רומן גארי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בקיה (שיחה | תרומות)
←‏פסבדו: הרחבה
בקיה (שיחה | תרומות)
←‏פסבדו: הרחבה
שורה 190: שורה 190:
*"שום דבר תמותי לא יכול להיות אותנטי"~עמוד 168
*"שום דבר תמותי לא יכול להיות אותנטי"~עמוד 168
*"אני שומר את הכלום לעצמי"~עמוד 169
*"אני שומר את הכלום לעצמי"~עמוד 169
*"סליחה שאני צועק, זה בגלל שלא נשאר לי קול"~עמוד 145
*"לא הכרתי אותו ולכן אני אוהב אותו"~עמוד 144
*"אני לא רוצה להוסיף ולגבר על כל זה, ולכן אני מדבר על זה"~עמוד 147


===הסערה===
===הסערה===

גרסה מ־14:27, 29 בספטמבר 2017

שלט רחוב על שמו של רומן גארי בפריז

רומן גארי (בצרפתית: Romain Gary)‏ (8 במאי 1914 - 2 בדצמבר 1980), סופר צרפתי ממוצא יהודי.

כללי

  • "הצורך לדמיין מייצג תמיד ילד המסרב לגדול."
  • "לחיות זו משאלה שהאהבה בלבד יכולה להיעתר לה."
  • "בעלי זכויות היתר הם אלה שיכלו או ידעו לבחור את מטענם."
  • "אין כל סיכוי לאהבה ללא דמיון."
  • "אם קיים דבר בלתי נסלח, זה לא לסלוח."
  • "אהבת מולדת זה לאהוב את אנשינו. לאומנות זה לשנוא את זולתנו."
  • "ביתה האמיתי של האהבה הוא תמיד מקום מסתור."
  • "האנושיות כבר איננה אגדה. היא כבר בדותא."
  • "כשאנו מזדקנים אנו מתעוררים כל בוקר עם הרגשה כי ההסקה המרכזית אינה פועלת."
  • "שנת ישרים. אני מאמין כי הרעים ישנים טוב יותר מפני שלא אכפת להם."
  • "אהבה היא הנכס היחיד המתרבה ככל שמפזרים אותו יותר. ככל שאתה נותן יותר, נותר לך יותר."
  • "אני יודע כי החיים שווים את הכאב הכרוך בהם, וכי האושר ניתן להשגה. די לנו למצוא נושא מעמיק, ולהקדיש למה שאנו אוהבים את כל ישותנו עד כדי שיכחה עצמית."

