יצחק רבין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכה של 188.64.207.105 (שיחה) לעריכה האחרונה של קליאו
תגית: שחזור
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg|ממוזער|216 פיקסלים|"האלימות היא כרסום יסוד ה[[דמוקרטיה]]"]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg|ממוזער|216 פיקסלים|"האלימות היא כרסום יסוד ה[[דמוקרטיה]]"]]
'''[[w:יצחק רבין|יצחק רבין]]''' (1 במרץ 1922 - 4 בנובמבר 1995), פוליטיקאי ישראלי, כיהן כרמטכ"ל השביעי של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]], שגריר ישראל ב[[ארצות הברית]], שר וראש הממשלה החמישי של [[ישראל]] בשתי תקופות כהונה. רבין עד היום טוען כי לא נרצח אלא התאבד
'''[[w:יצחק רבין|יצחק רבין]]''' (1 במרץ 1922 - 4 בנובמבר 1995), פוליטיקאי ישראלי, כיהן כרמטכ"ל השביעי של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]], שגריר ישראל ב[[ארצות הברית]], שר וראש הממשלה החמישי של [[ישראל]] בשתי תקופות כהונה.


==מדינת ישראל ==
==מדינת ישראל ==

גרסה מ־13:42, 19 באפריל 2019

"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה"

יצחק רבין (1 במרץ 1922 - 4 בנובמבר 1995), פוליטיקאי ישראלי, כיהן כרמטכ"ל השביעי של צה"ל, שגריר ישראל בארצות הברית, שר וראש הממשלה החמישי של ישראל בשתי תקופות כהונה.

מדינת ישראל

  • "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב־92, שם נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך." ~ מתוך נאומו האחרון בעצרת השלום בה נרצח, 4 בנובמבר 1995, י"ב בחשוון תשנ"ו
  • "אין לנו מכרות זהב, אין לנו נפט ולא יהלומים. ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדיר."
  • "לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים 'יהיה בסדר'. צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום."

השלום

  • "שלום עושים עם אויבים."
  • "השלום הוא קודם כל בתפילות, אך לא רק בתפילות."
  • "אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה."
  • "די לדם ולדמעות. די. אין בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה. אנו כמוכם: אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב ולחיות לצדכם בכבוד, באהדה, כבני אדם, כבני חורין."
  • "אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפויס יותר - עולם שנעים לחיות בו. אין זה הרבה מדי."
  • "לאחר מלחמות ואירועי דמים לאין ספור, אנו שולטים על יותר מ־‎2 מיליוני פלשתינים באמצעות צה"ל ומנהלים את חייהם על־ידי מינהל אזרחי. אין זה פתרון של שלום. אנו יכולים להמשיך להילחם, אנחנו יכולים להמשיך להרוג ולהמשיך להיהרג, אבל אנחנו גם יכולים לנסות להפסיק את מעגל הדמים הבלתי־נגמר הזה; אנחנו יכולים לתת גם סיכוי לשלום." ~ בעת אישור הסכם אוסלו ב' (5 באוקטובר 1995, כחודש טרם הירצחו) בכנסת ("הודעת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במליאת הכנסת, על אישור הסכם ישראלי-פלשתיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה")

ירושלים

  • "כל ההיסטוריה של העם היהודי נמצאת בין חריצו של הכותל הקדוש הזה."~ פרק ראשון מספרו 'פנקס שירות'
  • "ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל, מוקד לגעגועיו וחלומותיו של כל יהודי." ~ במהלך ישיבת הכנסת, ‎21 בספטמבר 1993 (פרוטוקול)
  • "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל, הייתי עונה הבה נוותר על השלום." ~ מתוך נאום בפני תלמידי תיכון, 1995
  • "ממשלה זו, כמו כל קודמותיה, מאמינה כי אין חילוקי דעות בבית הזה בדבר נצחיותה של ירושלים כבירת ישראל. ירושלים השלמה והמאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל. הממשלה נחושה בדעתה, כי ירושלים אינה נושא למיקוח." ~ נאום בכנסת, 15 במאי 1995
  • "ירושלים שלי היא מוקד געגועיו ומחוז חלומותיו של העם היהודי. היא החלום – להגיע. אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל: יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה. אך בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה, ואין שלום בלי ירושלים. ירושלים, שנחרבה שמונה פעמים, הייתה שלנו, תהיה שלנו, היא שלנו, וכך תהיה לעולמי עד." ~ נאום בכנסת, 1992
  • "... עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב, כבירת ישראל, בריבונות ישראל... משא-ומתן בין הצדדים להסכם בדבר מעמד הקבע יחל מוקדם ככל האפשר אך לא מאוחר מ-‎4 במאי ‎1996. כזכור, הוא יסתיים ב-‎4 במאי ‎1999. מובן כי משא-ומתן זה יכסה נושאים נותרים, לרבות ירושלים, הסדרי ביטחון וגבולות, יחסים ושיתוף פעולה עם שכנים אחרים וכן נושאים אחרים בעלי עניין משותף." ~ מתוך נאומו האחרון בכנסת, אחרי הסכם אוסלו השני, 5 באוקטובר, 1995.

צה"ל

  • "מטרת צה"ל להרתיע, או אם ההרתעה נכשלת – להכריע." ~ כרמטכ"ל, טרם מלחמת ששת הימים
  • "בתוך כוחות החי"ר של צה"ל בולטת חטיבת הצנחנים הסדירה משכמה ומעלה. הצנחנות בצה"ל אינה רק מקצוע צבאי. צנחנות היא אופי. היא מגלמת את התגשמות חלומה של הציונות לאו דווקא בהקשר הבטחוני־צבאי: אנשים יפים שמפעמת בהם אהבת האדם והארץ, בעלי רמה אישית גבוהה, נחישות עד תום, נכונות להקרבה. זוהי הרוח המייחדת את כל המתנדבים והנחשונים מאז ימי ראשית היישוב ועד עצם היום הזה. זוהי הרוח שהוליכה את ישראל, בוודאי את צה"ל, לשעותיהם היפות ביותר." ~ מתוך הקדמה שכתב לספר "אתי מלבנון", מאת האלוף יורם יאיר, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1990, עמודים 7 - 8

