." (עמ' 504)
  • "פעמים הרבה אנשים שמטרתם להונות נועצים את הדוקטרינה המשחיתה במסמרי שכלם של אחרים." (514)

שונות[עריכה]

  • "מחשבותיו הנסתרות של האדם עוסקות בכל הדברים, יהיו קדושים או חילוניים, טהורים או גסים, רציניים או משעשעים, ללא בושה וללא הרגשת אשמה."
  • רגשות הגורמים יותר מכל את ההבדלים בשכל הם בעיקר התשוקה, הגדולה יותר או פחות, לכוח, לנכסים לדעת ולכבוד. את כל אלה אפשר להעמיד על הראשונה, היא התשוקה לכוח. שכן נכסים, דעת וכבוד אינם אלא סוגים שונים של כוח."
  • "השווי או הערך של אדם, כערכו של כל דבר אחר, הוא מחירו, כלומר מה שהבריות מוכנים לשלם בעד השימוש בכוחו, ולפיכך אין הוא מוחלט אלא תלוי בצורכו של הזולת ובשיפוטו... וכמו בשאר הדברים כך גם ביחס לבני אדם – לא המוכר קובע את המחיר כי אם הקונה. שכן כל כמה שיהיה אדם אומד את עצמו לפי השווי הגבוה ביותר שיוכל (וזו דרכם של רוב בני האדם), אין ערכו האמיתי אלא כפי שאחרים מעריכים אותו." ~ חלק ראשון, פרק י'
  • אושר שבחיים עניינו לא בשלוותה של נפש שבעת רצון... האושר הוא התקדמות מתמדת של התשוקה ממושא אחד לאחר והשגתו של הראשון אינה אלא הדרך אל האחרון... לפיכך מעמיד אני תחילה, כנטייה כללית של כל המין האנושי תשוקה מתמדת וחסרת מרגוע להשגת כוח אחר כוח, שאינה פוסקת אלא במוות." ~ חלק ראשון, פרק י"א
  • "כל בני האדם סבורים שחכמתם עולה כמה מונים על זו של ההמונים – דהיינו כל בני האדם מלבדם ומלבד עוד כמה מתי מספר אותם הם מאשרים בשל פרסומם או משום שדעתם תואמת את דעתם... קשה להם להאמין כי אמנם יש רבים שהם חכמים כמותם. שהרי את חריפות שכלם רואים הם מקרוב ואילו את זו של אנשים אחרים רואים הם מרחוק. אך דבר זה מוכיח שבנקודה זו בני האדם שווים יותר משאינם שווים כי אין סימן מובהק יותר לחלוקה שווה של דבר כלשהוא יותר מכך שכל אדם חש סיפוק בחלקו." ~ חלק ראשון, פרק י"ג
  • "בזמן שבני אדם חיים בלי כוח כללי שישמרם כולם יראים הריהם באותו מצב הקרוי מלחמה, ומלחמה כזו של כל אדם כנגד כל אדם. במצב כזה אין מקום לחריצות שהרי פריה של זו אינו מובטח וכתוצאה מכך אין עיבוד של האדמה, אין ניווט, אין שימוש במצרכים שאפשר ליבאם דרך הים; אין בניה מרווחת; אין ידיעה על אודות פני הארץ; אין מונים את הזמנים, אין אומנות, אין ספרות, אין חברה; והגרוע מכל, פחד מתמיד וסכנה מתמדת מפני מוות אלים; וחייו של אדם הם חיי בדידות, דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים." ~ על מלחמת הכול בכול, חלק ראשון, פרק י"ג
  • "אחת המסקנות המתלוות למלחמה זו של כל אדם נגד כל אדם היא ששום דבר אינו יכול להיות בלתי צודק. הרעיונות של נכון ולא נכון, צדק ואי־צדק אין להם מקום שם. במקום שאין כוח כללי אין חוק, ובמקום שאין חוק אין אי־צדק." ~ חלק ראשון, פרק י"ג
