שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 12,899 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
עריכה נרחבת, ויקיזציה
[[קובץ:Denkmal Samuel Agnon Bad Homburg.jpg|ממוזער|246פיקסלים|"לימדתני כיצד צריך [[אדם]] לדבר."]]
{{עריכה}}
'''[[W:תהלה (נובלה)|תהִלה]]''' היא נובלה מאת [[שמואל יוסף עגנון]], המספרת את קורותיה של צדקת[[אישה]] ירושלמית בימי המנדט הבריטי.
{{מפריד}}
 
* "זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה וענוותנית הייתה. אור עיניה חסד ורחמיםו[[רחמים]] וקמטי פניה ברכה ושלוםו[[שלום]]."
* "כל [[אדם]] נועד לו להכיר את מי שיכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזו סיבה יכיר אותו."
* "יום שכזה בחוצה לארץ רואים כיום אביב, [[ירושלים]] שהיא מפונקת שבעה שמונה חדשים בחמה, יום שאין החמה זורחת בכל תקפה דומה כחורף ומתחבאים מפניו בבתים ובחצרות ובכל מקום שיש שם פינת גג."
:* "אבותינו שהיו עושים מצוות הרבה לא היו מפרסמים את המצוות, אנו שאנו ממעטים במצוות, מצוה לפרסם כל מצוה שעושים, כדי שישמעו אחרים וילמדו ממעשינו." עכשיו בני לך אצל הרבנית ותראה כמה מחממת המצוה שעשית."
* "ושם בחוצה לארץ אומרים שארץ ישראל ארץ חמה. חמה היא לרשעים בגיהנום." (הרבנית)
* "באמת אין לבקש מן המחדשים שיהו עושים מעשים גמורים, דיים שהם מראים פנים כאילו עושים." (הרבנית)
* "עד שלא תבוא הנחמה, תצא הנשמה." (הרבנית)
* "מרובים ענייניו של אדם, ואלמלי באנו לספר אין הפה מספיק. ברם כל שהוא ענין לזקנה כדאי לספר."
* "לא כל הזקנות שוות. זו שהראתה לי את ביתו של אותו חכם נוחה לכל אדם וזו ששיגרתי לה תנור אינה נוחה אפילו למי שמבקש טובתה."
* "כבר יצא רוב החורף ונראו ניצני האביב. השמים עמדו בטהרם והאדמה נתערטלה מעגמימותה. החמה שיחקה ברקיע והעיר צפה באורה. ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים. הוי צרות רבות ורעות באו עלינו, ממש עד שהראשונה פקודה שנייה ממהרת לבוא." (ע"פ סנהדרין צ"ז: "וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות; עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא.")
* "גלגל עינו של אדם מצומצם ואינו יכול להקיף עירו של הקדוש ברוך הוא."
* "אמרתי לה, נסתלקה שמחתך. שהתה שעה קלה והשיבה לי, כן בני שמחה הייתי ועכשיו איני שמחה. עם שהיא מדברת חזרו והבהיקו פניה. הגביהה עיניה כלפי מעלה ואמרה, ברוך אלהים[[אלוהים]] שהסיר יגוני מאתי. "
* "ירושלים מתוך שעיניה צפויות לכל ישראל, כל שבא לכאן נחקק בלבנו ואין אנו שוכחים אותו." (תהלה)
* "אפשר שאקפיד שלימדתני כיצד צריך אדם לדבר. הרי מקרא מלא הוא, אשרי איש שלא ישכחך."
*" מצוות לאו להתבייש ניתנו." (תהלה, ע"פ "מצוות לאו ליהנות נתנו" בעירובין ל"א, ע"א)
* "שמאריכין לו לאדם ימיו ושנותיו זוכה ורואה דברים הרבה, גם טובים וגם טובים מהם."
