מאיר שלו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
: וכמעט שכחנו – הוא נחרב כי נתן לצה"ל לנצח." ~ מתוך מאמר, 2000
: וכמעט שכחנו – הוא נחרב כי נתן לצה"ל לנצח." ~ מתוך מאמר, 2000
* "קודם עם המקור אחר כך עם הפלומה..." ~ שיטתו של הדוכס מ"עשיו" לשמירה על הגיינה
* "קודם עם המקור אחר כך עם הפלומה..." ~ שיטתו של הדוכס מ"עשיו" לשמירה על הגיינה
* " 'שלחני כי עלה השחר', אומר לי הרגע הזה. מבקש הוא שאכתוב כדי שהוא יוכל לחלוף." ~ מתוך "עשיו", עמוד 330
* " 'שלחני כי עלה השחר', אומר לי הרגע הזה. מבקש הוא שאכתוב כדי שהוא יוכל לחלוף." ~ מתוך [[עשו (ספר)| עשו]], עמוד 330.
* "תוך ארבע שנים ילדה ארבע בנות ואחר־כך עמדה מִלֶדֶת." ~ מתוך "עשיו", עמוד 349
* "תוך ארבע שנים ילדה ארבע בנות ואחר־כך עמדה מִלֶדֶת." ~ מתוך [[עשו (ספר)| עשו]], עמוד 349.
* "בכפר שלנו יש לכל סיפור יותר גרסאות ממשתתפים." ~ מתוך "רומן רוסי"
* "בכפר שלנו יש לכל סיפור יותר גרסאות ממשתתפים." ~ מתוך "רומן רוסי"
* "זאת העצמאות האמיתית של הבנאדם – בזמן, לא בכסף." ~ מתוך "יונה ונער"
* "זאת העצמאות האמיתית של הבנאדם – בזמן, לא בכסף." ~ מתוך "[[יונה ונער]]", עמוד 130.
* "לפנות ערב שב הדוד לגן־החיות, הציץ וראה את התינוק עם ילדה גבוהה ומתולתלת, וחש דבר מה מוזר: להקת המילים שמתעופפת דרך קבע במוחו של כל אדם, ללא כל סדר ומשטר, נערכה במוחו שלו במבנה של משפט. והמשפט לחש לו את עצמו, שעתידים השניים האלה להיקשר בקשרי אהבה. כך ממש." ~ מתוך "יונה ונער", עמוד 154
* "לפנות ערב שב הדוד לגן־החיות, הציץ וראה את התינוק עם ילדה גבוהה ומתולתלת, וחש דבר מה מוזר: להקת המילים שמתעופפת דרך קבע במוחו של כל אדם, ללא כל סדר ומשטר, נערכה במוחו שלו במבנה של משפט. והמשפט לחש לו את עצמו, שעתידים השניים האלה להיקשר בקשרי אהבה. כך ממש." ~ מתוך "יונה ונער", עמוד 154.
* "את הספרים הללו קראתי, חזור וקרוא, בילדותי, וספרים, כמו נופים, מצליחים להטביע עצמם ביתר תוקף ועומק, כשהם נקראים בגיל המתאים." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 20.
* "את הספרים הללו קראתי, חזור וקרוא, בילדותי, וספרים, כמו נופים, מצליחים להטביע עצמם ביתר תוקף ועומק, כשהם נקראים בגיל המתאים." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 20.
