שמות פרטיים יהודיים בישראל

דף זה מכיל ציטוטים כלליים בנושא שמות פרטיים יהודיים בישראל.

"אצל רוב ההורים, השיקולים הם בראש ובראשונה חברתיים. השם צריך להתאים לחברה, למשפחה ולהורים עצמם – לשניהם יחד ולכל אחד מהם לחוד. כשאנחנו מדברים על חברה, אפשר לראות באופן מובהק איך בבית־שמש ייבחרו שמות מסוימים ובצפון תל־אביב יהיו שמות אחרים." ~ ד"ר שלומית לנדמן, בלשנית
"בשנות ה־50 למשל, יחסי ישראל–צרפת היו מצוינים וקיבלנו הרבה 'אורלי'. באותה תקופה פורסם הספר 'האלה ענת', ולפתע נשמעו הרבה 'ענת' בארץ, אף שמדובר באלה כנענית." ~ יאירה אמית
"שנות ה־60 וה־70 מאופיינות בשתי קבוצות המבטאות שתי מגמות מנוגדות בחברה הישראלית: מחד, שמות 'חזקים' עם קונוטציה של עוצמה, אופייניים למדינה חדשה הגאה בכוחה, כמו 'עוז', 'אייל', 'ברק', 'כפיר' וכד'. המגמה השנייה הושפעה מהתנועה העולמית של שנות ה־60 שדגלה בהתקרבות לטבע, הסתייגות ממלחמה ותקווה לעתיד טוב יותר, עם שמות כמו 'גיל', 'רון', 'נועם', 'גבע', 'עמק', 'שמחה', 'אורה', 'גילה' ו'תקווה'." ~ רוביק רוזנטל
"בסיכום מחקרו הבחין וייטמן במגמה עקבית ויציבה בחברה הישראלית של הפניית עורף לעולמות חברתיים תרבותיים רחבים ונסיגה לתוך עולמות פרטיים וצרים. כל דור התאכזב בתורו מן האוריינטציה הרחבה מדי לטעמו של הדור הקודם והגיב במתן שמות בדלניים יותר לילדיו. מגמה זו הגיעה לשיאה באמצע שנות ה־70 ומאז חל בישראל פיצול: חזרה למקורות מצד אחד, ופנייה חדה לקוסמופוליטיות מצד שני. לשמות בעלי צליל לועזי כאדם, תום, אלינור, ליאון, רועי, קרן, שרון, שירלי, גיא וגיל, קורא וייטמן 'שמות של המחאות נוסעים'." ~ אביבה לורי
"עם כל השוביניזם, נשים בחברה הישראלית ניצבו במקום גבוה יחסית לנשים בתרבויות אחרות והקדימו את זמנן בתחומים רבים. הדבר התבטא גם בשמות חדשים כמו 'רונית', 'אורנית', 'דניאלה' ו'כרמלה', המרמזים על גישה יותר שוויונית לנשים, בניגוד לעבר, שבו הייתה הפרדה שמית־מינית מאוד ברורה: רחל – יעקב." ~ עוז אלמוג
"מישהי ניגשה אליי ברחוב ואמרה לי שבדיוק נולדו לה תאומים והיא קראה להם מיכל וינאי. לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה, הייתי בשוק." ~ מיכל ינאי
"מתן שמות פרטיים לילדים, בציבור הישראלי החילוני, הוא אחת המשימות המשמעותיות ביותר בחייו של זוג צעיר. זה מתחיל במאגר האסוציאציות והפנטזיות הפרטיות של כל אחד מבני הזוג, עובר דרך המחויבות המשפחתית לנספים ולמתים במשפחות אשכנזיות, או לסבים וסבתות במשפחות ספרדיות, שמנדבים את שמם לדור הבא כשהם עדיין בחיים. לפני ההורים הטריים, שהצליחו להתגבר על משוכת המיתולוגיות המשפחתיות, עדיין עומדת התמודדות עם לחצים חברתיים המנחים אותם בבחירת השם; שיהיה אופנתי, בשום אופן לא גלותי, אחד ויחיד במקוריותו, שיצביע על טעמם המשובח של הוריו, וגם בינלאומי, שאי אפשר יהיה לשבשו, שיהיה לו צליל נעים, קל, חינני. שיהיה שם עם הבטחה, שיקצר לצאצא את התורים בקופת חולים ויקדם אותו במסלול מהיר להצלחה." ~ אביבה לורי