: "אבותינו שהיו עושים מצוות הרבה לא היו מפרסמים את המצוות, אנו שאנו ממעטים במצוות, מצוה לפרסם כל מצוה שעושים, כדי שישמעו אחרים וילמדו ממעשינו. עכשיו בני לך אצל הרבנית ותראה כמה מחממת המצוה שעשית."
* "הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור."
* "באמת אין לבקש מן המחדשים שיהו עושים מעשים גמורים, דיים שהם מראים פנים כאילו עושים." (הרבנית)
* "מיחושי מיחושי, אני מבקשת להסיח דעתי מהם והם אינם מסיחים דעתם ממני. (הרבנית, 16)"
* "התנור לפי הדור והדור לפי התנור." (הרבנית)
* "אמרה היא, לא הספיק מנקה הארובות להכנס לתוך הארובה וכבר פניו מפוייחות. עדיין לא ישבת וכבר עמדת לילך. חפזון זה למה?" (הרבנית, 17)
* "מרובים ענייניו של אדם, ואלמלי באנו לספר אין הפה מספיק. ברם כל שהוא ענין לזקנה כדאי לספר."
* כשאני אומרת רבנים, לרבנים ממש נתכוונתי, ולא לאותם שבכאן שלובשים איצטלא דרבנן וקוראים להם רבנים. אוי עולם עולם, אתה שקר וכל מה שבך שוא ושקר. (הרבנית, 17)"
* "ערב ראש חודש הלכתי אצל הכותל המערבי, כדרך שאנשי ירושלים נוהגים, שבערבי ראשי חדשים באים להתפלל אצל הכותל המערבי. "
* "דבר טוב יש בתיירים, שמתוך שאנו מראים להם אף אנו רואים. "
* "כבר יצא רוב החורף ונראו ניצני האביב. השמים עמדו בטהרם והאדמה נתערטלה מעגמימותה. החמה שיחקה ברקיע והעיר צפה באורה. ואלמלא הצרות שתקפו אותנו היינו שמחים. הוי צרות רבות ורעות באו עלינו, ממש עד שהראשונה פקודה שנייה ממהרת לבוא." (ע"פ סנהדרין צ"ז: "וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות; עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבוא.")
* המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מחדש בכל שעה את עירו. בתים חדשים אינם נבנים, נטיעות חדשות אינן ניטעות, אבל ירושלים עצמה מתחדשת והולכת. "כל אימת שאני נכנס לעיר דומה היא עלי כחדשה. איני יודע מה חידושיה. יבואו המפרשים הגדולים ויפרשו לנו. (19)"
* "ברחבה שלפני הכותל בסוכת שוטרי המנדט ישבו להם שוטרי המנדט כדי שיראו שאין שמירה למתפללים אלא הם. רואים זאת מחרחרינו ומחרחרים. מתכנפים המתפללים ונדחקים לאבני הכותל. מהם בוכים מהם תוהים. ואתה ה' עד מתי? כבר ירדנו למדרגה התחתונה ואתה שוהה לגאולנו."
* "ביתו פשוט וכליו פשוטים ואילו חכמתו מרחיבה והולכת, כגוונים אלו שנראים מן החלון ולמעלה על הרי ירושלים."
* "מצאתי לי פיסת מקום אצל הכותל. פעמים עמדתי בין המתפללים ופעמים בין התוהים. תוהה הייתי על אומות העולם. לא דיים שטורדים אותנו מכל הארצות, אלא שטורדים אותנו אף בביתנו."
* "לשעבר שהיתה עשירה עשתה צדקה בממונה ועכשיו שלא נשתייר לה אלא שירי שיירים כדי מזונותיה המצומצמים עושה היא צדקה בגופה. (חכם ירושלמי, ור' ירושלמי פאה ט"ו, ג': "הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו". 21)
* "קרבתי אצלה ואמרתי לה, יפה כח עיניך מכל הבטחותיה של אנגליא, שאילו אנגליא נתנה לנו דקלרציא של בלפור ומשלחת בנו את פקידיה לבטלה, ואַת זקנתי נתת עיניך באותו רשע ובטלת את מזימותיו הרעות. ענתה ואמרה לי, אל תאמר כן, גוי טוב הוא, שראה בצערי והחזיר לאותה עניה את שרפרפה."