מלחמת העצמאות

  • "עברתי הרבה מאז, אבל יש זיכרונות ומראות שלא נמחקו, ויישארו קשים לתמיד. השורות העצובות בספר שלך מתארות איך שמעתם ברדיו, בחדר האוכל בקרית ענבים לפני יציאה לפעולה, את בן-גוריון מכריז על הקמת המדינה וחייל אחד מתחנן 'חבר'ה, תסגרו את זה, אני מת לישון, נשמע את ההכרזות מחר'." ~ על המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, מתוך הכתבה "מחרדה לא בונים מדינה" מאת ניבה לניר, "הארץ", 7 באוקטובר 2011
  • "זה היה עצוב. ובעיקר קשה. אם קראת, את יודעת: להראל היו 220 הרוגים ו־617 פצועים בקרבות האלה. כמה מהם, ילדים ממש, נהרגו מולי. לעיני. כמה מהם קברתי במו ידי. אני מניח שגם אם הייתי בן 30 או 40 זה היה קשה. אבל הייתי בן 26, והדרך לירושלים וחיי האנשים שהופקדו להחזיק אותה פתוחה היו עליי, באחריותי. אם היה לנו זמן הייתי מבקש מיחזקאל (שרעבי, נהגו) לעבור בבית הקברות בקרית ענבים. מבחינתי, החלק הקשה במלחמת העצמאות נשאר שם, ויישאר שם לתמיד." ~ מתוך הכתבה "מחרדה לא בונים מדינה" מאת ניבה לניר, "הארץ", 7 באוקטובר 2011

מלחמת ששת הימים

  • "אני חושב, כי מלחמה זו הוכיחה, כי חל גיבוש חדש בתפיסה הכוללת של צה"ל, תוך כדי התאמת דרכי הפעולה הצבאית, הכלים, האמצעים והאימונים בצורה המתאימה והתוצאות הוכיחו את עצמן. אני חושב, שצה"ל לא היה ערוך מעולם טוב יותר למלחמה מכפי שהוא נערך לפני מלחמת ששת הימים." ~ בראיון על מלחמת ששת הימים (ינון רויכמן, יצחק רבין מדבר על המלחמה, באתר ynet‏, 2 בנובמבר 2006)
  • "אודה, כי כשבועיים עד חודש אחרי מלחמת ששת הימים האמנתי, כי הייתה זו האחרונה במלחמותינו. קשה היה לי להאמין, שאחרי ניצחון ישראלי מוחץ כזה ותבוסה ערבית כל־כך קשה, לא יתפכחו מדינות ערב ולא יגיעו למסקנה, שתפארתן לא תהיה עוד על דרך המלחמה. אחרי כחודש, הגעתי למסקנה כי הייתי כחולם. המציאות הייתה שונה בתכלית. ראיתי, כי ככל שהמכה הייתה חזקה יותר, היא הולידה בקרב מנהיגי מדינות ערב רגשות נקם חריפים יותר, והיערכות מחודשת לקראת מלחמות נוספות." ~ בראיון על מלחמת ששת הימים (ינון רויכמן, יצחק רבין מדבר על המלחמה, באתר ynet‏, 2 בנובמבר 2006)

מדיניות

  • "כשהחרדה לגורל העם היהודי הופכת לפאניקה, כשהיא המנוע והדלק של מלחמה ומדיניות – היא מחלישה ולא מחזקת. לא אכנס לפסיכולוגיה, גם בזה אני לא מבין גדול. אבל אני יכול להגיד שמחרדה לא בונים מדינה. ובחרדה לא בונים צבא ותורת ביטחון, והיא לא החומר הנכון לבנות בו מדיניות למיצוי הישגי מלחמה... חרדה היא עניין מסוכן לאנשי צבא ולמדינאים, ופאניקה היא אסון." ~ בראיון (ניבה לניר, "מחרדה לא בונים מדינה", באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011)
  • "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם." ~ דבריו בישיבה הראשונה של הכנסת ה־13 והשבעת ממשלתו ב־13 ביולי 1992 (אלינור פוקס, "עזרו לסתיו שפיר לכתוב את הנאום הראשון שלה בכנסת", באתר mako,‏ 19 בפברואר 2013)
  • "לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל." ~ (ביוני 1992 בעצרת לציון 25 שנה לחידוש ההתיישבות היהודית ברמת הגולן)
  • "זה היה בבוקר חורפי של שנת 1993. פמליית רכבי השרד חיפשה מקום לעצור. בכל זאת, לא מתאים שראש הממשלה ושר הביטחון דאז, רא"ל (במיל.) יצחק רבין, ירד מהרכב ישר לתוך שלולית של גשם או ביוב. כך החל הביקור של רבין בשכונת כפר שלם, בפאתי תל-אביב – יפו. לתושבים החשדנים שקיבלו את פניו אמר רבין משפט מאפיין שנחקק היטב בזיכרון הקולקטיבי הישראלי: "אני לא רוצה לראות פה את ג'בליה". ההשוואה של השכונה המוזנחת, שרשויות המדינה כשלו מלפתח, למחנה פליטים פלסטיני, הייתה קולעת. "אני מקווה שנתחיל להזיז עכשיו מספר דברים", אמר רבין בסיום הסיור, "אך לא אבטיח שכל הבעיות תפתרנה מחר". אמר ועשה. שבועות מספר לאחר הביקור של ראש הממשלה בכפר שלם מונה חבר הכנסת אלי בן-מנחם לתפקיד סגן-שר השיכון. בן-מנחם כיכב בתשדירי הבחירות של העבודה ביוני 92', הבחירות שהראו שישראל חיכתה לרבין. באותם תשדירים הסתובב בן-מנחם, יליד מומבאי שמשפחתו שוכנה בכפר שלם עם עלייתם ארצה ב-49', בשכונת מגוריו, וקבל על ההזנחה והעוול לתושבים. הייתה זו הבטחת בחירות של מפלגת העבודה מודל 92' לשקם את כפר שלם, וראש הממשלה מינה את בן-מנחם על מנת לקיימה" ~ יצחק רביו על שיקום שכונות מוזנחות (יניב כרמל, "כפר שלם מחכה לרבין", אתר דבר ראשון, תאריך 17.1.2018)
  • "אני לוקח עליי את האחריות, אני אחראי שלא הצלחנו להביא את נחשון הביתה." ~ במסיבת עיתונאים לאחר היוודע תוצאות מבצע החילוץ הכושל ("עשרים שנה לחטיפת נחשון וקסמן, חוזרים למרוץ להשגת מידע על מיקומו", באתר ISRAEL DEFENCE,‏ 22 בדצמבר 2014)
  • "כאן בארץ־ישראל חזרנו ובנינו עם. כאן בארץ־ישראל הקמנו מדינה. ארצם של הנביאים, זו שהנחילה לעולם את ערכי המוסר, המשפט והצדק והושבה אחרי אלפיים שנות גלות לבעליה החוקיים, בני העם היהודי ועל אדמתה בנינו בית לאומי ומדינה לתפארת. אולם לא חזרנו אל ארץ ריקה. היו כאן פלשתינים שנאבקו נגדנו במשך ‎100 שנות פרעות ודמים. אלפים רבים משני הצדדים נהרגו בקרב על אותה פיסת אדמה, על אותה כברת ארץ. אליהם הצטרפו גם צבאות מדינות ערב." ~ בעת אישור הסכם אוסלו ב' (5 באוקטובר 1995, כחודש טרם הירצחו) בכנסת ("הודעת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במליאת הכנסת, על אישור הסכם ישראלי-פלשתיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה")
  • "לא יהיה נורא אם ניסע לגוש עציון באשרת תייר." ~ לאחר ביקור בגוש עציון במהלך מערכת הבחירות 1977, בהתייחסו לאפשרות של קיום הישובים היהודיים שם תחת שלטון ירדן
  • "לפני 25 שנים נפגשו נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל. לינדון ג'ונסון שאל אז את לוי אשכול: 'אדוני ראש הממשלה, איזו מדינת ישראל אתה רוצה?' היום, 46 שנים אחרי הקמת המדינה, 26 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אולי הגיע הזמן להשיב על השאלה הזו: איזו מדינת ישראל אנחנו רוצים?" ~ אוגוסט 1993
  • "לשבור להם את הידיים והרגליים." ~ בדבר שיטת הפעולה נגד האינתיפאדה הראשונה, 1987
  • "ואני, מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל ובצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר לך, מלך ירדן, ואומר לכם ידידים אמריקנים: אנו יוצאים היום למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל, וזו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה – המלחמה על השלום. ומחר, בדרך העולה לירושלים, אלפי פרחים יעטפו באהבה את חלקי המשוריינים החלודים, אלה שלא הגיעו אל העיר. מחר, אלפי פרחים יחייכו שלום אלינו משלדי המתכת." ~ דברים בקונגרס האמריקני, וושינגטון, 26 ביולי 1994, מתוך הספר "רודף שלום"
  • "נלחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור."
  • "אל מול שימוש בכוח, אם ברצוננו להתקיים כמדינה, עלינו לעשות החלטות קשות." ~ בשיא האינתיפאדה הראשונה כיוצא ממשפט אחר שאמר: "תשברו להם את העצמות."
  • "רצח פלסטינים על ידי יהודים לא יעצור את השלום." ~ לעיתון מעריב, לאחר פיגועי התופת במרכז הארץ, 11 בספטמבר 1995
  • "יחשוב אדם במה מדינה ישראל עסקה ב-1976, באיזה מקום מחורבן שאין לו שום משמעות. בוויכוח מיסטי, שמיקדו סביבו את בעיית הקיום של מדינת ישראל. [...] לא יאומן... מה זה בכלל התיישבות? איזה מאבק זה? איזה אמצעי? 'קדום' זה נאד נפוח." ~ בעת פגישה עם עיתונאים, מתוך הסרט "רבין: במילותיו שלו".
  • "איני מודאג מהתנגדותם של האיגודים המקצועיים בישראל לתהליך ההפרטה כשם שאיני מודאג מקבוצות טרור איסלאמיות המבקשות לפגוע בתהליך השלום" ~ הארץ, 21 בנובמבר 1993

