נפשות מתות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 8: שורה 8:
* "החלו לדרוש דין־וחשבון ו[[כעס|לכעוס]] על כך שהעניין מסרב להתבהר."
* "החלו לדרוש דין־וחשבון ו[[כעס|לכעוס]] על כך שהעניין מסרב להתבהר."
* "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר."
* "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר."
* "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים."
* "לא יפה־תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה."
* "לא יפה־תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה."
* "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים."
* "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם [[שתיקה|שתקן]] ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע."
* "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם [[שתיקה|שתקן]] ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע."
* "ב[[נימוסים|נימוסיו]] של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה."
* "ב[[נימוסים|נימוסיו]] של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה."

גרסה מ־05:32, 7 במרץ 2018

בול רוסי על הספר "נשמות מתות" (2009)

נפשות מתות (ברוסית: Мёртвые души) הוא רומן מאת ניקולאי גוגול על אדם ברוסיה הצארית המבקש להתעשר מתרגיל נוכלות. הספר יצא לאור ב־1842.


  • "יער שהתעורר ומצטלצל בקולן של אלפי ציפורים."
  • "הטנורים נעמדים על בהונות בתשוקה עזה להפיק צליל גבוה."
  • "גיבורנו הרטוב עד העצם והקפוא מקור לא חשב על דבר מלבד המיטה."
  • "החלו לדרוש דין־וחשבון ולכעוס על כך שהעניין מסרב להתבהר."
  • "נפשות מתות, בתו של המושל וצ'יצ'יקוב התערבבו והסתבכו בראשיהם באופן משונה ביותר."
  • "לא יפה־תואר, אך גם לא מכוער למראה, לא שמן מדי, לא רזה מדי; לא היה אפשר לומר עליו זקן, אך גם צעיר במיוחד לא היה."
  • "הגברות הצליחו לזרות ערפל כזה בעיני כולם, עד שכולם, ובמיוחד פקידי הרשות, נותרו לזמן־מה המומים."
  • "מאחוריה מתאכסן השכן, אדם שתקן ושקט, אך סקרן ללא גבול, המתעניין לדעת את כל פרטיו של האורח שהגיע."
  • נימוסיו של האדון היה דבר־מה סולידי, והוא גרף את אפו בקולניות רבה. לא ברור איך עשה זאת, אלא שאפו נשמע כמו חצוצרה."
  • "משומקום יופיעו היהירות והפומפוזיות, היא תתחיל להתנהל על פי הוראות ששיננה, תתחיל לשבור את הראש עם מי לדבר, ואיך, וכמה זמן; איך להסתכל ובמי."

נאמר עליו

  • "המהירות שבה מתרחש הכול תלויה בהשתלחות המחבר באוזנינו ובעינינו, והשפע המילולי הופך את הפארסה האבסורדית למופלאה." ~ יצחק לאור