תמונתו של דוריאן גריי

עטיפת הספר

תמונתו של דוריאן גריי הוא רומן שכתב אוסקר ויילד העוסק בשאלות הנוגעות לחיי האדם, מוסר ואמנות. הספר יצא לאור ב־1890 ועובד גם לסרט קולנוע. (מספרי העמודים הם מהמהדורה העברית שיצאה לאור ב־2006 בתירגומה של ליה נירגד.)

---

• "ניסיון הוא השם שכולנו נותנים לשגיאותינו."
• "יש משהו מגוחך ברגשותיהם של אלה שחדלנו מלאהוב."
• "לרפא את הנפש בעזרת החושים ואת החושים בעזרת הנפש."
• "לעולם אל תישא אישה עם שיער בצבע קש."
• "הבסיס לאופטימיות הוא אימה צרופה."
• "קיימת הנאה בהאשמה עצמית. מרגע שהאשמנו את עצמנו נדמה לנו שלזולתנו אין עוד זכות להאשימנו."
• "ילדים מתחילים באהבת הוריהם. כשהם גדלים הם חורצים משפט עליהם ולפעמים סולחים להם."
• "נשים מתגוננות בהתקפה, והתקפותיהן הופכות לכניעה פתאומית ומוזרה."
• "אני בוחר את חברי לפי מראם החיצוני היפה, את מכריי לפי אופיים הטוב ואת אויבי לפי החוכמה שלהם."
• "לעתים רבות אנו חושבים שאנו עורכים ניסוי באחרים, ולמעשה אנו מנסים את עצמנו."
• "את החטא שחטאנו בעבר בסלידה, נחטא שוב פעמים רבות, ובחדווה."
• "היא הייתה אישה משונה, ושמלותיה נראו תמיד כאילו עוצבו בזעם ונלבשו בסערה."
• "בכנסייה הרי לא חושבים. בישופ בן שמונים ממשיך לומר מה שאמרו לו לומר כשהיה נער בן שמונה־עשרה."
• "ישנם רק שני סוגי אנשים מרתקים באמת - אנשים שיודעים הכול, ואנשים שאינם יודעים דבר."
• "כאשר אנו מאשימים את עצמנו אנו חשים שלאיש מלבדנו אין זכות להאשים אותנו."
• "בעסקיו עם האדם, הגורל לעולם אינו סוגר את החשבון."
• "למדתי לאהוב את החשאיות. נדמה לי שהיא הדבר היחיד שעשוי להפוך את חיינו המודרניים למסתוריים או לנפלאים. המעשה הסתמי ביותר מתמלא קסם אם רק מסתירים אותו. כשאני יוצא מהעיר, לעולם איני אומר לאיש בביתי לאן אני הולך. אילו אמרתי, היתה נגזלת ממני כל ההנאה. הרגל טיפשי, אני מניח, אבל משום־מה הוא מוסיף הרבה רומנטיקה לחיים."
• "אין ספר מוסרי או בלתי מוסרי. ספרים כתובים היטב או כתובים רע, זה הכול." ~ מבוא, עמ' 31
• "האמנות כולה חסרת כל תועלת." ~ מבוא, עמ' 32
• "הדייקנות היא גנב הזמן." ~ לורד הנרי, פרק ראשון
• "הקסם היחיד בנישואים הוא, שהם הופכים את חיי התרמית להכרחיים לגמרי לשני הצדדים. לעולם איני יודע היכן אשתי, ואשתי לעולם אינה יודעת מה אני עושה." ~ לורד הנרי, עמ' 36
• "כל דיוקן שצויר ברגש הוא דיוקן של האמן, לא של הדוגמן. הדוגמן הוא רק מקרה, הזדמנות. לא אותו חושף הצייר. הצייר הוא הנחשף על הבד המצויר." ~ באזיל הולוורד, עמ' 37
• "המצפון והפחדנות הם למעשה היינו הך, באזיל. מצפון הוא השם המסחרי של העסק. זה הכול." ~ לורד הנרי, עמ' 38
• "בימינו, לב שבור מודפס במהדורות רבות." ~ לורד הנרי, עמ' 40
• "אנשים מגזימים כל כך בחשיבותה של הנאמנות! הרי אפילו באהבה, הנאמנות היא רק עניין פיזיולוגי. אין לה כל קשר לרצון שלנו. הצעירים רוצים להיות נאמנים, ואינם מצליחים, הזקנים רוצים לבגוד, ואינם מסוגלים. זה כל מה שאפשר לומר על הנושא." ~ לורד הנרי, עמ' 58
• "אני תמיד אוהב לדעת הכול על החברים החדשים שלי, ושום דבר על חברי הישנים." ~ לורד הנרי, עמ' 64
• "כדי לבחון את המציאות אנחנו צריכים לראות אותה הולכת על חבל. כאשר האמיתות המקובלות נדרשות לתרגילי לוליינות, אנחנו יכולים לשפוט אותן." ~ מר ארסקין, עמ' 68
• "הבעיה היא העבדות, ובתור פתרון אנחנו מנסים לשעשע את העבדים." ~ לורד הנרי, עמ' 68
• מר ארסקין: "... וכעת עליי להיפרד מדודתך המצוינת. מחכים לי ב'אתנאום'. [מועדון יוקרתי בלונדון, שבמקור היו חבריו אנשי ספרות] זו שעת השינה שלנו שם."

לורד הנרי: "כולכם ישנים, מר ארסקין?"

מר ארסקין: "ארבעים גברים, בארבעים כורסאות. אנחנו מתאמנים לקראת הקמתה של אקדמיה אנגלית לספרות." ~ עמ' 71

• "אנשים בימינו יודעים מה מחירו של כל דבר ודבר, אך לעולם אינם יודעים מה ערכו." ~ לורד הנרי, עמ' 75
• "גברים מתחתנים מרוב עייפות, נשים מרוב סקרנות. שני הצדדים מתאכזבים." ~ לורד הנרי, עמ' 75
• "בימינו גובים מאיתנו מחיר מופקע על הכול. עולה בדעתי שהטרגדיה האמיתית של העניים היא שאינם יכולים להרשות לעצמם דבר מלבד סגפנות. חטאים יפים, בדיוק כמו חפצים יפים, הם בגדר מותרות של העשירים." ~ לורד הנרי, עמ' 105
• "חוששני שנשים מעריכות אכזריות - אכזריות בוטה - יותר מכל דבר אחר. החושים שלהן פרימיטיביים להפליא. שיחררנו אותן, ובכל זאת הן ממשיכות להיות שפחות המחפשות אחר אדוניהן." ~ לורד הנרי, עמ' 129
• "היא באמת נפלאה וגדושה בהפתעות. האהבה שלה לבני משפחתה מדהימה ביותר. כשמת בעלה השלישי, שערה הזהיב מרוב צער." ~ לורד הנרי על ליידי נרבורו, עמ' 196