רומן גארי

שלט רחוב על שמו של רומן גארי בפריז

רומן גארי (בצרפתית: Romain Gary)‏ (8 במאי 1914 - 2 בדצמבר 1980), סופר צרפתי ממוצא יהודי.

כללי

• "הצורך לדמיין מייצג תמיד ילד המסרב לגדול."
• "לחיות זו משאלה שהאהבה בלבד יכולה להיעתר לה."
• "בעלי זכויות היתר הם אלה שיכלו או ידעו לבחור את מטענם."
• "כשאנו מזדקנים אנו מתעוררים כל בוקר עם הרגשה כי ההסקה המרכזית אינה פועלת."
• "שנת ישרים. אני מאמין כי הרעים ישנים טוב יותר מפני שלא אכפת להם."
• "אין כל סיכוי לאהבה ללא דמיון."
• "אם קיים דבר בלתי נסלח, זה לא לסלוח."
• "אהבת מולדת זה לאהוב את אנשינו. לאומנות זה לשנוא את זולתנו."
• "ביתה האמיתי של האהבה הוא תמיד מקום מסתור."
• "האנושיות כבר איננה אגדה. היא כבר בדותא."
• "אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר."
• "אני יודע כי החיים שווים את הכאב הכרוך בהם, וכי האושר ניתן להשגה. די לנו למצוא נושא מעמיק, ולהקדיש למה שאנו אוהבים את כל ישותנו עד כדי שיכחה עצמית."

מתוך ספריו

כל החיים לפניו

• "החלומת נהפכים לסיוטים כשמזדקנים." ~ עמוד 47
• "אין צורך בסיבות כדי לפחוד." ~ עמוד 44
• "כמו לכל האנשים הקירחים, גם לו לא היו שערות על הראש."
• "בית־הכיסא היה קטן נורא, וגברת רוזה לא היתה מסוגלת להידחס לתוכו כולה, בגלל המימדים שלה; וזה אפילו קצת משונה לראות כמה מקום יכול לתפוס אדם כל־כך בודד. נדמה לי, שהיא חשה את עצמה בודדה עוד יותר שם בפנים." ~ עמוד 15
• שכחתי לספר לכם, שגברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, היתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תכף ומיד הקלה, כי, בכל־זאת, היתה לה דאגה רצינית אחת פחות." ~ עמוד 38
• "לא מובן לי למה מוטב לחלום לאחור, ובגילה הרי כבר אי-אפשר לחלום קדימה." ~ עמוד 49
• "לא היתה לה גזרה, והישבן עלה אצלה ישר עד הכתפים, בלי תחנות-ביניים, כשהלכה, נראתה ממש כמו איזה רהיט שעובר דירה." ~ עמוד 52
• "ממש אי־אפשר להאמין שמישהו מפחד מאריות כשיש כל־כך הרבה סיבות מוצדקות אחרות לפחד." ~ עמוד 52
• "כל מה שידעתי זה שהיו לי אב ואם, כי בעניין זה הטבע לא מוותר." ~ עמוד 60
• "הלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח." ~ עמוד 60
• "לא היה לי מצב־רוח, ודווקא כשמצב־הרוח ירוד, הדברים הטובים הם עוד יותר טובים. הבחנתי בזה לעתים קרובות. השוקולד טעים במיוחד כשמתחשק למות."
• "לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר."
• "את הזונות שעובדות בחינם לא רודפת המשטרה ומתנפלת רק על אלו ששוות משהו."
• "הפסיכיאטריים הם אנשים שכל הזמן מסבירים להם, שאין להם את מה שיש להם ושהם לא רואים את מה שהם רואים, עד שהם משתגעים."
• "אבל צריך להבין אותה – הרי החיים הם כל מה שנשאר לה. לאנשים החיים חשובים יותר מכל דבר אחר, וזה די משונה כשחושבים על כל הדברים היפים שיש בעולם."
• "היהודים, לדעתי, הם אנשים כמו כולם, אבל זאת עוד לא סיבה לא לכעוס עליהם."
• "'שם אני מסתתרת כשאני מפחדת.' 'מפחדת ממה, גברת רוזה?' 'אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו.' אלו מילים שאף פעם לא שכחתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל כך נכון." ~ רוזה ומומו בדיאלוג, עמוד 44
• "מה שתמיד נראה לי מוזר, זה שנכללו דמעות בתוכנית. זאת אומרת, שעשו אותנו מראש עם דמעות. צריך היה לחשוב על זה. שום יוצר שמכבד את עצמו לא היה עובד ככה."
• "אני זוכר היטב את הרגע הזה בחיי, מפני שלא היה כל הבדל בינו ובין האחרים."
• "כשפרצו את הדלת, כדי לראות מאין זה בא וראו אותי שוכב על־ידה, התחילו לצרוח הצילו, איזו זועה, אבל קודם לא חשבו לצעוק, כי לחיים אין ריח."

כלב לבן

• "אני אחד הדמוקרטים המאמינים כי מטרת הדמוקרטיה היא להעלות כל אדם לדרגת אצילות."
• "ניסיתי למשול ברוחי בזמן ששוב הסבירו לי ש'אינך יכול להבין, לכם בצרפת אין שבעה־עשר מיליון כושים'. זה נכון: אבל יש לנו חמישים מיליון צרפתים, וגם זה לא כיף גדול."

הבטחה עם שחר

• "עם אהבת אם, החיים מבטיחים לך משחר ילדותך הבטחה שאין הם מקיימים לעולם."
• "הומור הוא הצהרת כבוד, הכרזת עליונותו של האדם."