* "כמעט לכל היסטוריה אני מתייחס כאל סיפור. תחקיר קרב שצה"ל עושה משתנה מחייל לחייל, אנשים שעמדו שלושה מטרים זה מזה מתארים סיטואציות שונות לחלוטין. [[W:קרב תל פאחר|קרב תל פאחר]], שהיה אחד הקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ברמת הגולן - מכיוון שהשתתפתי בו אני יודע - יש לו שתי גרסאות: יש נרטיב של [[W:גדוד 12 (ברק)|גדוד 12]] ויש נרטיב של [[W:סיירת גולני|סיירת גולני]]. את קוראת את שני הנרטיווים ורואה שתי היסטוריות שונות לגמרי של הקרב. באותה צורה את קוראת את סיפור המרגלים בספר במדבר, ואחר כך אותו סיפור בספר דברים, וזה סיפור אחר לגמרי, וברור שמישהו שם שיכתב את ההיסטוריה. ממש לא מטריד אותי מה שכותבים כל מיני ארכיאולוגים, היסטוריונים וחוקרי מקרא, שתוהים אם באמת היה מלך כל כך גדול ששמו דוד, או שדוד היה בסך הכל ראש כפר קטן באזור ירושלים. עם ישראל, כולל חילונים כמוני, אוכלים פעם בשנה גפילטע פיש ומעלים את זכר יציאת מצרים בלי בכלל לשאול אם האירוע התקיים או לא. הסיפור עובד, וזה מה שחשוב." ~ מתוך הכתבה "הסיפור עובד" שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-2008\09\05.
* "כמעט לכל היסטוריה אני מתייחס כאל סיפור. תחקיר קרב שצה"ל עושה משתנה מחייל לחייל, אנשים שעמדו שלושה מטרים זה מזה מתארים סיטואציות שונות לחלוטין. [[W:קרב תל פאחר|קרב תל פאחר]], שהיה אחד הקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ברמת הגולן - מכיוון שהשתתפתי בו אני יודע - יש לו שתי גרסאות: יש נרטיב של [[W:גדוד 12 (ברק)|גדוד 12]] ויש נרטיב של [[W:סיירת גולני|סיירת גולני]]. את קוראת את שני הנרטיווים ורואה שתי היסטוריות שונות לגמרי של הקרב. באותה צורה את קוראת את סיפור המרגלים בספר במדבר, ואחר כך אותו סיפור בספר דברים, וזה סיפור אחר לגמרי, וברור שמישהו שם שיכתב את ההיסטוריה. ממש לא מטריד אותי מה שכותבים כל מיני ארכיאולוגים, היסטוריונים וחוקרי מקרא, שתוהים אם באמת היה מלך כל כך גדול ששמו דוד, או שדוד היה בסך הכל ראש כפר קטן באזור ירושלים. עם ישראל, כולל חילונים כמוני, אוכלים פעם בשנה גפילטע פיש ומעלים את זכר יציאת מצרים בלי בכלל לשאול אם האירוע התקיים או לא. הסיפור עובד, וזה מה שחשוב." ~ מתוך הכתבה "הסיפור עובד" שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-2008\09\05.
* "מה נשתנה? ובכן, 'באורח מאוד אירוני,' כך אומרת אלונה, 'במשפחה שלך כל עסק הפוך.' ואכן, כל השנה אנחנו מצליחים ללכת בחרבה, אבל בליל- הסדר אנחנו מתכסים\ מוצפים\ צוללים בים- סוף השב ונסגר של הזכרונות. אפילו היופאים שזכרו לשפוך זרע או לדמם או להיניק לפני ההתכנסות סביב שולחן- הסדר, לא מצליחים להתחמק מן המים האדירים, הרבים, היכסיומו הזה מן התורה, והמשפחה נראית לי אז כמו המילואימניקים של היחידה, שפעם בשנה הם נפגשים לקומזיץ בבסיס, מעלים אש וזכרונות: איך זרקנו רימון- הדף לתוך המחראה בדיוק כשהרס"פ התיישב שם, ואיך הצוות של גדי דפק את הקומנדו הסורי כולו, ואיך אמומה- יוכבד שמה את התיבה ביאור, ואיך חילצנו את יקי משבי הלגיון הירדני, ואיך אפופה- משה הרג את המצרי ויטמנהו בחול, ואיך מפקד הפלגה רצה לפרק את הוויגוואם של גבריאל ושל חבריו, ואיך שלחנו לאיבר- אלס מצות שמורות, והיא זרקה אותן לחזירים- אבל זה כבר סיפור על מרור אמיתי." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 377.
