אולגה טוקרצ'וק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
עריכה
שורה 2: שורה 2:
'''[[W:אולגה טוקרצ'וק|אולגה טוֹקָרְצ'וק]]''' (בפולנית: '''Olga Tokarczuk''', נולדה ב־1962) היא סופרת פולנית. זוכת פרס נובל לספרות.
'''[[W:אולגה טוקרצ'וק|אולגה טוֹקָרְצ'וק]]''' (בפולנית: '''Olga Tokarczuk''', נולדה ב־1962) היא סופרת פולנית. זוכת פרס נובל לספרות.


==ספרי יעקב (2014)==
==מתוך ספריה==
{{דף מורחב|ספרי יעקב}}
* "הוא רגיל להשכים קום, אך באותו בוקר חש שהכרתו מעורפלת למחצה. למעשה הוא עצמו אינו יודע כיצד התגלגל לכאן – לבדו מול ים הערפל. הוא אינו זוכר איך קם, התלבש והאם כבר אכל."
* "ידוע שהאדם מיטיב לחשוב כשהוא בתנועה. לאט, לא בחדווה, מתעוררים מנגנוני מוחו, הקפיצים והברגים מתייצבים במקומם ומפעילים גלגל הנעה."
* "מעל הדלת כתובת לא ברורה – הוא רואה אותה בלי להסתכל; הוא יודע היטב מה כתוב שם, שהרי הוא עצמו הזמין אותה.. 'היום עבר, איננו כבר / לא תשיגנו גם אם תדהר'."
* "הנודדים משאירים אחריהם סימנים ללא כל סדר, וסימנים כאלה אינם נעימים לעין. זיגזגים, ספירלות מעוקמות, אליפסות נפתלות — עדויות למסעות עסקים, עליות לרגל, מסעי מסחר, ביקורי משפחה, בריחות ו[[געגוע]]ים."

==מתוך כתביה==
* "כדי [[ראייה|לראות]], עליך לדעת איך להסתכל, ועליך לדעת במה אתה מסתכל."
* "כדי [[ראייה|לראות]], עליך לדעת איך להסתכל, ועליך לדעת במה אתה מסתכל."
* "היא, בתוך אותה כרכרה, מוקמה גבוה יותר, ראתה יותר. היא הכתיבה בעצמה את הכללים. במו ידיה יצרה כל דקה ודקה, כל מחווה ומחווה, כל אירוע ואירוע."
* "היא, בתוך אותה כרכרה, מוקמה גבוה יותר, ראתה יותר. היא הכתיבה בעצמה את הכללים. במו ידיה יצרה כל דקה ודקה, כל מחווה ומחווה, כל אירוע ואירוע."
שורה 12: שורה 19:
* "עם הגיל, [[גבר]]ים רבים לוקים באוטיזם של הטסטוסטרון, שביטוייו הוא ירידה הדרגתית באינטליגנציה ה[[רגש]]ית וביכולת לתקשורת בין אישית, כמו גם יכולת מופחתת לנסח רגשות... הוא מפתח התעניינות בכלים ומכשירים וקורא ביוגרפיות וספרים על מלחמת העולם השנייה."
* "עם הגיל, [[גבר]]ים רבים לוקים באוטיזם של הטסטוסטרון, שביטוייו הוא ירידה הדרגתית באינטליגנציה ה[[רגש]]ית וביכולת לתקשורת בין אישית, כמו גם יכולת מופחתת לנסח רגשות... הוא מפתח התעניינות בכלים ומכשירים וקורא ביוגרפיות וספרים על מלחמת העולם השנייה."


{{מיון רגיל:טוקרצ'וק, אולגה}}
==ספרי יעקב (2014)==
* "הוא רגיל להשכים קום, אך באותו בוקר חש שהכרתו מעורפלת למחצה. למעשה הוא עצמו אינו יודע כיצד התגלגל לכאן – לבדו מול ים הערפל. הוא אינו זוכר איך קם, התלבש והאם כבר אכל."
* "ידוע שהאדם מיטיב לחשוב כשהוא בתנועה. לאט, לא בחדווה, מתעוררים מנגנוני מוחו, הקפיצים והברגים מתייצבים במקומם ומפעילים גלגל הנעה."
* "הנודדים משאירים אחריהם סימנים ללא כל סדר, וסימנים כאלה אינם נעימים לעין. זיגזגים, ספירלות מעוקמות, אליפסות נפתלות — עדויות למסעות עסקים, עליות לרגל, מסעי מסחר, ביקורי משפחה, בריחות ו[[געגוע]]ים."