על היחסים עם הפלסטינים

  • "כאן נולדנו, כאן יצרנו עם, כאן יצקנו מקלט לנרדפים וכאן בנינו מדינת מופת דמוקרטית. ואולם, אין אנו לבדנו על האדמה הזו. לכן, אנו חולקים את האדמה הטובה הזו היום עם בני העם הפלסטיני, כדי לבחור בחיים." ~ 1995
  • "בלי שיובטח ביטחון הישראלים ותינתן תקווה חדשה לפלסטינים, לא תושג מטרת ההסכם. הרבה מאד תלוי בפלסטינים. אנו הולכים אל הדרך החדשה בתקווה גדולה, ברצון עז, ויודעים כי יש בה סיכויים נפלאים - אך גם חששות כבדים. אנו משוכנעים כי שני העמים יכולים לחיות על אותה פיסת אדמה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו." ~ נאום בהסכם קהיר, 1994
  • "אני פונה אל בני העם הפלסטיני ואומר: שכנינו הפלסטינים, מאה שנות דמים נטעו בנו איבה זה לזה. מאה שנים ארבנו לחייכם - ואתם ארבתם לחיינו. הרגנו בכם ואתם הרגתם בנו. אלפי קברים שלכם, אלפי קברים שלנו, מכסים את ההרים והוודאיות, והם ציוני דרך כואבים בהיסטוריה שלכם ובהיסטוריה שלנו. היום אתם ואנו מושיטים יד לשלום. היום אנו מתחילים ספירה אחרת. העם בישראל מצפה שלא תאכזבו אותו. תנו לתקווה החדשה לפרוח. לא קל לשכוח את העבר. אבל ננסה לגבור על משקעים ומכשולים, כדי להאיר אופק חדש." ~ נאום בהסכם קהיר, 1994
  • "מדינה פלסטינית בכל סוג שלה, זה אומר שמדינת ישראל תחיה יום יום עומדת על משמרה." ~ בראיון לשלום ירושלמי, מעריב, 1993
  • "אינני רוצה מיליון שבע מאות פלסטינאים שיהיו אזרחי ישראל... אני תומך [באוטונומיה לפלסטינאים]... אני בעד להתחיל בזה." ~ בעימות הטלוויזיוני עם יצחק שמיר, לפני הבחירות ב-1992.
  • "גבולות מדינת ישראל במסגרת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. * "לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967." ~ מתוך נאומו בכנסת במועד אישרורו של הסכם הביניים בין ישראל לפלסטינים, 5 באוקטובר 1995. מתוך דברי הכנסת, ישיבה שע"ו, 5 באוקטובר 1995, חוברת מ"ה (מקור)
  • "ישות שהיא פחות ממדינה." ~ על הרשות הפלסטינית (מקור)
  • "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה... כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלשתינאית; לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה. וכו' וכו' וכו'. כל הדיבורים... הליכוד פוחד פחד מוות משלום. פחדני השלום. זהו הליכוד של היום." ~ על איום הטילים, 1994
  • "האגודה לזכויות החמאס." ~ על האגודה לזכויות האזרח שעתרה לבג"ץ נגד גירוש 400 מחבלים ללבנון
  • "למגורשים הייתה זכות ערעור. לניסים טולדנו לא הייתה." ~ 1992,כאשר הגיב לעתירת ארגון זכויות האדם נגד גירוש מחבלי חמאס
  • "אם ניתן לערפאת מדינה משלו, הוא ייקח גם את המדינה שלנו איתו." ~ בראיון לנחום ברנע, ידיעות אחרונות, 1994
  • "לא נוכל לעבור לסדר היום בעקבות סדרת מעשי הרצח שביצע החמאס." ~ (בעת החלטתו לגרש ללבנון מחבלי חמאס בעקבות רציחת שוטר מג"ב)
  • "המשטרה הפלסטינאית תילחם בחמאס... בלי 'בצלם', בלי בג"צ ובלי 'אמהות נגד שתיקה'" ~ (לעיתונאים ובנסיבות שונות, מרץ 1994, ובעקבות אמירתו על חוסני מובארכ, שסיפר לו על מדיניות הריסת בתים במצרים: "להם אין בג"צ ואין 'בצלם'")
  • "נבלע כדור נגד בחילה ונלך." ~ (כשנשאל כיצד יוכל ללחוץ את ידו של ערפאת 1993)
  • "מרצחי השלום ואויביו." ~ על ארגוני הטרור הפלסטיני (מקור)
  • "אני רוצה לתת לאש"ף את האשראי המגיע לו ולומר שאין הם מסתירים את כוונתם האמיתית לחסל את ישראל." ~ ידיעות אחרונות, 27 ביוני 1980
  • "ערפאת עדיין הוא מהווה את גורם הטרור המרכזי גם אם הוא מתכחש." ~ (ראיון בערב חדש 1985)
  • "מדינה פלסטינית בין ישראל לירדן תהיה סרטן בלב המזרח התיכון." ~ בראיון ל"ניוזוויק", 1975
  • "מדינה פלסטינית בגדה תהיה תחילת הסוף של ישראל." ~ 1974

