כוכבים בחוץ

עטיפת הספר

כוכבים בחוץ הוא ספר שירים מאת נתן אלתרמן שראה אור בשנת 1938, ונחשב בעיני רבים כפסגת יצירתו.

---

• "גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת."
• "כך נוסע הזמן. הוא יקר ושביר. הובילוהו לאט."
• "לעד לא תעקר ממני, אלוהינו, תוגת צעצועיך הגדולים."
• "אֵינָם שׁוֹכְחִים אֶת הַחֶסֶד שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה אַחַת."
• "לחייו ולמותו את הזמר אשאיר."
• "אל תכבי את העבר, נרו יחיד כה ורפה."
• "אינני רוצה לכתוב אליהם. רוצה בלבם לנגוע."
• "שותק ונכרי, בחדרך השלו, אחכה לך כמו נעליך."
• "בחדרי העולם הגדולים, הריקים, גם צחוקך יבהל מעצמו."
• "הערב הנודד אל ההרים פנה. שעת הפרידות, מה קדושה את!"
• "להביט לא אחדל, ולנשום לא אחדל ואמות ואוסיף ללכת."
• " כי יש תבל רבה... ושיר עלמה בשער עוד מרנין אותה."
• "הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה, הדממה הזאת היא שלך."
• "בנגון דומיות ושמיים העיר עד עיניה מוצפת. איך אצא לעבור לבדי בשקיפות המבול השקט?"
• "עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא, וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ, וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר־אֹרַח."
• "באור ובגשם העיר מסורקת, היפה באמת - היא תמיד ביישנית, אלך נא היום, עם בתי הצוחקת, בין כל הדברים שנולדו שנית."
• "עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות. עוד אצניח אלייך ידיים. עוד אומר לך את כל המילים הטובות, שישנן, שישנן עדיין."
• "הרחק לגובה, בנהימה מורעבת, עיר אשר עיניה זוהב מצופות, מיתאדה בזעם, בתימרות האבן, של המגדלים והכיפות."
• "כי סערת עליי, לנצח אנגנך. שווא חומה אצור לך. שווא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואל גנך."

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: כוכבים בחוץ, נתן אלתרמן