סרן קירקגור: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת ציטוטים מהספר 'אי ציות'
עריכה, הרחבה
שורה 7: שורה 7:
* "קיימות שתי דרכים לטעות: האחת - להאמין במה שלא קיים, והאחרת - לסרב להאמין במה שיש."
* "קיימות שתי דרכים לטעות: האחת - להאמין במה שלא קיים, והאחרת - לסרב להאמין במה שיש."
* "האמת היא מלכודת: אינך יכול להשיגה בלי ליפול לתוכה."
* "האמת היא מלכודת: אינך יכול להשיגה בלי ליפול לתוכה."
* "את החיים אפשר להבין רק לאחור ולחיות רק קדימה."
* "אימא אוהבת מלמדת את הילד ללכת בדד."
* "רוב האנשים הם סובייקטיבים כלפי עצמם ואובייקטיבים כלפי השאר, אבל המשימה המדויקת היא להיות אובייקטיבי כלפי עצמך וסובייקטיבי כלפי כל השאר."
* "רוב האנשים הם סובייקטיבים כלפי עצמם ואובייקטיבים כלפי השאר, אבל המשימה המדויקת היא להיות אובייקטיבי כלפי עצמך וסובייקטיבי כלפי כל השאר."
* "אני משורר, אך אינני רוצה להיות משורר עבור הזולת. אני אוכל את שיריי ואתקיים מהם."
* "אני משורר, אך אינני רוצה להיות משורר עבור הזולת. אני אוכל את שיריי ואתקיים מהם."
* "אנשים דורשים חופש דיבור כפיצוי על חופש המחשבה שממנו הם מעדיפים להימנע."
* "אנשים דורשים חופש דיבור כפיצוי על חופש המחשבה שממנו הם מעדיפים להימנע."
* "ככל שאנו חושבים באופן אובייקטיבי יותר, פחות אנו קיימים."
* "ככל שאנו חושבים באופן אובייקטיבי יותר, כך פחות אנו קיימים."
* "לכל [[אישה]] יש מפתה. אושרה אינו אלא לפגוש בו."
* "תפילה אמיתית אינה זו שבה אלוהים שומע מה שאנו מבקשים, אלא זו שבה מי שממשיך להתפלל שומע את רצונו של אלוהים."
* "תפילה אמיתית אינה זו שבה אלוהים שומע מה שאנו מבקשים, אלא זו שבה מי שממשיך להתפלל שומע את רצונו של אלוהים."
* "לאלוהים יש תשוקה אחת בלבד: לאהוב ולהיות נאהב."
* "לאלוהים יש תשוקה אחת בלבד: לאהוב ולהיות נאהב."
שורה 17: שורה 20:
* "זה נכון מאוד לא להיות מובן. כך יש לנו ערובה נגד כל אי הבנה."
* "זה נכון מאוד לא להיות מובן. כך יש לנו ערובה נגד כל אי הבנה."
* "הנישואים היו ויישארו החשוב במסעי התגליות שאדם לוקח על עצמו."
* "הנישואים היו ויישארו החשוב במסעי התגליות שאדם לוקח על עצמו."
* "לכל [[אישה]] יש מפתה. אושרה אינו אלא לפגוש בו."
* "אימא אוהבת מלמדת את הילד ללכת בדד."
* "עבור האדם, אין בנמצא דבר אציל יותר מאשר לדעת לשמור סוד."
* "עבור האדם, אין בנמצא דבר אציל יותר מאשר לדעת לשמור סוד."
