נופים ממטרופולין המוות

נופים ממטרופולין המוות הוא ספר מאת אוטו דב קולקה שיצא לאור ב־2013.

---

• "הייתה שם דממה, הייתה שם ריקנות. והייתה תדהמה – על שאותם הנופים, שהיו כה דחוסים וצפופים בבני אדם כנמלים, בצבאות של עבדים, בטורי אנשים המתנהלים לאורך הדרכים אל המשרפות, שתקו. הם היו שוממים."
• "זו הייתה ראשית ההתמודדות שלי, ראשית החזרה שלי, שלא בחלום אלא במודע, אל מטרופולין המוות."
• "אני חייב לשאול את עצמי, האם יש משהו מאותה אלימות, האם נשאר בזיכרוני משהו מן האלימות הזאת ומן האכזריות? כמעט ואמרתי בזיכרונותיי. ואני הלוא חוקר עכשיו את הזיכרון, ולא כותב זיכרונות."
• "ציפיתי שתסובב את ראשה, ציפיתי לסימן כלשהו. אמא לא סובבה את הראש, והלכה, הלכה עד שהפכה לנקודה בקצה האחר, נקודה שידעתי שהיא אותה שמלה דקה של קיץ, ונעלמה. אינני יודע כמה זמן נשארתי עומד באותו מקום. לא יכולתי להבין, תהיתי כל הזמן על פשר החידה הזאת, על קשיחות הלב הזאת שבה התרחש האקט הזה, שאחריו באה אותה היעלמות איטית שהפכה רק לנקודת צבע. מאז אני תוהה, ותוהה עד עצם היום הזה: מדוע לא הסבה את ראשה, לפחות פעם אחת..."

נאמר עליו

• "הספר לא נכתב בצורה כרונולוגית, הוא אולי כמו ספר שירה, כל פרק הוא לעצמו. הוא לא נכתב כספר ולא בצורה רצופה אלא יש בו מבחר של היבטים וחוויות. התמונות האלה הן בעלות עוצמה והנופים האלה הם נופי הילדות שלי ואני מטייל בהם גם בחלומותי, בין שבהקיץ ובין שבשינה. אני מוצא בהם את החירות שלי כי אני יחיד שם בנוף הזה. אני מתנתק מכל דבר אחר, גם בשעות מצוקה." ~ אוטו דב קולקה