אדם סמית: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־05:39, 21 בינואר 2019

אדם סמית (באנגלית: Adam Smith) (יוני 1723 - 17 ביולי 1790), פילוסוף וכלכלן סקוטי.

מתוך ספריו

עושר העמים (1776)

"כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור." ~ ספר רביעי, פרק שני, עמודים 488-489.
- המקור האנגלי: As every individual, therefore, endeavours as much as he can both to employ his capital in the support of domestic industry, and so to direct that industry that its produce may be of the greatest value; every individual necessarily labours to render the annual revenue of the society as great as he can. He generally, indeed, neither intends to promote the public interest, nor knows how much he is promoting it. By preferring the support of domestic to that of foreign industry, he intends only his own security; and by directing that industry in such a manner as its produce may be of the greatest value, he intends only his own gain, and he is in this, as in many other cases, led by an invisible hand to promote an end which was no part of his intention. Nor is it always the worse for the society that it was no part of it. By pursuing his own interest he frequently promotes that of the society more effectually than when he really intends to promote it. I have never known much good done by those who affected to trade for the public good. It is an affectation, indeed, not very common among merchants, and very few words need be employed in dissuading them from it.
"המדינאי שינסה להורות לאנשים פרטיים באיזה אופן עליהם להשתמש בהונם לא רק שיעמיס על עצמו עבודה מיותרת לחלוטין, אלא גם ייקח לעצמו סמכות שאין למוסרה לא רק לאדם בודד כלשהו, אלא גם לא למועצה או סנט, ושתהיה מסוכנת יותר מכל בידיו של אדם שטיפשותו ויומרתו מגיעים עד כדי כך שהוא מדמיין שהוא מסוגל לבצע פעולה זו... תהיה זו רגולציה חסרת ערך או מזיקה."
"כמעט תמיד, אנשים עוזרים זה לזה, אך לא מתוך טוב לב בלבד."
"אין אנו יכולים לצפות לארוחת ערב בהסתמך על טוב לבם של האופה, של מבשל השיכר ושל הקצב, אלא בהסתמך על תועלתם לעצמם." ~ ספר ראשון, פרק שני, עמוד 19
- המקור האנגלי: It is not from the benevolence of the butcher, the brewer, or the baker that we expect our dinner, but from their regard to their own interest.
"יש שיאמרו שכל המונע אנשים פרטיים מלקבל תשלום בשטרי חוב של בנקאי בכל סכום, אם גדול ואם קטן, בזמן שהם עצמם מוכנים לקבלם, פוגע פגיעה ברורה באותה חירות טבעית שתפקידו העיקרי של החוק לתמוך בה, ולא להפר אותה. מבחינות מסוימות, אפשר בוודאי לראות בתקנות אילו פגיעה בחירות הטבעית. אבל אותה חירות טבעית של כמה יחידים, שעלולה לסכן את בטחונה של החברה כולה, חוקיהן של כל הממשלות, החופשיות והעריצות שבהן, צריכים להגביל אותה, והם אכן עושים כן. החובה להקים קירות חוצצים כדי למנוע התפשטותה של דליקה פוגעת בחירות הטבעית ממש כמו תקנות הבנקאות המוצעות כאן".

אדם סמית "עושר העמים" (עמ' 317 בתרגומם של יריב עיטם ושמשון ענבל, הוצאת מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה)