* "ככל שאנו מסתתרים יותר, גוברת אי נעימותנו להיות מופתעים."
* "ככל שאנו מסתתרים יותר, גוברת אי נעימותנו להיות מופתעים."
שורה 31: שורה 32:
* "הבסיס לכל [[דאגה]] ארצית נעוץ בסירובו של האדם לשמוח בחלקו כאדם, בכמיהתו המודאגת לזכות לייחודיות בדרך ההשוואה." ~ מה יגידו שושני השדה
* "הבסיס לכל [[דאגה]] ארצית נעוץ בסירובו של האדם לשמוח בחלקו כאדם, בכמיהתו המודאגת לזכות לייחודיות בדרך ההשוואה." ~ מה יגידו שושני השדה
* "בוודאי מועיל גם להישמע לייעוץ ולתורה של מי שמינית לשמש מורה לבני האדם, יועץ למודאגים. עשה, לפיכך, כי המודאג אמנם ילמד מן המורים שהוסמכו בקדושה: שושני השדה ועוף השמים!" ~ מה יגידו שושני השדה
* "בוודאי מועיל גם להישמע לייעוץ ולתורה של מי שמינית לשמש מורה לבני האדם, יועץ למודאגים. עשה, לפיכך, כי המודאג אמנם ילמד מן המורים שהוסמכו בקדושה: שושני השדה ועוף השמים!" ~ מה יגידו שושני השדה
* "[=על עצמו] כותב הוא כי לעונג לו הדבר, עונג המתעצם והולך, עונג הסופג לתוכו יותר ויותר צידוק, ככל שמועט יותר מספר הרוכשים את כתביו או מעיינים בהם."
* "רק זה אשר טורח – זוכה בלחם, רק זה אשר ידע יאוש ואימה – מוצא מנוחה, רק מי שיורד אל העולם התחתון - מחלץ את האהובים עליו."
* "זה אשר יש לו הערכה של ממש כלפי עצמו ודאגה של אמת לנפשו – יודע שמי שמתקיים על אחריותו שלו, לבדו בכל העולם, מקפיד ומחמיר עם עצמו יותר מנערה החיה בחדר גבירתה."
* "אתה תוחב את האצבע בקרקע להחליט על פי ריחה את טיבה. אני תוחב את האצבע בקיום - אין לו ריח כלל. איפה אני? מי אני? איך הגעתי עד הלום? מהו הדבר הזה שנקרא העולם? מהי מהותו של עולם זה ומה משמעותו? מי פיתה אותי להגיע לכאן ואז עזב אותי? למה שיהיה לי עניין כלשהו בעסק הזה שנקרא 'מציאות'? ואם נדונתי להיות חלק בהצגה, הגידו לי היכן נמצא הבמאי? אני חייב להעיר כמה הערות. רוצה אני עוד עוד שורות טובות יותר. אין במאי? אז בפני מי אוכל להתלונן?" ~ חזרה
* "אתה תוחב את האצבע בקרקע להחליט על פי ריחה את טיבה. אני תוחב את האצבע בקיום - אין לו ריח כלל. איפה אני? מי אני? איך הגעתי עד הלום? מהו הדבר הזה שנקרא העולם? מהי מהותו של עולם זה ומה משמעותו? מי פיתה אותי להגיע לכאן ואז עזב אותי? למה שיהיה לי עניין כלשהו בעסק הזה שנקרא 'מציאות'? ואם נדונתי להיות חלק בהצגה, הגידו לי היכן נמצא הבמאי? אני חייב להעיר כמה הערות. רוצה אני עוד עוד שורות טובות יותר. אין במאי? אז בפני מי אוכל להתלונן?" ~ חזרה


