שלמה לוריא

דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיציטוט. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

רבי שלמה לוריא (רש"ל או: מהרש"ל; ה'ר"ע 1510 – י"ב בכסלו ה'של"ד 7 בנובמבר 1573), היה מגדולי פוסקי ההלכה ופרשני התלמוד, וממנהיגי יהדות אשכנז במאה ה־16. חי ופעל בערים שונות ברחבי פולין בהן עמד בראשות ישיבות. ספריו "חכמת שלמה" ו"ים של שלמה" נחשבים לאבני יסוד בפרשנות התלמוד הבבלי.

הערכותיו של מהרש״ל על כמה ספרים ואישים ידועים

• השאילתות:

"ואחרי שדברי השאילתות מיושרים – מי יחלוק עליהם להקל, ועוד שדבריהם דברי קבלה, וכדאי לסמוך עליהם כמו על התלמוד." (יבמות פ"ב סי' ט"ז)

• ספר חפץ:

"וידוע שדברי ספר חפץ הם דברי קבלה בשם הגאונים." (ב"ק פ"ו סי' ל')

• הרי"ף:

"הרי"ף בנוי על קבלת הגאונים." (יבמות פט"ו סי' י"ג)

• רש"י:

"רש"י – "עמוד העולם" (חולין פ"א סי' י"ב); מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו להקל בדברי רש"י, אשר מימיו אנו שותים, וראוי הוא לבנות יסודו על הגאונים." (יבמות פ"א סי' כ"ב)

• רי"ף וירושלמי:

"רבינו תם ור"ש משאנץ היו בקיאים בכל הירושלמי יותר מכל אשר שמענו." (יבמות פ"ח סי' ה')

• הסמ"ג:

"גזע הסמ"ג הוא הרמב"ם, ויניקתו ממנו." (שו"ת סי' ל"הא)

• מהר"ם מרוטנבורג:

הרב הגדול מן האחרונים ז"ל (שם פ"ו סי' ל"ח), והוא מרבה להביא תשובותיו.

• בעל מגיד משנה:

"הוא מכובדו מאוד (עיין בהקדמתו ליש"ש), ומרבה להביאו. אולם פעם הוא כותב עליו: ותירוץ זה יספיק בדוחק על הישיבה בזמן שמעיילין פילא בקופא דמחטא לחדודי בעלמא, וגם פלפולו אינו שווה בעיני כלל". (ביצה פ"ב סי' כ"ב)

• מהרי"ו וייל:

"הוא "זקן מורה הוראה"." (ב"ק פ"ה סי' ל"ה)

• מהרי"ק קולון:

"מהרי"ק מאריך הרבה, מכל מקום דבריו קשורים כשלשלת של ברזל ומגיעים עד רום שמים לרוב חריפותו. (ב"ק פ"ח סי' ע"ב)

"וכל זה כתב לפי עומק פלפולו, דרך משא ומתן, להראות גודלו ותפארתו, כמו ראינו שמעלים בישיבה פיל בקופא דמחטא". (יבמות פ"ח סי' כ"ט)

• מהר"י איסרלין:

"ומדבריו אל תסור, כי היה גדול ומופלג בימיו! ראה מעשה וקיבל הלכה, וידע לתוכן מאופני מנהגי לומדי אשכנז ואוסטרייך, שהיו חסידים ובעלי מעשה." (גיטין פ"א סי' כ"ד)

"אין כמוהו באחרונים". (שו"ת סי' פ"ח)

לקריאה נוספת

• ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג, עמ' 57-58 [1]