על פוליטיקה

  • "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם קונספטואלית." ~ על התרגיל המסריח
  • "בכל קואליציה יש גם קצת גועליציה." ~ בזמן המשא ומתן הקואליציוני, 1992
  • "אני אחליט ואני אנווט." ~ בעקבות ניצחון מפלגת העבודה בבחירות לכנסת השלוש עשרה, 1992
  • "איך אומרים ברדיו הכל דיבורים? אז הכל דיבורים!" ~ בראיון לרזי ברקאי בתכנית הרדיו הכל דיבורים, 1990

על אישים וקבוצות

  • "שמעון ירדוף אותי עד יומי האחרון." ~ לבנימין בן-אליעזר בהקשר לשמעון פרס ומערכת היחסים ביניהם)
  • "אחד כמוהו הוא ברכה במטה הכללי, עשרה כמוהו – אסון לאומי." ~ על אריאל שרון
  • "מוצג ארכיאולוגי." ~ על מנחם בגין
  • "היה ברור לי, כי מנוי וגמור עם שמעון פרס, כי הוא וראשות הממשלה בישראל ראויים זה לזה ואין להפריד. הנחת היסוד ה'מוצקה' שעליה ביסס 'חתרן בלתי נלאה' זה את אשליותיו הייתה, שבינו לבין ראשות הממשלה אין מחסום אלא יצחק רבין." ~ הציטוט בספר 'פנקס שירות' בו תוקף יצחק רבין ז"ל את שמעון פרס ומצמיד לו לדיראון עולם את הביטוי 'חתרן בלתי נלאה' (לוי ט., "היום לפני 31 שנה: יצחק רבין מדביק לשמעון פרס את הכינוי חתרן בלתי נלאה", באתר הארץ, 8 באוגוסט 2010)
  • "להיטותו לכבוש את ראשות הממשלה לא ידעה גבול, לא הכירה מגבלות וכמעט הכל מותר: הדלפות, חתירה מתמדת תחת מעמד ראש הממשלה וערעור מעמד הממשלה כולה. וכל זאת על פי המשנה הבולשביסטית הנודעת, שככל שיהיה רע יותר - כך יהיה טוב יותר לאנשי פרס ולמנהיגם. חתרנות זו הייתה מבוססת על שקרים גמורים או על חצאי אמיתות" ~ רבין מתאר את פרס
  • "לא חשבתי ששמעון פרס מתאים לתפקיד שר הביטחון, משום שהוא מעולם לא שירת בצה"ל. קיבלתי אותו לתפקיד בלב כבד. זו הייתה טעות. ידעתי שאצטער עליה ואשלם את מלוא המחיר." ~ עוד ציטוט של רבין על פרס.
  • "זו הפעם הראשונה שבה רב אלוף מצדיע בטלפון לסמל." ~ לדב גולדשטיין(וצ), אחרי שזה תובע את הביטוי "חתרן בלתי נלאה"
  • "במסכנות לא בונים מנהיגות." ~ על שמעון פרס, בנאום הניצחון בבחירות 1992
  • "הפודל של פרס." ~ על יוסי ביילין(וצ)
  • "המתיישבים יכולים להסתובב כמו פרופלור." ~ על התנגדות מתיישבי רמת הגולן לכוונתו לדון במסירת רמת הגולן לידיים סוריות
  • "אט אט פורשים חברינו מארץ החיים, ואנו נפרדים מהם בכאב. הולך וכלה מן הארץ דור אשר בהיסטוריה המפוארת של המדינה ייחקק על לוחותיו התואר 'בוני מדינת ישראל וכוח המגן שלה'. זו הייתה – ועודנה – זכות גדולה להיות בחבורה הלא־גדולה הזאת, שעליהם ועל שכמותם כתב נתן אלתרמן: הם נשאו את עמם עלי שכם." ~ סופד, בדיון בכנסת, לחיים בר-לב ואהרן יריב(וצ) שהלכו לעולמם ("הודעת הממשלה על ההסכם עם הפלסטינים בנושא עזה ויריחו", באתר הכנסת, 11 במאי 1994)
  • "נפולת של נמושות." ~ על היורדים מהארץ, בראיון לקראת יום העצמאות של מדינת ישראל, 1976
  • "בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר – סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית." ~ על תנועת המתנחלים, מתוך ספרו "פנקס שירות", 1979
  • "אט אט הם אינם כבר בינינו. אט אט הולכים הם ונעלמים" ~ על ניצולי השואה, בנאום האחרון שנשא לערב יום השואה, 1995

על עצמו

  • "זה לא היה החלום שלי. רציתי להיות מהנדס מים. למדתי בבית ספר חקלאי. חשבתי שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח."
  • "לא תמיד נמצאים אנשים שיש להם את העוז, את המחשבה, את היכולת, לשנות דברים, לשנות מוסכמות, ליצור מציאות חדשה!" ~ בטקס בתחנת הכוח חדרה, 1 בנובמבר 1995 (3 ימים טרם הירצחו)
  • "בגיל שבו פורחות אהבות ראשונות, בגיל בו חוקרים התלמידים את מסתורי התנ"ך ונפלאות המתמטיקה, בגיל 16 שמו בידי נשק בכוונה להגן על עצמי ולצערי גם כדי להרוג."

כללי

  • "האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם."
  • "אנחנו משאירים לכם את מתינו, תנו להם משמעות."
  • "הדרך היחידה להדביר טרור היא להילחם בו."~ בעקבות חטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר,1985