* "אחר שעה קטנה נמצאתי בביתה של תהלה ומצאתיה יושבת סמוכה לשולחן וכל עצמה כאילו המתינה לי. חדרה קטן וקירותיו מעובים ותקרתו מקומרת כחדרי ירושלים של הדורות שעברו."
* "אמרתי לה, נסתלקה שמחתך. שהתה שעה קלה והשיבה לי, כן בני שמחה הייתי ועכשיו איני שמחה. עם שהיא מדברת חזרו והבהיקו פניה. הגביהה עיניה כלפי מעלה ואמרה, ברוך אלהים שהסיר יגוני מאתי. "
* "נשתנו העתים שהיינו משובעים בזמן ושמחנו להוציא שעה יתירה מתוך שיחה. עכשיו הכל בהולים, הכל ממהרים ורצים. מרגילים עצמם לרוץ, שאם יזכו ירוצו לקראת המשיח. (תהלה, 22)"
* אמרתי לה, מפני מה היית שמחה ואחר כך עצובה ועכשיו שוב את שמחה. אמרה בלשון חיבה, אם אין אתה מקפיד אומר לך, לא כך היית צריך לשאול, אלא במה זכית שהסיר אלקים את יגונך. שהשם יתברך הכל שווה בעיניו, כשמחה כעצבות. אמרתי לה, אפשר שאקפיד שלימדתני כיצד צריך אדם לדבר. הרי מקרא מלא הוא, אשרי איש שלא ישכחך. (12)
* "אם אתה שמח אף אני [[שמחה]]. אני שמחה שמצאתי אדם שמוכן לעשות לי טובה, אתה על שום מה אתה שמח?" (תהלה, 23)
* הצצתי עליה והרהרתי, מהיכן באים לידי הכנעה שכזו. חשבתי בדורות הראשונים שהיו מלאים מידות טובות. דיברתי עמה בדורות שעברו ואמרתי לה, יותר ממה שאמרתי ראית בעיניך. ענתה ואמרה, כשמאריכין לו לאדם ימיו ושנותיו זוכה ורואה דברים הרבה, גם טובים וגם טובים מהם. (13)
* "ישבתי והבטתי עליה והקפתי בעיני כל קמט וכל חריץ שבפניה. כמה הרפתקאות עברו עליה. רגילה היא לומר שראתה דברים טובים וגם דברים טובים מהם." כפי ששמעתי אני לא טובים הם הדברים. עליה אמר החכם, צדיקים אבלם בלבם וצהלה על פניהם. (25)
* כשהייתי תינוקת פטפטנית הייתי. ממש מקימה ועד לשכיבה לא פסק פטפוט מפי. היה זקן אחד בשכנותי. אמר לאותם שהיו שמחים על פטפוטי, חבל על תינוקת זו, אם היא מבזבזת על דבריה בילדותה, מה ישתייר לה לזקנתה. נפל עלי פחד ויראתי שמא למחר אני אילמת. לימים ירדתי לסוף דעתו של הזקן, שלא יוציא אדם בזמן מועט מה שנקצב לו לכל ימי חייו. הרגלתי עצמי לבדוק כל מלה אם צריכה שתיאמר ונהגתי קימוץ בדיבור. ומתוך שנהגתי קימוץ בדיבור נשתייר לי אוצר של דיבורים. האריכו לי שנותי עד שאגמור אותם הדברים שקצובין לי. (תהלה, 13)
* "טוב היה אילו ניתנה לי חכמה[[חוכמה]] במקום גבורה, אלא אל דעות ה' ואינו נזקק לדעתן של בריותיו לומר לו מה טוב. (תהלה, 34)"
* בתים שלא פסקו מהם תורה ותפילה וצדקה עכשיו ערביים וחמורים מכרכרים בהם. (תהלה, 14)
* "עמדה ונטלה את הכד שעל גבי השולחן והגביהתו כלפי מעלה ודיברה כמין שיר, אטול את המכתב, ואשים אותו בכד, ואטול חומר חותם, ואחתום את הכד, ואקח עמי את הכד עם המכתב." (תהלה, 35-36)
* אמרתי לה, הטובה האמיתית מהי? חייכה ואמרה, אי לך בני שאתה שואל כך, לא קרית, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, ואיזו הן חצרותיו של הקדוש ברוך הוא, חצרות אלקינו בתוככי ירושלים. (14)
* דרך הילוכה הביטה בעינים טובות על כל מקום שעברנו ועל כל אדם שעבר עלינו."