"לייסד אימפריה גדולה במטרה לגדל עם של צרכנים, נראה ממבט ראשון כמתאים לאומה של חנוונים." ~ ספר רביעי, פרק שביעי, עמוד 667
- המקור האנגלי: To found a great empire for the sole purpose of raising up a people of customers, may at first appear a project fit only for a nation of shopkeepers. It is however, a project altogether unfit for a nation of shopkeepers; but extremely fit for a nation whose government is influenced by shopkeepers.
"מי שחושב כי המעבידים אינם מאורגנים, איננו מכיר את העולם ואת הנושא."
"כאשר העובדים מתארגנים, המעבידים קוראים לעזרתם את השופטים."
"מזה זמן רב, סין היא אחת המדינות העשירות, הפוריות, החרוצות והמאוכלסות ביותר שבעולם, אך נראה שהיא קופאת על שמריה." ~ ספר ראשון, פרק שמיני, עמוד 86
- המקור האנגלי: China has been long one of the richest, that is, one of the most fertile, best cultivated, most industrious, and most populous countries in the world. It seems, however, to have been long stationary. Marco Polo, who visited it more than five hundred years ago, describes its cultivation, industry, and populousness, almost in the same terms in which they are described by travellers in the present times.
"דלותו של המעמד התחתון של סין, עולה על זו של הענייה שבארצות אירופה." ~ ספר ראשון, פרק שמיני, עמוד 86
- המקור האנגלי: The poverty of the lower ranks of people in China far surpasses that of the most beggarly nations of Europe.
"אנו חייבים להתייחס בזהירות רבה לכל הצעת חוק שמקורה באנשי עסקים."
"כאשר מלכים ושרים מכריזים כי הם חפצים להגן על המשק הפרטי, זו יהירות ועזות פנים."
"מעבר לנקודה מסוימת, מסים על הצריכה כמוהם כקללה הגורמת לאדמה שלא לתת את יבולה."
"מה שנחשב לזהירות ולתבונה בניהול עסקי המשפחה, אינו יכול להיחשב לשיגעון בניהול עסקי הממלכה."
"הצריכה היא מטרתו של ייצור הסחורות." ספר רביעי, פרק שמיני, עמוד 719
- המקור האנגלי: Consumption is the sole end and purpose of all production; and the interest of the producer ought to be attended to, only so far as it may be necessary for promoting that of the consumer.
"חברה איננה יכולה לשגשג ולהיות מאושרת אם רוב אנשיה סובלים מעוני וממחסור."
"אין זה חסר היגיון שהעשירים יממנו את ההוצאות הציבוריות לא רק באופן יחסי להכנסותיהם, אלא גם מעבר לזאת."
- המקור האנגלי: It is not very unreasonable that the rich should contribute to the public expense, not only in proportion to their revenue, but something more than in that proportion.

תאוריה של הרגש המוסרי (1759)

"מה רב מספרם של בני האדם שבזבזו את כספם על דברים של מה בכך."
"אם כי האדם נחשב לאנוכי מטבעו, קיימת עדות על היותו מעוניין ברווחתו ובאושרו של זולתו."
"הנטייה להעריץ את העשירים ולבוז לעניים... היא מקורה של שחיתותנו המוסרית."

מיוחס

"הגרלות הן מס על הבערות."

קישורים חיצוניים

עושר העמים, הטקסט המקורי, במיזם wikisource

מספר הציטוטים המופיעים בדף זה נמוך לעומת מספר הציטוטים בדפים אחרים. ראו איך אתם יכולים לעזור לוויקיציטוט להרחיב דף זה.

@@ שורה 37: / שורה 37: @@
 * "אם כי האדם נחשב לאנוכי מטבעו, קיימת עדות על היותו מעוניין ברווחתו ובאושרו של זולתו."
 * "הנטייה להעריץ את העשירים ולבוז לעניים... היא מקורה של שחיתותנו המוסרית."
-* "Let us suppose that the great empire of China, with all its myriads of inhabitants, was suddenly swallowed up by an earthquake, and let us consider how a man of humanity in Europe, who had no sort of connection with that part of the world, would be affected upon receiving intelligence of this dreadful calamity. He would, I imagine, first of all, express very strongly his sorrow for the misfortune of that unhappy people, he would make many melancholy reflections upon the precariousness of human life, and the vanity of all the labours of man, which could thus be annihilated in a moment. He would too, perhaps, if he was a man of speculation, enter into many reasonings concerning the effects which this disaster might produce upon the commerce of Europe, and the trade and business of the world in general. And when all this fine philosophy was over, when all these humane sentiments had been once fairly expressed, he would pursue his business or his pleasure, take his repose or his diversion, with the same ease and tranquillity, as if no such accident had happened. The most frivolous disaster which could befall himself would occasion a more real disturbance. If he was to lose his little finger to-morrow, he would not sleep to-night; but, provided he never saw them, he will snore with the most profound security over the ruin of a hundred millions of his brethren, and the destruction of that immense multitude seems plainly an object less interesting to him, than this paltry misfortune of his own. To prevent, therefore, this paltry misfortune to himself, would a man of humanity be willing to sacrifice the lives of a hundred millions of his brethren, provided he had never seen them? Human nature startles with horror at the thought, and the world, in its greatest depravity and corruption, never produced such a villain as could be capable of entertaining it. But what makes this difference? When our passive feelings are almost always so sordid and so selfish, how comes it that our active principles should often be so generous and so noble? When we are always so much more deeply affected by whatever concerns ourselves, than by whatever concerns other men; what is it which prompts the generous, upon all occasions, and the mean upon many, to sacrifice their own interests to the greater interests of others? It is not the soft power of humanity, it is not that feeble spark of benevolence which Nature has lighted up in the human heart, that is thus capable of counteracting the strongest impulses of self-love. It is a stronger power, a more forcible motive, which exerts itself upon such occasions. It is reason, principle, conscience, the inhabitant of the breast, the man within, the great judge and arbiter of our conduct."
 ==מיוחס==