נפשות מתות: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
הרחבה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:RU014 09.jpg|ממוזער|142 פיקסלים|בול רוסי על הספר "נשמות מתות" (2009)]] |
[[קובץ:RU014 09.jpg|ממוזער|142 פיקסלים|בול רוסי על הספר "נשמות מתות" (2009)]] |
||
'''נפשות מתות''' (ברוסית: '''Мёртвые души''') הוא רומן מאת [[ |
'''נפשות מתות''' (ברוסית: '''Мёртвые души''') הוא רומן מאת [[ניקולאי גוגול]] על אדם ברוסיה הצארית המבקש להתעשר מתרגיל נוכלות. הספר יצא לאור ב־1842. |
||
{{מפריד}} |
{{מפריד}} |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
* "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר." |
* "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר." |
||
* "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים." |
* "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים." |
||
* "לא יפה־תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה." |
|||
* "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם [[שתיקה|שתקן]] ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע." |
* "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם [[שתיקה|שתקן]] ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע." |
||
* "ב[[נימוסים|נימוסיו]] של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה." |
* "ב[[נימוסים|נימוסיו]] של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה." |
גרסה מ־06:30, 7 במרץ 2018
נפשות מתות (ברוסית: Мёртвые души) הוא רומן מאת ניקולאי גוגול על אדם ברוסיה הצארית המבקש להתעשר מתרגיל נוכלות. הספר יצא לאור ב־1842.
- "יער שהתעורר ומצטלצל בקולן של אלפי ציפורים."
- "הטנורים נעמדים על בהונות בתשוקה עזה להפיק צליל גבוה."
- "גיבורנו הרטוב עד העצם והקפוא מקור לא חשב על דבר מלבד המיטה."
- "החלו לדרוש דין־וחשבון ולכעוס על כך שהעניין מסרב להתבהר."
- "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר."
- "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים."
- "לא יפה־תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה."
- "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם שתקן ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע."
- "בנימוסיו של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה."
- "משומקום יופיעו היהירות והפומפוזיות, היא תתחיל להתנהל על פי הוראות ששיננה, תתחיל לשבור את הראש עם מי לדבר, ואיך, וכמה זמן; איך להסתכל ובמי."
נאמר עליו
- "המהירות שבה מתרחש הכול תלויה בהשתלחות המחבר באוזנינו ובעינינו, והשפע המילולי הופך את הפארסה האבסורדית למופלאה." ~ יצחק לאור