סוף סוף רומן
סוף סוף רומן הוא ספר מאת יעל ישראל שיצא לאור ב־2000.
- "אני מתגעגעת לגוף הנחשק. אני אפילו מתגעגעת להגיד את זה."
- "לא היה לי שום חשק לחברים חדשים. אז שיחקתי עם עצמי שח."
- "אני כותבת כדי להרגיש שאני עדיין בחיים. אני כותבת כדי שיהיה לי משהו לעשות. כדי להיזכר. כדי לשמר."
- "קול הזמיר של החזן, שאת שירותיו קניתי במצרכי קיצוב, עדיין מהדהד בראשי לעיתים קרובות."
- "ביתי היה לנחמתי היחידה. כל החפצים שהכרתי נמצאים בו. הם כמו משפחה, שומרים שמצב־רוחי יישאר פחות או יותר אחיד. מפליא כמה אפשר להתקשר לחפצים. לא תאמינו איך כורסה ישנה יכולה לענג."
- "כבר חייתה מעבר לפחד. היא סיגלה לעצמה מין פרישות של תשישות, והסתפקה במשלוחי הקיצוב החודשיים מבלי להתלונן."
- "נוח להיות נוח כשהכול מסביב שקט ונוח, אבל למה שעכשיו אהיה כל־כך נוחה ומתרצה? בעיקר אם לוקחים בחשבון שמעולם לא הצטיינתי בטוב־לב."
- "אהבתי מילים, אבל לא ידעתי מה לעשות איתן. למרות שהיו לי יומרות להיות אי־פעם עיתונאית."