נתן שרנסקי: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 422 בתים ,  לפני 6 שנים
הרחבה
(הרחבה)
(הרחבה)
[[קובץ:Natan Shernasky1.JPG|שמאל|ממוזער|200px|נתן שרנסקי]]
'''[[w:נתן שרנסקי|נתן אנטולי שרנסקי]]''' (ברוסית: '''Натан Щаранский''') (נולד ב־20 בינואר 1948) היההוא יו"ר הסוכנות היהודית, אסיר ציון ומסורב עליה סובייטי, פוליטיקאי ישראלי, אידאולוג מדיני ושר לשעבר.
{{מפריד}}
 
* "אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה ה[[עבדות|משועבד]], כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה." ~ מתוך ספרו "לא אירא רע"
* "להפוך לאלוף העולם בשחמט. מילדותי היתה זאת משאת נפשי, אבל מעולם לא היה לי זמן: לימודים, [[אהבה]], מאבקים עם הקג”ב. כאן, בצינוק, יש לי את כל הזמן שבעולם. סוף סוף אני מבין למה למדתי לשחק בלי לוח, ועוד עם כמה יריבים במקביל."
* "לראות את האירוני והמגוחך כל כך ביקום המשונה שלתוכו הוטלת. את אנשי הקג”ב הנלעגים ואת חוקי הכלא האבסורדים. צריך לדעת לצחוק – עליהם, על עצמי, על הכל. ואם אתה מצליח, אתה פתאום מגלה שהצינוק הוא לא מקום כזה רע, שהוא אפילו טוב להגשמה עצמית."
* "באחד הימים מסר השכן שלי לתא הסמוך, יוסף מנדלביץ', כי מחר יום העצמאות. החלטנו, [[ציונות|ציונים]] גאים שכמונו, שאין יותר מתאים מתא בכלא הסובייטי לעריכת טקס יום עצמאות, ובעברית כמובן. ביום המיועד ובשעה שקבענו, הוצאנו שנינו את המים מהאסלה, דחפנו את הראש פנימה וערכנו טקס חגיגי. נשאנו נאומים נלהבים ומלאי פאתוס, יוסף בעברית היפהפיה שלו, אני בעברית הרצוצה שלי, על גאולת ישראל ושיבת העם לארצו. מאז כבר הספקתי להשתתף כשר בממשלת ישראל בטקסים רבים לכבוד יום העצמאות, אך הטקס הזה, כשראשי תקוע בתוך שירותים, היה המשמעותי מכולם."
* "נסעתי עם אביטל לביקור ברוסיה, לראשונה מאז שחרורי. לאחר פגישות העבודה והטקסים הרשמיים, הציעו מארחיי, כמקובל בקבלת אורחים חשובים מחו”ל, לבקר ב[[W:תיאטרון בולשוי|תיאטרון בולשוי]]. סירבתי בנימוס להצעה ובמקום זה ביקשתי לבקר בכלא לפורטובו, שם העברתי שנה וחצי וממנו החל מסעי הארוך. הצינוק הראשון שלי, האוניברסיטה של חיי."

תפריט ניווט