מתוך ספריו

כל החיים לפניו

  • "החלומת נהפכים לסיוטים כשמזדקנים." ~ עמוד 47
  • "אין צורך בסיבות כדי לפחוד." ~ עמוד 44
  • "כמו לכל האנשים הקירחים, גם לו לא היו שערות על הראש."
  • "בית־הכיסא היה קטן נורא, וגברת רוזה לא היתה מסוגלת להידחס לתוכו כולה, בגלל המימדים שלה; וזה אפילו קצת משונה לראות כמה מקום יכול לתפוס אדם כל־כך בודד. נדמה לי, שהיא חשה את עצמה בודדה עוד יותר שם בפנים." ~ עמוד 15
  • שכחתי לספר לכם, שגברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, היתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תכף ומיד הקלה, כי, בכל־זאת, היתה לה דאגה רצינית אחת פחות." ~ עמוד 38
  • "לא מובן לי למה מוטב לחלום לאחור, ובגילה הרי כבר אי-אפשר לחלום קדימה." ~ עמוד 49
  • "לא היתה לה גזרה, והישבן עלה אצלה ישר עד הכתפים, בלי תחנות-ביניים, כשהלכה, נראתה ממש כמו איזה רהיט שעובר דירה." ~ עמוד 52
  • "ממש אי־אפשר להאמין שמישהו מפחד מאריות כשיש כל־כך הרבה סיבות מוצדקות אחרות לפחד." ~ עמוד 52
  • "כל מה שידעתי זה שהיו לי אב ואם, כי בעניין זה הטבע לא מוותר." ~ עמוד 60
  • "הלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח." ~ עמוד 60
  • "לא היה לי מצב־רוח, ודווקא כשמצב־הרוח ירוד, הדברים הטובים הם עוד יותר טובים. הבחנתי בזה לעתים קרובות. השוקולד טעים במיוחד כשמתחשק למות."
  • "לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר."
  • "את הזונות שעובדות בחינם לא רודפת המשטרה ומתנפלת רק על אלו ששוות משהו."
  • "הפסיכיאטריים הם אנשים שכל הזמן מסבירים להם, שאין להם את מה שיש להם ושהם לא רואים את מה שהם רואים, עד שהם משתגעים."
  • "אבל צריך להבין אותה – הרי החיים הם כל מה שנשאר לה. לאנשים החיים חשובים יותר מכל דבר אחר, וזה די משונה כשחושבים על כל הדברים היפים שיש בעולם."
  • יהודים, לדעתי, הם אנשים כמו כולם, אבל זאת עוד לא סיבה לא לכעוס עליהם."
  • "'שם אני מסתתרת כשאני מפחדת.' 'מפחדת ממה, גברת רוזה?' 'אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו.' אלו מילים שאף פעם לא שכחתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל כך נכון." ~ רוזה ומומו בדיאלוג, עמוד 44
  • "מה שתמיד נראה לי מוזר, זה שנכללו דמעות בתוכנית. זאת אומרת, שעשו אותנו מראש עם דמעות. צריך היה לחשוב על זה. שום יוצר שמכבד את עצמו לא היה עובד ככה."
  • "אני זוכר היטב את הרגע הזה בחיי, מפני שלא היה כל הבדל בינו ובין האחרים."
  • "כשפרצו את הדלת, כדי לראות מאין זה בא וראו אותי שוכב על־ידה, התחילו לצרוח הצילו, איזו זועה, אבל קודם לא חשבו לצעוק, כי לחיים אין ריח."

כלב לבן

  • "אני אחד הדמוקרטים המאמינים כי מטרת הדמוקרטיה היא להעלות כל אדם לדרגת אצילות."
  • "ניסיתי למשול ברוחי בזמן ששוב הסבירו לי ש'אינך יכול להבין, לכם בצרפת אין שבעה־עשר מיליון כושים'. זה נכון: אבל יש לנו חמישים מיליון צרפתים, וגם זה לא כיף גדול."

הבטחה עם שחר

  • "עם אהבת אם, החיים מבטיחים לך משחר ילדותך הבטחה שאין הם מקיימים לעולם."
  • "הומור הוא הצהרת כבוד, הכרזת עליונותו של האדם."

