לפסל את הזמן

לפסל את הזמן (ברוסית: Запечатлённое время) הוא ספר מאת במאי הקולנוע אנדריי טרקובסקי שיצא לאור ב־1985.

"עבורי האמינות והאמת הפנימית אינן גלומות בנאמנות לעובדות, אלא בנכונות העברת התחושה."
"אני סבור ששאיפתו הנורמלית של האדם השם פעמיו לבית הקולנוע מצויה בכך שהוא תר אחרי הזמן – זה שאבד או זה שהוחמץ, או זה שטרם נרכש. האדם הולך לשם למען ניסיון החיים, כיוון שהקולנוע, יותר מכל אמנות אחרת, מרחיב, מעשיר ומרכז את ניסיונו העובדתי של האדם, לא רק מעשיר כי אם מאריך אותו, מאריך משמעותית."
"בקולנוע אני נמשך מאוד לקשרים הפיוטיים, להיגיון של שירה. נדמה לי שהיא מיטיבה להתאים לאפשרויות הקולנוע, כאמיתית והפיוטית שבאמנויות. בכל אופן, לי היא קרובה יותר מהתסריטאות המסורתית, המקשרת בין הדימויים בדרך של התפתחות עלילתית ליניארית, בעלת עקביות לוגית."
"כאשר לא הכול נאמר אודות הנושא, נותרת אפשרות של השלמת החשיבה. אחרת המסקנה הסופית מוגשת לקורא מן המוכן, ללא כל עבודת מחשבה. מסקנה כזאת, שהצופה קיבל ללא מאמץ, אינה נחוצה לו."
"לפרוץ את גבול ההיגיון הליניארי, על מנת להעביר את מהותם המיוחדת של הקשרים העדינים ושל תופעות החיים העמוקות, את מורכבותם מתחת לפני השטח ואת אמיתותם."
"החיים מאורגנים באופן פיוטי בהרבה מכפי שהם מוצגים לעתים על ידי מצדדיה של הטבעיות הגמורה. הרי נושאים רבים, למשל, נשמרים במחשבותינו ובלבנו כרמז בלתי גמור."
"האדם בוחן את עצמו שוב ושוב מול העולם, תוך השתוקקות מייסרת למצוא ולהתאחד עם האידיאל שנקבע מחוצה לו, שאותו הוא לומד ככוח כלשהו שמורגש באופן אינטואיטיבי. באי נגישותה של התאחדות כזאת, בחוסר הסיפוק מהאגו שלו עצמו מצוי המקור הנצחי של חוסר שביעות הרצון האנושי. לפיכך, האמנות, בדומה למדע, מהווה שיטה ללימוד העולם."
"מהי מהות עבודת היוצר בקולנוע? לצורך הדיון, ניתן להגדירה כ'לפסל את הזמן'. בדומה לפסל הנוטל גוש שיש, בעודו חש בחושיו הפנימיים את קווי דמותו העתידית, ומסלק את כל המיותר, הקולנוען חותך ומשליך את כל אשר אינו נחוץ מעל גוש הזמן, כשהוא משאיר אך ורק את אשר נועד להיות למרכיב ממרכיבי סרטו העתידי, את אשר נועד להתבהר כיסוד מיסודות הדימוי הקולנועי."