שופנהאואר כמחנך

שופנהאואר כמחנך (בגרמנית: Schopenhauer als Erzieher) הוא ספר מאת פרידריך ניטשה שיצא לאור ב־1874.

"איך לכך איזכר כיום הזה באחד מהמורים וממטילי המשמעת המעולים ואותו אהלל, ארתור שופנהאואר – ולאחר מכן אזכיר גם את האחרים."
"אני נמנה עם אותם קוראי שופנהאואר היודעים בוודאות, לאחר קריאת העמוד הראשון בכתביו, שיקראו את כל העמודים ויאזינו לכל מילה שאמר אי־פעם."
"[להיות] אחראים בעצמנו לקיומנו: שנאחז בו בלא שנתיר כי חיינו ידמו למוצר אקראי בעלמא."
"מי שבמובן הרחב ביותר נולד להיסטוריה לא יראה לעולם את הדברים נכוחה ובעצמו לא יהיה לדבר שיראוהו נכוחה."
"אולם, כיצד נוכל למצוא את עצמו מחדש? כיצד יוכל האדם להגיע לידיעת עצמו? שהרי האדם דבר אפל וחסוי היטב; ואם לארנבת יש שבעה עורות, האדם מסוגל להשיל מעליו שבע פעמים שבעים עורות."
"רק המתמסר בכל מאודו לאחד האישים הדגולים יקבל את הסמכתה הראשונה של התרבות."
"למה אני חי? איזה מוסר השכל אלמד מן החיים? כיצד הפכתי למה שהנני?"
"אף אחד לא יכול לבנות את הגשר הזה אשר עליו אתה, ורק אתה, חייב לחצות בעזרתו את נהר החיים."
"מה עוד ניתן להמציא כדי להגדיל את השפעתו האפשרית [של הפילוסוף] על בני־דורו? אילו מכשלות חייבים לסלק תחילה כדי שרושם־המופת שלו יתבטא במלואו וכדי שהפילוסוף שוב יחנך פילוסופים?"
"כל אחד מאיתנו משימה אחת בלבד: לסייע בטיפוחו של הפילוסוף, של האמן ושל הקדוש בקרבנו ומחוץ לנו ובכך לעמול למען השלמת הטבע."
"לכל אחד מוכר המצב המשונה עת לפתע פתאום זכרונות בלתי־נעימים אוכפים עצמם עלינו ואנו מתאמצים לגרשם ממחשבותינו על־ידי מחוות וקולות נמרצים, אולם החיים ורעשיהם בכללותם מורים, שבכל עת אנו כולנו מצויים במצב מעין זה, בפחד מפני ההיזכרות וההפנמה."
"אדם שאינו חפץ להימנות עם ההמון, עליו לחדול להרגיש עצמו בנוח: שיילך אחרי מצפונו, הקורא לו: 'הייה אתה עצמך! כל מעשיך, הגיגיך ומאווייך עד עתה – אינם אתה עצמך'."
"שלוש דמויות מופת של בני־אדם העמיד הזמן החדש בזו אחר זו, אשר לאורן ייתכן שהבריות ייטלו עוד לאורך תקופה ארוכה את הכוח המניע לעיצוב חייהם ושינויים. והם: האדם של רוסו, האדם של גתה ולבסוף האדם נוסח שופנהאואר."
"חרות הרוח ועצמאותה אינם אלא בגדר אשליה בלבד, אם ריבונות זו – שאינה לאמיתו של דבר אלא ריסון־עצמי יצירתי – לא תוכל מחדש השכם והערב על כל צעד ושעל."
"אך מהו הדבר הכופה על היחיד פחד מפני שכנו, הכופה עליו חשיבה ועשייה כדאית והימנעות מחדוות־עצמו? במקרים ספורים ונדירים זוהי כנראה הביישנות. על פי רוב, זוהי נוחות, התמד, ובקיצור הנטייה לעצלות שעליה דיבר הנוסע."
"גרמני שיבקש ברצינות להשתלם כנואם, או שיתכוון ללכת לבית־ספר לסופרים, לא יימצא בשום מקום אמן־הוראה או מדרשה."
"ההסבר לתשישות כוחותינו המוסריים והתגמדותם, קשה ומסובך; אולם, שום אדם, שהתבונן בהשפעת הנצרות המנצחת על מוסריותו של עולמנו העתיק אינו רשאי להתעלם מן ההשלכות של שקיעת הנצרות, ששקיעתה הנוספת, מן הסתם, הולכת וקרבה גם בימינו אנו."
"מלבד כנות הייתה לשופנהאואר עוד תכונה משותפת עם מונטן: בדיחות־דעת ממשית ומשעשעת."
"יצור טבע שכולו תואם, הפועל והמונע מתוך עצמו, ללא מעצורים וללא־עכבות – הוא יבין את אושרי ופליאתי שגיליתי את שופנהאואר. לבי אמר לי שבו מצאתי מחנך ופילוסוף, שחיפשתי זמן כה רב. אומנם היה זה רק ספר בלבד, וזה כשלעצמו פגם גדול. לכן התאמצתי הרבה לראות מעבר לספר ולשוות בנפשי את האדם החי, שאת צוואתו קראתי ושהועיד לו כיורשיו רק כאלה, המבקשים והמסוגלים להיות יותר מקוראיו בלבד: לאמר – בניו וחניכיו."