מר אל, כאן אנה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Amitayk (שיחה | תרומות)
מ לינקס --> קישורים
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
* "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, רתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".
* "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, רתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".


* "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנישם לא."
* "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנשים לא."
:..."ככה את חושבת?"
:..."ככה את חושבת?"
:"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובותש אנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."
:"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובותש אנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."

גרסה מ־18:27, 17 במאי 2006

ציטוטים מתוך הספר "מר אל, כאן אנה" מאת פין.

  • מילות השאלה הן לא פעם מילים משונות במקצת. אית הנקודות המוזרות ביותר ה"מה מילים" היא העובדה, שאם מחליפים את האות מ' במילת-שאלה ושמים בה אות אחרת – מתקבלת מילת-תשובה. ...התשובה לשאלה "מהו פרח?" עשויה להיות – "זהו פרח". התשובה לשאלה "מי קיבל את הפרח?" עשויה להיות: "הפרח נמסר לי".
  • אשר לשפה עצמה, אנה היתה משוכנעת כי ראוי לחלק אותה לשני חלקים: חלק השאלות של השפה וחלק התשובות שלהץ מבין שני החלקים חלק-השאלה הוא החשוב ביותר. חלק התשובות משביע רצון במידה מסוימת, אך בשום אופן אינו בעל חשיבות כחלק השאלות. השאלות מעוררות גיאוי פנימי, דחף לצעוד קדימה, שאלות – כלומר: שאלות של ממש – מכילות בתוכן כל אלה, נן עשויות לביות אביזרים מסוכנים למשחק, אך הן מלהיבות ומרתקות. לעולם לא תדע בדיוו בדיוק היכן תנחתו איתן.
  • זו היתה הבעיה עם מקומות כגון בית הספר והכנסיה; נראה כי שם מעונינים יותר בחלק-התשובה של השפה מאשר בחלק השאלה. הבעיות שעוררו מקומות כגון בית הספר והכנסיה היו נוראות בגלל סוג התשובות שקיבלתם שם, אמנם יכולים אתם... לנסח את השאלה על פי התשובה שנתנה לכם, אך הצרה היא שלעיתים קרובות כל כך אין לסוג זה של שאלה מקום ממשי לנחות בו – ואז אתם פשוט מוסיפים למנוח לעולם ועד. לא, סימנה של שאלה אמיתית הוא שהיא נוחתת לבסוף אי שם; כפי שאנה אמרה: "אפשר גם לשאול שאלה כמו: 'אתה אוהב לחסטף?' " המשפט נראה בלא ספק כשאלה, הוא גם נשמע כשאלה. אבל היא אינה נוחתת בשום מקום. אם נדמה לכם שזוהי שאלה אמיתית, אם נדמה לכם שהיא אמהם תנחת אי-שם, תוכלו להוסיף ןלשאול שאלות כגון אלה כל ימי חייכם – ולא תנחתו בשום מקום.


  • הרעיון שמלאך מסוגל – או ירצה – לתקוע בשופר מילא אותה דיכאון עמוק.
  • אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כסר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס היכ גדול מכולם.
  • אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה.... תקע אותו במוחות של אנשים.
..."למה הוא תקע אותו במוחות של אנשים?"
..."אתה מוכרח שיהיה לך קצת תוהו ובוהו בראש לפני שאתה תדע בדיוק מה זאת מנוחה."
  • "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, רתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".
  • "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנשים לא."
..."ככה את חושבת?"
"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובותש אנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."
..."אם אתה שואל שאלה בשני ממדים, אז גם התשובה צריכה להיות בשני ממדים. זה כמו קופסה. אי אפשר לצאת החוצה."
  • "פין, כולנו מנגנים אותו אקורד."
"אינני מופתע", אמרתי, "על מה אנחנו מדברים?"
"פין, לכל הכנסיות* האלה, לכולן יש שמות שונים."
..."אנחנו כולנו מנגנים אותו אקורד למר אל, אבל עם שמות שונים."
... אני משער שאלוהים מצטיין מאוד במוזיקה ומכיר את שמותיהם של כל האקורדים והתצלילים. אולי אין זה משנה לו כיצד תקרא אותם. כל עוד אתה מנגן אותם.
  • מהפרק ברור שהכוונה לדתות השונות, ולא לכנסיות נוצריות שונות.
  • אמא ניחשה כי "ללכת לאיבוד" ו"למצוא את הדרך" הם שני צדדיו של אותו מטבע. לא תוכלו לקבל את האחד בלא השני.
  • "את צעירה מדי להילו הזה, הלא כן, ילדונת?"
..."אני די מבוגרת בשביל לחיות, אדוני", אמרה אנה בשקט.
  • "האם את יודעת מהי שירה?"
..."זה משהו שדומה לתפירה."
...לאיזו תפירה את מתכוונת?"
...טוב, לוקחים כל מיני חתיכות ומחברים אותן ביחד לדבר שהוא שונה ואחד מכל החתיכות האלה."
..."אני סבור שזו הגדרה נאה מאוד לשירה."
(דו שיח בין אנה לוודי הזקן, עמ' 155)
  • הטעם שלי להעדפת החשיכה הוא, כי החושך עליך לתאר את עצמך, באור היום מתארים אחרים אותך. (וודי הזקן לאנה)
  • "איך נכנסים כל הדברים האלה לראש שלך – זה באמת פלא; אבל פיל מעופף הוא דימיון בלבד ולא עובדה."
"והדימיון שלי הוא לא עובדה, פין?" חקרה אותי בניע ראש.
  • "אדוני, האם התמזה זה המים, או שהיא התעלה שהם זורמים בה?"
השוטר נעץ בה מבט של רגע ואחר כך השיב:
"המים, כמובן. אין לך נהר בלי מים."
..."מצחיק, באמת, 'פני שאם הגשם עוד באויר – הוא עוד לא התימזה, אבל ברגע שהוא מתחיל לזרום בתעלה הוא כבר כן התמזה. למה זה ככה, אדוני?"
  • וזה טבעו המוזר של מר אל, שאפילו שהוא נמצא בתוך-תוכם של כל הדברים – הריהו מחכה בחוץ ודופק כדי להיכנס. אנו עצמנו פותחים לפניו את הדלת. מר אל אינו הורס אותה כדי להיכנס; לא, הוא דופק ומחכה.


תבנית:קישורים