עפיפונים

  • "לפעמים זה בכלל לא עוזר שמבינים."
  • "אילו היה נורמלי באמת, היה מטומטם."
  • "מטבח בלי תנור אמיתי הוא כמו אישה בלי ישבן. אנחנו, טבחי צרפת, האש היא אימנו. אבל בימינו יש כבר מי שעוברים לתנור חשמל, ועוד עם וסת אוטומטי. ממש כמו להתעלס ולהביט בשעון כדי לדעת מתי לגמור."
  • "מארסלן יקירי, כשמתענגים על תבשילך זו ארוטיקה, אבל כשמסתכלים במחירים זו פורנוגרפיה!"
  • "יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף', ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה', לעתים קשה להבחין בין השניים."
  • " 'אשר לתולדות צרפת, הוא יכול לדקלמן מאלף ועד תו' 'עד תו? איזה תו? מה, היא הגיעה כבר לתו?' "
  • " 'מה מאפיין את החן?' התנועה. קיבלתי 19 נקודות מתוך 20. אני חב איפה את תעודת הבגרות לאהבה."
  • "הדרך הטובה ביותר לשכוח מישהו, היא, לעתים, להיפגש עמו שוב."
  • "אין בלתי אנושי ממנו, מאמץ השכחה."
  • "מוות באהבה אני יכולה להבין כי יש שהאהבה כל כך חזקה שאין החיים יכולים להחזיק מעמד, והם פוקעים."
  • "אם מעוותים הכול, הכול נראה מעוות."
  • "אילו נהגו כל הצרפתים ב'היגיון' מכבר הייתה צרפת חדלה מלהתקיים."
  • "האמת היא שעודף היגיון וחוסר טירוף שניהם לא רצויים, אך אודה כי אי הפרזה בזה ובזה הוא אולי מתכון נאה ל'קלו ז'ולי'."
  • "לפעמים מתעלל בך הדמיון באכזריות. כך זה בענייני נשים, רעיונות וארצות."
  • "אתה אוהב רעיון, הוא בעיניך היפה ברעיונות, אך לאחר שהוא מתגשם, אין הוא דומה לעצמו בכלל, ואפילו נעשה טינופת ממש. או, למשל, אתה אוהב את ארצך כל כך עד שלבסוף אינך מסוגל עוד לשאת אותה, כי לעולם אין היא הארץ הנכונה."
  • "ודאי לא נשוב הנה לעולם. אבל מה זה חשוב – הלא בקרוב, כך נראה לי, יהיו מיליוני בני אדם שלעולם לא ישובו לשום מקום."
  • "הוא אהב אהבה לוהטת את האנושות כולה, אך בעמן היה אדם בודד. הוא האמין בפורענות מפני שהיה בודד. התקווה היא עניין לשניים. ודאות זו מונחת בחוק המספרים הגדולים."
  • "זה אתה שמע אדוני הצעיר את קולו של אגס עסיסי, שלהיאכל נוצר. לזה קוראים אידאליסט."
  • "לדידה לקו הספרות בנטייה הפסולה לאשר כי שתיים ועוד שתיים הן ארבע, והדבר נראה לה עומד בסתירה מורה לעצם רוחה של פולין."
  • "אין ספק שהעתיד הוא למספרים. מאז תום ימי האבירים למד העולם לספור, והמצב הולך מדחי אל דחי. בקרוב נחזה בהיעלמו של כל דבר שאינו יכול להיספר, כמו הכבוד למשל."
  • "העולם אמנם מלא הרי געש בעלי שמות אקזוטיים, אך האשים הלוחשות באירופה מסוכנות פי כמה יותר, ואין להן ולא כלום עם התהומות שבבטן האדמה, אלא רק עם אלה שבנפש האדם!"
  • "עיינה נשואות אל השמים – ברי מזל שכמוהם."
  • "ועיניה, היו כחולות כל כך, עד שהלבינו את פני השמים."
  • "אין דבר עגום יותר מלהיות את ורק את, יצירה פעוטה שהיא תולדות הנסיבות... אני מתעבת כל מה שנעשה אחת ולתמיד..."
  • ככל שאתה מזקין, מתמעט והולך החשש שתחמיץ הכל, ששעתך דחוקה ואתה יכול לחיות בשלווה ולהסתפק במה שכבר הוחמץ. זה פשר הביטוי שלוות נפש. אך כשאת רק בת 16 ועוד יכולה לנסות הכל ולא להצליח במאומה, מכנים זאת על פי רוב 'עתידך לפנייך'."
  • "התמימות היא אולי הפורה שבחלקות שהחיים נותנים לנו ואחר כך לוקחים מאיתנו."
  • "בימים הממשמשים ובאים, אולי יהיה ללבלרים זוטרים בבתי דואר התפקיד המכובד מכולם. הם יוכלו לומר: אני, לפחות, לא היה לי חלק בזה!"
  • "עשבים המכונים, בעודם חיים, עשבים שוטים, משום שהם עושים כטוב בעיניהם."
  • "אני רוצה שליבי יתפעם כשאפגוש אותך בעוד חמש או עשר שנים. אבל אם תשוב הביתה ערב־ערב, לא יפעם הלב אלא רק הפעמון..."
  • "אתה לא יודע אהבת אמת מה היא. לא סולחים כלום ועם זאת סולחים הכול."
  • "מעולם לא חשתי שנאה כה עזה והאדם ששנאיתיו כל כך הייתי אני עצמי."
  • "הוספתי לשאוב מאהבתי את כל העיוורון הדרוש כדי להאמין בשפיותו של האדם."
  • "אומרים שהאהבה היא עיוורת, אבל אצלך, מי יודע, העיוורון הוא אולי איזו צורת ראייה."
  • "זכויות האדם פירושן לעתים הפקעת זכויותיה של מציאות זוועתית יותר מידי."
  • "לדעת השפויים אין האהבה טעם החיים, אלא רווח שולי שמפיקים מהם."
  • "דופרה היה מגיש את הירקות שלמים, 'גאים' כלשונו, וסלד מכל מיני רסקים ומחיות, ששוב נעשו אז מקובלים, כאילו ניבא לה ליבה של צרפת את הצפוי לה."
  • "יש החלמות המדרדרות אותך למצב גרוע מן המחלה עצמה."
  • "הוא אסר לומר בישולים. זו לשון רבים שנודף ממנה ריח של מטבח זול. בעיני המלאכה שאני עושה היא בישול. בימינו רוצים להכפיל הכול."
  • "אצלנו התקווה היא המושלת. לעולם לא תתפגר, המנוולת."
  • "אני מכירה אותן, את זכויות האדם שלכם. הן כמו ורדים: ריח טוב וזה הכול."
  • "אתה כל כך מטומטם, שאני פשוט לא מבינה איך לא לקחו אותך לצבא."
  • " 'לא ייתכן שצרפת תנוצח! בלתי אפשרי!' 'בצרפת אין דבר בלתי אפשרי.' "
  • "האדון רוצה למות מרוב אהבה, מה? אם כן, כדאי שתזדרז. עוד מעט יתחילו אנשים למות על ימין ועל שמאל, ולא מרוב אהבה, האמן לי."
  • "כשאני שומעת קול של גבר ממלמל מאחורי גבי: 'איזו בחורה נאה!' הרי זה כאילו בישרו לי שהראי יהיה הדבר העיקרי בחיי."
  • "היה לה הרצון להגשים את עצמה לא רק בנשיותה."
  • "יש שהמילה נשיות היא כלא לנשים."
  • "הזדרזו, ייתכן שאתם חיים את סיפור האהבה האחרון בתולדותיו של עולם."
  • "אבינו שבשמים! עשה שיהיה העולם נשי! עשה שהרעיונות, הארצות וראשי המדינות יעמדו כולם בסימן הנשיות! יודעים אתם ילדי, מיהו הראשון שדיבר בקול נשי? ישו."
  • "המילה פמיניזם לא מצאה חן בעיניה. 'צריך למצוא משהו בלי "איזם"' אמרה."
  • "לא דיי לאהוב סתם, אלא צריך ללמוד לאהוב."
  • "אפשר שרק מי שכבר אהב נשים רבות יודע לאהוב אשה אחת."
  • "אנשים מאושרים יותר מידי עלולים להיהפך למפלצות של אושר."
  • "אטפל בך היטב, גם זמן רב אחרי שתעזבי אותי."

