תבונה ורגישות

תבונה ורגישות (באנגלית: Sense and Sensibility) הוא רומן מאת ג'יין אוסטן מ־1811.

"דע את תחושת האושר. אתה זקוק רק לסבלנות, או בשם מעניין יותר, קרא לזאת תקווה."
"ביישנות היא ביטוי של רגש נחיתות בצורה זו או אחרת. אם הייתי משכנעת את עצמי שמנהגיי הם קלילים ומלאי חן, לא הייתי ביישנית."
"היא הייתה רגישה ונבונה, אך כל דבר הסעיר אותה – צערה ושמחתה לא ידעו מתינות כלל. היא הייתה נדיבה, חביבה, מרתקת – הכול, פרט לשקוּלה."
"לא הזמן ולא הנסיבות קובעים את מידת הקרבה, אלא אופי הקשר בלבד. יש אנשים ששבע שנים לא יספיקו להיכרות ביניהם, ויש כאלה ששבעה ימים יהיו עבורם די והותר."
"הוא לא היה יפה תואר והיה צריך להכירו מקרוב כדי למצוא את מנהגיו כנעימים. הוא היה ביישן מדי כדי לעשות צדק עם עצמו, אבל כאשר התגבר על ביישנותו הטבעית, התנהגותו העידה על אופיו הלבבי והחם."
"תשומת הלב המתמדת שהרעיפו עליו בני הזוג דשווד נבעה לא רק משיקולי כדאיות, אלא גם מטוב לב, וסיפקה לו את כל היציבות והנוחות האפשריות שאדם בגילו עשוי לייחל להן. עליזות הילדות הוסיפה גם היא טעם לחייו."
"הוא לא היה אדם רע לב, אלא אם נטייה לאדישות ולאנוכיות ייחשבו לרוע לב. באופן כללי היה אדם מוערך מאוד, שכן מילא את חובותיו השגרתיות בהגינות."
"לבה היה שלם, מזגה נעים ורגשותיה עזים, אך היא ידעה למשול בהם – מיומנות שאִמה טרם הכירה ושאחת מאחיותיה גמרה אומר שלא להכירה לעולם."