* "מה נשתנה? ובכן, 'באורח מאוד אירוני,' כך אומרת אלונה, 'במשפחה שלך כל עסק הפוך.' ואכן, כל השנה אנחנו מצליחים ללכת בחרבה, אבל בליל- הסדר אנחנו מתכסים\ מוצפים\ צוללים בים- סוף השב ונסגר של הזכרונות. אפילו היופאים שזכרו לשפוך זרע או לדמם או להיניק לפני ההתכנסות סביב שולחן- הסדר, לא מצליחים להתחמק מן המים האדירים, הרבים, היכסיומו הזה מן התורה, והמשפחה נראית לי אז כמו המילואימניקים של היחידה, שפעם בשנה הם נפגשים לקומזיץ בבסיס, מעלים אש וזכרונות: איך זרקנו רימון- הדף לתוך המחראה בדיוק כשהרס"פ התיישב שם, ואיך הצוות של גדי דפק את הקומנדו הסורי כולו, ואיך אמומה- יוכבד שמה את התיבה ביאור, ואיך חילצנו את יקי משבי הלגיון הירדני, ואיך אפופה- משה הרג את המצרי ויטמנהו בחול, ואיך מפקד הפלגה רצה לפרק את הוויגוואם של גבריאל ושל חבריו, ואיך שלחנו לאיבר- אלס מצות שמורות, והיא זרקה אותן לחזירים- אבל זה כבר סיפור על מרור אמיתי." ~ מתוך ספרו, "[[פונטנלה]]", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 377.
* "עשרים שנה חלפו. היחידה גדלה. הציוד השתנה. למחלקה קוראים צוות, לפעולה קוראים ביצוע, ללב"מ קוראים לש"ב. את כנפי הסיור הם עונדים היום על צד ימין של החזה. יהא כך. הדברים השתנו. בוודאי שהשתנו. אנשים אחרים, אגדות נוספות, גבורות חדשות. הידידות, הגאווה והיכולת נותרו כשהיו, והזיכרון, בררן ורחום ומיטיב, מוחק את המיותר, מעגל זוויות, מלטש להבים. וגם פני חברי אשר על קיר המועדון נותרו כשהיו. תמיד בסיירת גולני. תמיד בני עשרים." ~ מתוך הכתבה "בחזרה לסיירת גולני", עיתון "במחנה", גיליון ראש השנה תשמ"ט
* "עשרים שנה חלפו. היחידה גדלה. הציוד השתנה. למחלקה קוראים צוות, לפעולה קוראים ביצוע, ללב"מ קוראים לש"ב. את כנפי הסיור הם עונדים היום על צד ימין של החזה. יהא כך. הדברים השתנו. בוודאי שהשתנו. אנשים אחרים, אגדות נוספות, גבורות חדשות. הידידות, הגאווה והיכולת נותרו כשהיו, והזיכרון, בררן ורחום ומיטיב, מוחק את המיותר, מעגל זוויות, מלטש להבים. וגם פני חברי אשר על קיר המועדון נותרו כשהיו. תמיד בסיירת גולני. תמיד בני עשרים." ~ מתוך הכתבה "בחזרה לסיירת גולני", עיתון "במחנה", גיליון ראש השנה תשמ"ט
* "אם יש לך מטרה, תלך רק עליה, ובכל הכוח, וכולך רק אצבע והדק, עין וכוונות." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 444.
* "אם יש לך מטרה, תלך רק עליה, ובכל הכוח, וכולך רק אצבע והדק, עין וכוונות." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 444.
שורה 31: שורה 31:
* "הזמן המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזיכרון לזיכרון. אשר לזיכרון לחיים ואשר למוות לשכחה." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 7.
* "הזמן המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזיכרון לזיכרון. אשר לזיכרון לחיים ואשר למוות לשכחה." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 7.