  • "כל אימת שאדם מעביר את זכותו או מוותר עליה, הרי זה מתוך התחשבות באיזו זכות שהועברה אליו באופן הדדי... שהרי זו פעולה רצונית והמושא של פעולות רצוניות של כל אדם הוא טוב כלשהוא לו עצמו. ולפיכך ישנן זכויות מסוימות שלגביהן אין להבין ששום אדם, בשום מילים או סימנים אחרים נטש אותן או העבירן. אין אדם יכול להניח את הזכות להתנגד לאלה התוקפים אותו בכוח הזרוע כדי לקחת את חייו. הוא הדין לגבי פציעות, כבילות או מאסר." ~ חלק ראשון, פרק י"ד
  • "מחוק יסוד זה של הטבע, המצווה על אנשים לשקוד על השלום נגזר החוק השני: שיהיה אדם רוצה, בהיות גם אחרים רוצים כך, ככל אשר יחשוב זאת הכרחי לצורך השלום ולצורך הגנתו העצמית, להניח את זכותו זו לכל דבר, ולהסתפק באותה מידת חירות כלפי אנשים אחרים שהיה מתיר לאנשים אחרים כלפי עצמו." ~ חלק ראשון, פרק י"ד
  • "מאותו חוק טבע המחייב אותנו להעביר לאחר זכויות שאחזקתן תמנע את שלום המין האנושי, נובע חוק שלישי והוא: "אנשים יבצעו את בריתותיהם". בלעדי כן הבריתות שווא הן... חוק טבע זה הוא מבועו ומקורו של הצדק. שכן במקום שלא קדמה בו שום ברית, שם גם לא הועברה שום זכות, ולכל אדם יש שם זכות לכל דבר, וכתוצאה מכך שום פעולה איננה יכולה להיות לא־צודקת. אבל כיוון שנכרתה ברית, הרי הפרתה היא לא־צודקת; וההגדרה של אי־צדק אינה אלא אי ביצוע ברית. וכל שאינו לא־צודק הוא צודק." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "קודם שיהיה מקום לשמות כמו "צדק" ו"אי־צדק" הכרח שיהיה איזה כוח כופה שיאלץ אנשים באופן שווה לבצע את בריתותיהם... וכוח כזה אינו נמצא קודם להקמתה של מדינה... על כן במקום שאין מדינה שם שום דבר אינו לא־צודק. כך שטבע הצדק עניינו שמירת בריתות תקפות, אלא שתוקפן של בריתות אינו מתחיל אלא עם כינונו של כוח מדינתי שדי בו לאלץ את הבריות לשמרן. ואז מתחיל גם הקניין." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "מי שיכריז שלפי דעתו תבוני הוא להונות את העוזרים לו, אי אפשר שעל פי התבונה יצפה לאיזה אמצעי בטיחות פרט למה שיוכל להשיג בכוחו שלו היחידי. לפיכך מי שמפר ברית... לא יוכל להתקבל לשום חברה של אנשים המאחדים עצמם לשם שלום ולשם הגנה; אלא אם כן יטעו המקבלים אותו ולא יוכל אדם להתחשב באופן תבוני בטעויות כאלו כאמצעי לביטחונו." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "כמו שהצדק תלוי בברית קודמת, כך הכרת הטובה תלויה בחסד קודם... אדם המקבל טובת הנאה מן הזולת מתוך חסד לבדו ישקוד על כך שהנותן אותה לא תהיה לו סיבה סבירה להתחרט על רצונו הטוב." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "יהיה כל אדם מתאמץ להסתגל לשאר האנשים... כמו אותה אבן מחוספסת וגבנונית בצורתה, התופסת מקום מאבנים אחרות יותר משהיא ממלאה בעצמה, ובשל קשיותה שלא קל להקציעה ובכך היא מונעת את הבנייה, והבונים משליכים אותה החוצה לפי שתועלת אין בה וטרדתה מרובה – הוא הדין באדם שבשל קשיות טבעו יתאמץ לשמור בשבילו את אותם דברים שבשבילו הם מיותרים ולאחרים הם הכרחיים, ובגלל עקשות רגשותיו יש להניח לו או להשליכו מן החברה." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו (על נוחות לבריות)