נאמר עליו

  • "יצחק יהיה רמטכ"ל כאשר הבטחתי לו... יצחק הוא בחור ישר ונבון, ויש לסמוך עליו, אם כי הוא זהיר קצת יתר על המידה." ~ דוד בן גוריון, היומן האישי, 25 בנובמבר, 1963
  • "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה, לישיבת אבל בתל אביב. יהי זכרו ברוך." ~ איתן הבר(וצ) מודיע על מותו של רבין, 4 בנובמבר 1995, שעה 23:15
  • "שלום, חבר." ~ נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לאחר רצח רבין (המקור בעברית)
  • "רבות דיברו ביצחק רבין הלוחם, מצביא השלום. פחות מדי דיברנו עליו כמשנה סדרי העדיפויות במדינה. אומנם הסיסמה של "שינוי סדרי העדיפויות" נטבעה במהלך מערכת הבחירות לכנסת ב-1992. אבל לדידו של רבין זו לא היתה סיסמה. מהיום הראשון לכהונתו היא לא נשארה כסיסמה. לא היה ראש ממשלה שהיה מעורב כל-כך כיצחק רבין בכל הנושאים החברתיים והכלכליים. הממשלה שבהנהגתו ביצעה בשלוש שנים מהפכות בתחומי החינוך, המחקר, התשתיות, הבריאות והפנסיה. אלה היו שנים של שגשוג כלכלי, של גידול מתמיד בצמיחה, של העמקת קליטת העלייה וגם של עלייה חסרת תקדים ברמת החיים של הפרט. בשלוש השנים של ממשלת רבין עלתה הצריכה הפרטית לנפש ביותר מ-20 אחוז! זו היתה ממשלה בהנהגתו של מי שפעל ועשה למען הפרט ולמען החברה יותר מכל ראש ממשלה אחר. רבים מבין קודמיו דיברו הרבה על ענייני חברה ופרט, אבל נדמה לי, שכל ראשי הממשלה עשו פחות ממנו, מי שהצטייר לעיתים כחסר רגישות לבעיות בתחומים הללו. אלא שהרושם הזה היה הפוך לחלוטין מכפי שהוא היה, מנוגד לחלוטין לתוצאות עשייתו." ~ חיים רמון, לשעבר יו"ר ההסתדרות ושר בממשלת רבין השנייה, בדברי הספד בבית נבחרי ההסתדרות, 12 בנובמר, 1995.
  • "רצח רבין, זמן קצר לאחר שקיבל פרס נובל לשלום על חלקו בהסכם אוסלו, קיבע את דימויו בעיני רבים כנסיך השלום. איתמר רבינוביץ אינו מגדיר את יחסו של רבין אל הערבים בכלל, אך מנסה לפענח את עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי־הערבי. בתוך כך הוא מנתח את השינויים שחלו מזמן לזמן ביחסו של רבין אל המרכיבים השונים של הסכסוך: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון והפלסטינים. זו גישה אפשרית לשאלה העיקרית: האם האמין רבין בשלום? ייתכן מאוד שבדומה לבן־גוריון לא האמין שיש פתרון לסכסוך ועל כן ניתן רק לנהל אותו. כך או כך, הניסיון למצוא נוסחה אחת שתבטא את גישתו של רבין לנושא משכנע פחות" ~ על מורשתו של יצחק רבין (תום שגב, "בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות", אתר הארץ, תאריך 18.8.2017)
  • "כמו כל ראש ממשלה ישראלי, וכל נשיא אמריקאי, הוא מצא את עצמו מול 'תוכניות שלום', ומדי פעם אמר משהו שהתפרש כנכונות לוויתורים מסוימים. כשגריר בוושינגטון שיכלל את היכולת הזאת לדרגת אמנות כמעט; האמריקאים קראו לו 'האיש המעשן'. רבינוביץ מיטיב לתאר את העימות בין הנרי קיסינג'ר הייקה מהרווארד לבין רבין הצבר מכדורי, משחק שכולו נוכלות הדדית של שועלים. שר החוץ האמריקאי מגלה בתוך כך משיכה גדולה לתככי הפוליטיקה הישראלית ומזימותיה, והשגריר רבין לא התקשה לספק את תאוותו. פעם סיפר לו שמשה דיין פועל להכשלת נסיעתה של ראש הממשלה גולדה מאיר לארצות הברית, כדי לקדם את סיכוייו לרשת אותה. מאיר ייחסה לרבין את תסמונת השגרירים — שביטויה הזדהות־יתר עם המדינה המארחת. בדומה לבנימין נתניהו ולברק (וגם לבן־גוריון), התלהב רבין מהאמריקניזציה של העולם; אביו חי בארצות הברית קודם שהתיישב בארץ ישראל" ~ על דמותו של יצחק רבין הפוליטיקאי (תום שגב, "בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות", אתר הארץ, תאריך 18.8.2017)
  • "נטייתו של איתמר רבינוביץ לשבח את רבין כמנהיג וכמדינאי מחייבת אותו שוב ושוב להתמודד עם סיפורה של השנאה האובססיבית שרשפה בינו לבין שמעון פרס. הרושם הוא שהתיעוב לפרס פעל לעתים קרובות כשיקול דומיננטי, לפעמים יחיד, בתהליך קבלת ההחלטות של רבין. שורשי האיבה נטועים אולי בכך שפרס קידם את הפרויקט הגרעיני של ישראל, בעוד שרבין התנגד לכך; לימים שינה רבין את דעתו ואפשר שלא סלח לפרס על שהקדים אותו. ואולי היה זה המתח בין 'הצבר התכליתי' ודל הדמיון לבין 'הילד הגולה הרומנטי', שבעיניו רק השמים היו גבול. ואולי, מי יודע, היה זה משהו אחר. רבינוביץ לא פיענח את מהות הפרשה הזו. חשוב לו לטעון שבסופו של דבר רבין ופרס הכירו בכך שאין להם ברירה אלא לחיות יחד,'תאומים סיאמיים', וששיתוף הפעולה ביניהם היה מועיל. זה פתרון דחוק: ייתכן שהפרק הזה בחיי שני האישים מחייב מחזאי גדול, לא היסטוריון. כך או כך, מבחינה ספרותית זה היה סכסוך ללא שאר־רוח: מהו 'חתרן בלתי נלאה' אשר שימש את רבין כדי לגדף את פרס לעומת 'נצר נתעב' ו'פגר מובס' ששלף בן־גוריון מספר ישעיהו כדי לגדף את חיים ויצמן. רבין של איתמר רבינוביץ אינו רק איש חלש, שטועה שוב ושוב, אלא גם ביש מזל ואף נגוע בשחיתות אישית. וכך יצא שדווקא במשמרת שלו איבדה מפא"י את השלטון בישראל אחרי כמעט 30 שנה; ודווקא מנחם בגין חתם על הסכם השלום עם מצרים. הוא (רבין) ניסה להעמיד פנים שכישלונו בפוליטיקה לא נוגע לו, אבל איתמר רבינוביץ יודע לצטט מכתב לגולדה מאיר