תוספתא

תּוֹסֶפְתָּא היא קובץ הכולל את רוב המשניות החיצוניות (שלא נכללו במשנה) מתקופת התנאים.

"היה מהלך במקום סכנה ולסטים מתפלל תפלה קצרה איזו היא תפלה קצרה רבי אלעזר אומר עשה רצונך בשמים ותן נחת ליראיך בארץ והטוב בעיניך עשה ברוך שומע תפלה." ~ ברכות, פרק ג', י"א
"רבי אומר מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה ת"ל אשר נתן ה' אלהיך דיינך בכל דין שדנך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות." ~ ברכות, פרק ו', ב'
"מפני מה אמרו אלם לא יתרום מפני שאין יכול לברך מפני מה אמרו סומא לא יתרום מפני שאין יכול לבור את היפה מן הרע מפני מה אמרו שיכור לא יתרום מפני שאין בו דעת." ~ תרומות, פרק ג', א'
"היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו אבל חכם מתיר לפי חכמתו." ~ חגיגה, פרק א', י"א
"נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן. יש נאה דורש ואין נאה מקיים. נאה מקיים ואין נאה דורש." ~ יבמות, פרק ח', ה'

נאמר עליה

"מעשה ידיו של רבי יהודה הנשיא, שחי במפנה המאות השנייה והשלישית לספירה, היא המשנה, ולא הרבה אחריה נתחברה התוספתא, חיבור הדומה למשנה במבנהו ואשר שמו מעיד על מגמתו להיות מעין השלמה והרחבה של האמור במשנה. שני חיבורים אלו ביקשו להקיף תחומים רחבים של חיי הדת והמעשה, החל במצוות ובדינים שעניינם עבודת האדמה, המשך בכל מה שקשור ללוח השנה היהודי, למסגרת המשפחה או החברה, וכלה בעניינים שבתחום הפולחן, ובצד זה נמצא בהם גם לא מעט מסורות אגדיות." ~ אביגדור שנאן