שורה 40: שורה 44:
* "האם לא עלה בדעתך לפעמים, קורא יקר, לפקפק בקביעה הפילוסופית המוכרת שהחיצוני הוא הפנימי ושהפנימי הוא החיצוני?"
* "האם לא עלה בדעתך לפעמים, קורא יקר, לפקפק בקביעה הפילוסופית המוכרת שהחיצוני הוא הפנימי ושהפנימי הוא החיצוני?"
* "אין הספק הזה זר ללבך, וכמו צורה חולפת הוא עלה מדי פעם בדעתך. ספק כזה בא והולך ואין יודעים מניין הוא בא ולהיכן הוא הולך."
* "אין הספק הזה זר ללבך, וכמו צורה חולפת הוא עלה מדי פעם בדעתך. ספק כזה בא והולך ואין יודעים מניין הוא בא ולהיכן הוא הולך."
* " כאשר התבגרתי ופקחתי את עיניי לראות את המציאות, התחלתי לצחוק ולא הפסקתי מאז. ראיתי כי משמעות החיים היא פרנסה, שמטרת החיים היא להיות יועץ, שההנאה העשירה של האהבה היא למצוא בת זוג אמידה, שברכת החברות היא עזרה הדדית בענייני כספים, ש[[חוכמה]] הינה מה שהרוב חושב לחוכמה, שהתלהבות הנה לשאת נאום, שאומץ משמעו להסתכן בקנס של עשרים כתרים, שלבביות הינה לומר 'לבריאות' אחרי הארוחה, שיראת שמים הנה לבוא לכנסייה אחת לשנה. את כל אלו ראיתי וצחקתי."
=== יומנו של מפתה===
=== יומנו של מפתה===
* "לחדור כבחלום לנפשה של נערה זו אמנות. לצאת משם זו יצירת מופת."
* "לחדור כבחלום לנפשה של נערה זו אמנות. לצאת משם זו יצירת מופת."
שורה 53: שורה 57:
* "הוא חי כאילו שום אחריות אינה מוטלת על שכמו, דומה כי אחת היא לו מה ילד יום, ועם כל זה הוא רוכש לו את הזמן ובמחיר יקר ביותר, שכן אין הוא מבצע שום דבר, ולו גם הפעוט ביותר, אלא בכוח האבסורד."
* "הוא חי כאילו שום אחריות אינה מוטלת על שכמו, דומה כי אחת היא לו מה ילד יום, ועם כל זה הוא רוכש לו את הזמן ובמחיר יקר ביותר, שכן אין הוא מבצע שום דבר, ולו גם הפעוט ביותר, אלא בכוח האבסורד."
* "מתוך ויתור אינסופי מיצה האיש את כוס העצב התהומי אשר לחיים... ועם כל זה הוא חש ביטחון בהתענגו על הסופי, כאילו החיים בעולם הסופי היו הדבר הבטוח מכל."
* "מתוך ויתור אינסופי מיצה האיש את כוס העצב התהומי אשר לחיים... ועם כל זה הוא חש ביטחון בהתענגו על הסופי, כאילו החיים בעולם הסופי היו הדבר הבטוח מכל."
• 'חייב האדם לדעת תחילה את עצמו לפני שידע משהו אחר. אך ורק אחרי שהאדם הבין את פנימיותו והכיר את דרכו – יוכל להגיע לחיי שלוה ומשמעות עמוקה' [עמ' י, מתוך יומן אישי]
• ' [=על עצמו] כותב הוא כי לעונג לו הדבר, עונג המתעצם והולך, עונג הסופג לתוכו יותר ויותר צידוק, ככל שמועט יותר מספר הרוכשים את כתביו או מעיינים בהם' [עמ' 5]
• 'רק זה אשר טורח – זוכה בלחם, רק זה אשר ידע יאוש ואימה – מוצא מנוחה, רק מי שיורד אל העולם התחתון - מחלץ את האהובים עליו' [עמ' 23]
• 'זה אשר יש לו הערכה של ממש כלפי עצמו ודאגה של אמת לנפשו – יודע שמי שמתקיים על אחריותו שלו, לבדו בכל העולם, מקפיד ומחמיר עם עצמו יותר מנערה החיה בחדר גבירתה' [עמ' 81]