שבו קבל רבין על שהפקירה אותו למשמיציו: 'את מעולם לא קמת להגן עלי', התבכיין. על רקע זה גם ההכרזה 'אני אנווט' (1992) נשמעת יותר כקריאת עידוד־עצמי מאשר כהכרזת מנהיג ומדינאי. הוא (רבין) לא מנע את שיחות אוסלו, אך נרצח לפני שנדרש להמשיך בתהליך. איתמר רבינוביץ מיטיב לתאר את אווירת ההסתה שקדמה לרצח. זה מבחן אמינות לא קל לביוגרף אוהד, אך הוא אינו מסתיר את חלקו של רבין עצמו באחריות לרצח. בתוך כך הוא מזכיר עיתונאים אשר כתבו בפירוש שחייו בסכנה; גם ראש השב"כ הזהירו, אם כי רק הציע לו ללבוש אפוד מגן ולא הכריח אותו לעשות זאת. רבין סירב ללבוש אפוד, העדיף שלא להשתמש במכונית המשוריינת שנרכשה בשבילו, ועמד על כך שימשיך להופיע בציבור. גם זה היה אולי שריד לנטייה לבוז לכללי זהירות שאפיינה את הפלמ'ח" ~ על חולשתו של יצחק רבין (תום שגב, "בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות", אתר הארץ, תאריך 18.8.2017)
  • "כשנבחרתי לרב הראשי לישראל התחיל הסיפור של אוסלו והדיונים על אוסלו ב, יצחק רבין, שהיה אז ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הדתות, נתן לי ביום שנבחרתי את המספר שלו על פתק ואמר: 'זה מספר הטלפון האישי שלי. דעתך חשובה לי, אם יש לך ביקורת, הערה או עצה טובה, תטלפן למספר הזה'. ניצלתי זאת פעם אחת ויחידה באותו שבוע" ~ הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין ("רבין נתן לי את מספרו האישי ואמר: 'תתקשר'", אתר גלי צה"ל, תאריך 14.6.2017)
  • "יצחק רבין ז"ל ב-1994 היתה דמות שהיום נערצת על כולם. בג"צ אז פסק שאפשר לייבא נבילות וטריפות לארץ. אני הייתי אז ברבנות הראשית. ביקשתי מרבין, גם אריה דרעי פנה אליו, פניתי אליו, ואז, לא התביישו לומר, לחוקק 'חוק עוקף בג"צ', היה צריך רוב מוחלט כי הפסיקה היתה על בסיס חוק יסוד. הוא טילפן מאחד לשני והצליח להשיג את הרוב הנדרש. לאחר מכן התברר שצריך להשיג שוב את כל ההסכמה כי התברר שהצביעו על בשר קפוא והחברה שעתרה לבג"צ אמרה שתביא בשר מצונן. רבין טרח שוב והשיג את הרוב הנדרש שהצביעו בעד החוק. התקשרתי אליו להודות לו והוא אמר לי 'צריך לזכור, אנחנו מדינה יהודית' " ~ הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין (עמית דניאל "הגרי"מ לאו: "פרצה שלא ניתן להסכים אתה; חולדאי אינו אויב השבת", אתר קול-חי, תאריך 20.4.2017)
  • "אלה שנולדו אחריו, אין להם למה להתגעגע. דמותו של יצחק היא לא דמות חיה בעיניהם. מתגעגע מי שהכיר" ~ רחל יעקב רבין על אחיה (בראון י., "יגאל עמיר ניצח והמדינה איבדה כיוון: אחותו הקטנה של רבין מדברת", באתר מעריב, 24 באוקטובר 2015)
  • "מאוד אהבתי את יצחק רבין כמנהיג. למרות שהוא עשה, לפחות בעיני, כמה בחירות מוטעות, הוא היה ישר כמו פלס, לא היה קומבינטור, לא דאג רק לעצמו. להפך, העם והמדינה היו חשובים לו הרבה יותר מעצמו וביתו. בלי קשר לימין, שמאל או כל עמדה פוליטית כזו או אחרת, מאז לכתו, אין לנו מנהיג בסדר גודל שלו, שמוביל ומנהל את המדינה ביושר, בעוצמה ובצניעות. מעבר לזה, המדינה בתקופתו שגשגה, החינוך היה במקומות הראשונים בעולם, הקדמה, הצמיחה במשק, הרפואה ויחסי החוץ של ישראל בעולם נסקו לשחקים. שמעון פרס כשר החוץ התקבל בכבוד מלכים כמעט בכל מדינה. רצח רבין רצח אותנו כחברה וכעם, ומאז אנחנו רק מידרדרים" ~ השחקן נתי רביץ על דמותו יצחק רבין בעקבות ההצגה '10 דקות מהבית' בה הוא משחק את אחד מיועציו (זוארץ ר., "תורתו אמנותו: נתי רביץ מסביר מה גורם לו ולאמנים אחרים לחזור בתשובה", באתר מעריב, 9 בדצמבר 2015)
  • "רצח רבין הוא קו שבר בחברה הישראלית כיוון שהסולידריות הבסיסית הזאת, בין אדם לאדם, נקטעה בשלוש יריות. יהודי רצח יהודי על רקע פוליטי, כי הוא לא הסכים עם דרכו. לא עוד 'אצלנו זה לא יקרה', לא עוד עם סגולה, לא עוד ההבנה שבקרב עמנו אנחנו מוגנים. 20 שנים עברו. אפשר היה, בעצם צריך היה לחשוב שאם הייתה כזאת סולידריות, אפשר יהיה למצוא דרכים לגשר על השבר, אבל המציאות מוכיחה את ההפך. השבר רק העמיק. אחת הסיבות המרכזיות היא ההתעלמות הבוטה מהסיבה לרצח – פוליטיקה. אף אחד לא מעז לדבר על פוליטיקה בהקשר של רצח רבין. השמאל מטשטש את הפוליטיקה כדי להפוך את רבין ל"של כולם" או לחילופין לקדוש, והימין בגלל החמאה על הראש, האחריות על אווירת ההסתה שהייתה בין הגורמים לרצח, אבל בעיקר – כי רבין רצה לפגוע במפעל ההתנחלות ובחלום ארץ ישראל השלמה" ~ (איתי ורד, "מות הקונספציה", באתר מאחורי המצלמה, 31 באוקטובר 2015)