* דרכם של בני אדם כשהם מזכירים את ירושלים מוסיפים ואומרים עיר הקודש, אני כשאני אומרת ירושלים איני מוסיפה מלה. שקדושתה בשמה, בשמה עצמו. (תהלה, 14)
* בתים שנבנו בדמעותיהם של אבות הבנים מניחים אותם. (תהלה, 15)
* שוב מפטפטת אני ומקרבת את קצי. (תהלה, 15)
* ראשי ראשי, אם מכאובי לבי לא יוציאוני מן העולם מיחוש ראשי יוציאני מן העולם. (הרבנית, 15-16)
* מיחושי מיחושי, אני מבקשת להסיח דעתי מהם והם אינם מסיחים דעתם ממני. (הרבנית, 16)
* אמרה היא, לא הספיק מנקה הארובות להכנס לתוך הארובה וכבר פניו מפוייחות. עדיין לא ישבת וכבר עמדת לילך. חפזון זה למה? (הרבנית, 17)
* אני איני אוהבת סיפורי מעשיות. מדביקין קורי עכביש לקורי עכביש ואומרים מעשה טרקלין הוא. (הרבנית, 17)
* כשאני אומרת רבנים, לרבנים ממש נתכוונתי, ולא לאותם שבכאן שלובשים איצטלא דרבנן וקוראים להם רבנים. אוי עולם עולם, אתה שקר וכל מה שבך שוא ושקר. (הרבנית, 17)
* השם יתברך שולח רפואתו כל שעה יותר. (תהלה, 18)
* עתידה ירושלים להיות מתרחבת מכל צדדיה עד דמשק, אלא עין שראתה את ירושלים שרויה כולה לפנים מן החומה לא הרגילה לראות כל שנבנה מחוצה לחומות ירושלים כירושלים עצמה. ארץ ישראל כולה קדושה, ואין צריך לומר סביבות ירושלים, אבל לפנים מן החומה מקודש קדושה מעולה. יודעת אני בני שלא אמרתי דבר שאין אתה יודע יפה ממני, אם כן למה אמרתי כל זה, כדי לספר בשבחה של ירושלים. (תהלה, 18)
* הלוא אתם מכירים את התיירים, שוחקים היו עלינו ועל הארץ, כיון שהרחיב לנו המקום קצת בארץ התחילו אף הם באים לראות. וכשהם באים רואים הם אותנו כאילו לא נבראנו אלא לשמשם. ברם דבר טוב יש בתיירים, שמתוך שאנו מראים להם אף אנו רואים. (19)
* המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מחדש בכל שעה את עירו. בתים חדשים אינם נבנים, נטיעות חדשות אינן ניטעות, אבל ירושלים עצמה מתחדשת והולכת. כל אימת שאני נכנס לעיר דומה היא עלי כחדשה. איני יודע מה חידושיה. יבואו המפרשים הגדולים ויפרשו לנו. (19)