* "ניווט הוא היכולת למצוא את הדרך מכל מקום לכל מקום, ובעיקר למקומות שאינך מכיר, ואילו החזרה הביתה, איך אומר זאת, נערי, דומה לציות שהכול מצייתים לכוח המשיכה. כמו שהנחל יודע את הדרך אל הים בלי מפות, וכמו שאבן מושלכת לא זקוקה למצפן כדי לשוב אל האדמה." ~ מתוך ספרו, "יונה ונער", הוצאת "עם עובד", 2006, עמוד 175.
* "ניווט הוא היכולת למצוא את הדרך מכל מקום לכל מקום, ובעיקר למקומות שאינך מכיר, ואילו החזרה הביתה, איך אומר זאת, נערי, דומה לציות שהכול מצייתים לכוח המשיכה. כמו שהנחל יודע את הדרך אל הים בלי מפות, וכמו שאבן מושלכת לא זקוקה למצפן כדי לשוב אל האדמה." ~ מתוך ספרו, "יונה ונער", הוצאת "עם עובד", 2006, עמוד 175.
* "כמו רבים אחרים למדתי בבית־הספר על יתוש האנופלס. אני חושב שישראל הייתה אז המדינה היחידה בעולם, שלימדה לילדיה את תורת היתושים בשיעורי ההיסטוריה ולא הזאולוגיה. מבחינת מערכת החינוך הישראלית, יתוש האנופלס, שהעביר את חיידקי הקדחת והדביק בהם את החלוצים, לא היה חרק, אלא מחבל. אחד מאויבי הציונות והישוב היהודי. יחד עם עכברי השדה, השרב, המופתי הירושלמי, היבלית, המפלגה הקומוניסטית וזחל הקפנודיס, הוא ביקש להחריב את המפעל הציוני, ולמזלנו נכשל." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 31..
* "כמו רבים אחרים למדתי בבית־הספר על יתוש האנופלס. אני חושב שישראל הייתה אז המדינה היחידה בעולם, שלימדה לילדיה את תורת היתושים בשיעורי ההיסטוריה ולא הזאולוגיה. מבחינת מערכת החינוך הישראלית, יתוש האנופלס, שהעביר את חיידקי הקדחת והדביק בהם את החלוצים, לא היה חרק, אלא מחבל. אחד מאויבי הציונות והישוב היהודי. יחד עם עכברי השדה, השרב, המופתי הירושלמי, היבלית, המפלגה הקומוניסטית וזחל הקפנודיס, הוא ביקש להחריב את המפעל הציוני, ולמזלנו נכשל." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 31.
* "כשהייתי בן חמש לקחו אותי סבא ופינס אל כרם השקדים של אליעזר ליברסון. סבא ניגש אל אחד העצים, חפר מעט ליד שורשיו והראה לי סימני נבירה וכרסום שהעמיקו עד מתחת לקליפתו. הוא העביר את אצבעותיו על צואר הגזע, הידק אותן בעדינות עד שמצא את מבוקשו, ואז שלף את אולר ההרכבות וקילף ריבוע מדויק מקליפת העץ. הזחל שנחשף היה גדול, כעשרה סנטימטרים אורכו, צהבהב חיוור, ולו ראש כהה, רחב ונוקשה. כשפגעו בו קרני השמש התחיל להתפתל בטירוף ולקלל. 'קַפְנוֹדִיס', אמר סבא, 'אויב השקד, המשמש, השזיף, כל פרי אשר לו גלעין.'
* "כשהייתי בן חמש לקחו אותי סבא ופינס אל כרם השקדים של אליעזר ליברסון. סבא ניגש אל אחד העצים, חפר מעט ליד שורשיו והראה לי סימני נבירה וכרסום שהעמיקו עד מתחת לקליפתו. הוא העביר את אצבעותיו על צואר הגזע, הידק אותן בעדינות עד שמצא את מבוקשו, ואז שלף את אולר ההרכבות וקילף ריבוע מדויק מקליפת העץ. הזחל שנחשף היה גדול, כעשרה סנטימטרים אורכו, צהבהב חיוור, ולו ראש כהה, רחב ונוקשה. כשפגעו בו קרני השמש התחיל להתפתל בטירוף ולקלל. 'קַפְנוֹדִיס', אמר סבא, 'אויב השקד, המשמש, השזיף, כל פרי אשר לו גלעין.'