  • "שואלים אותי: למה אתה מתגעגע ביצחק רבין? והתשובה היא כמובן ליצחק רבין עצמו. אני מתגעגע לאיש שירד לחיי במובן הטוב של המילה. אני מתגעגע לאיש שגנב איתי את כל השוקולדים מהבונבוניירה וביקש שלא אספר לאף אחד, גם לא ללאה. לעשן הסיגריות שאפף אותו, למאפרות המתמלאות ללא הרף. לטירוף שלו לדיוק. לעמידה בלוחות הזמנים. לחתונות שהגענו אליהן בשבע וחצי בערב כי כך היה כתוב בהזמנה, ולא מצאנו לא חתן ולא כלה ולא חתונה. לדממה שהשתררה בחדר העבודה שלו אחרי שהחליט על פעולה צבאית מסוכנת ואחרי ששרי הממשלה והקצינים הלכו לדרכם והותירו אותו לבד עם המחשבות וההרהורים. אני מתגעגע להיסוס שלו, למעצור, לשניות הקשות כאשר עמד לפני דלתות של בני משפחות שכולות, כמו מסרב להיכנס פנימה. אני מתגעגע גם לנזיפות שלו ולחסרונותיו: לירידה שלו לפרטים הקטנים והלא תמיד נחוצים וחשובים, לבוטות שלו, לעלבונות שלא היו במקומם, למלים המיותרות, למבטים שלא תמיד היו סימפטיים ואמרו הכול. לעצבנות שלו, לקוצר הרוח. אני מתגעגע להיסוסים שלו ולשיקול הדעת. לניסיון העצום שצבר במסלול חייו, ללילות בלי שינה, לסדר היום המטורף, לקור שנדף ממנו, לחום שהוא ידע להעניק לסביבתו, לדאגה העצומה שלו לחיי כל חייל, לבכי שלו בלי דמעות עם כל הודעה על פיגוע. לחריקת השיניים. אני מתגעגע גם ואולי עוד יותר לתנופת העשייה האדירה בימיו של יצחק רבין: למחלפים שנבנו בכל הארץ, לכבישים שהורחבו, לשעות החינוך שהוכפלו ושולשו, לצמיחה שזינקה לגבהים, למלחמה המוצלחת באבטלה שירדה לתחתיות, לתיירות שהגיעה לשיאים, לעשרות המפעלים החדשים, לבנייה העצומה ביקנעם ובאור עקיבא, בבאר שבע ובירושלים. אני מתגעגע ליחסים שפרחו עם טוניס ומרוקו, קטאר ועומאן, עם בחריין ודובאי וירדן. ללחיצות הידיים עם עשרות מנהיגים מקצווי עולם. כן, אני מתגעגע." ~ איתן הבר(וצ) (ראש לשכתו של יצחק רבין) בטור במלאות 20 שנה לרצח רבין
  • "רבין לא היה אוסלו, ולא היה ששת הימים, ולא באמת אהב ערבים, ולא ממש שנא מתנחלים. הוא היה קצת מכל אלה והרבה דברים נוספים. רבין היה ישראלי, ציוני, פטריוט. הוא היה הבן של רוזה ונחמיה. הוא היה מפקד חטיבת הראל, הוא היה רמטכ"ל, הוא היה שר ביטחון. היה לו פתיל קצר, כי הוא היה ג'ינג'י. הוא אהב ויסקי (אבל לא השתכר) וכדורגל. הוא עישן בשרשרת, חשב מהר ודיבר לאט. הייתה לו כהונת בוסר אחת קצרה, וכהונה נוספת, ארוכה יותר, שהסתיימה באסון. הוא היה ביטחוניסט, ביצועיסט, שהבין את הבעיה הדמוגרפית ורצה מאוד להיפרד מהערבים. הוא ניסה, אבל לא הצליח. אין לי מושג מה היה קורה אלמלא נרצח. אי אפשר לנבא תהליכים כאלה. אני לא מאמין שהוא היה נותן למצב להתדרדר יותר, ואני מתקשה לראות אותו מבטל הכול וחוזר לנקודת ההתחלה. יצחק רבין היה ישראלי שלחם למען המקום הזה ואהב אותו אהבת נפש, ויותר מכל דבר אחר, הוא היה מנהיג שדיבר אמת. ולזה, לפחות אני מתגעגע." ~ בן כספית(וצ) על דמותו של רבין במלאת 20 שנה לרצח רבין (בן כספית, "עשרים שנה לרצח רבין: 1 מכל 5 ישראלים מאמין שיגאל עמיר הוא לא הרוצח", באתר מעריב, 18 באוקטובר 2015)
  • "הילדים שנולדו לאחר רצח רבין, כבר ייצאו בקרוב לחייהם האזרחיים העצמאיים. קשה לתפוס את זה, אבל כבר שני עשורים חלפו מאז האירוע שהיה טראומה עבור אומה שלמה; ובשביל דור שלם, 'מורשת רבין' הוא כנראה מונח עמום משיעור אזרחות זניח." ~ מתוך פרויקט מיוחד לציון 20 שנה לרצח רבין (עמוד הפייסבוק "ליברל")
  • "בכל שנה ביום העצמאות מזמינים את מפקדי ששת הימים לבית הנשיא. בשבילי זה מפגש די עצוב – שר הביטחון היה משה דיין והיום הוא איננו, הרמטכ"ל היה יצחק רבין – איננו, אלוף פיקוד צפון דדו – איננו, אלוף פיקוד מרכז עוזי נרקיס – איננו. אני מרגיש שנשארתי בין הבודדים, עצוב." ~ אלוף (במיל') ישעיהו גביש על דור ההנהגה של מלחמת ששת הימים (דרור גלוברמן, "שייקה גביש נזכר בהפרת הפקודה של שרון: "הוא אמר 'אריק לא מגן, אריק תוקף'", באתר mako,‏ 17 באפריל 2015)
  • "מורשת רבין היא עבורי גם מורשת של מנהיגות, מנהיגות מעצבת ועמידה באומץ מול החלטות הקשות. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כלוחם. והוא היה מנהיג ללא תירוצים, כחבר כנסת, שר, וראש ממשלה. מי שידע לשאת באחריות, כראש ממשלה, לפעולה המוצלחת באנטבה, ידע גם לשאת באחריות, כראש ממשלה, לכישלון מבצע השחרור של נחשון וקסמן הי"ד. אצל רבין, גם הניצחונות וגם הכישלונות לא היו יתומים. עבורי רבין, כן, דווקא הוא, הוא אבי הקריאה שעלתה מהכיכרות לפני שלוש שנים לשינוי סדרי העדיפויות במדינת ישראל, להפניית הזרקור פנימה. לצד השלום והביטחון, ואפילו לפניהם, הוא התעקש לעסוק, בחינוך, בבריאות וברווחה, ובמכלול השינויים, שהוא הנהיג בממשלתו השנייה, תחת הכותרת, 'שינוי סדרי עדיפויות'." ~ נשיא המדינה ראובן ריבלין סופד לרבין ביום הזיכרון ה־19 להירצחו (יוני גבאי, "הנשיא רובי ריבלין: יצחק רבין - מורשת של מנהיגות", באתר כיכר השבת, 4 בנובמבר 2014)
  • "יצחק רבין, הנץ האידאולוגי, הבין ששמירת התשוקה לבית לאומי מחייבת היפרדות מהישגי המלחמה המפוארת ביותר שהוביל כמצביא. זו לא הייתה הבנה חטופה, קלת דעת או גסת לב. ההבנה העמוקה, המורכבת, החמוצה־מתוקה, הבשילה אצלו בשנות שירות ארוכות, במדים ובעניבות, בשדה הקרב ובאולמות הפוליטיקה, ובאופן אירוני כאמור, חייבה דווקא אותו להוביל את עמו להיפרדות מנכסים שהוא עצמו קידש, שהוא עצמו חתר להשיג, כדי לשמור על הדבר הגדול והחשוב יותר: הציוויליזציה היהודית המודרנית." ~ נועה רוטמן, נכדתו, במאמר על חסרונו של רבין (נועה רוטמן, "מדינת ישראל כבר 20 שנה ללא מנהיג", באתר הארץ, 23 ביוני 2014)