* מצאני אותו חכם ומשכני לביתו והרצה לפני כל מה שחידש באותן הימים. ישבנו כמה שישבנו, אני שואל והוא משיב, אני מקשה והוא מתרץ, אני מעמעם והוא מסביר. מה טוב ומה נעים לשבת לפני חכם מחכמי ירושלים וללמוד הימנו תורה. ביתו פשוט וכליו פשוטים ואילו חכמתו מרחיבה והולכת, כגוונים אלו שנראים מן החלון ולמעלה על הרי ירושלים. (19)
* שוממים הרי ירושלים, היכלות ובירניות אין עליהם. מיום שגלינו מארצנו באות האומות בזו אחר זו ומחריבים והולכים. אבל ההרים מתנוססים ברוב הדרם ומחושקים ברקמי גוונים מפוארים בעדי עדיים, וביניהם הר הזיתים, יער צומח עצים אין בו, אבל מעוטף הוא בקברי צדיקים שבחייהם ובמותם כל מעיינם בארץ. (19-20)
* תהלה הוא שם הקודש של תילי. מכאן אתה למד שכבר לפני ארבעה חמשה דורות היו אבותינו קוראים לבנותיהם שמות שדומים כאילו נתחדשו היום. כיוצא בה שם אשתי תחיה, שבוודאי אתה סבור המצאת דור התחיה הוא ובאמת מיסודו של הגאון בעל חידושי הרי"ם הוא... (חכם ירושלמי, 20)
* לשעבר שהיתה עשירה עשתה צדקה בממונה ועכשיו שלא נשתייר לה אלא שירי שיירים כדי מזונותיה המצומצמים עושה היא צדקה בגופה. (חכם ירושלמי, ור' ירושלמי פאה ט"ו, ג': "הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו". 21)
* אחר שעה קטנה נמצאתי בביתה של תהלה ומצאתיה יושבת סמוכה לשולחן וכל עצמה כאילו המתינה לי. חדרה קטן וקירותיו מעובים ותקרתו מקומרת כחדרי ירושלים של הדורות שעברו. ואלמלא מטה קטנה שבפינת החדר וכד של חרס שעמד על השולחן הייתי מדמה את חדרה לחדר תפילה. אף כליו המועטים, מנורת נחושת קלל [ארד, ברונזה] ונטלא של נחושת ומנורת הנחושת של כמה קנים שנשתלשלה מן התקרה ולמטה וכן השולחן שהיו מונחים עליו סידור וחומש ועוד ספר השרו על החדר מעין חנו של חדר תפילה. (22)
* כל בנות ישראל בנות מלכים הן ואני תהלה לאל חי בת ישראל אני. (תהלה, 22)
* אמרתי לה, עד חצי המלכות. אמרה היא, יפה שהזכרת מלכות, שכל ישראל בני מלכים הם ומעשיהם מעשי מלכות. וכשאדם מישראל עושה טובה לחבירו מעשה מלכות הוא עושה. (22, ע' שבת ס"ז, ע"א; ב"מ קי"ג, ע"ב.)
