ויסטן יו אודן: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
הגהה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:AudenLibraryOfCongress.jpg|ממוזער|128 פיקסלים|"מפתה אותנו לשמוח."]] |
[[קובץ:AudenLibraryOfCongress.jpg|ממוזער|128 פיקסלים|"מפתה אותנו לשמוח."]] |
||
'''[[W:ויסטן יו אודן|ויסטן יו אודן]]''' (באנגלית: '''Wystan Hugh Auden''',{{כ}} 1907 - |
'''[[W:ויסטן יו אודן|ויסטן יו אודן]]''' (באנגלית: '''Wystan Hugh Auden''',{{כ}} 1907 - 1973) הוא משורר [[הממלכה המאוחדת|בריטי]]־[[ארצות הברית|אמריקאי]] שכתב שירים בסגנון המודרני. |
||
==אדם== |
==אדם== |
גרסה מ־00:55, 9 בפברואר 2017
ויסטן יו אודן (באנגלית: Wystan Hugh Auden, 1907 - 1973) הוא משורר בריטי־אמריקאי שכתב שירים בסגנון המודרני.
אדם
- "טעם השמחה שבפה טעים."
- "ההרגל של כאב, בלבול וצער."
- "סוגד לשפה וסולח לכל מי שבזכותה היא חיה."
- "בַּיְּשִׁימוֹן בּוֹ מֻקַּף הַלֵּב תֵּן לְמַעְיָן הַמַּרְפֵּא לְלַבְלֵב."
- "הצללים שהמתינו לעלות למעגל המואר של תודעתו."
- "כל עוד הוא מביט במראה, הוא לא צריך להתמודד, יש לו לפחות חבר דמיוני."
- "קָל הָיָה לְהַבִין אֶת הַשִּירָה אֲשֶר חָצַב; אֶת טִפְּשוּת הֶאָדָם הוּא הִכִּיר כְּכַף יַדּוֹ."
- "אדם הוא יצור יוצר היסטוריה, שאינו יכול לחזור על עברו, אך אינו יכול גם להותיר אותו מאחוריו."
חיים
- "אנו חיים בחופש מתוך צורך."
- "עדיין מפתה אותנו לשמוח שוב."
- "למד את האנשים החופשיים איך לשבח."
- "בעניין הסבל הם לא טעו אף פעם, רבי האמנים: כה היטב הם הבינו את מקומו האנושי; איך הוא נוטל את מקומו בעוד מישהו אחר אוכל או פותח חלון או סתם מהלך לו לאיזה מקום."
נוף
- "עָנָנִים בַּשָׁמַיִם הַמִּשְׁתַּקְפִים בִּרְאִי הַנָּמָל וְכָל הַקַּיִץ דֶּרֶךְ הֲלִיכָתָם הַשְׁלֵוַה שֶׁל הַמַּיִם."
- "בזֶרֶם מַכִּים וְחוֹף חֲלוּקֵי הַאֲבָנִים זוֹחֵל אַחַר הַגַּלִים הַמִּשְׁתַּבְּרִים."
לאומיות
- "בַּחֲלוֹם בַּלָּהָה שֶׁל חֲשֵׁכָה כָּל כַּלְבֵי אֵירוֹפָּה רוֹעֲמִים נְבִיחָה, וְהָאֻמּוֹת הַחַיּוֹת מְחַכּוֹת בְּלִי תּוֹחֶלֶת, כָּל אַחַת בְּשִׂנְאָתָהּ מְבֻדֶּלֶת."
- "אין דבר כזה מדינה, ואף אחד לא יכול להתקיים לבדו."
- "ראיתי ביער ציפורים באילן; מדינאים לא היו להן וזמרו כרצונן."
נאמר עליו
- "אודן היה המשורר כותב האנגלית הראשון שהרגיש בבית במאה העשרים. שירתו קידמה בברכה את כל המצבים המעוּותים של זמנו, את כל מגוון לשונותיו ואירועיו." ~ אדוארד מנדלסון