{{מיון רגיל:טוקרצ'וק, אולגה}}
[[קטגוריה:סופרים פולנים]]
[[קטגוריה:סופרים פולנים]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות]]
[[קטגוריה:זוכי פרס נובל לספרות]]

גרסה מ־14:55, 11 ביוני 2020

אולגה טוקרצ'וק

אולגה טוֹקָרְצ'וק (בפולנית: Olga Tokarczuk, נולדה ב־1962) היא סופרת פולנית. זוכת פרס נובל לספרות.

ספרי יעקב (2014)

עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – ספרי יעקב
  • "הוא רגיל להשכים קום, אך באותו בוקר חש שהכרתו מעורפלת למחצה. למעשה הוא עצמו אינו יודע כיצד התגלגל לכאן – לבדו מול ים הערפל. הוא אינו זוכר איך קם, התלבש והאם כבר אכל."
  • "ידוע שהאדם מיטיב לחשוב כשהוא בתנועה. לאט, לא בחדווה, מתעוררים מנגנוני מוחו, הקפיצים והברגים מתייצבים במקומם ומפעילים גלגל הנעה."
  • "מעל הדלת כתובת לא ברורה – הוא רואה אותה בלי להסתכל; הוא יודע היטב מה כתוב שם, שהרי הוא עצמו הזמין אותה.. 'היום עבר, איננו כבר / לא תשיגנו גם אם תדהר'."
  • "הנודדים משאירים אחריהם סימנים ללא כל סדר, וסימנים כאלה אינם נעימים לעין. זיגזגים, ספירלות מעוקמות, אליפסות נפתלות — עדויות למסעות עסקים, עליות לרגל, מסעי מסחר, ביקורי משפחה, בריחות וגעגועים."

מתוך כתביה

  • "כדי לראות, עליך לדעת איך להסתכל, ועליך לדעת במה אתה מסתכל."
  • "היא, בתוך אותה כרכרה, מוקמה גבוה יותר, ראתה יותר. היא הכתיבה בעצמה את הכללים. במו ידיה יצרה כל דקה ודקה, כל מחווה ומחווה, כל אירוע ואירוע."
  • "הוא הרי סופר חשוב וסביר להניח שכל האנשים המשכילים מכירים אותו, ואולי לא, אולי רק היא עוקבת בעיתונות אחר כל אזכור ולו הקלוש ביותר על אודותיו, אולי רק היא מוודאת שבחנות הספרים נמצא הרומן בן שני הכרכים, ובכל פעם שהיא חולפת על פניו היא שולחת לעברו ליטוף קליל בכף ידה עטוית הכפפה ושואלת את מוכר הספרים על משהו אחר לחלוטין."
  • "זו הייתה כנראה תחילת האהבה. האם האהבה אינה ביסודו של דבר היכרות? האין זו הסיבה שאנשים כה משתוקקים זה לגופו של זה, לא לשם ההנאה, אלא כדי להתקרב עד למרחק הקטן ביותר? אותה חדירה אל שקעי הגוף, פריצת כל הגבולות, חתירה אל האמצע, חיפוש הצד הפנימי."
  • "כשהתיישבו במקום כלשהו לרגע, בבית קפה צנוע, על כיסא בחוף ריק, על קורות המזח, אז נפגשו לבסוף מבטיהם. היה קשה לומר משהו. היא רצתה להתכרבל בחיקו. היא חשה על עורה כל מבט שלו. המבט התכול הבהיר הזה היה חסר בושה."
  • "היא יצאה. הלכה בצעדים מהירים לכיוון המלון. היא חשה בודדה כפליים, פי שלושה, על סף יאוש. מאום כבר לא ישתנה, מאום. למה לא להודות פשוט לאלוהים על מה שנתן לנו? למה כל כך קשה להעריך את זה? למה תמיד רוצים את מה שאין. מנין הפגם הזה ברוח האדם?"
  • "העולם מורכב מהמון רב וממעט יחידים, ולא מרבּים, לא מרבּים, כך חשבה. עבורה היו האנשים כמו גל, בלתי נבדלים זה מזה, להוציא את אלו שאוהבים. אי אפשר לאהוב את כולם."
  • "עם הגיל, גברים רבים לוקים באוטיזם של הטסטוסטרון, שביטוייו הוא ירידה הדרגתית באינטליגנציה הרגשית וביכולת לתקשורת בין אישית, כמו גם יכולת מופחתת לנסח רגשות... הוא מפתח התעניינות בכלים ומכשירים וקורא ביוגרפיות וספרים על מלחמת העולם השנייה."