: 'העושים במחשך מעשיהם', הוסיף פינס. בקצה הלהב עקר סבא את הזחל ממחילתו והשליכו לאדמה. חשתי את הגועל והזעם עולים בי." ~ מתוך הספר "רומן רוסי".
: 'העושים במחשך מעשיהם', הוסיף פינס. בקצה הלהב עקר סבא את הזחל ממחילתו והשליכו לאדמה. חשתי את הגועל והזעם עולים בי." ~ מתוך הספר "[[רומן רוסי]]", עמוד 21..
* "'באיזה אזימוט?' שאל דני. עוזי בנו שירת אז בצבא, במקום שנקרא "היחידה", ודני קלט ממנו כמה מונחים." ~ מתוך הספר "רומן רוסי".
* "ל‏פול מפרה זה רק מסוכן, אבל לפול מארנבת זה ממש בושה." ~ מתוך הספר "הגשם של סבא אהרן"
* "ל‏פול מפרה זה רק מסוכן, אבל לפול מארנבת זה ממש בושה." ~ מתוך הספר "הגשם של סבא אהרן"

גרסה מ־13:54, 4 ביולי 2013

מאיר שלו

מאיר שלו (נולד ב־29 ביולי 1948), סופר ופובליציסט ישראלי.

  • "הגאונות היא היכולת להתבונן בתופעה במבט שמפשיט ממנה את הטריוויאליות שלה."
  • "אני רואה את עצמי כבעל מלאכה שרוצה להוציא מוצר טוב ומלוטש. אני כותב כמו אופה, כותב ומזיע מול התנור ומתייסר ועושה את העבודה במלוא כובד־הראש."
  • "אמרו שהילדות העשוקה היא מכרה הזהב של הסופר. לי לא הייתה שום ילדות עשוקה. אבל כיוון שאני אוהב שהספרות תהיה יותר גדולה מהחיים הפרטיים שלי, אז אני ממציא חיים."
  • "את הנטייה בגוף ראשון – 'אשמנו, בגדנו, גזלנו...' – אנחנו זוכים לשמוע רק בתפילות. בשאר המקרים אנחנו מעדיפים להטות אותה בגוף שני, המתאים יותר לאופי הלאומי – 'אשמתם, בגדתם, גזלתם...' אבל השנה אפשר לומר: 'אשמו, בגדו, גזלו...' ולהפנות את האצבע לא זה לכיוון זה אלא לעברה של הממשלה." ~ מתוך מאמר של ערב יום הכיפורים, 2003
  • "לפני כמה חודשים הפיצה הסוכנות היהודית סיסמה: 'הציונות תנצח'. למה בדיוק התכוונו? איש אינו יודע. אחר כך קראו המתנחלים: 'תנו לצה"ל לנצח'. על איזה ניצחון דיברו? איש לא הסביר. עכשיו, בשעה שאני כותב את הדברים, טורחים פעילי הימין על הכנת ההפגנה שלהם בכיכר ציון, ממש מתחת לחלון החדר בו אני יושב. הם מקימים את הבמה, מנסים מיקרופונים, תולים את הכרזות: 'חייבים לנצח את ערפאת'.