שורשי השמים

  • "עליכם להבין שבסתר לבם משוכנעים אנשים אלה, שקולוניאליזם שאינו מוליד תנועת מרי ואינו מביא עמו שפיכות דמים והרג – הוא קולוניאליזם שלא עלה יפה. ובמובן מסוים אולי הצדק איתם."
  • "עוד לא נמצא אדם שהצליח ליישב את הסתירה הטמונה בעצם השאיפה להגן על אידאל אנושי – בסיועם ובחברתם של בני האדם."
  • "'מישהו חייב להמציא זריקה מיוחדת', רטן בכעס. 'או גלולה. ביום מן הימים ודאי יגלו משהו מעין זה. מאז ומתמיד האמנתי בקידמה; אין לי ספק שבבוא העת יוציאו למכירה גלולות של אנושיות. כל בוקר נבלע גלולה אחת עם כוס מים לפני העבודה. מיד נהיה הומאניים ונוכל אפילו לעסוק בפוליטיקה'."
  • "הרעיון בדבר 'יופיו' של הפיל, 'אצילותו' של הפיל, יכול לעלות רק בדעתו של אדם שבע.... ואולם, בעיניו של האדם האפריקני לא היה לפיל יופי אחר ממשקל הבשר שעל עצמותיו."
  • "המהפכן האפריקני שחור העור לא היה שונה שוני מהותי ממהפכנים אחרים שחרתו על דגלם את המילים 'חופש', 'צדק', 'קדמה' ואחר כך קטלו, דיכאו ועינו, בשמה של המטרה הנאצלת והומאנית, כל מה שהיה חופשי וחי."

