מוטל בן פייסי החזן

מוטל בן פייסי החזן (בייידיש: מאׇטל פייסע דעם חזנס) הוא רומן מאת שלום עליכם שהתפרסם בשני חלקים – הראשון ב־1907 והשני ב־1916.

"אשרי יתום אני."
"אֶת הנקנה אֵין להשיב!"
"עכשיו הגיע לָנוּּ תּוֹר הפּרידה. הוֹלכים אנחנוּ מבּיִת אֶל בּית לָקחת בּרכּת הפּרידה. כּבר היִינוּ אֵצל כּל קרוֹבינוּ, שכנינוּ וּמוֹדעֵינוּ."
"כּיוָן שיצאנוּ מאפלה לאוֹר גָדוֹל, התחַלנוּ שנינוּ, אני וּמני, להבּיע את שׂמחָתנוּ ולָתת שבח והוֹדיה לבוֹרא־עוֹלָם. אני, בּנוֹ של פּייסי החַזן, נשאתי שתּי ידי למרוֹם, פּתחתּי אֶת פּי ושאַפתּי לתוֹכי את האַויר החַם והרענן בּכל כּוֹחי. נדמה לי, שאני מתרוֹמם ועוֹלה למַעלה־למַעלה, עד לרָקיע, עד לכיפּת־תּכלת זוֹ, שעננים קלים כעֵין העשן מרחפים בה וציפּרים צחוֹרוֹת טוֹבלוֹת בּתוכה, מתגלוֹת וּמתעלמוֹת בּציפצוף וּבשריקה."
"אני אֵיני מן הקפּדנים. לדידי יכוֹלים אָנוּ לנסוֹע גם דרךְ יהוּפּיץ, וּבלבד שהדרךְ תוֹליך לאַמריקה."
"בּאַמריקה, הוּא אוֹמר, שׂוֹנאִים אֶת הערוּמים ואֶת העקמנים. אַמריקה היא מדינה של אַנשי־אמת. בּאַמריקה אֵין נוֹהגים לדבּר בּלב וָלב. אַמריקה, הוּא אוֹמר, עוֹמדת על האמת, ועל השָלוֹם, ועל היוֹשר, ועל הצדק, ועל הענוָה, ועל הכּבוֹד, ועל התּמימוּת, ועל הצניעוּת, ועל האמוּנה, ועל החסד, ועל הרחמים."
"העיר הזאת נתחַבּבה עלי יוֹתר משאָר הערים שקדמו לָה. ולא העיר בּלבד, אֶלָא אנשיה היוֹשבים בּקרבּה. ולא אַנשי אַנטוורפּן כּוּלם, אֶלָא חבוּרת הנוֹדדים שנזדמנה לָנוּ שם. ולא הנוֹדדים עצמם, אלא בּני הנוֹדדים, חברי וחברוֹתי, אשר דבקה נַפשי בּהם."
"כּבר עמדוּ רגלינוּ בחוּצוֹת ניוּ־יוֹרק. לוּלא ידעתּי אֶל־נכוֹן, כּי בּאַמריקה אנחנוּ, היה מַראֵה־עֵינַי מַטעֵני לחשוֹב, כּי שבנוּ לברוֹדי אוֹ ללבוֹב אשר בּגָליציה. אוֹתם היהוּדים, אוֹתן הנשים, אוֹתם הקוֹלוֹת והצוָחוֹת, אוֹתם הרפש וטיט־החוּצוֹת, אשר ראִינוּ שם, אֶלָא שהרעש והשאוֹן גדוֹלים פּה יוֹתר. קוֹל המוֹנה של העיר מנַסר ושוֹקק יוֹתר בּחוּצוֹת. והבּתּים גבוֹהים יוֹתר. גבוֹהים ועצוּמים."