האם הכוונה לחיסולו של ערפאת? לגירושו משטחי הרשות? לחנכו? להחלפתו? לגיורו? להזחלתו אל שולחן המשא והמתן? להעלאת כל נתיניו על משאיות? לא ברור ולא משנה. העיקר לנצח!" ~ מתוך מאמר, 2001
  • "ישראל, אם כן, זקוקה ללוחם חירות שישחרר אותה מעצמה, אבל בין כל מנהיגיה טרם קם איש כזה, מקורי ונועז דיו. לפעמים מדובר בבינוניות מצערת סתם, לפעמים באי־רצון, לפעמים בפחדנות, ובדרך כלל בגלל אותו שיעבוד מחשבתי. אלא שהבעיה האמיתית היא שלא רק ההנהגה; גם לחברה הישראלית נוח כך. 'אהבתי את אדוני', היא שבה ואומרת על עצמה, 'לא אצא חופשי'. וכיוון שהאדון הזה עצם מעצמיה הוא ובשר מבשרה – היא גם משתעשעת באשליות של עצמאות גם כאשר אותו המרצע הישן שב ומצמיד אותה אל המזוזה. חג שמח לכולנו, ועצמאות נעימה." ~ מתוך מאמר של יום העצמאות, 2001
  • "ואי אפשר לסיים בלי מעילי המנהיגים. בארצות הברית, למשל, נהוג לפשוט אותם. מנהיג אמריקאי, שמבקש להקרין חזון ומעש, מופיע בחולצה בלבד, מפשיל את השרוולים כמעט עד המרפק ומרופף את העניבה. אצלנו הם לובשים 'בטלדרס', מעיל קרב יעני, ואת העניבה הם מסירים לגמרי. כך אנחנו יודעים שלא רק אנחנו יוצאים למלחמה, גם הם עושים זאת, באופן אישי. ומה לעשות ז'קטים מפריעים בלוחמה בשטח בנוי ובזחילה מתחת לגדרות, שלא לדבר על העניבות. אני זוכר שאצלנו, באמצע טיהור התעלות של תל פאחר, העניבה של לפלורנטל נתפסה בבוכנת הגזים של הקלצ'ניקוב של גדי, והרי אנחנו לא רוצים שזה יקרה גם לאהוד אולמרט." ~ מתוך טורו ב"ידיעות אחרונות"
  • "ובכן, דורות באים יקרים, באשר תהיו, שימו לב:
הבית השלישי נחרב כי כל ממשלותיו, זו אחר זו, נגררו אחרי קומץ קיצוני, משיחי ואלים של מתנחלים.
הוא נחרב כי השקיע את כל אונו ואת כל יכולתו ואת תעצומות נפשו בכיבושו של עם אחר.
הוא נחרב כי הניח ליסודות פרימיטיביים להשתלט על חייו.
הוא נחרב כי לא הפריד בין דתו ומדיניותו.
הוא נחרב כי לא קמו מספיק מנהיגים חכמים ואמיצים.
וכמעט שכחנו – הוא נחרב כי נתן לצה"ל לנצח." ~ מתוך מאמר, 2000
  • "קודם עם המקור אחר כך עם הפלומה..." ~ שיטתו של הדוכס מ"עשיו" לשמירה על הגיינה
  • " 'שלחני כי עלה השחר', אומר לי הרגע הזה. מבקש הוא שאכתוב כדי שהוא יוכל לחלוף." ~ מתוך עשו, עמוד 330.
  • "תוך ארבע שנים ילדה ארבע בנות ואחר־כך עמדה מִלֶדֶת." ~ מתוך עשו, עמוד 349.
  • "בכפר שלנו יש לכל סיפור יותר גרסאות ממשתתפים." ~ מתוך "רומן רוסי"
  • "זאת העצמאות האמיתית של הבנאדם – בזמן, לא בכסף." ~ מתוך "יונה ונער", עמוד 130.
  • "לפנות ערב שב הדוד לגן־החיות, הציץ וראה את התינוק עם ילדה גבוהה ומתולתלת, וחש דבר מה מוזר: להקת המילים שמתעופפת דרך קבע במוחו של כל אדם, ללא כל סדר ומשטר, נערכה במוחו שלו במבנה של משפט. והמשפט לחש לו את עצמו, שעתידים השניים האלה להיקשר בקשרי אהבה. כך ממש." ~ מתוך "יונה ונער", עמוד 154.