חרדתו של המלך סולומון

  • "בצרפת, בשביל להיות הוגן, צריכים להרביץ רק לצרפתים."
  • "יותר עצוב לכבות משהו אחרי שבער סתם."
  • "עדיף־למות־מלהיות־מאושר זו מדיניות לא מוצלחת."
  • "אני לא יכול לתקן את העולם, זה גדול עליי, אז אני משפץ פה ושם... תיקונים ושיפוצים. זה כל מה שאני עושה. תיקונים ושיפוצים."
  • "כשלגמרי מבינים אחד את השני, אין עוד מה להגיד."
  • "במקום לחייך יהיה לך הרבה יותר קל להיות מאושר."
  • "וזאת חרדה, החרדה של המלך סולומון, החרדה של ההוא שלא נמצא כאן ונותן לנו להתפגר ואף פעם לא בא לעזור לאף אחד."
  • "זה חוסר אונים את יודעת, חוסר אונים אמיתי – כשאתה לא מסוגל אתה לא מסוגל, מקצה עולם ועד קצהו, עם קולות החרדה מכל הכיוונים."
  • "אתה לא תוכל להבין זאת. אתה איבדת את כל משפחתך בקאמבודיה. יש לך על מי לחשוב. אבל אני מעולם לא איבדתי אף אחד. אין לי אף אחד, אפילו לא איזה בן־דוד, בין ששת מיליוני היהודים שהשמידו הגרמנים. אפילו הורי לא נהרגו, הם מתו בלא עת, בכל הכבוד, לפני היטלר. אני בן שמונים וארבע ואין לי את מי לבכות. בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר."
  • "צ'אק הפליץ וטונג זינק מהמיטה, רץ לפתוח את החלון והתחיל לצרוח. הטיפוס הזה לא יפסיק להפתיע אותי. אחרי כל מה שהוא ראה בקאמבודיה הוא עוד מסוגל להתרגז בגלל נאד."
  • "בעצם, הכל מסתכם בעודף מידע על עצמנו. לפנים יכולנו להתעלם זה מזה. יכולת להיאחז באשליות שלך. אבל היום, בגלל אמצעי התקשורת, הטרנזיסטור ובעיקר הטלוויזיה, העולם נעשה גלוי יותר מדי. המהפכה הגדולה של התקופה המודרנית היא ההתגלות הפתאומית והמסנוורת של העולם. במשך שלושים השנים האחרונות למדנו על עצמנו יותר משלמדנו באלפי שנים, וזה טראומטי. כשאתה גומר לשנן לעצמך, זה לא אני אשם, אלא הנאצים, אלא הקאמבודים, אלא... אני לא יודע מי, אתה מבין שמדובר בנו. תמיד ובכל מקום אנו. ומכאן רגשי האשמה."

לאור אישה

  • "איך אפשר להבחין בין נכון ללא נכון, כשמתים מבדידות? פוגשים מישהו. מנסים לשוות לו עניין, ממציאים אותו מאל"ף עד תי"ו, מלבישים אותו במעלות מכף רגל ועד ראש, עוצמים את העיניים בשביל להיטיב לראות אותו. הוא מנסה קצת ליפות את עצמו, וגם את מנסה, ואם הוא יפה ומטומטם מתרשמים שהוא נבון, ואם לדעתו את מטומטמת הוא חושב שהוא נבון, ואם הוא נוכח ששדייך נפולים הוא מייחס לך אישיות, ואם את מתחילה לחוש שהוא סתם מפגר את אומרת לעצמך שצריך לעזור לו, אם הוא חסר השכלה, אז לך יש די והותר השכלה לשניכם, ואם רק את זה הוא רוצה כל הזמן את מספרת לעצמך שהוא מת עליך, ואם זה לא מושך אותו במיוחד את אומרת לעצמך שזה בעצם לא העיקר, ואם הוא קמצן אז זה בגלל שהיתה לו ילדות עשוקה, ואם הוא גס רוח את אומרת אל לבך שהוא טבעי, וכך ממשיכים לעשות כל מאמץ אפשרי בשביל להתכחש למציאות, לוודאות המסנוורת, וזה הדבר שמכונה 'בעיות הזוג' והבעיה בה"א הידיעה של הזוג, זה כאשר שוב אי אפשר לבדות זה את זה, ואז יש צער, טינה, שנאה, מנסים ללקט את הרסיסים ולאחות את הקרעים בגלל הילדים, או פשוט בגלל שבסיכומו של דבר מבכרים את החרא הזה על פני הבדידות."