  • "עם קבלת בטחונות ביחס לעתיד, ראוי שאדם ימחל לעבירות מן העבר של המתחרטים המבקשים זאת." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "יהיה כל אדם מכיר באחר שהוא שווה לו על פי הטבע." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "דברים שאי אפשר לחלקם יש להשתמש בהם במשותף." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "ואם גם אולי דומה יהיה כאילו זו גזירה דקה מדיי של חוקי הטבע מכדי שיוכלו כל בני האדם לתת דעתם עליהם, שהרי רובם עסוקים בהשגת מזון והיתר נרפים מכדי להבין, בכל זאת – לבל יהיה פתחון פה לשום אדם – צמצמו אותם לכלל אחד פשוט, המובן אפילו לבעלי התפיסה העלובה ביותר: 'מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך', וזה מראה לו שכדי ללמוד את חוקי הטבע, בבואו לשקול את פעולותיהם של אנשים אחרים כנגד שלו... אין לו לאדם אלא להעביר אותן לכף המאזניים האחרת ועל מקומן להניח את פעולותיו שלו, כדי שלא יוכלו רגשותיו ואהבתו העצמית להוסיף מאומה על המשקל, ואז לא יהיה עוד שום חוק מחוקי הטבע האלה שלא יראה לו סביר מאוד." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "ומדע החוקים האלו הוא פילוסופיית המוסר האמיתית היחידה שהרי הפילוסופיה של המוסר אינה אלא מדע הטוב והרע בשיח ובחברה של המין האנושי." ~ חלק ראשון, פרק ט"ו
  • "הדרך היחידה להקים כוח כללי כזה, שאכן יהיה מסוגל להגן עליהם מפלישת נכרים ומפגיעה הדדית, ובכך לתת להם צידה כזו של ביטחון שתאפשר להם לכלכל את נפשם בחריצותם ובתנובת האדמה, ולחיות בסיפוק, היא שיאצילו את כל כוחם ועוצמתם לאדם אחד, או לאסיפה אחת של אנשים. וזה כאילו אמרנו שימנו אדם אחד, או אסיפה של אנשים שיהיו נושאי אישיותם; וכל אחד מהם הריהו בעליו, ויכיר שהוא בעצמו היוזם, של כל אשר יפעל אותו נושא אישיותם זה, או שיגרום שיבוא לידי פעולה, באותם דברים שנוגעים לשלום הכלל וביטחונו. ובכך יכניעו – כל אחד – את רצונותיהם לרצון שלו, ואת שיפוטיהם לשיפוטו. לא הסכמה או הרמוניה היא זו אלא ממש אחדות של כולם באותו איש אחד עצמו, הנעשית על ידי הברית של כל אדם עם כל אדם, בדרך זו שכאילו היה כל אדם אומר לכל אדם: 'אני מוותר על זכותי למשול בעצמי, ונותן סמכות לאדם זה, או לאסיפת אנשים זו, בתנאי שגם אתה תוותר להם על זכותך, ותסמיך את כל פעולותיהם בדרך דומה'. משזה נעשה הרי ההמון שככה התאחד באיש אחד קרוי מדינה, בלטינית סיויטס (Civitas), זו היא הולדתו של אותו לווייתן אדיר, או מוטב אותו אל בן תמותה אשר לו אנו חבים את שלומנו והגנתנו." ~ חלק שני, פרק י"ז

נאמר עליו[עריכה]

  • "ספר המניח את היסודות למדע המדינה וקובע את אוצר המילים הבסיסי של המדינה המודרנית." ~ יונתן תובל
  • "משנתו המדינית של הובס היא חלק מעיונו הכללי בטבע האדם וביסודות המדע. 'לווייתן' מציג אפוא משנה הגותית רחבה." ~ מנחם לורברבוים