  • "את הספרים הללו קראתי, חזור וקרוא, בילדותי, וספרים, כמו נופים, מצליחים להטביע עצמם ביתר תוקף ועומק, כשהם נקראים בגיל המתאים." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 20.
  • "כמעט לכל היסטוריה אני מתייחס כאל סיפור. תחקיר קרב שצה"ל עושה משתנה מחייל לחייל, אנשים שעמדו שלושה מטרים זה מזה מתארים סיטואציות שונות לחלוטין. קרב תל פאחר, שהיה אחד הקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ברמת הגולן - מכיוון שהשתתפתי בו אני יודע - יש לו שתי גרסאות: יש נרטיב של גדוד 12 ויש נרטיב של סיירת גולני. את קוראת את שני הנרטיווים ורואה שתי היסטוריות שונות לגמרי של הקרב. באותה צורה את קוראת את סיפור המרגלים בספר במדבר, ואחר כך אותו סיפור בספר דברים, וזה סיפור אחר לגמרי, וברור שמישהו שם שיכתב את ההיסטוריה. ממש לא מטריד אותי מה שכותבים כל מיני ארכיאולוגים, היסטוריונים וחוקרי מקרא, שתוהים אם באמת היה מלך כל כך גדול ששמו דוד, או שדוד היה בסך הכל ראש כפר קטן באזור ירושלים. עם ישראל, כולל חילונים כמוני, אוכלים פעם בשנה גפילטע פיש ומעלים את זכר יציאת מצרים בלי בכלל לשאול אם האירוע התקיים או לא. הסיפור עובד, וזה מה שחשוב." ~ מתוך הכתבה "הסיפור עובד" שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-2008\09\05.
  • "מה נשתנה? ובכן, 'באורח מאוד אירוני,' כך אומרת אלונה, 'במשפחה שלך כל עסק הפוך.' ואכן, כל השנה אנחנו מצליחים ללכת בחרבה, אבל בליל- הסדר אנחנו מתכסים\ מוצפים\ צוללים בים- סוף השב ונסגר של הזכרונות. אפילו היופאים שזכרו לשפוך זרע או לדמם או להיניק לפני ההתכנסות סביב שולחן- הסדר, לא מצליחים להתחמק מן המים האדירים, הרבים, היכסיומו הזה מן התורה, והמשפחה נראית לי אז כמו המילואימניקים של היחידה, שפעם בשנה הם נפגשים לקומזיץ בבסיס, מעלים אש וזכרונות: איך זרקנו רימון- הדף לתוך המחראה בדיוק כשהרס"פ התיישב שם, ואיך הצוות של גדי דפק את הקומנדו הסורי כולו, ואיך אמומה- יוכבד שמה את התיבה ביאור, ואיך חילצנו את יקי משבי הלגיון הירדני, ואיך אפופה- משה הרג את המצרי ויטמנהו בחול, ואיך מפקד הפלגה רצה לפרק את הוויגוואם של גבריאל ושל חבריו, ואיך שלחנו לאיבר- אלס מצות שמורות, והיא זרקה אותן לחזירים- אבל זה כבר סיפור על מרור אמיתי." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 377.
  • "עשרים שנה חלפו. היחידה גדלה. הציוד השתנה. למחלקה קוראים צוות, לפעולה קוראים ביצוע, ללב"מ קוראים לש"ב. את כנפי הסיור הם עונדים היום על צד ימין של החזה. יהא כך. הדברים השתנו. בוודאי שהשתנו. אנשים אחרים, אגדות נוספות, גבורות חדשות. הידידות, הגאווה והיכולת נותרו כשהיו, והזיכרון, בררן ורחום ומיטיב, מוחק את המיותר, מעגל זוויות, מלטש להבים. וגם פני חברי אשר על קיר המועדון נותרו כשהיו. תמיד בסיירת גולני. תמיד בני עשרים." ~ מתוך הכתבה "בחזרה לסיירת גולני", עיתון "במחנה", גיליון ראש השנה תשמ"ט
  • "אם יש לך מטרה, תלך רק עליה, ובכל הכוח, וכולך רק אצבע והדק, עין וכוונות." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 444.