==העת הזאת (1846)==
==העת הזאת (1846)==
שורה 70: שורה 70:
* "משקפיים מסתירים דברים רבים; אפילו דמעות בעיניים."
* "משקפיים מסתירים דברים רבים; אפילו דמעות בעיניים."
* "[[אהבה]] היא הדבר היחיד שאני מומחה בו. רק תנו לי אובייקט לאהבתי. אך הנה אני עומד כאן כמו קַשָּת, שקשתו מתוחה עד לקצה קצה, ומתבקש לקלוע במטרה הנמצאת חמישה צעדים לפניו."
* "[[אהבה]] היא הדבר היחיד שאני מומחה בו. רק תנו לי אובייקט לאהבתי. אך הנה אני עומד כאן כמו קַשָּת, שקשתו מתוחה עד לקצה קצה, ומתבקש לקלוע במטרה הנמצאת חמישה צעדים לפניו."
* "חייב האדם לדעת תחילה את עצמו לפני שידע משהו אחר. אך ורק אחרי שהאדם הבין את פנימיותו והכיר את דרכו – יוכל להגיע לחיי שלוה ומשמעות עמוקה."


==נאמר עליו==
==נאמר עליו==

גרסה מ־15:48, 9 בפברואר 2020

סֶרְן קִירְקֶגוֹר

סֶרְן קִירְקֶגוֹר (בדנית: Søren Aabye Kierkegaard)‏ (5 במאי 1813 - 11 בנובמבר 1855), פילוסוף דני הנחשב לאבי האקזיסטנציאליזם.

אימרותיו

  • "הסובייקטיביות היא האמת."
  • חיים אינם בעיה שצריכה לבוא על פתרונה, אלא מציאות שבה צריך להתנסות."
  • "קיימות שתי דרכים לטעות: האחת - להאמין במה שלא קיים, והאחרת - לסרב להאמין במה שיש."
  • "האמת היא מלכודת: אינך יכול להשיגה בלי ליפול לתוכה."
  • "את החיים אפשר להבין רק לאחור ולחיות רק קדימה."
  • "אימא אוהבת מלמדת את הילד ללכת בדד."
  • "רוב האנשים הם סובייקטיבים כלפי עצמם ואובייקטיבים כלפי השאר, אבל המשימה המדויקת היא להיות אובייקטיבי כלפי עצמך וסובייקטיבי כלפי כל השאר."
  • "אני משורר, אך אינני רוצה להיות משורר עבור הזולת. אני אוכל את שיריי ואתקיים מהם."
  • "אנשים דורשים חופש דיבור כפיצוי על חופש המחשבה שממנו הם מעדיפים להימנע."
  • "ככל שאנו חושבים באופן אובייקטיבי יותר, כך פחות אנו קיימים."
  • "לכל אישה יש מפתה. אושרה אינו אלא לפגוש בו."
  • "תפילה אמיתית אינה זו שבה אלוהים שומע מה שאנו מבקשים, אלא זו שבה מי שממשיך להתפלל שומע את רצונו של אלוהים."
  • "לאלוהים יש תשוקה אחת בלבד: לאהוב ולהיות נאהב."
  • "אין אנו יכולים להבין את החיים אלא כשאנו מהרהרים בעבר. אין אנו יכולים לחיות אלא כשאנו צופים כלפי העתיד."
  • שנאה היא אהבה שאבדה."
  • "זה נכון מאוד לא להיות מובן. כך יש לנו ערובה נגד כל אי הבנה."
  • "הנישואים היו ויישארו החשוב במסעי התגליות שאדם לוקח על עצמו."
  • "עבור האדם, אין בנמצא דבר אציל יותר מאשר לדעת לשמור סוד."
  • "ככל שאנו מסתתרים יותר, גוברת אי נעימותנו להיות מופתעים."
  • "חשבתי לעצמי שהיו לי פחות ופחות דברים לומר, עד לרגע שבו השתתקתי. בדממה גיליתי את קולו של אלוהים."
  • "משורר מהו? איש אומלל, הצופן בליבו יגון עמוק, אך שפתיו בנויות כך, שכל הצעקות והאנחות היוצאות דרכן נשמעות כמו מוזיקה מקסימה."
  • "הדרך איננה קשה. הקושי הוא הדרך."
  • "בעזרת הדאוגרטיפ יוכל כל אחד להנציח את דיוקנו. בעבר היו אלה רק הנכבדים. ועם זאת נעשָה הכל על מנת שכולנו ניראה בדיוק אותו הדבר, כך שנזדקק רק לדיוקן אחד."

