הטרילוגיה הניו-יורקית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
מ הגהה
שורה 3: שורה 3:
{{מפריד}}
{{מפריד}}


* "הם לא סיגלו עצמם למציאות החדשה."
* "הם לא [[הסתגלות|סיגלו]] עצמם למציאות החדשה."
* "לכל [[אדם]] יש מילים מסוימות בתוכו."
* "לכל [[אדם]] יש [[מילה|מילים]] מסוימות בתוכו."
* "[[נישואים]] אמיתיים הם תמיד מטורפים."
* "[[נישואים]] אמיתיים הם תמיד מטורפים."
* "ככל שהרחקתי יותר הצטמצמו האפשרויות."
* "ככל שהרחקתי יותר הצטמצמו האפשרויות."
* "הניסיון אינו נרכש אלא על ידי מי שמסוגל לחיות."
* "ה[[ניסיון]] אינו נרכש אלא על ידי מי שמסוגל לחיות."
* "לעולם לא ניתן לטשטש שקר; אפילו האמת אינה מספיקה לשם כך."
* "לעולם לא ניתן לטשטש [[שקר]]; אפילו ה[[אמת]] אינה מספיקה לשם כך."
* "[[ניו יורק]] היתה מרחב שלא ימוצה לעולם, מבוך של מבואות אין קץ."
* "[[ניו יורק]] הייתה מרחב שלא ימוצה לעולם, מבוך של מבואות אין קץ."
* "הפכתי להיות קצר רוח, מרוחק, מסתגר בחדר העבודה הקטן, רוצה להיות לבד."
* "הפכתי להיות קצר רוח, מרוחק, מסתגר בחדר העבודה הקטן, רוצה להיות לבד."
* "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו."
* "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו."
שורה 15: שורה 15:
* "אור אביב יפהפה זרח על אבני המרצפת, פרחים ססגוניים פרחו באדניות על חלונות הבתים."
* "אור אביב יפהפה זרח על אבני המרצפת, פרחים ססגוניים פרחו באדניות על חלונות הבתים."
* "המפתח ל[[חיים|חיינו]]: להפוך לאדונים של המילים שאנו מבטאים, לאלץ את לשוננו להתאים לצרכינו."
* "המפתח ל[[חיים|חיינו]]: להפוך לאדונים של המילים שאנו מבטאים, לאלץ את לשוננו להתאים לצרכינו."
* "יותר מכל הוא אהב לטייל ברגל. כמעט יום יום, בגשם או בשמש, בחום או בקור, היה יוצא מדירתו לטיול רגלי בעיר – ללא כל מטרה, בעצם; הוא הלך לאשר נשאוהו רגליו."
* "יותר מכול הוא אהב לטייל ברגל. כמעט יום יום, בגשם או בשמש, בחום או בקור, היה יוצא מדירתו לטיול רגלי בעיר – ללא כל מטרה, בעצם; הוא הלך לאשר נשאוהו רגליו."
* "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו. בהתמסרו לתנועתם של הרחובות, בצמצמו את עצמו לכדי עין רואה, הצליח להשתחרר מהכורח לחשוב."
* "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו. בהתמסרו לתנועתם של הרחובות, בצמצמו את עצמו לכדי עין רואה, הצליח להשתחרר מהכורח לחשוב."
* "דבר זה, יותר מכל דבר אחר, הביא לו מידה של שלווה, של התרוקנות פנימית נעימה. העולם היה מחוצה לו, מסביבו, לפניו, והמהירות שבהה השתנה הכול ללא הרף מנעה ממנו לתהות על דבר אחד זמן רב מדי. התנועה היתה עיקרו של דבר – להעביר רגל אחת לפני חברתה, להניח לעצמו להיסחף בקצב של גופו שלו. מאחר ששוטט ללא מטרה נעשו כל המקומות שווים זה לזה, ולדידו לא היה כל הבדל אם היה פה או שם."
* "דבר זה, יותר מכל דבר אחר, הביא לו מידה של שלווה, של התרוקנות פנימית נעימה. העולם היה מחוצה לו, מסביבו, לפניו, והמהירות שבה השתנה הכול ללא הרף מנעה ממנו לתהות על דבר אחד זמן רב מדי. התנועה הייתה עיקרו של דבר – להעביר רגל אחת לפני חברתה, להניח לעצמו להיסחף בקצב של גופו שלו. מאחר ששוטט ללא מטרה נעשו כל המקומות שווים זה לזה, ולדידו לא היה כל הבדל אם היה פה או שם."

[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]
[[קטגוריה:יצירות ספרותיות]]

גרסה מ־18:53, 30 באפריל 2018

הטרילוגיה הניו-יורקית (באנגלית: The New York Trilogy) הוא ספר מאת פול אוסטר הכולל שלוש נובלות שתורגמו לעברית ויצאו לאור ב־1990.


  • "הם לא סיגלו עצמם למציאות החדשה."
  • "לכל אדם יש מילים מסוימות בתוכו."
  • "נישואים אמיתיים הם תמיד מטורפים."
  • "ככל שהרחקתי יותר הצטמצמו האפשרויות."
  • ניסיון אינו נרכש אלא על ידי מי שמסוגל לחיות."
  • "לעולם לא ניתן לטשטש שקר; אפילו האמת אינה מספיקה לשם כך."
  • "ניו יורק הייתה מרחב שלא ימוצה לעולם, מבוך של מבואות אין קץ."
  • "הפכתי להיות קצר רוח, מרוחק, מסתגר בחדר העבודה הקטן, רוצה להיות לבד."
  • "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו."
  • "בסיפור בלשי טוב, דבר אינו הולך לאיבוד; אין משפט או מילה שאינם בעלי משמעות."
  • "אור אביב יפהפה זרח על אבני המרצפת, פרחים ססגוניים פרחו באדניות על חלונות הבתים."
  • "המפתח לחיינו: להפוך לאדונים של המילים שאנו מבטאים, לאלץ את לשוננו להתאים לצרכינו."
  • "יותר מכול הוא אהב לטייל ברגל. כמעט יום יום, בגשם או בשמש, בחום או בקור, היה יוצא מדירתו לטיול רגלי בעיר – ללא כל מטרה, בעצם; הוא הלך לאשר נשאוהו רגליו."
  • "כל פעם שיצא לאחד ממסעותיו הרגליים היה חש כאילו השאיר את עצמו מאחוריו. בהתמסרו לתנועתם של הרחובות, בצמצמו את עצמו לכדי עין רואה, הצליח להשתחרר מהכורח לחשוב."
  • "דבר זה, יותר מכל דבר אחר, הביא לו מידה של שלווה, של התרוקנות פנימית נעימה. העולם היה מחוצה לו, מסביבו, לפניו, והמהירות שבה השתנה הכול ללא הרף מנעה ממנו לתהות על דבר אחד זמן רב מדי. התנועה הייתה עיקרו של דבר – להעביר רגל אחת לפני חברתה, להניח לעצמו להיסחף בקצב של גופו שלו. מאחר ששוטט ללא מטרה נעשו כל המקומות שווים זה לזה, ולדידו לא היה כל הבדל אם היה פה או שם."