ז'ואן מרגריט: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Margarit.jpg|ממוזער| |
[[קובץ:Margarit.jpg|ממוזער|142 פיקסלים|"העבר הוא חגיגה."]] |
||
'''[[W:ז'ואן מרגריט|ז'ואן מרגריט]]''' (בספרדית: '''Joan Margarit''') (נולד ב־1938) הוא משורר שכתב בספרדית ובקטאלנית. |
'''[[W:ז'ואן מרגריט|ז'ואן מרגריט]]''' (בספרדית: '''Joan Margarit''') (נולד ב־1938) הוא [[שירה|משורר]] שכתב בספרדית ובקטאלנית. |
||
{{מפריד}} |
{{מפריד}} |
||
שורה 9: | שורה 9: | ||
* "היום חש שאלה היו רק אחת מהמצאותיו." |
* "היום חש שאלה היו רק אחת מהמצאותיו." |
||
* "אם תביט בי מאחור, אולי יתעורר בה אמון." |
* "אם תביט בי מאחור, אולי יתעורר בה אמון." |
||
* "לא קראתי אותם, אבל הם היו לי לחברה." |
* "לא [[קריאה|קראתי]] אותם, אבל הם היו לי לחברה." |
||
* "אני מנסה להרגיל את עיניי לחשכה החדשה הזו." |
* "אני מנסה להרגיל את עיניי לחשכה החדשה הזו." |
||
* "ה[[אהבה]] סופסוף מתפייסת עם ה[[תבונה]]." |
* "ה[[אהבה]] סופסוף מתפייסת עם ה[[תבונה]]." |
||
שורה 15: | שורה 15: | ||
==נאמר עליו== |
==נאמר עליו== |
||
* "שיריו של מרגריט מצטיינים בצלילותם, בישירותם ובדייקנותם. הם לעתים קרובות אישיים מאוד, מעוגנים בסיטואציות אנושיות שקל מאוד לעקוב אחרי הגיונן הפנימי." ~ [[ |
* "שיריו של מרגריט מצטיינים בצלילותם, בישירותם ובדייקנותם. הם לעתים קרובות אישיים מאוד, מעוגנים בסיטואציות אנושיות שקל מאוד לעקוב אחרי הגיונן הפנימי." ~ [[אלי הירש]] |
||
{{מיון רגיל:מרגריט, ז'ואן}} |
{{מיון רגיל:מרגריט, ז'ואן}} |
גרסה מ־17:21, 6 בדצמבר 2018
ז'ואן מרגריט (בספרדית: Joan Margarit) (נולד ב־1938) הוא משורר שכתב בספרדית ובקטאלנית.
- "זמן העצבות המגוננת."
- "לחיות פירושו לבקש נחמה."
- "לא היה דבר זולת עיר בלילה."
- "מבטי מחליק על שדיה, על בטנה."
- "היום חש שאלה היו רק אחת מהמצאותיו."
- "אם תביט בי מאחור, אולי יתעורר בה אמון."
- "לא קראתי אותם, אבל הם היו לי לחברה."
- "אני מנסה להרגיל את עיניי לחשכה החדשה הזו."
- "האהבה סופסוף מתפייסת עם התבונה."
- "אהבה פירושה להביט עכשיו מהחלונות, שהרי העבר הוא חגיגה."
נאמר עליו
- "שיריו של מרגריט מצטיינים בצלילותם, בישירותם ובדייקנותם. הם לעתים קרובות אישיים מאוד, מעוגנים בסיטואציות אנושיות שקל מאוד לעקוב אחרי הגיונן הפנימי." ~ אלי הירש