מתוך כתביו

  • "מצוקה היא סחרחורת הנובעת מן החופש." ~ מושג המצוקה
  • "ללא חטאים אין יחסי מין, וללא יחסי מין אין סיפורים." ~ מושג המצוקה
  • "הבסיס לכל דאגה ארצית נעוץ בסירובו של האדם לשמוח בחלקו כאדם, בכמיהתו המודאגת לזכות לייחודיות בדרך ההשוואה." ~ מה יגידו שושני השדה
  • "בוודאי מועיל גם להישמע לייעוץ ולתורה של מי שמינית לשמש מורה לבני האדם, יועץ למודאגים. עשה, לפיכך, כי המודאג אמנם ילמד מן המורים שהוסמכו בקדושה: שושני השדה ועוף השמים!" ~ מה יגידו שושני השדה
  • "[=על עצמו] כותב הוא כי לעונג לו הדבר, עונג המתעצם והולך, עונג הסופג לתוכו יותר ויותר צידוק, ככל שמועט יותר מספר הרוכשים את כתביו או מעיינים בהם."
  • "רק זה אשר טורח – זוכה בלחם, רק זה אשר ידע יאוש ואימה – מוצא מנוחה, רק מי שיורד אל העולם התחתון - מחלץ את האהובים עליו."
  • "זה אשר יש לו הערכה של ממש כלפי עצמו ודאגה של אמת לנפשו – יודע שמי שמתקיים על אחריותו שלו, לבדו בכל העולם, מקפיד ומחמיר עם עצמו יותר מנערה החיה בחדר גבירתה."
  • "אתה תוחב את האצבע בקרקע להחליט על פי ריחה את טיבה. אני תוחב את האצבע בקיום - אין לו ריח כלל. איפה אני? מי אני? איך הגעתי עד הלום? מהו הדבר הזה שנקרא העולם? מהי מהותו של עולם זה ומה משמעותו? מי פיתה אותי להגיע לכאן ואז עזב אותי? למה שיהיה לי עניין כלשהו בעסק הזה שנקרא 'מציאות'? ואם נדונתי להיות חלק בהצגה, הגידו לי היכן נמצא הבמאי? אני חייב להעיר כמה הערות. רוצה אני עוד עוד שורות טובות יותר. אין במאי? אז בפני מי אוכל להתלונן?" ~ חזרה

או או (1843)

  • "אני בוחר בדבר אחד – יהיה הצחוק לצדי תמיד."
  • "השעמום הוא שורש כל רע." ~ מתוך: מחזור הזריעה
  • "שום בן תמותה אינו יכול להיות משהו עבור בן תמותה אחר חוץ מלעמוד בדרכו." ~ מתוך: מחזור הזריעה
  • "האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר השתעממו אדם וחווה קין והבל שעמום משפחתי. לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן."
  • "האם לא עלה בדעתך לפעמים, קורא יקר, לפקפק בקביעה הפילוסופית המוכרת שהחיצוני הוא הפנימי ושהפנימי הוא החיצוני?"
  • "אין הספק הזה זר ללבך, וכמו צורה חולפת הוא עלה מדי פעם בדעתך. ספק כזה בא והולך ואין יודעים מניין הוא בא ולהיכן הוא הולך."
  • " כאשר התבגרתי ופקחתי את עיניי לראות את המציאות, התחלתי לצחוק ולא הפסקתי מאז. ראיתי כי משמעות החיים היא פרנסה, שמטרת החיים היא להיות יועץ, שההנאה העשירה של האהבה היא למצוא בת זוג אמידה, שברכת החברות היא עזרה הדדית בענייני כספים, שחוכמה הינה מה שהרוב חושב לחוכמה, שהתלהבות הנה לשאת נאום, שאומץ משמעו להסתכן בקנס של עשרים כתרים, שלבביות הינה לומר 'לבריאות' אחרי הארוחה, שיראת שמים הנה לבוא לכנסייה אחת לשנה. את כל אלו ראיתי וצחקתי."

יומנו של מפתה

  • "לחדור כבחלום לנפשה של נערה זו אמנות. לצאת משם זו יצירת מופת."
  • "תנאי בל יעבור לכל הנאה הוא להגבילה."
  • "את מה האהבה אוהבת? את האינסוף. ממה האהבה פוחדת? מן הגבולות."
  • "אין בנמצא דבר שבו ישנה אותה מידה של פיתוי ופורענות, כמו סוד."
  • "מצפון שקט אין בכוחו לגרום לחיים להיות מעניינים."
  • "ספר הוא מיוחד במינו כשניתן לפרשו כפי שיש ברצוננו."