פסבדו

  • "אל תצחיק אותי. אני בלשן מלידה. אני שומע ומבין אפילו את השקט. זו שפה מפחידה במיוחד והקלה ביותר להבנה. השפות החיות שנבלעו בתהומות השכחה והאדישות ושאיש אינו שומע, הן אלו שמצטלצלות ברהיטות מרבית"
  • "כשדוד מאקוט היה צעיר הוא נהרג במלחמה, אבל אחר כך הוא מצא את דרכו."
  • "היות שלא הבנו זה את זה, הרגשתי שאנחנו עומדים לפתח קשרים אמיצים."
  • "הם נראו לי שונים מאוד ממני, ולכן האמנתי שנגיע להבנה."
  • "אם נצליח להמציא שפה חסרת תקדים ונטולת קשרים זה יהיה סופו של הטירוף שלנו."
  • "ברגע שיש הבנה, יש אי הבנה."
  • "העובדה שאתה קצת תלוש היא בדיוק הצד האנושי בך."
  • "תאכל חרא, משם נולדות יצירות מופת."
  • "לא משנה כמה תנסה, לא תצליח לנשום בלי לאהוב מישהו. אותך או מישהו אחר, זה היינו הך."
  • "אין להם שום דבר משותף איתם, ולכן הם יכולים להתגאות בהם."
  • "התשובות האפשריות היחידות הן השאלות."
  • "המוח. אין ספק שזו טעות של הטבע."
  • "השירים שלי מזויפים כיוון שבלי מחבר לא יכולה להיות אותנטיות."
  • "לא הייתה לי כל סיבה לחוש שלווה, וזה לכשעצמו היה מרגיע."
  • "הלחישה היא אולי הדבר הרועש ביותר בעולם."
  • "את ראשי לא ניסיתי אפילו להציל - הוא ממילא לא שלי."
  • "המילים שונאות בריאות משום שהיא עושה אותן חולות."
  • "אני מודה לחברה של היום שהעדיפה את השיגעון שלי על פני אחרים. עוד רגע אזיל דמעה מרוב הכרת תודה."
  • "אלה לא היו רציחות־עם ומחנות עינויים, זה היה החתלתול."
  • "כל פעם שהרווחתי את לחמי בזיעת אפיים, הלחם הזה עורר בי שאט נפש כה גדול, שהקאתי אותו יחד עם כל בני מעיי."
  • "היה הנשק הגרעיני, אבל זה המכנה המשותף היחיד בין ברית המועצות, ארצות הברית, סין וצרפת, והרי לא יכולתי לכתוב נגד האחווה" ~עמוד 70
  • "ככל שתהיה כן, ככה יצעקו שאתה מזוייף" ~עמוד 72
  • "הערים מלאות באנשים שנהרגו ועם זאת הצליחו להסתדר בחיים" ~עמד 75
  • "הדרך הטובה ביותר להוכיח שאינך קיים באמת היא להראות את הפרצוף שלך, לרבות אף, פה וכמה משחקי מילים לחיזוק. אין מוצלח מזה כהוכחה לאיין" ~עמוד 78
  • "אני לא יצירה של טירון. אני יצירה של מאות שנים ושל גנים עתיקים שקיימים בפנים כבר אלפי שנים. אין דבר כזה טירון" ~עמוד 78
  • "התחלתי לעסוק בהפלות, כיוון שהיתה לי תחושה שככה אני מציל חיי אדם" ~עמוד 80
  • "לא רציתי שיחשבו שאני א - סוציאלי או איש בעל עקרונות" ~עמוד 81
  • "אם יש משו שאני מתעב, זה שקרים. הם הרבה יותר מידי כנים" ~עמוד 82
  • "שערי סומר על ראשי לעצם המחשבה שאני יושב על כיסא ושאף אחד, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח שכיסא אינו סוכן פסבדו-פסבדו האמון על המזימה המחרידה ביותר עלי אדמות: לשות לכל מה שמקיף אותנו מראה מרגיע, יומיומי ומוכר" ~עמוד 83
  • "היזהר, המילים היריבות מאזינות לך" ~עמוד 83
  • "אין רגע נכון לסתום בו את הפה"~עמוד 83
  • "דוקטור כריסטיאנסן אמר לי לסתום את הפה ברגע הנכון, אבל אין רגע נכון לסתום בו את הפה."~ עמוד 83
  • "ככל שניסה לא להיות אדם, כל נהיה אנושי יותר"~עמוד 87