עפיפונים

• "מטבח בלי תנור אמיתי הוא כמו אישה בלי ישבן. אנחנו, טבחי צרפת, האש היא אימנו. אבל בימינו יש כבר מי שעוברים לתנור חשמל, ועוד עם וסת אוטומטי. ממש כמו להתעלס ולהביט בשעון כדי לדעת מתי לגמור."
• "מארסלן יקירי, כשמתענגים על תבשילך זו אירוטיקה, אבל כשמסתכלים במחירים זו פורנוגרפיה!"

שורשי השמים

• "עליכם להבין שבסתר לבם משוכנעים אנשים אלה, שקולוניאליזם שאינו מוליד תנועת מרי ואינו מביא עמו שפיכות דמים והרג – הוא קולוניאליזם שלא עלה יפה. ובמובן מסוים אולי הצדק איתם."
• "עוד לא נמצא אדם שהצליח ליישב את הסתירה הטמונה בעצם השאיפה להגן על אידיאל אנושי – בסיועם ובחברתם של בני האדם."
• "'מישהו חייב להמציא זריקה מיוחדת', רטן בכעס. 'או גלולה. ביום מן הימים ודאי יגלו משהו מעין זה. מאז ומתמיד האמנתי בקידמה; אין לי ספק שבבוא העת יוציאו למכירה גלולות של אנושיות. כל בוקר נבלע גלולה אחת עם כוס מים לפני העבודה. מיד נהיה הומאניים ונוכל אפילו לעסוק בפוליטיקה'."
• "הרעיון בדבר 'יופיו' של הפיל, 'אצילותו' של הפיל, יכול לעלות רק בדעתו של אדם שבע.... ואולם, בעיניו של האדם האפריקני לא היה לפיל יופי אחר ממשקל הבשר שעל עצמותיו."
• "המהפכן האפריקני שחור העור לא היה שונה שוני מהותי ממהפכנים אחרים שחתרתו על דגלם את המילים 'חופש', 'צדק', 'קדמה' ואחר כך קטלו, דיכאו ועינו, בשמה של המטרה הנאצלת והומאנית, כל מה שהיה חופשי וחי."

חרדתו של המלך סולומון

• "בצרפת, בשביל להיות הוגן, צריכים להרביץ רק לצרפתים."
• "אתה לא תוכל להבין זאת. אתה איבדת את כל משפחתך בקאמבודיה. יש לך על מי לחשוב. אבל אני מעולם לא איבדתי אף אחד. אין לי אף אחד, אפילו לא איזה בן־דוד, בין ששת מיליוני היהודים שהשמידו הגרמנים. אפילו הורי לא נהרגו, הם מתו בלא עת, בכל הכבוד, לפני היטלר. אני בן שמונים וארבע ואין לי את מי לבכות. בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר."
• "צ'אק הפליץ וטונג זינק מהמיטה, רץ לפתוח את החלון והתחיל לצרוח. הטיפוס הזה לא יפסיק להפתיע אותי. אחרי כל מה שהוא ראה בקאמבודיה הוא עוד מסוגל להתרגז בגלל נאד."
• "בעצם, הכל מסתכם בעודף מידע על עצמנו. לפנים יכולנו להתעלם זה מזה. יכולת להיאחז באשליות שלך. אבל היום, בגלל אמצעי התקשורת, הטרנזיסטור ובעיקר הטלוויזיה, העולם נעשה גלוי יותר מדי. המהפכה הגדולה של התקופה המודרנית היא ההתגלות הפתאומית והמסנוורת של העולם. במשך שלושים השנים האחרונות למדנו על עצמנו יותר משלמדנו באלפי שנים, וזה טראומטי. כשאתה גומר לשנן לעצמך, זה לא אני אשם, אלא הנאצים, אלא הקאמבודים, אלא... אני לא יודע מי, אתה מבין שמדובר בנו. תמיד ובכל מקום אנו. ומכאן רגשי האשמה."

לאור אישה

• "איך אפשר להבחין בין נכון ללא נכון, כשמתים מבדידות? פוגשים מישהו. מנסים לשוות לו עניין, ממציאים אותו מאל"ף עד תי"ו, מלבישים אותו במעלות מכף רגל ועד ראש, עוצמים את העיניים בשביל להיטיב לראות אותו. הוא מנסה קצת ליפות את עצמו, וגם את מנסה, ואם הוא יפה ומטומטם מתרשמים שהוא נבון, ואם לדעתו את מטומטמת הוא חושב שהוא נבון, ואם הוא נוכח ששדייך נפולים הוא מייחס לך אישיות, ואם את מתחילה לחוש שהוא סתם מפגר את אומרת לעצמך שצריך לעזור לו, אם הוא חסר השכלה, אז לך יש די והותר השכלה לשניכם, ואם רק את זה הוא רוצה כל הזמן את מספרת לעצמך שהוא מת עליך, ואם זה לא מושך אותו במיוחד את אומרת לעצמך שזה בעצם לא העיקר, ואם הוא קמצן אז זה בגלל שהיתה לו ילדות עשוקה, ואם הוא גס רוח את אומרת אל לבך שהוא טבעי, וכך ממשיכים לעשות כל מאמץ אפשרי בשביל להתכחש למציאות, לוודאות המסנוורת, וזה הדבר שמכונה 'בעיות הזוג' והבעיה בה"א הידיעה של הזוג, זה כאשר שוב אי אפשר לבדות זה את זה, ואז יש צער, טינה, שנאה, מנסים ללקט את הרסיסים ולאחות את הקרעים בגלל הילדים, או פשוט בגלל שבסיכומו של דבר מבכרים את החרא הזה על פני הבדידות."

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: רומן גארי

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רומן גארי