  • "יצחק רבין בין דור המייסדים, דור שהחברה הייתה בראש מעייניו. דור מגויס, מחויב, מאמין בצדקת הדרך, קשוב למצוקות ולצרכים. דור שגם עשה שגיאות, ודאי, אבל בתום לב וללא כוונות זדון. בטחון ישראל, שלום ישראל, עתיד ילדינו, אלה היו לנגד עיניו, כשבחר ללכת בדרך השירות הציבורי, להניח את האגו ואת התפנוקים בצד. כזה היה הדור, כזה היה יצחק רבין. מנהיג שהאמין במטרה, שהאמין באנשים, אהב את העשייה. בשבילנו, פקודיו בצה"ל, הוא היה מפקד, אח גדול, מורה הדרך. ראינו אותו בחפ"קים, ראינו אותו בתרגילים, בדיונים ובתהליך וקבלת החלטות קשות וכבדות. קל היה לראות ביצחק רבין את אשר על לבו. את ההנאה בקשר עם האנשים חיילים ומפקדים, במגע עם הדור הצעיר, ואת כאב־המחיר הכבד שגבו המלחמות ומה שביניהן. יצחק רבין היטיב לנהל מלחמות ומערכות, ללא חדוות־הקרב ושמץ של התלהמות. באחריות, בבקיאות מעוררת הערצה בפרטים, וביכולת קליטה וניתוח שעשו בית־ספר לכולנו. ידענו שאפשר לסמוך עליו, ידענו שנקבל גיבוי, אבל ידענו גם שהוא מצפה מאיתנו למיטב ולמירב, ושאפנו שלא לאכזב אותו לעולם. יצחק רבין היה איש של אמת, גם שהיא לא הייתה נוחה לו או לסביבה. גם היא יוצרת קושי בהתקדמות בדרך שחשב לנכונה. מנהיג שפיו ולבו שווים. הוא שילם על כך בחייו. משסירב לייפות את המציאות, להתאימה לאוזנו וטעמו של השומע, משבחר ללכת בדרך שראה הולמת את טובת העם והחברה, חתם את גורלו. ואנחנו לא היינו שם, כולנו, כדי לשמור עליו." ~ הרמטכ"ל ה־15, רב אלוף (במיל') אמנון ליפקין-שחק, באזכרה לציון 3 שנים לרצח רבין (מרכז רבין לחקר ישראל, 1 בנובמבר 1998)
  • "תגיד, יוסי, אולי אתה זוכר על מה ולמה נרצחתי, כי אני כבר לגמרי מבולבל. שם לא רואים טלוויזיה, רק בגיהינום מרשים. רק ביום הזיכרון שלי מאפשרים לי להאזין לנאומים, אני מקשיב למה שאומרים, ולא מכיר את עצמי. לפעמים נדמה לי שרצחו אותי פורעים ערבים כשלמדתי ב'כדורי', או רוויזיוניסטים חמומי מוח כשסיכלתי את מזימת 'אלטלנה', או כרמטכ"ל ששת הימים כשהחזרתי את הכותל מהארכאולוגיה להיסטוריה. ולא רצחו אותי כראש ממשלת ישראל שרדף שלום, ועל כך רדפו אותו עד שהשיגו אותו. תסביר לי, למה אי אפשר לייצב גרסה לאחר 19 שנה, ולמה כל מחרחר מדון ומלחמה מתחזה לממשיך דרכי ומשתמש בשמי?! אומר לך את האמת, יצחק. אין לי תשובה טובה בשבילך, גם אני נבוך כמוך. הרי הרצח שלך מעולם לא נחקר. הארץ כיסתה דמיך מהרגע הראשון. פוליטיקאים ורבנים שהתירו את דמך יצאו פטורים בלא כלום, כי הממשלה והשב"כ לא באמת היו מעוניינים להתחקות על העקבות, מי יודע לאן יובילו. זקני העיר רחצו ידיהם – 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' – ויד רחצה יד. הרשיעו את היורה, וזיכו את כל אלה שסימנו לו את המטרה. ומערכת בחירות התנהלה כסדרה, כאילו לא נודע מי היכה אותך וכאילו הקורבן נירצָה." ~ יוסי שריד בטור בעיתון בו הוא מנסה להביא את קולו של רבין ששואל על מה ולמה נרצח, וגם את תשובתו שלו ליצחק רבין (יוסי שריד, "על מה נרצחתי בעצם?", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014)
  • "חמישה היו יסודות מנהיגותו של יצחק רבין – ראשית, תום הלב הביישני של הנער המחונן מכדורי, ואותות האמת והפשטות שקרנו מכל מעשיו לכל אורך דרכו; שנית, הפיכחון האכזרי ונטול האשליות של שיפוטו והערכותיו; שלישית, האבחנה החדה והפסקנית בין עיקר לטפל; רביעית, הבנתו את סוד רתימתם של אנשים מסביבו לשיתוף פעולה יוצר; ואחרון, אולי חשוב מכול, היותו קברניט הנושא עמו מצפן ולא שבשבת, בוחן תמיד לאן נכון להוביל – ולא לאן נושבת הרוח." ~ אהוד ברק סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], "יצחק רבין - מפקדם של מפקדים", בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
  • "יצחק רבין (כרמטכ"ל) שלח אותנו (סיירת מטכ"ל) אל מבחן אש ראשון בפעולות גמול, באמצע שנות השישים. בפקודתו יצאנו פעם אחר פעם הרחק מעבר לקווי האויב, כאשר הוא מעניק לנו את שרביט הרמטכ"ל שבשטח, אך נותר כל הלילה במוצב פיקוד קדמי, דואג, מעשן בשרשרת, דרוך, כמעט כוסס ציפורניים – לפרוס לנו רשת ביטחון של גיבוי וניסיון." ~ אהוד ברק סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], "יצחק רבין - מפקדם של מפקדים", בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")
  • "יצחק רבין (כשר ביטחון) היה גם הראשון בקצה קו הטלפון השחור או האדום, לקבל מאיתנו כמהלומות פטיש כבדות את הבשורות הקשות על הנפגעים בצידנו. יחד הלכנו, תמיד, אל מקום האירוע, אל הלוחמים בני השמונה־עשרה או העשרים, לאחר ליל קרב, שבו אבדו להם טובי חבריהם ומפקדיהם – ויצחק מתחקר ומברר כל פרט! לא מוותר ולא מעגל שום פינה! תובע ומדרבן מפקדים, תומך ומגבה את הלוחמים הצעירים!" ~ אהוד ברק סופד לרבין (אהוד ברק, [2008], "יצחק רבין - מפקדם של מפקדים", בתוך: "ישראל 60" עריכה: ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות")

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק רבין

הערות שוליים


ראשי ממשלות ישראל
דוד בן-גוריוןמשה שרתדוד בן-גוריוןלוי אשכולגולדה מאיריצחק רביןמנחם בגיןיצחק שמירשמעון פרסיצחק שמיריצחק רביןשמעון פרסבנימין נתניהואהוד ברקאריאל שרוןאהוד אולמרטבנימין נתניהונפתלי בנטיאיר לפידבנימין נתניהו ישראל
ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ · גדי איזנקוט · אביב כוכבי · הרצי הלוי