מלחמה ללא אות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
יצירת דף עם התוכן "'''מלחמה ללא אות''' הוא ספרו מאת תא"ל במיל' [[משה תמיר|מש..."
(אין הבדלים)

גרסה מ־09:26, 9 בדצמבר 2011

מלחמה ללא אות הוא ספרו מאת תא"ל במיל' משה (צ'יקו) תמיר, איש חטיבת גולני, אשר יצא לאור בשנת 2005. בספר פורשׂ תמיר מנקודת מבטו את סיפור לחימת צה"ל בלבנון בין השנים 1982-2000, כנגד ארגון החזבאללה.

  • "מייד לאחר מכן התפתח קרב מטווח קצר בשטח טרשי וסבוך בין המחבלים ובין הרכב כוחות מוזר, שכלל את כוח הכוננות של הפלוגה ואת חוליות הפיקוד של המח"ט ומפקד האוגדה. במהלך הקרב נקלעתי לקרב פנים- אל- פנים עם אחד המחבלים כאשר נגמרו הכדורים במחסנית התורנית בנשקי האישי ומרוב התרגשות לא הצלחתי לשלוף מחסנית נוספת מאפוד הקרב. בתום הקרב הקצר נהרגו שלושה מחבלים ושניים נוספים נלקחו בשבי." ~ תמיר מתאר את המפגש הראשון שלו עם החזבאללה בהיתקלות בלבנון. עמוד 15.
  • "בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים." ~ עמוד 232.
  • "ואולם, הקושי הגדול מכול בא מבית. האווירה הקשה, חוסר התמיכה והביקורת הנוקבת, שהלכו והקצינו ככל שנמשכה המערכה, העמידו את מפקדי השדה בפני התמודדות כמעט בלתי אפשרית." ~ עמוד 10.
  • "ההחלטה המרכזית שקיבל הרמטכ"ל וששינתה הלכה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו הייתה שההתמודדות בלבנון היא מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף." ~ עמוד 116.
  • "נטלתי את מערכת הדיבור ופקדתי על ערן להעמיס את הגופות על אלונקות ולשאתן עמו." ~ תמיר מתאר כיצד פקד על לוחמי ביחידת אגוז לשאת עמם חזרה לישראל את גופת בנו של השייח' חסן נאסראללה לאחר מבצע נוף פראי. עמוד 168.
  • "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה." ~ הנימוק של תמיר ללוחמיו בפוקדו עליהם לשאת עמם חזרה לישראל את גופת בנו של השייח' חסן נאסראללה לאחר מבצע נוף פראי, וזאת בכדי להשיב את גופות חללי אסון השייטת. עמוד 169.
  • "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי." ~ תפיסתו של תמיר כי אסון השייטת לא אירע במקרה כי אם כמארב מתוכנן. עמוד 163.
  • "הייתי המפקד הוותיק ביותר שעדיין הוביל מבצעים וידעתי שלהצטרפותי לכוח היה משקל גדול בהחלטה לאשר את המבצע." ~ תמיר מתאר כיצד, כמפקד יחידת אגוז הוסיף ופיקד על מבצעים אף כי היה מבוגר מכלל המפקדים המקבילים באותה עת בצה"ל. עמוד 176.
  • "היינו בטווח של פחות מעשרה מטרים מהמארב כאשר החלה לפתע תכונה לא שגרתית. אחד האנשים, שנראה לי כמפקד הכוח, החל לעבור בין המחבלים ולהצביע לעברנו. סימנתי לרון והתחלתי בספירה לאחור. בסיום הספירה פתחו הכוחות באש מתוזמנת מכמה כיוונים. בתוך מהומת הירי והצעקות יכולתי להבחין במחזה הנורא של שני המחבלים שהיו שקועים בשינה מנסים להיחלץ משקי השינה ללא הועיל. בתום מכת האש השלכנו רימונים למרכז כרם הזיתים והתכוננו לניתוק מגע מהיר. בשלב זה התעורר הכפר כולו ואש לא מכוונת נורתה לכל עבר. על עף שהכרתי היטב את היערכות חזבאללה בכפרים הופתעתי ממהירות התגובה ומעוצמתה. פקדתי על רון, שלא מיהר להפסיק את הירי לעבר המחבלים, לנתק מגע מייד ולנוע לנקודת הכינוס שנקבעה." ~ תמיר מתאר בספרו את הקרב במבצע "מהלך מבריק" עליו פיקד כמפקד יחידת אגוז. עמוד 179.
  • "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחיזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתים אף באופן לא מודע - סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה."~ תמיר כותב בספרו על חברו המנוח תא"ל ארז גרשטיין. עמוד 217.
  • "תקופת פיקודו של האלוף עמירם לוין התאפיינה בהפעלת כוחות מיוחדים באופן אינטנסיבי נגד מטרות נקודתיות." ~ תמיר כותב על מפקדו האלוף עמירם לוין. עמוד 172.