חיותה דויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הרחבה
שורה 13: שורה 13:
* "אישור מחודש ל[[חיים]], ל[[שמחה]] הבסיסית שבהיות כאן ועכשיו, בעולם הזה, למרות הכל."
* "אישור מחודש ל[[חיים]], ל[[שמחה]] הבסיסית שבהיות כאן ועכשיו, בעולם הזה, למרות הכל."
* "טמונה ביצירת הדרמה ובצפייה בה הזדמנות פז. היא יכולה להפוך לחדר־כושר מוסרי שבו מתאמנים עוד ועוד, מותחים את שרירי האמפתיה, עובדים על הגמשת נקודת המבט."
* "טמונה ביצירת הדרמה ובצפייה בה הזדמנות פז. היא יכולה להפוך לחדר־כושר מוסרי שבו מתאמנים עוד ועוד, מותחים את שרירי האמפתיה, עובדים על הגמשת נקודת המבט."
* "ה[[ספר]]ים שקראתי כל חיי עשו את מי שאני. הזהות [[עולם|האוניברסלית]] [[יהדות|והיהודית]] שלי, שתיהן, עוצבו על ידי מילים ועל ידי טקסטים."


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־04:11, 3 באוגוסט 2016

"ניצחון לרוחו של האדם."

חיותה דויטש (נולדה ב-17 בספטמבר 1960) היא סופרת ועיתונאית ישראלית.


  • "כולנו נמות יום אחד, יודעים הרופאים, האחיות, המתלמדים, השאלה היא איך או מתי. והאם זה יקרה במשמרת שלנו. הם, למעשה, נאבקים על דחייה של גזר הדין. ניצחונותיהם הם ניצחונות קטנים, זמניים. ובכל זאת, ניצחון לרוחו של האדם, למאמציו העילאיים לגבור על הטבע בעזרת מדע הרפואה."
  • "אחד הקונפליקטים הקבועים בהתמודדות עם המוות והמחלה היא השאלה עד כמה להילחם, ובאיזה מחיר, ועד כמה להרפות."
  • "התמודדות עם הכאב, הייסורים והאובדן שאחרי מותו של אדם קרוב."
  • "הדרך הראשונה להתמודדות עם אסון נורא היא – בריחה. יש סוגים רבים של בריחות... בריחה אל השקט, שיאפשר, אולי, מנוחה והשלמה. יש גם בריחה הפוכה, אל הרעש."
  • "סיפורים, אהבה, מוזיקה – אלו הם הדרכים שמציע ספר אחד להתמודדות עם המוות."
  • "הלבוש החיצוני, לא משנה עד כמה רחוק הוא מאישיותך הפנימית, משפיע עליך בסופו של דבר. המסגרת יוצרת תוכן, הכלים משפיעים על התוך."
  • "אין לי כוח לכל העצב הזה. שאני מעדיפה לפגוש אותו במלואו רק כשאין ברירה. כשלא עלינו, הוא מתרחש בחיים."
  • "הפרדה בין המציאות לבין סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו עליה, רובם מחשבות שווא מייסרות ומכאיבות."
  • "אישור מחודש לחיים, לשמחה הבסיסית שבהיות כאן ועכשיו, בעולם הזה, למרות הכל."
  • "טמונה ביצירת הדרמה ובצפייה בה הזדמנות פז. היא יכולה להפוך לחדר־כושר מוסרי שבו מתאמנים עוד ועוד, מותחים את שרירי האמפתיה, עובדים על הגמשת נקודת המבט."
  • ספרים שקראתי כל חיי עשו את מי שאני. הזהות האוניברסלית והיהודית שלי, שתיהן, עוצבו על ידי מילים ועל ידי טקסטים."

ראו גם

קישורים חיצוניים