  • "ראיתי את המציאות, שהיא מעוררת ההזיות החזקה מכול"~עמוד 88
  • "אלה שלא מסוגלים לזהות אנטישמיות וגזענות משום שהם נושמים אותן, ואף אחד הרי לא מודע בנשימה שלו"~עמוד 89
  • "מוחמד, המתקרא מומו למען דוברי הצרפתית, עמד ליד היהודי המכונה ישו, זה שסומן כאהבה וכגאולת האנושות במטרה להשמיד את היהודים כעונש על כך שיהודי אחד המציא את התרבות הנוצרית והנוצרים לא סולחים לו בשל כך, לאור המחויבות שהיא מטילה עליהם. זו עובדה קלינית שהנוצרים רוצים להרוג את היהודים מרוב כעס שהם הפכו אום לנוצרים עם כל החובות האלה שהם לא רוצים למלא"~ עמוד 89
  • "אני חלש ובזכות זה אני עדיין כאן"~ עמוד 90
  • "אין דבר מבהיל יותר מן ההבנה"~ עמוד 94
  • "כשמבינים הכול, תמיד חוטפים התמוטטות עצבים קשה. זה בגלל הצלילות"~ עמוד 95
  • "אני יהודי דוקטור, ומכאן השנאה העצמית והגזענות כלפי עצמי."~ עמוד 98
  • "אין דבר אנושי ומוצהר יותר מישראל, ידידי, אומה הראויה לשמה, ואין הוכחה מוחצת לטבע האנושי יותר מאשר אומה"~ עמוד 100
  • "הייאוש כבר מיצה את עצמו"~ עמוד 101
  • "מסכן שלי, אתה עדיין חושב ששתיים ועוד שתיים הן ארבע. זו טעות. שתיים ועוד שתיים הן מצב פסבדו, שותפות לדבר עברה, הן רק מעמידות פנים שיחד הן ארבע, מחמת איזה סדר עליון. הן מקבלות על עצמן את מראית העין, אבל אנחנו לא חייבים..."~ עמוד 104
  • "סוף סוף יש בצדקה לחרשה שלי, אני שייך לעולם"~ עמוד 116
  • "עדיין נשקף לו עתיד כעם עם עבר"~עמוד 119
  • "סלח לי, אבל יש לך סימני שואה על השרוול"~עמוד 122
  • "התקווה עושה אותה חולה"~עמוד 123
  • "בין החיים למוות מתחולל מאבק של נוסחים ספרותיים"~עמוד 124
  • "הטיפוסים המושלמים הם הטיפוסים הלא מודעים"~עמוד 127
  • "כל החתלתולים מתים מפני שהם גדלים"~עמוד 127
  • "הכיסאות מפחידים אותי במיוחד מפני שהצורה שלהם מרמזת על היעדרות אנושית"~עמוד 128
  • "יש צעקות שהן כליל היופי"~עמוד 154
  • "הכאן, הוא קריקטורה של מקום אחר"~עמוד 154
  • "אפילו המשוררים מניחים לעצמם למות משתיקה"~עמוד 156
  • "הפנטזיה היא חברתו הטובה של האדם"~עמוד 160
  • "טבחית טובה צריכה לדעת להשתמש בכל דבר, גם באשפה"~עמוד 162
  • "מאחר ששום דבר לא קיים, שום דבר לא חשוב...חוץ מהספרות?"~עמוד 162
  • "יש אנשים שהיו זבלים בחייהם ומושיעי האנושות ביצירותיהם"~עמוד 162
  • "צריך להיזהר במדיניות, כיוון שהיא עוזרת לחיות"~עמוד 163
  • "אלוהים יודע מה הם דחפו לישו באמצעות זריקות האינסולין נגד "נטיות משיחיות""~עמוד 166
  • "כלבים הם מן עם עם תקווה"~עמוד 166
  • "רק יצירות המופת חיות באושר"~עמוד 168
  • "שום דבר תמותי לא יכול להיות אותנטי"~עמוד 168
  • "אני שומר את הכלום לעצמי"~עמוד 169
  • "סליחה שאני צועק, זה בגלל שלא נשאר לי קול"~עמוד 145
  • "לא הכרתי אותו ולכן אני אוהב אותו"~עמוד 144
  • "אני לא רוצה להוסיף ולגבר על כל זה, ולכן אני מדבר על זה"~עמוד 147

הסערה

ב"הסערה" נכללים כמה סיפורים קצרים, לכן בסוף כל ציטוט יצוין שם הסיפור אך העמוד בספר הכולל.

