כוכבים בחוץ

עטיפת הספר

כוכבים בחוץ הוא ספר שירים מאת נתן אלתרמן שראה אור בשנת 1938, ונחשב בעיני רבים כפסגת יצירתו.

מתוך הספר

• "גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת."
• "כך נוסע הזמן. הוא יקר ושביר. הובילוהו לאט."
• "לעד לא תעקר ממני, אלוהינו, תוגת צעצועיך הגדולים."
• "אֵינָם שׁוֹכְחִים אֶת הַחֶסֶד שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה אַחַת."
• "עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב."
• "לחייו ולמותו את הזמר אשאיר."
• "לְךָ עֵינַי הַיּוֹם פְּקוּחוֹת כְּפִתְאוֹמַיִם."
• "אל תכבי את העבר, נרו יחיד כה ורפה."
• "אינני רוצה לכתוב אליהם. רוֹצֶה בְּלִבָּם לִנְגֹּעַ."
• "שותק ונכרי, בחדרך השלו, אחכה לך כמו נעליך."
• "בחדרי העולם הגדולים, הריקים, גם צחוקך יבהל מעצמו."
• "הערב הנודד אל ההרים פנה. שעת הפרידות, מה קדושה את!"
• "להביט לא אחדל, ולנשום לא אחדל וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת."
• " כי יש תבל רבה... ושיר עלמה בשער עוד מרנין אותה."
• "הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה, הדממה הזאת היא שלך."
• "בנגון דומיות ושמיים העיר עד עיניה מוצפת. איך אצא לעבור לבדי בשקיפות המבול השקט?"
• "עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא, וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ, וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר־אֹרַח."
• "באור ובגשם העיר מסורקת, היפה באמת - היא תמיד ביישנית, אלך נא היום, עם בתי הצוחקת, בין כל הדברים שנולדו שנית."
• "'עוֹד אָבוֹא אֶל סִפֵּךְ בְּעֵינַיִם כָּבוֹת. עוד אצניח אלייך ידיים. עוד אומר לך את כל המילים הטובות, שישנן, שישנן עדיין."
• "הרחק לגובה, בנהימה מורעבת, עיר אשר עיניה זוהב מצופות, מיתאדה בזעם, בתימרות האבן, של המגדלים והכיפות."
• "כי סערת עליי, לנצח אנגנך. שווא חומה אצור לך. שווא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואל גנך."

נאמר עליו

• "אלתרמן ביקש להופיע הופעה מקובצת ראשונה לא כיוצרם של שירים בודדים, טובים יותר או פחות, אלא כיוצרו של עולם שירי שלם, המבוסס על התאמות וניגודים, על הַקְבלות ועל עימותים, על מוטיבים ועל דמויות, שהיחסים שביניהם היו חשובים לו לא פחות מהם עצמם." ~ דן מירון
• "זו שירה מודרניסטית וסימבוליסטית רבת־יופי, המציגה קלידוסקופ צבעוני של מראות מרהיבים, עטורה להטוטי לשון וזיקוקים של דימויים ומטפורות, חריזה וירטואוזית, ריתמוס מהפנט ומשקלים הבנויים לתלפיות." ~ חגי רוגני
• "אין כמו שירי 'כוכבים בחוץ' כדי להבהיר ובעיקר כדי להמחיש מהי לשון פיגורטיבית וכיצד היא אומרת את דברה באמצעות הדימויים והמטפורות. בספרות, בניגוד לחיים, תפקידם של הדימויים והמטפורות אינו לפשט ולהבהיר את המתואר, אלא דווקא לסבך, להקשות, לעכב את הקליטה. לגרום לקורא להתבונן במראות היומיומיים, בדברים המוכרים, ולראותם לפתע באור חדש, כאילו ראה אותם בפעם הראשונה." ~ גוני בן-ישראל

ראו גם

• שמחת עניים

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: כוכבים בחוץ, נתן אלתרמן