  • "והשאר, ואני בתוכם, עם העצבים המהירים, המקצועיים, התאוותנים של הבחרות – התחלנו לירות כמטורפים." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 445.
  • "הזמן המפלה הגדול, מיין את קורבנותיו. אשר למוות למוות, ואשר לזיכרון לזיכרון. אשר לזיכרון לחיים ואשר למוות לשכחה." ~ מתוך ספרו, "פונטנלה", הוצאת "עם עובד", 2002, עמוד 7.
  • "ניווט הוא היכולת למצוא את הדרך מכל מקום לכל מקום, ובעיקר למקומות שאינך מכיר, ואילו החזרה הביתה, איך אומר זאת, נערי, דומה לציות שהכול מצייתים לכוח המשיכה. כמו שהנחל יודע את הדרך אל הים בלי מפות, וכמו שאבן מושלכת לא זקוקה למצפן כדי לשוב אל האדמה." ~ מתוך ספרו, "יונה ונער", הוצאת "עם עובד", 2006, עמוד 175.
  • "כמו רבים אחרים למדתי בבית־הספר על יתוש האנופלס. אני חושב שישראל הייתה אז המדינה היחידה בעולם, שלימדה לילדיה את תורת היתושים בשיעורי ההיסטוריה ולא הזאולוגיה. מבחינת מערכת החינוך הישראלית, יתוש האנופלס, שהעביר את חיידקי הקדחת והדביק בהם את החלוצים, לא היה חרק, אלא מחבל. אחד מאויבי הציונות והישוב היהודי. יחד עם עכברי השדה, השרב, המופתי הירושלמי, היבלית, המפלגה הקומוניסטית וזחל הקפנודיס, הוא ביקש להחריב את המפעל הציוני, ולמזלנו נכשל." ~ מתוך ספרו, "בעיקר על אהבה", הוצאת "עם עובד", 1995, עמוד 31.
  • "כשהייתי בן חמש לקחו אותי סבא ופינס אל כרם השקדים של אליעזר ליברסון. סבא ניגש אל אחד העצים, חפר מעט ליד שורשיו והראה לי סימני נבירה וכרסום שהעמיקו עד מתחת לקליפתו. הוא העביר את אצבעותיו על צואר הגזע, הידק אותן בעדינות עד שמצא את מבוקשו, ואז שלף את אולר ההרכבות וקילף ריבוע מדויק מקליפת העץ. הזחל שנחשף היה גדול, כעשרה סנטימטרים אורכו, צהבהב חיוור, ולו ראש כהה, רחב ונוקשה. כשפגעו בו קרני השמש התחיל להתפתל בטירוף ולקלל. 'קַפְנוֹדִיס', אמר סבא, 'אויב השקד, המשמש, השזיף, כל פרי אשר לו גלעין.'
'העושים במחשך מעשיהם', הוסיף פינס. בקצה הלהב עקר סבא את הזחל ממחילתו והשליכו לאדמה. חשתי את הגועל והזעם עולים בי." ~ מתוך הספר "רומן רוסי", עמוד 21..
  • "ל‏פול מפרה זה רק מסוכן, אבל לפול מארנבת זה ממש בושה." ~ מתוך הספר "הגשם של סבא אהרן"

נאמר עליו

  • "מאיר שלו, מהסיירת, כרע מול אברהם רימון, חברו ליחידה מקיבוץ יגור, ובכה בלי קול ובלי דמעות." ~ יהונתן גפן במאמרו "ארגז החול ודמיקולו" שפורסם ב"מעריב" יהונתן גפן 17/12/99 ([1])