מר אל, כאן אנה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
'''[[W:מר אל כאן אנה|מר אל כאן אנה]]''', הוא ספר שיצא לראשונה בשנת 1974 ונכתב בידי סופר בלתי מוכר שהשתמש בשם העט פין (Fynn) בליווי איורים מאת פאפאס (Papas).
'''[[W:מר אל כאן אנה|מר אל כאן אנה]]''', הוא ספר שיצא לראשונה בשנת 1974 ונכתב בידי סופר בלתי מוכר שהשתמש בשם העט פין (Fynn) בליווי איורים מאת פאפאס (Papas).


* "אם יש הרבה דברים על מר אל שאנחנו לא יודים, איך אנחנו יודעים שהוא אוהב אותנו?" ~ עמוד 34
* "מילות השאלה הן לא פעם מילים משונות במקצת. את הנקודות המוזרות ביותר ה"מה מילים" היא העובדה, שאם מחליפים את האות מ' במילת-שאלה ושמים בה אות אחרת – מתקבלת מילת-תשובה. ...התשובה לשאלה "'''מ'''הו פרח?" עשויה להיות – "'''ז'''הו פרח". התשובה לשאלה "'''מ'''י קיבל את הפרח?" עשויה להיות: "הפרח נמסר '''ל'''י"."
* "אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כבר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם."
* "אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כבר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם."
* "אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה... תקע אותו במוחות של אנשים."
* "אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה... תקע אותו במוחות של אנשים."

גרסה מ־22:34, 12 בדצמבר 2008

הדף נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה, אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקימצטט להסיר הודעה זו ולערוך את הדף.
עטיפת הספר

מר אל כאן אנה, הוא ספר שיצא לראשונה בשנת 1974 ונכתב בידי סופר בלתי מוכר שהשתמש בשם העט פין (Fynn) בליווי איורים מאת פאפאס (Papas).

  • "אם יש הרבה דברים על מר אל שאנחנו לא יודים, איך אנחנו יודעים שהוא אוהב אותנו?" ~ עמוד 34
  • "אחרי שמר אל גמר הכל, את כל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות, כבר לא היה שום תוהו ובוהו בעולם; ובגלל זה המנוחה היא הנס הכי גדול מכולם."
  • "אני יודע מה הוא עשה עם כל התוהו ובוהו הזה... תקע אותו במוחות של אנשים."
"למה הוא תקע אותו במוחות של אנשים?"
"אתה מוכרח שיהיה לך קצת תוהו ובוהו בראש לפני שאתה תדע בדיוק מה זאת מנוחה."
  • "למות זה כמו לנוח", המשיכה אנה, "כשאתה מת, אתה מסוגל להביט אחורה ולעשות סדר בכל התוהו ובוהו לפני שאתה ממשיך".
  • "האנשים צריכים להיות יותר חכמים עם השנים, בוסי ופאטי (חתולים) נהיים יותר חכמים, אבל האנשים לא."
"ככה את חושבת?"
"כן, הקופסאות של אנשים מתקטנות יותר ויותר."..."השאלות נמצאות בקופסאות" הסבירה, "והתשובות שאנחנו מקבלים צריכות להתאים לגודל של כל קופסה."
"אם אתה שואל שאלה בשני ממדים, אז גם התשובה צריכה להיות בשני ממדים. זה כמו קופסה. אי אפשר לצאת החוצה."
  • "את צעירה מדי להילוי הזה, הלא כן, ילדונת?"
..."אני די מבוגרת בשביל לחיות, אדוני", אמרה אנה בשקט.
  • "האם את יודעת מהי שירה?"
"זה משהו שדומה לתפירה."
לאיזו תפירה את מתכוונת?"
טוב, לוקחים כל מיני חתיכות ומחברים אותן ביחד לדבר שהוא שונה ואחד מכל החתיכות האלה."
"אני סבור שזו הגדרה נאה מאוד לשירה."
(דו שיח בין אנה לוודי הזקן, עמ' 155)
  • הטעם שלי להעדפת החשיכה הוא, כי החושך עליך לתאר את עצמך, באור היום מתארים אחרים אותך. (וודי הזקן לאנה)
  • "איך נכנסים כל הדברים האלה לראש שלך – זה באמת פלא; אבל פיל מעופף הוא דימיון בלבד ולא עובדה."
"והדימיון שלי הוא לא עובדה, פין?" חקרה אותי בניע ראש.
  • "אדוני, האם התמזה זה המים, או שהיא התעלה שהם זורמים בה?"
השוטר נעץ בה מבט של רגע ואחר כך השיב:
"המים, כמובן. אין לך נהר בלי מים."
"מצחיק, באמת, 'מפני שאם הגשם עוד באויר – הוא עוד לא התימזה, אבל ברגע שהוא מתחיל לזרום בתעלה הוא כבר כן התמזה. למה זה ככה, אדוני?"
  • וזה טבעו המוזר של מר אל, שאפילו שהוא נמצא בתוך-תוכם של כל הדברים – הריהו מחכה בחוץ ודופק כדי להיכנס. אנו עצמנו פותחים לפניו את הדלת. מר אל אינו הורס אותה כדי להיכנס; לא, הוא דופק ומחכה.