חיל ורעדה (1843)

  • "אני רואה היטב כמה חוזק, כוח פנימי ותודעה של חופש נחוצים כדי לעשות את התנועה של הוויתור האינסופי. ברור לי כמו־כן שהדבר ניתן להיעשות. ואולם למעלה מזה אינני יכול לתפוס, ואני עומד כולי השתאות לנוכח היכולת לוותר על הכל באופן מוחלט ובעת ובעונה אחת להשיג את הכל בשלמות וללא פחת."
  • "הוא חי כאילו שום אחריות אינה מוטלת על שכמו, דומה כי אחת היא לו מה ילד יום, ועם כל זה הוא רוכש לו את הזמן ובמחיר יקר ביותר, שכן אין הוא מבצע שום דבר, ולו גם הפעוט ביותר, אלא בכוח האבסורד."
  • "מתוך ויתור אינסופי מיצה האיש את כוס העצב התהומי אשר לחיים... ועם כל זה הוא חש ביטחון בהתענגו על הסופי, כאילו החיים בעולם הסופי היו הדבר הבטוח מכל."

העת הזאת (1846)

  • "העייפים מצלצול פעמוני ההתלבטות, נחים להם בינתיים בעצלות מוחלטת."
  • "דור שלם שמשימתו הדיפלומטית היא שהייה בחוסר החלטה וסיכול מתמשך של כל פעולה."
  • "העת הזאת היא ביסודה תקופה נבונה, רפלקטיבית, חסרת תשוקה, המתעוררת רק בהתלהבות מלאכותית קצרת מועד ומתרווחת לה בזהירות בתוך עצלות."
  • "בניגוד לאנשי דור המהפכה, שעשו מעשה, הדור הזה הוא דור הפרסום, דור ההודעות מכל המינים ומכל הכיוונים: דבר אינו קורה, אולם מיד ישנו פרסום."
  • "מה שאנשים מבינים בשיחה בשניים, מה שיחידים מבינים כקוראים או כמשתתפים באספה כללית – מתוך רפלקסיה או מתוך התבוננות – לא יוכלו בשום אופן להבין מתוך עשייה."

מתוך יומניו

  • "מאז ימי נעוריי חץ היגון נתקע בלבי. כל עוד הוא נשאר שם אני לגלגן."
  • "לשתוק ולהרהר פירושו לדעת לדבר."
  • "משקפיים מסתירים דברים רבים; אפילו דמעות בעיניים."
  • "אהבה היא הדבר היחיד שאני מומחה בו. רק תנו לי אובייקט לאהבתי. אך הנה אני עומד כאן כמו קַשָּת, שקשתו מתוחה עד לקצה קצה, ומתבקש לקלוע במטרה הנמצאת חמישה צעדים לפניו."
  • "חייב האדם לדעת תחילה את עצמו לפני שידע משהו אחר. אך ורק אחרי שהאדם הבין את פנימיותו והכיר את דרכו – יוכל להגיע לחיי שלוה ומשמעות עמוקה."

נאמר עליו

  • "הפילוסוף הדני המבריק, אבי האקזיסטנציאליזם, הוגה שנון, מפוכח ומלא הומור." ~ תמי אילת-יגורי
  • "כל רגע הוא עידן שלם, לכל רגע יש ערך בלתי נדלה, אינסוף. זה נכון תמיד, לַכול. מי שמזהה זאת, מי שחי כך, מצליח לממש את מה שקירקגור הגדיר 'החוכמה העמוקה ביותר': לראות כל יום ביומו כאילו היה זה יומנו האחרון, וגם הראשון ברצף השנים." ~ גדעון לב

ראו גם

  • בדף יעקב גולומב יש ציטוטים אודות הנושא האדם האסתטי על פי קירקגור.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סרן קירקגור