  • "שיפצו לי פעמיים את הפנים, עד כדי כך שהמנתח אמר לי שמספר הקלסתרונים הולך ואוזל לו. בפעם האחרונה, לפני ששה חודשים, השינוי היה באמת קיצוני, אבל חייבים לומר שלגבי העיניים, אין הרבה מה לעשות. המבט מגיע מבפנים"~עד כלות הנשמה, עמוד 36
  • "טבעי לחלוטין, ממרחק של שלושים שנה, לקשט את האישה שאהבת בכל היופי, החוכמה והשלמות שבעולם ולעיתים קרובות מאוד, התפעמות שכזו אינה מסמלל דבר מלבד שכחת העבר.~עד כלות הנשמה, עמוד 37

מובן שהעובדה שמעולם לא אהבתי אישה כמו שאהבתי אותה לא אומרת מי יודע מה, אולי רק שאני לא מסוגל לאהוב"~עד כלות הנשמה, עמוד 37

  • "מגיע רגע בחייה של אישה שככל שבגדיה מפוארים יותר, כך הם נראים כלועגים לך יותר"~עד כלות הנשמה עמוד 46
  • "כל עוד תחושת הפליאה נשמרת, תמיד אפשר לצחוק"~היווני, עמוד 103
  • "לסרטנים אין כנסיה"~היווני, עמוד 105
  • "מנהלי המשק האנגלים עמדו להפוך לזן בסכנת הכחדה"~היווני, עמוד 106
  • "זה היה תמיד אחד מן השניים אצל היוונים האלה, זה תמיד או אל או דמוקרטיה."~היווני, עמוד 108
  • "בימנו כל מה שנשאר מהמיתולוגיה היוונית זה בעלי הספינות"~היווני, עמוד 109
  • "המנוולים אף פעם לא עצובים"~היווני, עמוד 109
  • "האפלה יודעת לדאוג יפה למפוחדים, למבולבלים ולאבודים"~היווני, עמוד 110
  • "מספיק להיות בחיים כדי לפחוד"~היווני, עמוד 110
  • "מוטב היה לו שיחשבו שהוא שקרן, מאשר שיחשבו שהוא מטורף"~היווני, עמוד 116
  • "כששפע האדום והכחול נראה פתאום כמו טרגדיה, כאילו מה שהתחיל כמשחק די אלים בין השמים והים הפך פתאום לטבח"~היווני, עמוד 116
  • "לבטוח במישהו זו החלטה הגדולה, הגדולה מכל ההחלטות"~היווני, עמוד 120
  • "הסקרנות היא אכן מגרעת איומה"~היווני עמוד 126

ריקודו של ג'ינג'יס כהן

  • "התייפחותם המתמשכת של כינורות הסתיו"~מפי משורר יידי. עמוד 106
  • "הפשעים האיומים ביותר הופכים למכרטת של אבנים יקרות, לרעיונות נשגבים, למעיינות של השראה ויופי, כל זוועה חדשה מדרבנת שוב את היכולת היצירתית שלנו"~עמוד 110
  • "בשום תירוץ, ובשום מצב, אסור לי להתבונן באנושות יותר מדי קרוב, ולא בתשומת לב רבה מידי"~רבי צור, עמוד 111
  • "אומר לך משהו, ושישאר בינינו בסודיות גמורה: אלוהים אינו גבר.

ששש."~ג׳ינג׳יס כהן, עמוד 114

  • "זה לא יכול להיות אלוהים, זה ודאי אדם, ואלה מסוגלים לכל דבר. לאן נפלתי שוב"~ג'ינג'יס כהן, עמוד 117

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רומן גארי