* נאה ישיבה לדיבור. (תהלה, 22)
* נשתנו העתים שהיינו משובעים בזמן ושמחנו להוציא שעה יתירה מתוך שיחה. עכשיו הכל בהולים, הכל ממהרים ורצים. מרגילים עצמם לרוץ, שאם יזכו ירוצו לקראת המשיח. (תהלה, 22)
* נשתכחה תורתו של אותו זקן שהזהירני מלדבר דברים יתירים. (תהלה, 23)
* אדם עושה מצוה, והמצוה עושה מצוה. (תהלה, 23)
* אם אתה שמח אף אני שמחה. אני שמחה שמצאתי אדם שמוכן לעשות לי טובה, אתה על שום מה אתה שמח? (תהלה, 23)
* לחינם מליזים על הדור הזה שכל חידושים שהוא מחדש אינם אלא להרע. הרי המציאו תנור מטולטל והמציאו מין עט שכזה, ואפשר שהמציאו שאר דברים לתועלת הבריות. מוסיף שנים מוסיף לראות. (תהלה, 23)
* חזקה על סופר, אם לא זכה לכתוב לו ספר תורה מגילה ודאי כתב. (תהלה, 24)
* רואה אתה בני, הקודש ברוך הוא בחסדו מנהג את עולמו בכל דור ודור יפה יותר. (תהלה, 24)
* נתאנחה ואמרה, אילו ידעתי שמחר יבוא משיח הייתי שמחה להתגורר עוד יום בעולם הזה. אבל כשאני מוסיפה ימים ומשיח צדקנו שוהה ואינו בא מה חיי ומה שמחתי. (24)
* וכי לא יפה יותר לבוא לעולם העליון כשכל האיברים שלימים ולהחזיר את הפיקדון כשהוא שלם. איני אומרת שצריכים להרבות בשר, שטורח הוא לנושאי המיטה, מכל מקום איברים שלימים יפים למת. (תהלה, 25)
* ישבתי והבטתי עליה והקפתי בעיני כל קמט וכל חריץ שבפניה. כמה הרפתקאות עברו עליה. רגילה היא לומר שראתה דברים טובים וגם דברים טובים מהם. כפי ששמעתי אני לא טובים הם הדברים. עליה אמר החכם, צדיקים אבלם בלבם וצהלה על פניהם. (25)
* בשעת שיחה אומרת אני ירושלים בלא תוספת כלום, במכתב צריכין להזכיר את קדושתה של ירושלים ולהוסיף בקשה על בניינה . כדי שהקורא יעלה את ירושלים על לבו וידע שהיא זקוקה לרחמים ויתפלל עליה. (תהלה, 25)
* מי יגלה עפר מעיניך אבא שריחקת את שרגא בשביל חסידותו, והרי חתנך שנתת לי במקומו של שרגא עושה מעשה שרגא. אם לא בא הדבר לשם כפרת עון איני יודעת לשם מה הוא בא. (תהלה, 32)
* ואפילו אין זה אלא מקרה הרי יש להרהר בזה. (תהלה, 33)
* כשאדם חסיד אתה יכול למצאו. אם אינו חסיד של רבי זה חסיד הוא של רבי אחר. סתם יהודי אם אין אתה יודע את מקומו היאך אתה יכול למצאו. (תהלה, 34)
* טוב היה אילו ניתנה לי חכמה במקום גבורה, אלא אל דעות ה' ואינו נזקק לדעתן של בריותיו לומר לו מה טוב. (תהלה, 34)
* עמדה ונטלה את הכד שעל גבי השולחן והגביהתו כלפי מעלה ודיברה כמין שיר, אטול את המכתב, ואשים אותו בכד, ואטול חומר חותם, ואחתום את הכד, ואקח עמי את הכד עם המכתב. (תהלה, 35-36)
* דרך הילוכה הביטה בעינים טובות על כל מקום שעברנו ועל כל אדם שעבר עלינו. פתאום עמדה ואמרה, אמור אתה בני היאך מניחים מקומות קדושים שכאלו ויהודים כשרים שכאלו? ועדיין לא ידעתי להיכן הדברים מגיעים. (37)
* אמרה תהלה, יבוא הגואל, יבוא הגואל. והלואי שימהר ויבוא. (38)
* אחר כך אמר, כמה טוב לנו לראותך עמנו כאן, שכל זמן שאנו רואים אותם יש לנו דוגמא של חיים ארוכים, ועכשיו שאת מבקשת להניח אותנו חס ושלום כאילו את נוטלת ממנו הדוגמא. אמרה תהלה, אם עדיין יש לי שנים לחיות הריני נותנן לך ולכל מי שחפץ חיים. (38)
* אמרתי לה, כשאמרת לי לאשר את החוזה את הולכת סבור הייתי לחוזה של ביתך נתכוונת, ולבסוף. נפלה לתוך דברי ואמרה, ולבסוף הלכתי לאשר את החוזה על בית עולמי. הלואי שלא אצטרך לדור שם הרבה ואקום עם כל מתי ישראל. (38)
 
== קישורים חיצוניים ==

תפריט ניווט